00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מסע לפולין 1 - טיקטין, יער לופחובה, טרבלינקה

יצאנו למסע לפולין,

מסע בעקבות שרידיו של העם היהודי , אחינו בית ישראל  שהושפלו, עונו, סבלו ונרצחו  במחנות  עבודה, ומחנות השמדה מרובים ברחבי פולין ע"י הצורר הנאצי, גרמניא. כל זאת רק בגלל עובדת היותם יהודים.                                                                   

מסע, מקיף, ומעמיק,  עם חבורת אנשים מכובדת, ומגוונת, בה השתתפו  זקנים וצעירים יחדיו.                                            

מסע בו  בנקודות שונות התרגשנו, השתוממנו, תהינו, ובעיקר התרוממנו והתגאנו על עובדת היותנו משתייכים לעם ישראל, ולא לעם אחר מאומות העולם.

המסע התקיים ע"י ארגון ערכים,  ולווה בהדרכתו המפורטת המעמיקה והמעשירה של הרב מדרכי דוד נויגרשל, שגם סקר סקירה הסטורית במקומות השונים, וגם הנחה את הדברים מהזווית האמונית, התורנית.

 ב"ה

להלן אפרסם בהמשכים 5 רשומות סביב המסע לפי סדר הימים שעברנו. אציג צילומים נבחרים והסברים,  וכן דברי רקע ודברי תורה שליוו את המסע.

המסע לפולין נע סביב 3 צירים:

- קהילות יהודיות,

- גדולי עולם שחיו בפולין,

- שואה

התחנה הראשונה במסע שלנו היתה ביהכ"ס בעיירה טיקטין, הנמצאת בצפ' מז' פולין. עיירה שלפני המלחמה חיתה בה קהילה יהודית שמנתה כ- 3000 יהודים.

להלן תצלום של חזית ביהכ"ס, ששרד בשלמותו עד ימינו.

 

בדרכנו משדה התעופה בוורשה, עד לטיקטין  (וכן לאורך כל המסע במעבר מנקודה לנקודה) מעשיר אותנו הרב נויגרשל במידע ורקע כללי, והרבה דברי תורה והגות:

הקהילות ברחבי פולין היו מפוזרות במקומות קטנים עם חיי קהילה מסודרים. מרכז הקהילה היה בית הכנסת, וראש הקהילה- הרב - על פיו ישק כל דבר. כמעט כל אנשי העיירה היו עוסקים בתורה למרות שהיו גם בעלי מקצוע. בעל בית המרזח, חייט, סנדלר, כולם היו תלמידי חכמים, אנשי הקהילה ציפו שהרב יגלה מנהיגות, ועיתים אף היו בוחנים ומנסים את הרב החדש שהגיע לעיירה, לבדוק  עד כמה סמכות הוא מפעיל. כל חיי הקהילה היו באוירה של תורה ומצוות, ואפילו חוש ההומור, היה חוש הומור של תורה... עד שנכנסו רוחות לא טובות.... ככל שהרב היה גדול יותר, כך יכול היה למשוך יותר תלמידי חכמים לעיירה, ולהקים בה ישיבות גדולות, ששמן הלך לפניהן.

הרב נויגרשל הביא דבר תורה המיוחס לאחד מתלמידי החכמים שחיו בעיירה טיקטין -רבי יצחק חויבר: בברכת המאורות בתפילת שחרית של שבת מופיע הפסוק: "...בוקע חלוני רקיע, מוציא חמה ממקומה, ולבנה ממכון שבתה...", והוא מקשה ושואל: וכי יש חלונות ברקיע? למה הכוונה בפס'? ומסביר - כי לפי הקבלה ניתן להתבונן על המציאות בשתי דרכים: ב'עיגולים', וב'יושר'. להתבונן בעיגולים הכוונה - להסתכל על המציאות לפי מחזוריות הטבע החוזרת על עצמה במעגליות, כלומר, יש חוקיות, יש מחזוריות, והכל צפוי. זו הסתכלות האופיינית לאנשי המדע, אולם ישנה גם הסתכלות של 'יושר', כלומר יש למעלה, למטה, גבוה יותר, נמוך יותר, אחורה, קדימה, ימין ושמאל,  ישנן מדרגות, מעלות. יש שכר ועונש.  כל דבר בעולם מתנהג ע"פ אחת משתי הדרכים הללו. אם כן- נכון הוא שע"פ 'טבע' אין ברקיע חלונות, אולם כאשר אדם מתנהג בעצמו שלא ע"פ הטבע הרגיל שלו, דהיינו- משליט את הרוח על הטבע, מתגבר גם כשקשה, מתאפק, לא מגיב מהר, בוחר בחירות מוסריות, ולא מגיב ע"פ הטבע.... הרי לאותו אדם יש גם 'חלונות' ברקיע... ישנם מעין 'פתחים' וניסים שלא בדרך טבע. הרעיון הזה מזכיר את הסיפור עם חוני המעגל, שהתבקש ע"י אנשי עירו להתפלל לגשם. מה עשה חוני? שרטט סביבו עיגול, ואמר- אין אני יוצא מן העיגול, עד שלא ירד גשם, כלומר- כאיללו אומר: גם אני איני יוצא מן המעגליות שבי, מן הטבע שבי, עד שה' לא עושה נס, ומוריד גשם....

להלן מס' צילומים ממראה ביהכ"ס בפנים. מאחר ולא היו סידורים מצויים לכל מתפלל, הרי שרוב התפילות היו רשומות על קירות בית הכנסת. במשך השנים כוסו הקירות בצבע,  ונעשתה עבודת שיחזור גדולה ועדינה לחשוף את הכתוב מתחת.

 

 

 

 עזרת הנשים

מראה בית הרב בעיירה טיקטין.

 

 

 

בראשית המלחמה לא היו פגיעות בנפש ביהודי העיירה, למרות שכלאו אותם ובזזו רכושם, אולם  ב- 16 באוגוסט 1941 נכנסו גרמנים לעיירה, ובעורמה רבה, אספו אותם, ואחרי מס' ימים הועברו ליער לופחובה הסמוך, שם נחפרו כבר לפני כן 3 בורות. ב- 3 משלוחים הכניסו את היהודים לבורות, ומכונת יריה טבחה בהם. סה"כ נטבחו  שם כ- 1400 יהודים.

יצאנו לנקודת  קבר האחים ביער לופחובה.

בתחילה איבדנו את דרכנו ביער, דבר שהגביר את  האוירה הכבדה והמסתורית...

אבל בסופו של דבר זיהינו את קבר האחים.

מוקף בדגלי ישראל, ואנדרטה.

אחד הגברים אמר קדיש, והחזן שליווה אותנו בטיול, ר' חיים דוד, אמר 'אל מלא רחמים'. יהי זכרם ברוך.

לאחר שיצאנו מיער לופחובה, נסענו לטרבלינקה, מחנה השמדה בו נרצחו יותר מ- 800,000 יהודים. הגענו בלילה, ולאור פנסים, צעדנו בחושך, מבחינים בקושי באדני הרכבת המשוחזרים עליהם הגיעו משלוחים של יהודים לדרכם האחרונה. עצרנו ליד אנדרטה גדולה בדמות שני לוחות הברית, כשמסביב 17000 אבנים טבעיות, בגדלים שונים, הנדמות כצללים באפילה, ועל כל אחת שם של קהילה מ- 17000 הקהילות שנכחדו. בתום המלחמה, ניסו הגרמנים לטשטש עדויות על הזוועות שהתרחשו שם, ולכן חרשו את המקום כולו, ובכל זאת עדיין ניתן לראות את הבמה עליה התקיימו הסלקציות לפני השילוחים לתאי הגזים.

הדלקנו נרות נשמה ושרנו 'אני מאמין'.

 

 

< title="YouTube video player" class="youtube-player" type="text/html" width="640" height="510" src="http://www.youtube.com/embed/6FJqjn9S7GE" frameborder="0"></>

לדף הרשומה

שבעת המינים- קישוט לסוכה

 

 

שני קישוטים לסוכה, מאותה טכניקה של נעיצת שקיות פלסטיק צבעוניות

על משטח קלקר, מודבק על משטח קאפה, בתוספת עיצוב בעיסת נייר.

 

חג שמח לכולם.

 

לדף הרשומה

בובות גרביים

גם אני הייתי בחופש, והחלטתי לפרגן לעצמי. השתתפתי בשתי סדנאות יצירה,

בשביל לרכוש ידע בטכניקות נוספות, ו- גם בשביל הכיף.

סדנה אחת היתה כייפית במיוחד, בה למדתי כיצד יוצרים בובות משעשעות מ- גרביים ישנות!!!

הסדנה התקיימה בסטודיו של נטע עמיר המקסימה, שטעימה מהעולם הצבעוני והמרהיב של יצורים מצחיקים ומשמחים, תוכלו לראות כאן:

http://www.netadolls.com/workshops

 

וזו הבובה שלי, שהתחלתי אצל נטע וסיימתי ממש עכשיו לאחר עמל של שבועיים.

 

 

 

כבר הודעתי לכל מכרי לאסוף עבורי גרביים ישנות...

לדף הרשומה

קבלת אות `מגשים` לעיר אשדוד בבית הנשיא

 

 

מדי שנה מעניקה המועצה לישראל יפה אות מיוחד לאישים ומוסדות שבלטו לטובה בתכנון וכינון בפועל של פרויקטים סביבתיים שונים – אות מגשים ישראל יפה. מסורת זו המתקיימת אחת לשנה במעמד הנשיא התקיימה לראשונה בשנת 1977. היא נהגתה על ידי הגברת אורה הרצוג, אלמנת הנשיא השישי של מדינת ישראל מר חיים הרצוג ולשעבר נשיאת המועצה לישראל יפה.
 

במהלך שנות קיומה של המסורת זכו באות היוקרתי טובי היזמים ויקירי הסביבה בישראל. כמו כן, החל משנת 1984, מוענק באותו המעמד גם אות יקיר ישראל יפה הניתן לאנשים שבפועלם גילו מסירות אישית ויוצאת דופן למועצה לישראל יפה ולמטרותיה. (מתוך אתר 'המועצה לישראל יפה')

השנה זכתה העיר אשדוד באות זה יחד עם מכללת תל חי, ורמת הנדיב.

הנימוקים לזכייתה:

על האצה בפיתוח הסביבתי והמרחב האורבאני; על האנרגיה היוצרת, החיוניות והאופטימיות המאפיינות את העיר; על פיתוחו של החינוך בכלל ושל החינוך הסביבתי בפרט; על קליטת עליה - ממאפייניה העיקריים של אשדוד - בתהליכי הטמעה מוצלחת במיוחד; על שילוב האוכלוסייה בהחלטות ובטיפוח רובעי העיר השונים, וכן על פיתוח מאסיבי של חופי העיר והטיילת שלאורך החופים.

ובכן- לראשונה בחיי זכיתי לבקר בבית הנשיא (ותיכף תבינו למה) ומתוך התרשמותי צילמתי מס' תמונות: אחרי בדיקה בטחונית קפדנית לכל הנכנס בשעריה- גינת בית הנשיא הנשקפת למבקר.

שלושת

הזוכים באות מגשים.

ועכשיו הגיע הזמן להסביר, אז מה אני, הקטנה, עושה שם בכלל...,

ובכן- נעמי אדר, מנהלת מוסדות האמנות באשדוד, שתמיד מעלה רעיונות מקוריים ויצירתיים, חשבה הפעם על רעיון להציג בטקס קבלת האות, את מפת אשדוד ארוגה כולה עבודת שתי וערב משקיות פלסטיק. דבר שיביא לידי ביטוי את המארג האנושי המגוון בעיר, יחד עם הדגש והיחס לאיכות הסביבה. ואני- כמי שידועה כאן לחבר'ה כחובבת שקיות מושבעת, הוזמנתי על ידה ליצור מפה זו, וכמובן הסכמתי בשמחה רבה. (מאתגר, ומהנה) והנה- זה מה שיצא. מפת אשדוד שיצרתי מוצבת אחר כבוד בכניסה לאולם הטקסים בבית הנשיא. (מצד שמאל לשרידי הפסיפס העתיק בכניסה)

 

 

 

כן, וזו אני  (-: (צלמת: לימור אדרי)

הן הקירות והן האולם בו התקיים הטקס מדהימים ביופיים, התקרה, מעשה ידיו של האמן נפתלי בזם (1971) .

 

נשיא המדינה מר שמעון פרס נואם.

חברי התזמורת האנדולוסית אשדוד, ובראשם הסולן ליאור אלמליח, מנעימים עם פיוטים לקהל- ו- בתוספת הפתעה לנשיא, השמעת בכורה של שיר שכתב הנשיא, בלחן של הפיוט 'אגד לך'.

מילות השיר- אלומה של תקווה / שמעון פרס

"אלומה של תקווה"

הו אלי, זה הזמן להתפלל כששמש חדשה תזרח,
את החיטה נהלל אנא תציל את ארצי מהמדבר הנח,
קרא אל הימים שימיסו אתהמלח.
ברך את הזרמים בתנודת האהבה,
תן לידידיי ולאויביי יום נטול דם,
קרא לילדים ולילדות להתפלל לשלום,
אז שלח אלומה של תקווה למען יום חדש.

ברך את הזרמים בסחף האהבה,
תן לידידיי ולאויביי יום נטול דם,
קרא לילדים ולילדות להתפלל לשלום,
אז שלח אלומה של תקווה למען יום חדש

הנשיא שמעון פרס, מגיש את אות מגשים לראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי.

 

אז זהו, עד הביקור הבא... מסתבר שהמציאות עולה על כל דימיון....

לסיום- מס' תמונות מתהליך העבודה על השטיח

 

 

לדף הרשומה

שטיח קיר משותף משקיות

לפני מס' חדשים העברתי סדנה עם כ- 100 ילדים באחד מבתי הספר באזורנו.

בסדנה זו יצר כל ילד אריג משקיות בגודל 20/20 ס"מ,ע"פ דגם שיצרתי להם

על סמך תמונה נבחרת מבין הציורים שהם ציירו. 

ואח"כ חיברתי את כל האריגים יחדיו.

וזה מה שיצא.

 

הסקיצה הכללית על הלוח. כל ילד בוחר מס' שבו "נופלים" הגוונים שעליו להשתמש.

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת