00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עשרה דברים טובים בלהיות שמן

באיחור קל עד קשה, אני רושם את רשימת ההמשך ל-"עשרה דברים טובים בלהיות רזה":

 

  1. תמיד חמים או חם. השכבות הטבעיות מקלות על החיים בסביבה קרה, או תחת מזגן עוצמתי.
  2. אנשים לא יתגרו בך בקלות אם יש לך את המסה למחוץ אותם בלי אפילו להרים את היד.
  3. עם המשקל באה הקיבולת - אפשר לאכול כמעט הכול - אם לא אכפת מהקלוריות, או בריאות, או החיים.
  4. אנשים שמנמנים/שמנים הם בעלי מזג נוח (בדרך כלל, לא תמיד). להתעצבן מבזבז יותר מדי אנרגיה.
  5. קל יותר להשמין מאשר להרזות (בדרך כלל). אז החיים קלים יותר במובן הזה.
  6. אם חיית כל חייך כאדם שמן, אז בנקודה מסוימת מפתחים שריון נפשי שמגן גם מפני דברים אחרים. קשה לפגוע בך. (שוב, לא תמיד)
  7. יציבות: לא מעיפה אותך כל רוח קלה. מרכז הכובד נמוך ויציב.
  8. קל יותר לחיות בארצות הברית, ארץ המשקל הבלתי מוגבל (הרבה חנויות למידות גדולות)
  9. ריפוד הגוף - יותר נעים לחבק ובלי זויות חדות - CUDDLY
  10. אנשים באים אל שמנים עם ציפיות נמוכות, אז קל יותר להפתיע אותם לטובה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איך מתגברים על עייפות מצטברת?

כן, אני לא נותן פתרונות לשאלה הזאת בפוסט הזה.. יותר מציב את השאלה.

בשבועות האחרונים, למרות שלכאורה אני ישן מספיק שעות בלילה (6-7 שעות), אני מרגיש עייף במהלך היום. כאילו איכות השינה שלי פשוט לא טובה ולא מספקת.

ואני תוהה, מה יכול לגרום לשינה לא טובה? האם זהו מתח מתחת לפני השטח? כי כל פני השטח הכול נראה תקין. אולי הציפורים הקולניות והארורות שמעירות אותי בבוקר אחראיות לעניין? או אולי שימוש היתר במסכים, כמו אנשים רבים?

הפתרון המתבקש הוא שינת יתר שתפצה על המחסור או על איכות שינה ירודה. אבל זה פתרון בלתי ישים. למה? כי ללכת לישון מוקדם זה כמעט בלתי אפשרי, ומנסיוני, יסתיים ביקיצה מוקדמת באותה מידה.

 

לישון בצהריים גם לא פיתרון ישים היות ו-עבודה. אז מה עושים? צוברים. צוברים חוסר שינה עוד ועוד עד שיגיע הרגע שבו אצליח ללכת לישון מוקדם והעייפות תכריח אותי לפצות עם יותר שעות שינה.

 

זה פיתרון חלקי וגרוע מן הסתם. האם לכם או לכן יש רעיונות אחרים ועדיפים? אשמח לשמוע. באמת.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

LONG TIME NO SEE

שלום למי שקורא/ת (אם נשארו):

 

לאחרונה התחלתי לחשוב שוב על תאריך התפוגה שלי (של כולם בעצם). אז החלטתי לרשום מסמך של "מה לעשות במקרה ואני מת".

המסמך הוא בעצם אסופה של ססמאות והוראות כדי שזוגתי (או ההורים שלי) יוכלו לגשת לכל מיני חשבונות והרשאות שלי על הרשת ומחוץ לה. אבל מעבר ליבשושיות של צוואה, זה מראה מה בעצם השגת או אספת בחיים.

אני מתחיל להבין אנשים שמוצאים יופי וחופש במיעוט רכוש וכסף. אם את/ה לא מחזיק/ה יותר מדי דברים, גם הדאגות הן מועטות.

וגם, ככל שיש יותר, רוצים יותר כי יש את היכולת. מה שנקרא "עם האוכל בא התיאבון".

אבל התאבון הזה הוא התמכרות ואשלייה. אם ככל שיש יותר, רוצים יותר, זהו מעגל קסמים שרק יאיץ את סיבובו ככל שהתיאבון הזה יוזן יותר.

אני לא אומר שהפכתי לנזיר שמכר את הפרארי שלו, רחוק מכך. אבל, עם היופי הזה שבאמנות הזן, אולי הגיע הזמן להשיל כמה מהדברים שלי כדי להגיע למקום נקי וזך יותר.

כיום כולנו מוקפים בטכנולוגיה שרובה ככולה נועדה כדי לגרום לנו להוציא כסף ולצבור דברים.

"להפוך את החיים לקלים יותר" הפכה למנטרה שגורה, אבל האמת היא שאנחנו יותר צריכים שהחיים שלנו יהיו קצת קשים ומאתגרים כדי שלא נאבד בהם עניין.

אנחנו לא צריכים אפליקציות לכל דבר, אנחנו לא צריכים להיות נגישים 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע (הסתדרנו נהדר לפני שהאינטרנט והמכשירים הסלולריים הגיעו - אני זוכר את זה טוב), והמסכים הללו שתופסים את תשומת הלב של האנושות עושים יותר טוב מרע. הם מנתקים אותנו אחד מהשני בעולם האמיתי.

ראיתי יותר מדי פעמים הורים עסוקים בטלפון שלהם ומתעלמים מהילד שלהם. ויותר גרוע - הם ממכרים את הילד מגיל צעיר למסך משלו - בעיקר כדי להעסיק ולהשתיק אותו.

אבל להשתיק ילדים זה גם לדכא את הסקרנות שלהם ולהאכיל אותם בדיאטה של סרטים מצוירים וחוסר אתגר. ספרים טובים יותר כי אפשר להתנתק מהם בקלות (שלא לדבר על כך שהם לא דורשים סוללה כל עוד הם לא מהסוג האלקטרוני). זה קצת משעשע אותי, כי כיום אני קורא ספרים בעיקר בפורמט אלקטרוני - פשוט בגלל נוחות ומשקל. הנה - זו דוגמא נהדרת לעצלנות שעליה דיברתי קודם. אנחנו רוצים לעשות כמה שפחות ולהשיג כמה שיותר.

אני לא מעל כל זה. ההיפך הוא הנכון. אני אדם שמתגאה בהתמכרותו לטכנולוגיה - בגלל הדברים המדהימים שהיא מאפשרת. אבל אני גם מכיר בכך שעם הזמן,אנחנו עושים שימוש נלוז יותר ויותר בטכנולוגיה. מבזבזים אנרגיה חשמל וכוח מחשבה על אפליקציות מיותרות, ותקשורת גלובלית אמנם, אבל בנושאים זניחים והטכנולוגיה הזו שאמורה לחבר ביננו - יוצרת נתק אמיתי בחיי היום יום שבהם במקום להרים את הראש מהמסך ולחייך לאנשים, אתה מסתכל על המסך ומחייך לעוד קליפ של חתול משתעשע.

האם אני יכול להקשיב לעצמי ולהפוך לחברותי יותר? למשוך אנשים החוצה מהמסכים שלהם וליצור קשרים אמיתיים? אני לא יודע, אבל אולי הגיע הזמן לנסות.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

עשרה דברים טובים בלהיות רזה

קודם כל, אני רוצה לסייג שלאחר הרשימה הזו, תגיע רשימה הפוכה של "עשרה דברים מחורבנים בלהיות רזה" - כך שיש איזון.

דבר שני, אצלי לפחות, רזון הוא לא בדיוק מבחירה אלא כתוצאה מדיאטה רפואית ובעיות עיכול.

ועכשיו לרשימה:

  1. קל להתכופף. נשמע בסיסי, אבל כרס גדולה מקשה מאוד על התכופפות.
  2. פחות מעצבן להתפשט בחוף הים וכדומה - למרות שזה תלוי גם באופי ובאישיות.
  3. קל יותר לזוז, ללכת, לרוץ וכדומה. ככל שכבדים יותר - קשה יותר לזוז.
  4. קל יותר להגיע לגוף שרירי - פחות אימונים ומאמץ בדרך.
  5. פחות התנכלות מהחברה בכללותה שמעדיפה אנשים רזים על מלאים או שמנים.
  6. מקל על מעבר במקומות צרים - מנהרות, מערות, דלתות צרות ומעברים מכל הסוגים.
  7. קל יותר למצוא בגדים במידות קטנות מאשר במידות גדולות.
  8. אפשר לאכול מה וכמה שרוצים בלי הערות מטומטמות - לרוב ובמידה ואין בעיות רפואיות.
  9. אין משקל עודף שגורם לבעיות של כאבי גב ושרירים בכלל.
  10. עשוי להקל על תדמית גוף במידה והרזון הוא טבעי.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ישראל משנה לשנה

אז חזרתי לביקור השנתי שלי. אולי הארוך האחרון לתקופה כלשהי..

כתבתי פוסט בפייסבוק לגבי הרשמים שלי מהשבוע וחצי שהספקתי להיות כאן. ולמרות שהתאמצתי (באמת) להיות ההיפך משלילי, ואם ביקורתי אז עם כיוונים לתיקון - אמרו לי שיצאתי ביקורתי.

טוב.. זה כנראה הלך הרוח בארץ ממילא. זה תמיד היה ככה. אנשים נכנסים אחד לשני לעניינים בין אם מבקשים מהם או שלא, אבל כמו שהגמל אינו רואה את דבשתו - הם לא מסוגלים לקבל ביקורת בעצמם.

ולמרות שאני כבר בחו"ל מספר שנים, וחלק מהשריטה הזו כבר נרפא במידת מה (עם תשומת לב פעילה בעיקר), כאשר אני חוזר לארץ הכול חוזר לסורו - כי כמעט כולם מסביב עושים את זה וקשה להמנע.

אבל אני מבטיח: אני אעשה כל מאמץ להמנע מההרגל הקלוקל הזה.

אני גם לא מצליח להמנע מהשוואות. בעיקר כאשר אני מתגורר במדינה שעל פניה יש לה הרבה קווי דמיון לישראל:

סינגפור.

מדינה קטנה, צפופה, מוקפת אויבים... אבל כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון.

בעוד בישראל ממשלה מחזיקה מעמד בממוצע שנתיים או שלוש, בסינגפור ממשלה רצה את מלוא התקופה שלה וגם אותה מפלגה נבחרת שוב ושוב. לא, זו לא דיקטטורה ולא שלטון יחיד. זו גם לא דמוקרטיה במלוא מובן המילה, אבל תהיו ברורים בדבר אחד: העם יוצא לבחירות כל ארבע שנים, ואם הוא לא היה מרוצה מהתפקוד של הממשלה - היא הייתה עפה על טיל.

מעבר ליתרונות הברורים של ממשלה שרצה את מלוא התקופה וגם דיי בטוחה בהמשך, יש בסינגפור תכנון קדימה ל-25-50 שנים. תעצרו רגע ותדמיינו את זה. 25 שנים קדימה. תכנון שגם מתממש.

דוגמא: הרכבת הקלה של תל אביב. תוכננה אכן לפני עשרות שנים. התבצעה לאחר כמה וכמה ממשלות. זמן ביצוע מתוכנן לקו הראשון (האדום)? 2021. וזה לאחר דחיות ולבסוף הלאמת הפרוייקט.

סינגפור? ב-1967 הם הבינו שהם יזדקקו למערכת להסעת המונים ב-1992 (!!!), והתחילו לתכנן. ב-1983 הם התחילו עבודות על הקו הראשון שהחל לפעול ב-1987. מאז עברו 28 שנים, נוספו ארבעה קווי רכבת נוספים, וכבר עובדים על עוד ארבעה. בממוצע, כל יום עוברים ברכבת הקלה (מתחת ומעל פני הקרקע) כ-2.8 מיליון אנשים.

וזו רק דוגמא אחת ספציפית. העניין הוא לא הדוגמאות הנקודתיות, אלא הלך הרוח, היעילות, והעובדה שלא רק מדברים הרבה ועושים מעט, אלא ההיפך. בניית גורד שחקים ממוצע (50 קומות כיום) בסינגפור: כשנתיים. וזה כולל את האישורים, ההכנות וכדומה.

אני לא מנסה להדגיש את חוסר היעילות של ישראל, אלא לאן ולמה אפשר וצריך לשאוף ולכוון. ולא לומר שזה בלתי אפשרי, או לחפש תירוצים מעל ומתחת לאדמה. הכלכלה של סינגפור היא מהעשירות בעולם, וזאת ללא מחצבים, משאבים או מקורות אנרגיה משלהם. כמעט כל הסחורות והמזון בסינגפור מיובאים מחו"ל. הם לא זולים ויש סימנים לכך שחלק מהמחירים מתואמים, אבל בסה"כ הם עדיין לא יקרים במיוחד בהתחשב בכוח הקנייה של האזרח הממוצע המקומי. גם המיסוי ממש לא כבד.

אזרח ממוצע שם מסוגל לקנות מותגים יוקרתיים כמו גוצ'י ואחרים - לא כל יום, אבל מידי פעם. כי הכסף שלו לא נשאב על ידי הממשלה. ההיפך, הממשלה מידי פעם מחזירה עודפי מיסוי אל האזרחים. ישירות לחשבונות הבנק שלהם!

אז תסתכלו על הפוסט הזה כאופק אפשרי. כמה טוב יותר יכול להיות בישראל אם האזרחים יסתכלו מעבר לניגודים בינהם אל המשותף בינהם. אל הדברים שכולם רוצים וכולם שואפים אליהם. רווחה, אושר, אפילו על ביטחון אפשר יהיה להגיע להסכמה מתוך עבודה משותפת על נושאים כלכליים חברתיים.

מה דעתכם?

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל agentmulder אלא אם צויין אחרת