00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"חוף מעשה במחשבה תחילה"

 

המון המון זמן לא הייתי כאן, בושה מצידי.

אבל באמת שיש לי סיבה טובה- השבוע קיבלתי את הציון האחרון שמסכם שתי שנות לימודים

לתואר שני באמנות ואוצרות באוניברסיטת בן גוריון.

ב"ה, יכולה לסמן וי, ולנשום לרווחה, וסופסוף לחזור במרץ  ליצירות האמנות שלי. 

אז בינתיים מפרסמת פעילות טריה וצבעונית במיוחד מהשבוע האחרון, שנעשתה עם ילדי כיתות ה` ו`,

בבי"ס שח"ר למדעים באשדוד, בנושא זיהום החוף, בסיוע ועידוד איגוד ערים לאיכות הסביבה,

חבל אשדוד יבנה, שעושים פעילות מדהימה באיזור בנושא החינוך לאיכות הסביבה.

ביצירה משתתפות טכניקת קולאז, עיסת נייר, צביעה, והרבה סוגים של חומרים שונים

כמו אריזות של שקיות תה, ניירות כרומו ממגזינים, פקקי שעם, פקקי בירה, צמיג גומי,

בקבוק פלסטיק, גליל נייר לידיים, ואפילו משטח היצירה הוא אריזת קרטון של רהיט.

את הכותרת לעבודה נתנה המורה למדעים קטי טואיל,

והפעילות לוותה בביקור ופעילות על חוף הים, שתועדה בצילומים.

 

 

 

 

לדף הרשומה

כולנו רקמה אנושית אחת חיה

22/03/2012

במסגרת  שבוע איכות הסביבה, העברתי כמה פעילויות יצירתיות משותפות

לילדי בתי ספר יסודיים באשדוד והסביבה.

(בגלל המצב הבטחוני שגרם לביטולים בשבוע שעבר, הועברו ונדחסו כמה מהפעילויות לשבוע זה.)

ברשומה זו- ילדי כיתות ה` מבית ספר "מכבים" בגן יבנה, לומדים כל אחד לארוג  קוביה בגודל 20-20 ס"מ משקיות פלסטיק,

על גבי נול פרמיטיבי שהם יוצרים מאריזה משומשת של קורנפלקס או קרטון דומה, ואח"כ לומדים לגזור חוט משקית,

למתוח חוטי שתי, ולשזור ביניהם חוטי ערב משובלי שקיות.

(אני "המשועממת", עומלת אח"כ בחיבור כל הקוביות יחדיו לשטיח ססגוני.)

פעילויות דומות שכבר העברתי בשנים קודמות תוכלו למצוא תחת תגית `תמונה משותפת`

בית הספר הציע את המשפט: "כולנו רקמה אנושית אחת חיה", וביחד חשבנו על מראה הדימוי.

תהליך העבודה והתוצאה הסופית בצילומים הבאים.

את דימוי השטיח בניתי בעקבות בקשת בית הספר להעביר מסר של אחדות, השפעה וקשר בינינו- יושבי כדור הארץ.

האמת- דימוי מוכר, שרואים אותו ברשת החברתית, ובמקומות נוספים.

 

שובלי השקיות משמשים להשחלת חוטי הערב

 

אלו התוצאות- פרי עבודה של שני מפגשים בני שעה וחצי כל אחד, בשתי כיתות - סה"כ כ- 50 ילדים. כפי שרואים- ישנן קוביות מושלמות יותר ופחות- תוצאה של ילדים מוכשרים ומהירי תפיסה יותר ופחות.

 

את החסר אני משלימה ומתקנת לאט בביתי...

 

שחרור האריגים מהנולים- דימוי כדור הארץ מתחיל להסתמן.

רקמה בחוט פלסטיק שחור להדגשת היבשות

ולקראת סיום- כתבה בעיתון המקומי

 http://israeli-muni-news.com/?p=19442

 

 

 

ולסיום- השטיח התלוי אף הוא באופן יצירתי למדי בבית הספר.

לדף הרשומה

להתרחק בכדי להתקרב

 לכבוד תערוכת 'פרספקטיבה', שהתקיימה בגלריה 'דואט' לפני כחודש, נולדה היצירה - מחשבה הזו.

רק עכשיו – בזמן חופשת סמסטר, מצאתי זמן להעלות את הדברים.

 

חשבתי לעצמי- מהי פרספקטיבה? נקודת מבט?  נקודת זווית?

ישנה הפרספקטיבה ה"גשמית", אם ניתן לכנות כך את נקודת המבט הפיזית על עצמים שונים בחלל. ככל שמתרחקים במבט, כמו הולכות ומתקרבות זו לזו אותן "קרני" ראיה דמיוניות באופק, הגורמות לעצמים בשדה הראיה להראות קטנים מאד, ונוצרת אשליה שהעצמים כמו מתקרבים ומתאחדים זה עם זה. מצד שני מרחב הראיה גדל, ומתבררת אחדותו.

אבל אולי כך ממש פועלת גם הפרספקטיבה ה"רוחנית"? אותה נקודת התייחסות שלי למקרים שונים שקורים לי בחיים? ככל שהדבר קרוב אלי יותר, הן מבחינת הזמן, והן מבחינת התייחסותי האישית אליו, הדברים נראים גדולים מאד, מסעירים, לעיתים אף קשים, ומכאיבים. והנה ככל שחולף הזמן, והמקרים מתרחקים ממני, או קרבתי האישית אל המקרים היא רחוקה יותר, לפתע פתאום מטשטש חוזק המקרה, הוא נדמה בעיני רוחי כקטן, וקשה פחות, ולמעשה "מתאחד", עם כל שאר המקרים האחרים שקרו לי אי פעם מתישהוא בזמן... וכבר אינו מטריד אותי כל כך.

זה מעניין העסק הזה- מבחינה מסוימת ככל שמתרחקים, למעשה בעצם מתקרבים...

כשמתרחקים הפרספקטיבה גדלה, המקרים, או העצמים מתאחדים, ויש פחות קושיות, כי תופסים כוליות גדולה יותר, ולא נפרדות של מקרים או עצמים, שלכאורה אין ביניהם קשר. משל למבט של אסטרונאוט על כדור הארץ מהחלל. מצד אחד הוא אמנם אינו מבחין בפרטים הקטנים, אבל מצד שני יש לו יתרון בתפיסת מציאות האחדות של כל הכדור הזה. ברור לו כי זהו דבר אחד, ואם יזיקו לחלק ממנו, פוגעים בכדור כולו.

 

הרי גם בכדי להבין את הדימוי המוצג בתמונה הזו- עלי להתרחק, ואז לתפוס את כל התמונה, למרות שמסקרן מאד להתקרב אליה פיזית ולהבין ממה ואיך היא בנויה. הקרבה האמיתית- הקרבה ל"דעת"- מתקיימת רק כשמתרחקים... מעניין כי פירוש המילה "דעת" בלשון הקודש הוא חיבור, כמו "והאדם ידע את חווה אשתו" (בראשית ד, א) כלומר- לדעת זה להתחבר, ובשביל להתחבר, כלומר להתקרב ב"דעת", יש צורך להתרחק. עולם הפוך.

חיפשתי בעברית מילה מקבילה למילה 'פרספקטיבה', וכל שמצאתי היה 'זווית', מילה שבקונקורדנציה, מופיעה בהקשר קרנות או זוויות המזבח. תהיתי האם יש קשר בין הרעיונות שחשבתי עליהם- מזבח, פרספקטיבה, מתרחק, מתקרב, פרטים, אחדות, חיבור בדעת???

לא עשיתי מחקר עמוק, ודברי נובעים ממה ששמעתי בהזדמנויות שונות, ומרעיונות שעלו בי,  אבל חשבתי שבהחלט יש קשר-  על המזבח היו מקריבים קורבנות. שוב מככבות האותיות ק.ר.ב.  מטרת הקרבת הקרבן היתה להביא את האדם למציאות של 'לב נשבר'. הוא אמנם היה מתקרב פיזית למקום המזבח, אולם עצם הצפייה בבהמה התמימה הנשחטת ונשרפת על גבי המזבח- היא פעולה הרחוקה מרגש של רחמנות המאפיין את רוב בני האדם, גורמת לאדם זעזוע וחרטה, שמטרתם לשנות את זווית הראייה שלו, ואת עקשנותו או התבצרותו בהלך מחשבתו ובמעשיו, אשר הביאוהו  למציאות של חטא,  (אשר בגללם כעת הוא נאלץ להקריב קרבן...).

יוצא אם כן שעל מנת לשנות את הפרספקטיבה, את זווית הראיה, על האדם לעיתים  לפעול בקיצוניות לצד אחר, להתרחק פיזית, או כאמור להקריב קרבן, לעשות מעשה שכמו נוגד את הטבע שלי, ואז להיות מסוגל להסתכל על הדברים אחרת.

לאור היצירה משקיות פלסטיק- חומר מודרני לחלוטין, מעניין לחשוב  אלו קורבנות מקריבים בני אדם בעידן המודרני........ 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פיסות נוף

בסוף החודש ננעלת תערוכת 'איכות הסביבה ומיחזור' בשוהם, בה אני משתתפת,

ומצורפת ההזמנה הנ"ל

 

בתערוכה אני מציגה שתי עבודות בגודל 60-60 ס"מ, של דימויי נוף גלילי,  ארוגים משקיות פלסטיק,

בהשראת רישומים קטנים שהייתי רושמת בנופי הגליל, כשגרנו ביישוב אשחר,

ובעקבותם אף רקמתי פיסות נוף רקומות קטנות (בגודל 10-10 ס"מ) בעיקר במהלך נסיעותי באוטובוס.

 

 

 

רישומים שרשמתי בנופים הסובבים את אשחר בשנת 2003-2004

 

 

 

 

קצת מתהליך העבודה- אפשר לשים לב שכל התמונה בנויה מחלקים קטנים מחוברים יחדיו- הפרטים המרכיבים את השלם

 

לדף הרשומה

יצא`תה מהכלים

בגלריית מוזיאון הבילו"יים בגדרה  מוצגת בימים אלו תערוכה חדשה ושמה: "לצאת מהכלים"

לכבוד נושא זה הכנתי את היצירה הבאה, העשוייה מחומר גלם חדש עבורי,

אותו אני אוספת, ואף  ואוספים לי בחודשים האחרונים.

מזהים מאיזה חומר?

 

 

קצת יותר מקרוב

 

 

ניחשתם נכון! אריזות של שקיות תה, בכל מיני צבעים, ריחות וטעמים. (התמונה באמת מריחה...)

אז כמובן שאם על "לצאת מהכלים" אנו מדברים- אפשר לקחת את זה לכל מיני כיוונים מעניינים..... שונים ומשונים,

יכולים לתאר למה אני התכוונתי.... היצירה- שיצאה מאריזות של שקיות תה,

וגם קצת יותר לעומק....

וגם אתם מוזמנים למצוא את ההקשרים שנראים לכם.

 

וכאן תוכלו לראות סרטון קצר על התערוכה

 http://www.youtube.com/watch?v=bTyHFudW7zE


ובינתיים קבלו עוד כמה תמונות מתהליך העבודה, שהגעתי אליו מתוך ניסוי וטעיה, ותהיה...

 

 

 

 

 

"קומפוזיציה" בהשראת האמן מונדריאן

 

 

 

אפשרות ליצירת פנקסים קטנים מאריזות של שקיות תה.

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת