00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"שואה" נמצאו 12 פוסטים

בי.ג`יי בלזקוביץ`, מלך היהודים

(פורסם גם בבלוג " חדר 404 ") כשהייתי בן 4 שנים ו-9 חודשים אימצתי בלית-ברירה את גיבור הילדות הראשון שלי. דרגתו הייתה תת-אלוף ושמו היה נחמן שי. הוא שימש כדובר צה"ל בימים שבהם מסיכות מפחידות ואזעקות מבעיתות עוד יותר נפגשו לכדי חוויה שאף אדם לא אמור לחוות בחייו, בטח שלא בגיל כה צעיר: מלחמת המפרץ. היה מספיק רק בנראותו של שי כדי להרגיע אותי; הפלאפל האדום, החרב האדומה ועלה הזית שעל כתפיו, עיטוריו, שיערו המסודר, והמשקפיים הגדולים, שריצדו על מסך הטלוויזיה באיכות האירלי-ניינטיז הערוץ-אחדית הדיסטינקטיבית. "לשתות כוס מים" אמר נחמן והרגיע מדינה שלמה. עצם הידיעה הבטוחה הזו שתמיד יהיה שם נחמן, באולפן או בטלפון כשנחש הצפע יחליט להכיש, הפכה את תקופת הבעתה הזו להרבה יותר נסבלת. קו ישיר עובר בין נסיבות מלחמת המפרץ לבין הנסיבות שהביאוני, גם בלי הרבה בחירה, לרכוש לעצמי גיבור חדש. זה כנראה היה מתישהו בקיץ 1992, משום שאת כיתה א` התחלתי בספטמבר 1992 ואני זוכר שעוד לפני-כן, ריסס בכדורים את דרכו לחיי גיבורי החדש. הוא היה אמריקאי ממוצא פולני, הוא הרג הרבה נאצים, ולא כמו נחמן, הוא היה פיקטיבי לחלוטין. שמו היה ויליאם ג`וזף (בי.ג`יי) בלזקוביץ`, והוא שימש כדמות הראשית במשחק המחשב פורץ הדרך, Wolfenstein 3D, או כפי שתורגם מלעז אל שפת הקודש באותם ימים קסומים: "הטירה הנאצית". במועד לא מוגדר כלשהו בזמן מלחמת העולם השנייה, בלזקוביץ`, חייל קומנדו מובחר בצבא ארה"ב, מצוּוה להתגנב אל תוך טירת הולֵהאמר. משימתו: מציאת התכנית הגרמנית הסודית "אייזנפאוסט" (אגרוף הברזל), שבאמצעותה, כך לפי החשד, מתכננת גרמניה הנאצית להקים צבא מושלם, יתכן שבאמצעותם של חיילי-על מושבחים, יצירים דמוניים מן הגיהינום, זומבים, רובוטים אנטישמיים ושאר חסידי אומות עולם. המשימה נכשלת; בלזקוביץ` נתפס ונזרק לצינוקה של טירה אחרת, טירת וולפנשטיין, "ה"טירה הנאצית. הנאצים מתכננים להוציאו להורג, אבל בלזקוביץ` לא יוותר כך בנקל: הוא מחסל את הזקיף שמשגיח על תאו, בוזז ממנו סכין ואקדח, ויוצא במסע בריחה מן הטירה המנואצת, שכורך בתוכו גם מסע נקמה של טיהור אינספור נאצים. ישבתי מול מחשב בחדרם הישן של בני-דודיי, בקומה החמישית בבניין בגבעת-שמואל, בגיל 6 וקצת, ואחזתי באקדח מפוקסל. מצאתי את עצמי בתוך תא כלא עם לבנים כחולות ולרגליי גווייתו של נאצי טבועה
לדף הרשומה

65 שנה לצעדת המוות

26/01/2010
ב-18 בינואר 1945, בחורה צעירה בת שמונה-עשרה עזבה את מחנה אושוויץ-בירקנאו ביחד עם עוד כ-60,000 אסירים, במסגרת צעדה שלימי ימים תזכה לכינוי הנוראי "צעדת המוות", אחת המשוכות האחרונות של הנאצים בהשמדת היהודים ובני הלאום האחרים באושוויץ. בעקבות מתקפה גדולה של הצבא האדום בפולין, ידעו הגרמנים שזה עניין של ימים עד שהחיילים הרוסים יצעדו לתוך אושוויץ, וכמו שנעשה במחנות ריכוז והשמדה אחרים הוחלט לפנות את מרבית האסירים מהמחנה למחנות ריכוז ועבודה אחרים בגרמניה, הן למטרות השמדה והן למטרות עבודה בכפייה. מחנה אושוויץ שוחרר על-ידי הצבא האדום 9 ימים מאוחר יותר ב-27 בינואר, תאריך שבו מצוין כיום גם יום השואה הבינלאומי.   הבחורה הצעירה שצעדה בתוך דבוקת הייאוש הזו, הייתה סבתא שלי, שבאותה נקודה שחורה בהיסטוריה האנושית, הייתה לבד בעולם בצורה טוטאלית לגמרי. כל המשפחה הלכה קאפוט. היא צעדה כמעט יחפה לגמרי בתוך השלג הפולני, כשהיא חוזה מדי פעם בקלגסי הטוטנקופף של הס.ס הגרמנים מוציאים להורג אנשים שהתמוטטו על השלג לאחר שגופם לא יכול היה לשאת במסע הקשה. ברקע רעמה הארטילריה הסובייטית, והגרמנים התמלאו פראנויה והאיצו כל הזמן את הקצב תוך כדי שאמרו בפחד "די ראסן סינד נאחה" (הרוסים מתקרבים).   הורג אותי איך לפעמים דברים בחיים נראים כל-כך טריוויאלים. לי או לכל אחד אחר. אוכל על השולחן. מיטה חמה לישון בה. חימום כשקר. מסעדות, חוף ים, מדינה ריבונית, צבא יהודי, משטרה יהודית, ערב פסח אצל הדודה. כשאתה גדל על שואה מגיל 0 ולא מבין למה סבתא שלך ממש ממש רצינית לגבי זה שאסור להשאיר אף קציצה בצלחת, מתישהו מתחוורת ההבנה שכל זה ממש לא הגיע על מגש של כסף כמו ששרים בשיר, ואם היה רוצה הגורל או כל דבר אחר שמנתב את החיים, מתישהו אי-אז בתופת הזו, איזה פריץ או רודולף או דייטר היה יכול לחטוף קריזה ולגרום לכך שבחלוף 50 שנה לא תשב כאן בתל-אביב של שנות התשעים ותאכל קציצות בעודך צופה בערוץ הילדים ב"תבל".   זילות השואה שאין לה תהום מעוררת בי חלחלה. ההקבלה של השואה לכל מטרד קטן בחיים. אנשים כאלה שאולי אם היו שומעים את הסיפורים של סבתא שלי על בור של ילדים נשרפים היו מפסיקים לטנף כל-כך. כאלה שאומרים "איזה קור, שואה". בא לי לשאול אותם איך הם היו מרגישים לו היו נאלצים לצעוד בחורף
לדף הרשומה

לישון אצל מפקד דכאו

21/11/2009
מקודם, בעודי סועד את לבי ונפשי על קערת קוקו-פופס מפנקת של שעת לילה מאוחרת, עלעלתי בכותרת הראשית של "מעריב" עת נתקלתי בכתבה גדולה שהוקדש לה עמוד אחד שזכתה לכותרת "לישון אצל מפקד דכאו". כמובן שסקרנותי הכריעה אותי והחלטתי לבדוק על מה מדובר.   אז הנה תקציר: חבורה של סטודנטים ישראלים שהשתתפו בחילופי סטודנטים בגרמניה, מתאוננים על כך שמתוקף הסדרי הלינה שלהם, הם נאלצו להתאכסן באכסניה שבזמן מלחמת העולם השנייה שימשה כביתו הפרטי של אס.אס אוּברגרוּפנפיהרר תאודור הייקה, גרמני שבזמנו הפנוי גם היה מפקד דיוויזית הטוטנקופּף של האס-אס.   לפני שנמשיך, קצת רקע בסיסי על הטוטנקופּף ומפקדה הייקה: דיוויזית האס-אס השלישית טוטנקופּף (בעברית: גולגולת/ראש המוות) נוסדה באוקטובר 1939, חודש לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עם הפלישה הגרמנית לפולין, והייתה מורכבת בעיקר משומרי מחנות ריכוז שבאותו זמן היו אך ורק בגרמניה (דכאו, ראבנסברוק, זקסנהאוזן, בוכנוואלד). בזמן שהפלח העיקרי של אנשי הדיוויזיה היו עסוקים בלחימה בחזית המזרחית כנגד הצבא האדום, תת-יחידה של הדיוויזיה עסקה בניהול ובשמירה על מחנות הריכוז וההשמדה. הייקה עצמו, אנטישמי ואנטי-בולשביק נלהב, היה נאצי ותיק שעלה משורות האס.איי לאס.אס ונכח באופן אישי ברצח של ארנסט רוהם בליל הסכינים הארוכות. היינריך הימלר מפקד האס.אס התרשם ממנו כל-כך עד שמינה אותו כ"מפקח מחנות ריכוז" ב-1934. אנשים שעבדו איתו סיפרו על אדם חם-מזג, רשע, ששנא במרץ את כל מי שחש שהטיל ספק באידיאולוגיה הנאצית.   כאמור, הייקה קיבל את הפיקוד על דיוויזית הטוטנקופּף כשנוסדה ולאחר מספר חודשים מינה נאצי אחר שיפקח נקודתית על מחנות הריכוז בזמן שהוא עצמו התרכז בלוחמה בחזית עם הדיוויזיה הלוחמת של הטוטנקופּף בבליצקריג הגרמני כנגד צרפת ומדינות השפלה, וכבר שם אנשיו ביצעו פשעי מלחמה כנגד שבויים בריטים פצועים. הייקה המשיך ללחום בחזית המזרחית עם חייליו עד שבפברואר 1943 מטוס הקשר בו ביצע טיסת מודיעין נורה על-ידי חיילים סובייטיים, מה שהביא למותו המיידי.   אני כדור שלישי לשואה, נכד לניצולת אושוויץ, מאז ומתמיד הייתי בעד נורמליזציה ביחסים עם גרמניה. יצא לי לבקר שם מספר פעמים, יצא לי לקיים שיחות עם גרמנים בני-גילי גם שם וגם בארץ, ותמיד הייתי בדעה שאסור לסלוח
לדף הרשומה

לידיצ`ה חי!

(כרזת הנצחה בריטית לכפר לידיצ`ה ממלחמת העולם השנייה)   יום רביעי ה-27 למאי 1942 היה עוד יום שגרתי עבור אס.אס-אוּברגרוּפנפיהרר ריינהארד היידריך, ראש המשרד הראשי לבטחון הרייך (לרבות הגסטאפו והאיינזצגרופן) וראש מחוז בוהמיה ומורביה הפעיל באותם ימים, כאשר עשה הוא את דרכו ברכב השרד הגרמני שלו לעבר ארמון פראג, אותו ארמון שלפני אלפי שנים איכלס את קיסרי האימפריה הרומית הקדושה, אימפריה אותה ניסו הנאצים לחקות בצורה כה מגוחכת.   כאשר .
לדף הרשומה

יום השואה 2008.

לאורך כל שנות חיי, ספגתי חינוך שואה, הן מהבית והן ממערכת החינוך הישראלית. לכל מקום הייתה את הדיסטינקציה שלו, ותמיד כשלתי להבין זאת. מדוע אותם קברניטים של מערכת החינוך חושבים, שאם בתור ילד קטן, אאזין לשירים הנוגעים לנפשו העדינה של האדם, סיפורים על עפיפונים ופנטזיות על "הביקור האחרון הזה" בלונה-פארק, באמת אבין את המשמעות של השואה. בטח שלמדנו שהושמדנו כצאן לטבח, ושהנאצים ועוזריהם השפלים היו רוצחים בדם קר. אבל לי תמיד היה נראה, שאני באמת לא מקבל את החינוך הראוי שאני אמור .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
123
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת