1313
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"זיכרון" נמצאו 9 פוסטים

שש שנים בלעדייך אהוב שלי

יום ראשון ,שעת צהריים 2 בצהריים דפיקה חרישית בדלת , נגשת לדלת בהיסוס מי זה יכול להיות בשעה כזאת,מציצה בעינית חושך , רעידת אדמה לאאאא זה לא יכול להיות ,צרחה ,זעקה ששוברת את דממת היום , הגוף נחלש מסרב לעמוד ,מתיישבת בספה רוקעת ברגליים, סוטרת לעצמי עם הידיים תתעוררי זה לא יכול להיות ,נגשת שוב לדלת הם עדיין שם , לבושים מדי זית כל כך מוכרים ,עומדים ללא ניע ,ואני זועקת לא לכו מפה לכו ,פותחת את הדלת מפנה אליהם את הגב לא רוצה לקבל את הבשורה ,יום ראשון שעת צהריים תחילתו של מסע אימים ,מסע מטלטל ,כואב ,פוצע כל נים בגוף ,6 שנים מאורי, המסע קשה מנשוא, חיים חדשים מלווים בבכי וצחוק ,שמחה ועצב שזורים זה בזו ,יום יום שעה שעה ,צער גדול וגעגוע ענק הם חלק מחיי ,השקט רועם מקירות הבית ,דמותך עולה מכל פינה בתמונה , בזיכרון ,צחוק מתגלגל ,חיוך ,מבט אוהב של ילד סך הכול ילד בן עשרים ,ילד של אמא , מאורי של אמא ,מאור עיני מאור חיי ,מתחננת בליבי שתחזור שתשוב הביתה ,מתפללת יום יום לשובך ,בליבי יודעת שאראה אותך שוב הרי זה לא הגיוני שככה הלכת , מבקרת אותך בביתך החדש כל שבוע , שותלת פרחים צבעוניים,מטפחת משקה את חלקת האדמה שהיא רק שלך ,מנשקת את אבן השיש הקרה ,בוכה חרישית שוב ילד שוב כבר אני מחכה. שש שנים בלעדייך ואיתך ,משפחה גדולה משפחה חסרה ,לפני שש שנים היינו משפחה קטנה שלמה ,עכשיו גדלנו ,אחיינים ואחייניות חדשות נוספו למשפחה ואותך ילד שלי הם לא מכירים במציאות ,מזהים את תמונתך מאור הנה מאור הם לוחשים בשמחה ,והיה גם אחד ששאל איפה אתה ?משפחה גדולה חסרה ,חסר החיוך ,המבט ,הצחוק ,הלב הגדול הענק ,החיבוק שלך ,אתה מאור חסר ,שלח לי כוחות להמשיך בחיים ,לצחוק לחייך, לאהוב מכל הלב את הנכדים שממלאים אותי באושר מציפים את הלב בשמחה , תן לי כוחות להמשיך לספר עליך ,להנציח את שמך לעולם עד יום מותי בי נשבעתי מאורי, מאור שלי . צהרי יום ראשון 2 בצהריים דפיקה חרישית בדלת חיים שלמים נגמרו מסע קשה התחיל .   קשה לחיות בלעדייך, לקום כל בוקר אל אותו סיוט ולדעת שזאת המציאות ,המשא כבד מנשוא ,להעביר את הימים במחשבה עלייך אילו ואולי ולו .
לדף הרשומה

חמש שנים בלעדייך ....

חמש שנים בלעדייך חמש שנים מאורי שלי חמש שנים בלעדייך ,בלי הצחוק ,החיוך ,הריח שלך,המגע, בלעדייך , חמש שנים שאני סופרת את הימים,השעות ,הדקות ,השניות בלעדייך ,חמש שנים עברו והכאב רק מעצים ,הגעגוע גדל ,והלב מתכווץ כל יום מחדש ,לחיות בלעדייך זה להתגעגע , זה להרגיש שמשהו ממני נלקח ,מתוך ליבי מנשמתי ,משהו כבה ולא ישוב להיות כפעם , חמש שנים של פחד נורא שמה אשכח את קולך ,את מבטך ,את צחוקך מאורי שלי ,חמש שנים חלפו להם בלעדייך ,לחיות בדמיון לדמיין אותך עכשיו כאן איתנו ,עם האחיינים שלא זכית להכיר ,לדמיין את החיוך הגדול שלך מנשק ,מחבק ומשחק איתם באושר ,חמש שנים של אובדן נעורים ,חמש שנים של תהיות ושאלות שחוזרות ללא מענה ,למה?למה אתה? חמש שנים שקטף אותך האל אליו ,אל עולם של מעלה שתהיה קרוב אליו ,חמש שנים שממאנת להאמין ולהבין איך קרה הדבר האיום? בלעדייך לציין לך ימי הולדת ,לשבת אל שולחן החג ,חמש שנים בלעדייך ,חמש שנים שהחברים שלך פוקדים את ביתנו ולא עוזבים ,מלווים ,משתפים ,צוחקים ובוכים ביחד ,חמש שנים שהזיכרונות מציפים ,שנים של כאב וגעגועים ,ויחד איתם גאווה גדולה על מה שהיית בחייך אתה ,על המורשת ,הטוב ,הענווה ,השמחה ,הצניעות ,העזרה ,על מה שהשארת כאן במותך ,אורך הגדול מאיר ויאיר אותנו לעד ,פרח גן עדן אתה פוסע בשבילים מפיץ אור ושמחה לכל המלאכים ,שמור עלינו ילדי הקט ,שמור על אחיינך החדר בהם שמחה ואור ,שתהיה דרכם שמחה ומוצלחת ,שמור על אחייך שמתגעגעים וכואבים בלי סוף ,שלח להם נחת והאר את דרכם ,שמור עלינו מאורי שנמשיך לספר ולהתגאות בילדינו הקטון . התשמע קולי , רחוקי שלי , מאורי שלי ,אני נאחזת בחיים בזכות ולמען העזר כנגדי אביך שתמיד דואג שהכול יתנהל על מיי מנוחות ,אביך שכול כך אהבת והערצת ,הדמות שלה סגדת ,בזכות ולמען אחותך  האהובה שהייתה אהבת חייך ,שאוחזת בחיים בכל הכוח בשקיקה באהבה גדולה ,בזכות ולמען אחיך הגדול שהערצת שהצקת ואהבת עד כלות ,בזכות החיים שהוא חי העשייה המרובה למען נערים וילדים שכה אהבת ,מודל לחיקוי . למען ובזכות הנשמות הטהורות הנכדים האהובים האור של חיינו שהם מאפשרים לנו צחוק לשמוח ולאהוב ללא פשרות אהבה טהורה מכל הלב ,בזכותם למענם ולמענך ילד שלי שיידעו מי אתה ומה אתה היית כאן בחייך
לדף הרשומה

טורניר הכדורגל החמישי לזכרו של מאור ...

  אז הנה יצא אתמול לדרך הטורניר השנתי החמישי במספר לזכרו של בני מאור עיני שנפל בעת מילוי תפקידו , כבכול שנה הטורניר נערך סמוך ליום הולדתו של מאור שחל ב9-7 ביום חמישי הסמוך ליום ההולדת ,השנה כבכל שנה הכול כבר היה מוכן ומאורגן ,הקבוצות נרשמו ,הגביעים ,החולצות וכל ההכנות הושלמו וההתרגשות הייתה גדולה ,אולם תכנונים לחוד ומעשים לחוד ,לצערינו נאלצנו לדחות א הטורניר בשל המצב הביטחוני הקשה שהיה '' ומבצע צוק איתן ''שיצא לדרך ,הגנה על ישובי הדרום ,כידוע מאור שלנו שירת בתחילת שרותו בבסיס ''נחל עוז''ואף לקח חלק פעיל במבצע ''עופרת יצוקה'' כמי ששרת בגיזרה החמה וספג את האווירה הקשה כשפצמרים נפלו בתוך הבסיס כמעט מדי יום ואף פצעו חברים יקרים ,מאור דאג מאוד מהמצב ותמיד אמר שהוא מצדיע לתושבי הדרום על דרך חייהם היום יומית והבילתי נסבלת . אז המבצע הסתיים ואנחנו מקווים שיבואו ימים שקטים על הדרום ובכל הארץ בכלל ,והנה אנחנו שבוע בדיוק לפני ראש השנה שנה חדשה בפתח והטורניר יצא לדרך ,חברים מקשת רחבה השתתפו בטורניר ,מבית הספר ,חטיבה ,תיכון ,צופים והצבא ,חברה שלא הכירו את מאור ושמעו על הטורניר שמחו להשתתף ,ההתרגשות הייתה גדולה לראות את ההתכנסות למשחק שמאור הכי אהב, משחק שמחבר בין אנשים ,המשחקים התנהלו כסידרם ,והכל זרם ,מרגש לראות את כל המשתתפים לובשים את החולצה שהכנו בצבע כתום עם הכיתוב MCK ראשי התיבות של שמו של מאור ,והצבע שמסמל את קבוצת הכדורגל שמאור אהד ושמר לה אמונים ''בני יהודה'' אז הנה אנחנו יום אחרי וההתרגשות עדיין גדולה ,הטורניר משמעותי מאוד עברינו המשפחה דרך נהדרת ,מכובדת שאנחנו בטוחים שמאור היה אוהב .נמשיך כל שנה במוסרת הכובדת להנציח ולהזכיר את מאורי שלנו ,מקווה שתמיד תהיה העינות . קצת תמונות מהאווירה . נתראה בשנה הבאה ..                                    ''   מאורך הגדול מלווה את חיינו ,דרכך תמיד לנגד עיניינו ''
לדף הרשומה

השמש היום לא זורחת ...

ימים לא פשוטים אני עוברת תמיד אבל תמיד זה קורה ,פתאום ככה ישנה נפילה ,השינה לא שינה ובליל של מחשבות וזכרונות עולות בראשי ,תמונות מתרוצצות למול עיני ואני חושבת על בני על מאור עיני ,אילו רק היה כאן איתי ,אילו רק הכל היה שונה ,אני תוהה לא פעם מה מאורי היה עושה היום ,האם היה ממשיך בקבע ?האם היה לומד ?היכן מה ?אני כמעט בטוחה שזה היה קשור לחינוך ,קשור לחברה לילדים .אני נמצאת עם הנכדים הקטנים שמאור לא הכיר והם לא הכירו אותו והמחשבות עוברות בראש ,איך מאור היה נהנה מהם ,איך הוא היה משחק ומשתולל איתם ,והלב..
לדף הרשומה

ארבע שנים בלעדייך אהובי ....

מאורי מאור שלי מאור עיני,ארבע שנים בלעדייך ,ארבע שנים מהיום הנורא שקבלתי את ההודעה הנוראה שאתה לא איתנו ,מאורי ,מהיום הזה חיי אינם חיים ,אתה איתי במחשבות כל הזמן ,מלווה אותי ,לפני ארבע שנים חשבתי שיש לי בעיות בחיים ,אתה יודע חיים שלי, בעיות רגילות שיש לכולם ,ואז הגיע הרגע המקולל הדפיקה החרישית בדלת ,חרישית כל כך, ואחריה צרחות וזעקות אימה ,פחד רעד בכל הגוף,והמון קצינים ,והבית מתמלא באנשים ,מי אלו האנשים ,מה קורה פה ,לוויה ,בית קברות,ארון עטוף בדגל ישראל ,מה זה מי זה שם בארון שוכב ,לא לא זה לא יתכן ,אנשים..
לדף הרשומה

כעכים מלוחים....

עוד סוג של עוגיות שהיו דרך קבע נאפות במטבח ע``י אימי ז``ל בילדותי ,תמיד טעימות וקלות להכנה... כעכים מלוחים  1/2  ק"ג קמח                  1/2  כוס שמן                100 גרם מרגרינה או חמאה       1/2  כוס מים                1 אבקת אפייה             11/2 כפיות מלח    ללוש בצק ,ליצור נחשים ארוכים לחתוך ולגלגל לגודל הרצוי    לציפוי : ביצה טרופה   שומשום        - אפשר קצח לאפות בחום בנוני 180 מעלות עד להזהבה.
לדף הרשומה

מרק שעועית......

  מרק שעועית...... בדרך כלל בימי שישי נהגתי לבשל מרק שעועית לארוחת הצהריים,מי שהכי אהב את המרק זה מאור, היינו יושבים כל המשפחה מסביב לשולחן וזה היה מן טקס כזה של אכילת המרק ,לכל אחד הייתה את הצלחת מרק, לימינו צלחת קטנה יותר שבה שמים את החומוס והחריף ,ואז בוצעים מהחלה הטריה מנגבים בצלחת החומוס ושותים מן המרק, לא חשוב מזג האוויר בחוץ אצלנו אוכלים מרק שעועית גם בקיץ ,כמו שמאור היה אומר נדליק מזגן ונאכל ,איזה הנאה זאת הייתה לשבת ככה באמצע הצהריים בימי שישי כל המשפחה מתאספת מסביב לצלחת מרק . היו ימים בקיץ שהיינו נוסעים לבקר את הדודה ובני הדודים האהובים בישוב ביהודה ושומרון,המקום והמשפחה שמאור מאוד אהב , היינו לוקחים איתנו את המרק ושוב כל המשפחה יושבת לאכול סביב מרק מיוחד שלא מוותרים עליו. ביום שישי האחרון שמאור היה בבית בישלתי מרק שעועית ,אבל באותו היום אכלנו ארוחת צהריים בחוץ והמרק נשאר כמו שהוא במקרר, בערב שישי כשהגשתי לשולחן את התבשילים שהכנתי ,פרט למרק ,הרי מרק אוכלים אצלנו רק בצהריים ,מאור הסתכל עלי ואמר, אימא אני לא אכלתי מרק בצהריים אני לא מוותר אני רוצה עכשיו ,וכמובן שחיממתי לו צלחת מרק והוא אכל בתאבון גדול. מאז האסון מעטים הם הפעמים שבישלתי את המרק ,לא יכולתי זה היה קשה מדי עבורי,לבשל מאכל שמאור כל כך אהב וחיבר בין כל המשפחה, אבל לפניי שבועיים בא לי מאוד מרק שעועית השרתי ערב לפני את השעועית במים ,ובעלי אפילו שאל מה קרה?אמרתי לו בא לי , למחרת בשלתי את המרק וקרה משהו שחימם את הלב ,הילדים שניהם וגם הנכדה והכלה הגיעו לאכול איתנו בבית כמובן אחרי שהם שמעו שיש מרק שעועית , כשהסתכלתי ככה על הילדים ועל השולחן ,כמובן שמאור היה חסר מאוד באותו הרגע ,אבל דבר אחד חזר ארוחת הצהריים ביחד בבית ביום שישי דבר שחימם את הלב והחזיר זיכרון מחיוך של מאורי אוכל מרק שעועית וסוחף בחשק שלו את כל המשפחה. תמיד איתנו לא חשוב מה נעשה ,ואיפה נהיה מאורך יאיר את דרכנו...... המתכון למרק שעועית של מאור כאן בקישור http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2427154#response
לדף הרשומה

מחשבות ......

מחשבות רבות עולות בראשי ,פחד גדול מחלל לליבי ,אני חושבת שאת המחשבות האלה חושבת כל אם שאבדה את בנה ,הפחד שמה ישכחו ,החברים ,הידידים המשפחה ,הרי בסופו של דבר כל אחד חוזר לביתו ,לשגרת חייו ,ואנחנו המשפחה הקרובה נשארים עם הכאב הגדול היום יומי . ההנצחות הם חלק בלתי נפרד מהרצון להזכיר את שם הילד שאיננו עוד איתנו ,כל דרך הנצחה היא עוד פיסה קטנה של זיכרון ,(על דרכי ההנצחה אספר בפוסט אחר בהרחבה)במודע או שלא ,זה הרצון החזק שלנו להזכיר .לא כל הורה שכול יכול להודות בקול רם על הפחד הגדול ,זה מתחיל מהאזכרות של השנה ,האם החברים יזכרו ,ויגעו ?ימי זיכרון לחלליי צה''ל האם יגיעו ?אני בטוחה שכל חבר של מאור שהיה לו זיכרון או חוויה לטוב או לרע זוכר בתוך תוכו,אף על פי שאיני מאמינה שישנם חוויות וזיכרונות לא נעימים ממאור .הקושי של החברים להתמודד עם השכול פנים מול פנים הוא עצום ,מה להגיד, ואיך להתנהג? שמה לא לפגוע ,אין מילים ,אנשים נותרים חסרי מילים. אני זוכרת את השנה הראשונה שחברים טובים שלנו נעלמו פשוט לא היו ,פרט לזוג אחד שהמשיך וממשיך להגיע ולתמוך להיות שם בשבילנו ,לפעמים ללא מילים ,עצם הנוכחות שלהם עשתה את שלה ופעלה ישירות על הלב והמוח .אני זוכרת מקרה שקרה שהלכתי ברחוב קצת אחרי השלושים ואחת השכנות צעדה מולי ,ולפתע הסיטה את המבט וחצתה את הכביש למדרכה ממול ,זה היה פוגע באותו הרגע ,אבל לאט לאט התחלתי לחשוב ולהבין שקשה מאוד לאנשים להתמודד עם הכאב הגדול ,להתמודד עם המוות של בחור צעיר שרק התחיל את דרכו. היום שנתיים וחודש מאז האסון החברים הקרובים של בני מבקרים אותנו על בסיס שבועי קבוע ,חברים מהצבא בקשר טלפוני ואחת לכמה חודשים מגיעים אלינו ביוזמתם של מפקדו של בני וחברו הטוב מהצבא, חברה חדשים שהגיעו לבסיס לאחר האסון ,אנחנו מארחים אותם בביתנו ,והם פשוט שואלים ורוצים לדעת הכול על מאור ,מפגש שמתחיל בחשש מסתיים עם סיפוק גדול וחיוך לשני הצדדים . לזכור בכל דרך ולא לשכוח ,את האור שהאיר את חיינו מאור.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אתי כק אלא אם צויין אחרת