00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בנות" נמצאו 26 פוסטים

ייבוש הפייסבוק הגדול

01/04/2010
יום שלישי, ה-23 במרץ 2010. אנטוניו מונטנה, שדוף ותשוש אך עדיין מוכן ומזומן לכל קרב או מארב, ישוב בלובי בניין נפתלי באוניברסיטת תל-אביב, מקום שכנראה ישמש כבסיס לרכישת ההשכלה האקדמאית שלו ב-3 שנים הבאות, וממתין ליום פתוח של אחד ממסלולי הלימוד המוצעים. בעודו לוגם מים עם מעט עלי נענע ושומר עוד כוס פלסטיק לחברו שאמור להגיע בכל דקה כעת, מבחין הוא בבחורה נאת מראה לכל דבר ועניין: בלונדינית, עיניים כחולות, תלתלים, צו האופנה, סוג של פרינססה דה לה שמעטה, אבל עם פוטנציאל לא להיות אחת ממסתערות הייצ'-אנד-אמ. גיבורנו ממשיך ללגום מכוס המים השקופה, מעריך את קורטוב הנענעיות המהולה במשקה הקר, מנסה להימנע בכל מחיר מכאב הראש הבלתי נמנע לו יבושש מלהרוות את צמאונו, כשלפתע בזווית העין, מבחין כי הציפור זהובת השיער מביטה בו בצורה די בולטת וברורה. פעולת הלגימה ממשיכה בד בבד עם נעיצת המבטים והחיוך הממותן. בשלב כלשהו, כשהובן על-ידי <מעבר חד לגוף ראשון> שחברי לא יגיע מספיק מהר בכדי לגמול אותי מהסיטואציה המביכה שנוצרה, ושלקום ולעבור למושב אחר תוך-כדי חזרה להאזנה באייפוד קלאסיק הסורבייבאליסט שלי יהיה אקט די מעליב, החלטתי לקחת את המושכות לידיים ולפנות אל העלמה הצעירה. ניכר על פניה ששמחה מאוד ברגע בו פציתי פי לכיוונה. שאלתי אותה בפרוטרוט על טיב עיסוקיה בישיבה על ספסל זה בשעת צהריים מנומנמת באוניברסיטת תל-אביב, מה היא עשתה, מה היא עושה, ומה היא מתכננת לעשות. היא השתחררה לא מזמן מהצבא, היא עושה עוד יומיים פסיכומטרי, כלומר, בזמן כתיבת פוסט זה, היא כבר שותה שוקו-לאטה-מקיאטו-אספרסו-אידי-אמין עם חברותיה אחרי הפוגרום הקשה. ללא ספק, בחורה להביא לארוחת ערב שישי עם אמא וסבתא. ניהלנו שיחה קצרה בנושא עצם ההתקבצות שלנו באותו מקום רבוי ספסלים, והסתבר כי אנחנו חולקים את אותו תחום עניין ספציפי. בערך בשלב זה, חברי הגיע לזירת הפעילות, ושמח ועלץ לאור כוס המים ששמרתי לו ומחברת המין היפה עימה פטפטתי. מכשנקראנו להיכנס אל ההרצאה של היום הפתוח הנדון, בחרה הפראולין להתיישב במקום שהוא לא לידי וליד חברי. לא הצעתי לה כזה דבר בשום אופן, חס וכרפס, אך חשבתי שמכורח הנסיבות היה מתבקש באופן נימוסי שזה קורה, לאחר שהנעמתי את זמנה בהמתנה במקום להאזין לאחת מלהקותיו של פרינס באייפוד. בסוף ההרצאה נתקלתי בשוכנת
לדף הרשומה

חול טימברלנד

14/02/2010
היום בעת חיפושים קדחתניים אחר עזרים כאלו ואחרים מימי הצבא שלי לקראת שירות המילואים הפעיל אליו אתגייס מחר, נתקלתי בתיק ששירת אותי נאמנה לכל אורך השירות הצבאי שלי, וגם הצטרף אליי לטיולי הקצר לאירופה אחריו וגם לשני הקורסים הלימודיים שלקחתי בהם חלק. בתיק לא היה הרבה, חוץ מכמה מזכרות ממשיות של חיי מאז השחרור הצבאי: דפים מצ`וקמקים של תרגילי גיאומטריה מימי הבגרות במתמטיקה, הסטופר המיותר שרכשתי בשביל הפסיכומטרי והטופ של הטופ - חול, ולא מעט ממנו. בטרם ניגשתי אל תיקי הותיק, תיארתי לעצמי שאמצא את החול הזה, על אף שבסתר לבי קיוויתי שכך לא יהיה המקרה. בגלל שלא נעזרתי בתיק המדובר מאז, המסקנה היחידה היא שהחול הזה מצא את דרכו לשם אי-אז בחודש אוגוסט 2009, ואם להיות מדויק – 13 באוגוסט, ואם להיות עוד יותר מדויק: משהו בסביבות הערב, כ-23:30, חוף בוגרשוב, תל-אביב. אותו הערב בו, במבט מפוכח וריאליסטי יותר כמו שהייתי צריך לראות אז, נסתם הגולל באופן רשמי ופורמלי, על הסיכוי שאי-פעם קשר רציני ישרור בין קראש הקיץ וביני. בדיעבד, חודשיים נוספים נתפסתי תלוי על המילה "עדיין", אבל מה שהיה היה וזה כבר לא משנה. במימד האחר שבו זה יקרה שוב, אדע שברגע שהיא אומרת "אני לא מוכנה לקשר", אפשר לדפוק את המסמר האחרון. לשלוח את המעטפה בדואר המלכותי של בריטניה. גאד סייב דה אנטוניו. קוז נאט`ינג אלס וויל. החול הזה הזכיר לי את הוואלק אוף שיים של עוד מפלה רומנטית בדרך חזרה הביתה, מהחוף באותו הערב.   את שאלות ה"אנחנו נמשיך לדבר עוד, נכון?" באותו זמן שבו כמעט כל מחשבותיי כוונו אל קפיצה לתוך התנועה הסואנת שבכביש רציף הרברט סמואל הסמוך לטיילת. החול הזכיר לי את ההגעה הביתה לאחר מכן, וריקון התיק תוך כדי נענוע חזק, בידיעה שהחול הזה יזכיר לי משהו בפעם הבאה שאיתקל בו, ולכן עדיף להיפטר ממנו ביעילות. לא הייתי יעיל מספיק, מסתבר. התוגה, כמובן, לא איחרה לבוא. אמנם לא חזקה ולא שולטת כמו בפעמים הקודמות. סביר להניח שכשמחר אמצא את עצמי בבוקר יום ראשון עסוק, על כביש החוף המלא בהמון אנשים שסדר היום שלהם הרבה יותר חשוב משלך, מתווכח עם נהג האוטובוס של אגד על שובר הנסיעה למילואים, כל זה כבר מזמן יהיה בסל המחזור של הרגשות, מוכן לשבוע חדש של נוסטלגיה צבאית וחוויות חדשות. ההיגיון מזמן ניצח את הרגש, אבל כמה שארצה, אני או כל
לדף הרשומה

מכתב לבחור האנונימי

12/01/2010
שלום לך, בחור חביב, סאלוט וגוטן טאג. תן לי להתחיל בכך שכרגע אין לי שמץ של מושג מי אתה, ולך אין חצי-מושג מי אני. ההבדל היחיד ביננו, הוא שאני ברגעים אלה, יודע שאתה קיים, אי-שם, ויכול להיות שבעתיד גם נכיר אחד את השני, בהנחה שלא אנקוט בצעדים רגשיים-דרסטיים ברגע שאלמד על הצטרפותך הכפויה לפלח מסוים בחיי ההו-כה-מרגשים. אמנם כרגע אני לא מכיר אותך, אבל אני יכול פחות או יותר לצייר קווי דמות כללים. אתה צעיר, בטח בן-גילי, גיב אור טייק שנה או כמה חודשים. אולי אתה סטודנט לתואר ראשון. אולי אתה משפר בגרויות, או שאולי ברגעים אלה ממש אתה עסוק ברכיבה על אופנוע בשביל אפר שכוח-אל ליד איזה ג`ונגל באיזה חור בדרום אמריקה מלא ביתושים קטלניים ומורדים מזוקנים עם קלאצ`ניקובים. אני מאמין שיהיה סביר להניח שאתה מתגורר בסביבות אזור המרכז, גוש-דן, ומשום מה יש לי תחושת בטן לא מוסברת שאתה תל-אביבי. אבל היי, בלי רגשות איבה. גם אני תל-אביבי במקור, שם נולדתי ואי אפשר לעשות לגבי זה כלום. אני לא יודע מה התחביבים שלך, אבל אני בטוח שאתה בחור איכותי. מכיר ספר או שניים, ידע בסרטים, בטח אתה מאזין למוסיקה עכשווית מתוחכמת, אינדי מפולפל או היפ-הופ ווקאלי, או שמא, סטרווינסקי עושה לך צמרמורות נעימות. על פני השטח, אתה ואני, אנחנו לא כל-כך שונים. שנינו בחורים צעירים, בגיל לא קל של החיים האלה בו מנסים להבין מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות פה. טוב, אולי רק אני, אבל עדיין, הפערים ביננו לא כאלה גדולים. בסך הכל, הסטטוס דומה. כן, אני בטוח שיש הבדלים בתחביבים שלנו ובתחומי העניין ובספר האחרון שקראנו, אבל הבחורה המדוברת מחפשת משהו כזה שמעבר לגירוי כל הדברים שמגורים מכורח היותנו חיות דרוויניסטיות סימפלסטיות בסופו של יום עבודה ארוך, משמע, גם גירוי אינטלקטואלי. בחורה? אה, כן! אני גולש. תסלח לי. הנה, אגש לעניין. אתה ואני לא כל-כך שונים, כפי שאמרתי. אבל יש ביננו פער אחד אדיר. יש הבדל, שהוא שמיים וארץ. אי אפשר להסביר את זה. אני לא חושב שהשכל האנושי המעט רפה שלי עם חריגה שלילית כלפי מטה, יכול להרות את הפער הזה.  ההבדל הוא, שאתה תגרום לבחורה הזו, להידלק עליך. לרצות אותך. לפתוח לך את הדלת איפה שבשבילי היא נסגרה וננעלה. אתה תיכנס בדלת כאורח כבוד. אותה הבחורה שהייתה בדרך מסוימת היום והלילה שלי בחודשים
לדף הרשומה

לעזאזל, זה היה חתיכת סיוט

16/11/2009
לפני כמה שבועות, התעוררתי באחד הבקרים מסיוט די הזוי. אין לי מושג איך הוא חילחל לתודעת ה-REM של השינה שלי. משהו שם השתבש לגמרי. אולי זה קשור לסדרות טלוויזיה אמריקאיות.   אניווי, טו קאט א לונג סטורי שורט, חלמתי שאיכשהו, בדרך בלתי מוסברת בעליל, אני מכניס בחורה להריון. אני אפילו לא מכיר את הבחורה הזו, ואני ממש ממש נגד סקס מזדמן. ובחלום, הזכרון שלי מאקט ההזדווגות עצמו מעומעם לגמרי, אבל אני די בטוח שלא היה משהו שבאמת היה אמור להביא להפרייה (יעני, הרכבת לא הגיעה לרציף, הפועלים לא השלימו את בניית טחנת הרוח, לא הגישו ג`אק-אנד-קוק במחלקת עסקים, יו קצ` מיי דריפט), ובחלום הזה, הבחורה האנונימית הייתה די סגורה על להוליד את הרך המתבשל, ואני הייתי די דפוק. דאמן, מה הקשר עכשיו. אני בכלל לא עשיתי כלום. אני בן 23, אין השכלה אין עבודה אין עתיד. מה עכשיו תינוק. זה כאילו החיים שלך נגמרים בגיל 23, ישמור האל. ואז לפתע מצאתי את עצמי פוקח עין ומביט על הקיר מולו אני שוכב במיטה הזוגית רבויית הכריות שלי, לצלילי מקדחה משתוללת, שאון השיפוצים הסנסציוני הבלתי-נסבל מדירת השכנים העיר אותי, דפקתי חיוך של החיים והודיתי לאלוהי המציאות, אלוהי יחסי הבנים-בנות, ואלוהי הקרמה, שאין לי חיי מין. לעזאזל, כל כך תודה לכם על זה שאין לי חיי מין.   אני חושב על איזה דפוק זה. אני בן 23, למה אני צריך להתעסק עם דברים כאלה. אני כולה ילד. ויש המון ילדים בגילי. וחלק מהם כן עושים את זה, אחראיים, או לפחות מתיימרים להיות כאלה, ואז פתאום יש הריון והכל מסתבך. ילדים לא אמורים להתפלש בעסק של הבאת ילדים. תתאפקו, לעזאזל. למה להסתבך עם זה, למה כל ה-Hassle הזה. תתגברו על ההדוניזם שלכם. אל תקשקשו לי שסקס זה מתת אל. כמו שאנחנו לא אוכלים כל יום עוגת שווארצוואלד עם קצפת ודובדבנים, אפשר גם לא לשגל כל פעם שמרגישים צורך עז לפלוש לגוף אחר או להיפלש על-ידי גוף אחר. בשר בתוך בשר וכל הג`אז הזה. כן, אני יודע, אני בטח נשמע כמו איזה דוס. אז זהו, שאני לא. אני לגמרי Pro-Choice, ואני כורע ברך אל מול מין הנשי ואת מה שיש לו להציע, על אף שאני מקבל חזרה רק דברים כמו "אני מחבבת אותך, אבל לא -ככה-", אני יודע לתת את הקרדיט כשצריך. אבל עדיין, לא יודע, כל השלהוב הזה לגבי סקס ותנוחות וקונדומים ולכתוב מאמרים
לדף הרשומה

צ`ק נוסח אלכסנדר בל

שלהי אוקטובר 2009 . בחוץ, גשם זלעפות שלא היה מאכזב את חודש ינואר בארץ זבת החלב והדבש, שהחליט להכות ביישות הציונית כרעם ביום בהיר (ממש ככה), אנטוניו וחברו ישובים במזללה איכותית עם עיצוב פילם-נוארי-לייט, ולאחר כמעט יום שלם של דחיית סיפוקים וצום מוקפד, מפגינים הם התנהגות שבהחלט הייתה מוגדרת על-ידי המומחים כגרגרנות מועצמת כלפי מאכל מסוים שממש אוהבים באמריקה אפילו שיש לו שם גרמני למכביר,   מתדיינים בשצף קצף על נושאים ברומו של עולם כמו: הגרעין האיראני, ההפסד של מכבי ת"א לבוראל ויטוריה, והמלצרית האדיבה שאחד מהם, שיש סבירות גבוהה שכתב את הטקסט הזה, בהחלט לא היה מהסס לחזור בזמן לשמש כפיאון בגרנד ארמי של נפוליאון בקרב העקוב מדם באוסטרליץ, בתנאי שהישרדותו תניב לו ממנה ריקוד-חיק לצלילי פוקסי ליידי של אחד ג`ימי הנדריקס. הממטרים בחוץ מתגברים ופנים בית האוכל מתמלא בעוד ועוד קליינטים שביקשו להימלט מהסופה המשתוללת ובדרך גם ליהנות מקציצת בשר בתוך שתי לחמניות שיודעת להשמיד את התיאבון היטב ביחד עם דברים אחרים, והנה האמביינס של סופת לילה שקטה נקטע לגמרי כששולחן מלא במקבלי-שירות שנמצאים בגיל הזה של האקנה, מרד כנגד ההורים והריונות לא רצויים, מתחיל להפיק רעש ברמות דציבלים שחורגות בכמה מידות מאלו שעדיין לא מפריעות כל-כך לסועדים האחרים, מחליטה המלצרית השועלית לנסות להוריד את הווליום הגבוה ולאחר שעושה זאת לא בהצלחה יתרה, ניגשת אל זוג האדונים המאולפים בכדי להתנצל על שאון גיל טיפש העשרה שהחל למשול על כל תחום המסעדה. "זה בסדר גמור, אין לך על מה להתנצל" מתעקשים בפניה זוג הגברים הצעירים, אך זו מתעקשת ומשתדלת להביע את צערה העמוק והמזדהה ביותר, ספק מתוך אכפתיות גרידא ספק מתוך רצון לאסוף קצת יותר מטבעות לאחר שהחשבון ישולם, ומביעה בפניהם משאלת לב שכל הלקוחות יהיו "שקטים נחמדים ויפים" כמוהם, רגע לפני שמסתובבת בעינטוז לעבר הצלחת הבאה שיוצאת מהמטבח. "עוד שנייה הלכתי לשאול אותה אם יש לה בשלוף כרית לברכיים", מציין אנטוניו בפני חברו, בעוד עיניו מתמקדות על הכיס השמאלי-אחורי בג`ינס של המלצרית התאוותנית. "היא די חמודה והיא אפילו החמיאה לנו. נראה לי שיש לך בסיס די טוב ללבקש ממנה מספר" מפציר בו חברו. "בחייך. אמרתי לך שאני קאפוט עם היצורים רבויי האסטרוגן האלה" משיב אנטוניו
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת