00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בלוגים" נמצאו 4 פוסטים

אני, בלוגר. (או איך עשיתי לעצמי מיני-אאוטינג)

אני חייב לציין, שהיום כנראה הייתה הפעם הראשונה בהחלט שבה, בשיחה רנדומלית לחלוטין, פחות או יותר, התוודיתי על היותי בלוגר. כן, זה קצת מצחיק לי לכתוב, אבל בהתחשב בעובדה שבתחילת יולי אחגוג 3 שנים (ואני מנסה לחשוב על איך לציין, גם) אבל בתכל`ס, בסופו של דבר, אני בלוגר. אף פעם לא דיברתי עם מישהו ואמרתי לו "כן, אני כותב בלוג". זה לא משהו שמדברים עליו. רוב מי שיודע על היותי בלוגר, הכיר אותי דרך הבלוגיה, או תפוז. היום זה השתנה לגמרי, לא דווקא רק בגללי. אמנם זה היה מעט שרירותי, אבל זה כל-כך ריגש אותי .
לדף הרשומה

מומלצים?

הפסקתי להתלהב מזמן. הבנתי גם את הקטע שלהם. לרוב הם קולעים, ללא ספק, בהתחשב בעובדה שהנובלה שלי לגבי ההצקות מהחטיבה הצליחה לשתות בעולם הגדולים של המומלצים.   אמנם לא הגיעה ברמה לקלאסיקות עבר כגון "על בתוליזם (ז"ל)" ו"בחורות ורכבות" הידוע לשמצה, אך באותו רגע באמת הבנתי על מה הכל מדובר.   רייטינג? אני מודה שזה פאקטור שמשנה לכל "בלוגר" באשר הוא, איפשהו בלב. וישקר לכם מי שלא. אבל תכל`ס, כשאני יושב, מביט על הפסים על הזרוע שלי וחושב על זה. אני פשוט לא מוצא הגיון בזה. כאילו, מה ייצא לי מזה?   יתנו לי מניות בחברה של ווארן באפט? 50 בחורות ירצו לפתוח לי את השקית חלב (באותו זמן)? אני אזכה לתהילת עולם ויפרסמו תמונה שלי על הבניינים של הבורסה ברמת-גן?   נו, באמת. כולה עוד כמה תגובות, ומקסימום עוד כמה קוראים פוטנציאליים, סמויים או לא. בד"כ סמויים, אבל זה לא העיקרון כאן.   אז כן, אני אומר בוז. אני בז לתחרותיות הזו, אני בז לכמיהה ולמירוץ בשביל התואר הנכסף של להיות בעמוד הראשי של תפוז, או תפוז בלוגים. תחרותיות היא לא דבר שלילי, להפך, זו התחרותיות שהניבה כמה מהדברים הכי חשובים באנושות - אבל לא בבלוגספירה. לא לדעתי, בכל אופן.   מוסד האישיות בבלוגים הולך ודועך. כמעט כל רשומה שמגיעה למומלצים היא רשומה "כללית", לא משהו אישי, סיפור מרגש, מצחיק, עצוב. הכל כ"צו האופנה". בין אם זה אייטם חדשותי חם, פלספנות חסרת טאקט, או מאמר קיצוני של שמאלני/ימני שרוצה לקבל כמה שיותר תגובות שמביעות צער על כך שאבות אבותיו כן או לא נהפכו לאפר במשרפות הנאצים.   אז מה בעצם אני אומר כאן? לא בא לבקר יותר מידי, חס וחלילה. אוהב ויודע להעריך את העובדה שיש פה ממשק בלוגים שימושי, יעיל, קל לתפעול, וגם את העובדה שהוא גדוש בכותבים, צופים, וסתם ביי-סטאנדרס.   סתם מקווה שהכתיבה האישית באמת תחזור לבלוגים, ושרשומות על בנות ישראל החסודות שמתלבשות כאילו הרגע יצאו ממולן-רוז`, לא יככבו בכותרות כל שבוע שני.    
לדף הרשומה

המגיבים.

אוקיי. אז נניח אנטוניו כתב רשומה שמוקדשת אך ורק לאנשים שקוראים ומגיבים בבלוגו הקט, ונניח המגיבים היקרים (נורא יקרים) היו מגיבים לרשומה הזו, איך זה היה נראה?   להלן התוצאות החזויות:   המגיב דםדם : "ואו אני לא מאמין אול רייייטטט איזה מגניבב החיקוי שלך שלי ממש מגניב חח :P זה ממש ממש דומה יכול להיות שמישהו ייעלב אבל.. :P סחטיין עליך אנטון שלנו כל הכבוד"   המגיבה foxy22: "איזה תענוג. אנטוניו מחקה את מגיבי בלוגו. כמה מקורי מצידך, בחורצ`יק. אני אמנם חייבת למחות על החיקוי שלי, הוא כלל וכלל לא נאמן למקור. אף אחד לא יכול לעשות את זה טוב כמו שפוקסי המקורית עושה את זה. נ.ב - לא מתחבר לי. סופשבוע נעים!"   המגיבה לובן הדרקון : "הו... לזה לא ציפיתי. מוכרחה לציין שזה היה משעשע.... כמו שוקו קר בבוקר חם.   לא להוריד ת`זיפים!!!! הכי כיפ"   המגיב חיים חפר: "אז ככה. באמת אהבתי את הפרמיס, ולא משנה כמה אקטר על כך שהחיקוי שלך לא נאמן למקור, בהחלט שיחקת אותה. מה שנראה תחילה כמו רשומה נוטפת ארס-אולמרטי הופכת להיות רשומה נפלאה ומבורכת. יישר כוח."   המגיבה chocolate addict: "חיקויי תגובות של מגיבים... :) מגניב... זה טוב זה.."   המגיב f l i n t: "אנטוני, יא נובלה. זה ממש מגניב. אתה חייב להוציא ספר P: כל הכבוד."     המגיבה CircleOfLife: "שמחתי לקרוא את חיקויי המגיבים, במיוחד את שלי(: הרשומה הזו עשתה לי רק טוב ;]   תמשיך לכתוב!"   המגיב teen spirit: "אנטוניו היקר, לעניות דעתי רשומתך האחרונה ראוייה לכל גינויי, זאת מאחר ונעלבתי אישית מהצגתי כמגיב סטרייטפורווארד ורציני ואני בהחלט רוצה למחות על כך"   המגיב ashoval: "נהניתי כמו תמיד. מזכיר לי את דדו בזמן מלחמת יום כיפור. מה שלומך, ידידי? יש חדש בצד השני של הוולגה? מה קורה עם הארמייה השישית?"   המגיבה מיילן: "שפיצצצצ! <נשיקה> בדיוק חזרתי מהשיעור, הסוויפט`שלי קצת השתעלה, ואיזה כיף לקבל ת`עדכון בג`ימייל. אז מה, החלטת לחקות את המגיבים שלך בבלוג? <מתבוננת הצידה בביקורתיות> זה מזכיר לי ת`יום ההוא שרכבתי על רולר`s והחלקתי על גלידה. בכל אופן פיטר, אני חולה עליך ועל הרולקס ש`ך, תמשיך להפציץ כמו לקסינגטון סטיל שפיצ/מ.מ"   זהו, זה מה שהצלחתי לחשוב עליו. מקווה .
לדף הרשומה

15,000 כניסות לחזית המזרחית. + רולקס!!!

אני מניח שכל מי שעוקב, בטח יודע שאני לא רודף-רייטינג. לא מחפש יותר מידי חשיפה, תהילה ורבבות קוראים ומעריצים. מד הכניסות לבלוג שלי, ששוכב בסוף העמוד, למטה, אף פעם לא עניין אותי יותר מידי.   ועל אף כל מה שנאמר, אני חייב לציין, כי אמש , מספר הכניסות לחזית, עבר את ה15,000.   כשהגיע ל14,000, 13, 12, 10.. אף פעם לא ציינתי את זה. למה לא? אני מניח שזה שילוב של אי-התעניינות ואי-ידיעה. הפעם כן שמתי לב, ואני חושב שזה ראוי לציון. 15 זה מספר סימבולי.   כמו שג`ימי סאמרוויל (נושך כריות, אבל אף אחד לא יכול לשיר כמוהו) מברונסקי ביט אמר בשיר שלהם מ84, love and money, שהכסף הוא השורש של כל הרשע, אז אני יכול להגיד אותו דבר, אמנם לא לגבי הכסף - אלא לגבי הרדיפה אחרי התהילה. הרי שאתה רודף אחרי התהילה וכל מה שמעניין אותך זה החשיפה, אתה בעצם מפספס את כל הכיף. מה המטרה בזה?   עם כל מה שנאמר, יש אנשים שנהנים שמלקים אותם. אז, אפשר להניח שיש אנשים שגם רדיפה אחר תהילה מהנה אותם. כל אחד והקיק שלו, אי אפשר להתווכח עם זה...   אני יודע שאני מנפיק לא מעט רשומות לאחרונה. coincidence? אני לא חושב. יש לי עכשיו חופש, וכיף לי לרשום. כשאני בצבא, קורה הרבה שרעיונות ודברים וכל מיני, באים והולכים, ואז אני שוכח מהם ואף פעם לא כותב פה. אבל עכשיו כשאני בבית, אין בלוק מיליטרי.   אני חייב להודות, שאני עצמי קורא את הבלוג שלי גם. לפעמים בלילות אני נכנס לרשומות הישנות יותר, וקורא - בדרך-כלל את הרשומות הנוסטלגיות, ואני נוכח לדעת שבעצם - שום דבר לא השתנה. אני מרגיש בדיוק מה שהרגשתי כשכתבתי את הרשומות האלו. אני לא יודע אם זה טוב או רע, אבל זה ככה. אני בטוח שהרבה "בלוגרים" למיניהם קוראים את הבלוגים שלהם. בעצם, זה בכלל לא ביזארי. הרי זה "יומן" שנועד לתעד דברים, זיכרונות, וכאלה. אז בעצם, אקט הקריאה העצמית של הבלוג הוא לגיטימי עד מאוד. אם מסתכלים על זה ככה, קריאת הבלוג של עצמך היא המטרה העילאית שאתה מצהיר עליה כשאתה פותח את הבלוג!   כשאני פתחתי ת`חזית, הצהרתי שזה הכל בשבילי. בשביל שימור הזיכרונות. וזה עובד ממש לא רע. אני באמת מסתכל על דברים, כאלה ששכחתי, כאלה שפחות, וכיף להיזכר.   טוב, חדל סדר בירבורים.   אני אחתום את הרשומה עם הרולקס שלי.   בברכה הוקרה והערכה, אנטוניו .
לדף הרשומה
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת