00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ויידגו לרוב בקרב הארץ

 

במוזאון הבילויים בגדרה מתקיימת בימים אלו תערוכה בנושא איכות הסביבה ששמה הוא: "אין חיות כאלה"

 

 

בזכות תערוכה זו הגיחו לאוויר העולם  22 דגים שקופים למחצה עם שתי עיני מתכת לכל אחד.

 וזאת בעקבות פרוש מעניין שקראתי על הפסוק: "וידגו לרוב בקרב הארץ".במדרש רבה.

פסוק זה מופיע  בספר שמות, פרשת ויחי, שם מסופר על יעקב אבינו המברך את בניו לפני מותו, ובהגיעו לברך את אפרים ומנשה, בניו של יוסף, הוא אומר: "המלאך הגואל אותי מכל רע,  יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ". 

שם מקביל המדרש את עמ"י לדגים בגלל מס' סיבות, (כגון שהם מתחת למים ולכן עין הרע אינה שולטת בהם, שהדגים נתפסים בגרונם, כך עמ"י נתפסים בגרונם. מי שירצה לקרוא עוד, יוכל לעשות זאת כאן)

אחת מההקבלות היא כי למרות שהדגים חיים במים, ומוקפים מים כל חייהם, הנה כאשר יורדת טיפה אחת של גשם מלמעלה, שותים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם. (וזו אמורה להיות ברכה לעמ"י, שהם גדלים, ומוקפים ב"מי התורה", ובכל אופן כששומעים דבר תורה חדש, שותים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם.)

לי הצית מיד מדרש זה את המחשבה על חיי השפע, הקידמה והמותרות בהם אנו חיים. לכאורה לא חסר לנו דבר, (כמו מוקפים במים...)  ובכל זאת כמו הדגים- צמאים למעט טבע, איכות חיים, ירוק בעיניים, אויר נקי, אוכל בריא.... לא מתועש... ועוד ועוד...

מס' צילומים מתהליך הלידה. (-:

 

 

 

הדגים אצלי בסטודיו.

 

ובגלריה.

 

http://www.youtube.com/watch?v=8ksppNj2dEI

בכתובת זו ניתן לראות סרטון על התערוכה ביוטיוב

לדף הרשומה

תמונה ארוגה משקיות על קלקר

 

במסגרת סדנא שהעברתי בבי"ס מקיף ד' באשדוד, התנסו הילדים באריגת ריבוע קטן משקיות 

 בגודל של 12/12 ס"מ, ואח"כ ניתקו את האריגים הקטנים מן הנולים הקרטוניים

עליהם הם עבדו, ונעצו את האריגים בעזרת עיפרון  במשטח קלקר, לקבלת תמונה בגודל 100/70 ס"מ.

שיטה זו מאפשרת להשתמש בכל האריגים גם אלו שלא יוצאים הכי מדויקים...

וגם מאפשרת לשתף את הילדים בבניית התמונה, ללא צורך בתפירה.

להלן מס' צילומים מהתהליך.

 

 

 

 

לדף הרשומה

ישראל והסביבה במסגרת ירוקה

 

בשבוע האחרון הייתי ועודני עסוקה מאד, אבל ב"ה בדברים שאני אוהבת.

(תמיד מודה ומברכת על היותי כה ברת מזל  שיכולה להתפרנס מהדבר הכי אהוב עלי- יצירה, וילדים, ולימוד...)

ובכן היו לי שני פרויקטים ירוקים בבי"ס 'בית אור' בקידרון. אחד עם שכבת כיתות ה', עליו אספר לכם ברשומה זו, והשני עם שכבת כיתות ו', אותו אציג ברשומה שתעלה בקרוב.

כל ילד יצר 2 פונפונים משקיות, ויחדיו כ- 100 ילדים התקבלה לה מפת ישראל האהובה שלנו בתוך מסגרת ירוקה.

כן- אמנם בשביל לשמור על ישראל ירוקה, יש צורך לשמור קצת על מסגרת... של חוקים, של השתדלות, של התאפקות והרבה אהבה וסבלנות, והרבה הרבה אכפתיות.

יצירה דומה לזו כבר עשיתי לפני שנה וחצי בקיטנה במרכז מונארט, ואז קראתי לה: "הכדור של כולנו",     למי שזוכר, ולמי שלא, יוכל לקרוא על כך.

הילדים נהנו מהחוויה, ונחשפו לעובדה שניתן ליצור דברים גדולים מדברים כל כך פשוטים...

ואני- נו טוב, אתם כבר מכירים את החולשה שלי לחומר הצבעוני השקוף הזה, שנראה מאד חיוור בהתחלה, אבל בסוף - תראו מה יוצא...

מס' תמונות מהתהליך. (כן, מדובר בהרבה שעות עבודה)

מיון שקיות שהילדים הביאו לצבעים הרצויים.

ילדים מלפפים שקיות גזורות על דיסקים כפולים.

המורות עוזרות לי בפתיחת הפונפונים. תשמעו זה היה מרתון - ב- 6 שעות לצאת עם 200 יח', זו עבודה סביב השעון.

יש ילדים שהספיקו ליצור אפילו 4 פונפונים בשעה וחצי, ויש כאלו שיותר קשה להם.

מזל ש- "כל ישראל ערבים זה לזה"...

מרכיבה את התמונה אצלי בסטודיו על הרצפה. (מבט ממעוף הציפור...)

16.00 אחה"צ, כל התלמידים כבר בבית, ואני עם הרכזת אורית, תלינו את היצירה, בטח תהיה הפתעה גדולה לילדים שיגיעו מחר לביה"ס...

מזכיר לי קצת בול למכתבים...

לדף הרשומה

אתר הפסולת בחיריה

היום זכינו צוות עובדי המוזאון, לביקור מרשים ביותר שייחרט בזכרוני עוד זמן רב:

'אתר הפסולת בחיריה'.

הביקור לא רק הרשים אותי, אלא אף ריגש אותי מאד.

לראות כיצד חבורה של ישראלים עם חזון, מוטיבציה וחשיבה חיובית, יוצרים מזבל - ברכה.

כשמו כן הוא 'חיריה' בערבית = טוב. (כמו 'סבח אל חיר' = בוקר טוב)  שם המקום ע"ש כפר ערבי שהיה באותו שטח המדמנה.

 הכפר שעל שטחו הוקמה המדמנה, נכבש לראשונה על ידי לוחמי הפלמ"ח במסגרת מבצע "חמץ". ב-1952 הוחכר לעיריית ת"א על-ידי מנהל מקרקעי ישראל והופעל כאתר הטמנת פסולת על-ידי "איגוד ערים אזור גוש דן לתברואה" עבור 13 רשויות מקומיות ובסיסי צה"ל. 

במשך 46 שנים פונתה כל אשפת גוש דן אל מתחם חירייה ובשיא פעילותו הוזרמו 3,000 טונות של אשפה ביום לשטח שהתשתרע בין רמת גן, תל אביב, חולון, אזור וכביש גהה. האשפה נערמה לגובה של 60 מטרים, וברבות השנים האתר הוליד הר. צחנה עזה, סכנת התמוטטות, עופות שנקלעו לנתיבי טיסה, זיהום אקוויפר החוף - אלה רק כמה מהרעות החולות שנוצרו בעקבות האתר.

 בשנת 1998 הופסק שינוע הפסולת אל ההר, והוחלט לשקם את האזור ולהפוך אותו למרכז מחזור, לפארק ולריאה ירוקה בת 8,000 דונמים. תהליך השיקום עדיין ממשיך, ובמקום ישנו גם מרכז גדול לחינוך סביבתי, לקבוצות ילדים ומבקרים (מתוך כתבה ב- ynet)

 

מבחר סרטונים על הפארק הנבנה והולך תוכלו לראות כאן

 את ההדרכה בסיור העבירה לנו בצורה מקיפה ומרתקת עידית, אחת מהנשים המרכזיות והמובילות ביותר באתר.

 להלן מס' צילומים, מתנצלת על האיכות, המצלמה אף היא התרגשה קצת.

מבט לכניסה- דלפק קבלה עשוי כולו מבקבוקים.

 

מרחב ירוק מול בית הקפה והכניסה למתחם. על בית הקפה אחראים נערים בטיפוח.

נברשות משקיות פלסטיק, ובקבוקים.

 

מבט כללי לכל שטח מבנה החינוך הסביבתי.

 

פעם היינו דלתות למטבח מעץ, וספסל ישן, היום שלטי הסבר שיחכימו אתכם.

בא לכם להתרווח על כסאות מטיירים??

שילוט והסבר על גבי דלתות רכב ישנות ועוד.

 

טיפול בגזם, הפרדתו וריסוקו לחלקים קטנים.

תצפית מראש הגבעה על אזור גוש דן.

 

תצפית מראש הגבעה לכוון תל אביב.

בדיעבד אמרו- מזל שהוחלט כאן בעבר להטמין פה זבל, אחרת גם שטח זה היה הופך לאזורי בניה צפופים. בעוד כעת הוא משמש כריאה ירוקה לאזור גוש דן.

רמת גן באופק.

מבט מראש הגבעה מזרחה לכוון העיר אלעד. טבעת צפופה של בניינים, בניינים ועוד בניינים.

באתר חיריה כבר לא מטמינים פסולת, אולם מקום זה עדיין משמש תחנת מעבר לכל הפסולת של אזור גוש דן, לפני שינועו להטמנה בדרום. אחד הרגעים הקשים עבורי היה הצפיה  (וההרחה) על טונות של פסולת (כ- 3000 טון ליום) בתחנת המעבר.  אמאל'ה - כמה אשפה אנחנו מייצרים. מבהיל!

מזלכם שאינכם מריחים...

המשאיות הקטנות החוזרות מהאיסוף בערים, פורקות את הפסולת בתחנת המעבר לפני שינועו למטמנה בדרום.  עידית סיפרה לנו כי היום עדיין מוטמנים 80% מהפסולת בארץ עם תקווה להטמנה 50 % בעשור הבא, ועד 100 % בהמשך. שנזכה.

המשאיות הגדולות מגיעות להעמיס את הפסולת בדרכו להטמנה בדרום.

לדף הרשומה

חבורת הליצנים

 

 

 

 

פעם בשבוע 6 בנים אצלי בסטודיו, יוצרים ונהנים. והפעם לפני פורים - כמובן יצרנו  מסכות

מפיסות נייר עיתון מודבקות לבלון, שאחרי ייבושן גוזרים לחצי וצובעים.

אין צורך במילים. פורים שמח לכולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת