00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אהבה" נמצאו 22 פוסטים

חול טימברלנד

14/02/2010
היום בעת חיפושים קדחתניים אחר עזרים כאלו ואחרים מימי הצבא שלי לקראת שירות המילואים הפעיל אליו אתגייס מחר, נתקלתי בתיק ששירת אותי נאמנה לכל אורך השירות הצבאי שלי, וגם הצטרף אליי לטיולי הקצר לאירופה אחריו וגם לשני הקורסים הלימודיים שלקחתי בהם חלק. בתיק לא היה הרבה, חוץ מכמה מזכרות ממשיות של חיי מאז השחרור הצבאי: דפים מצ`וקמקים של תרגילי גיאומטריה מימי הבגרות במתמטיקה, הסטופר המיותר שרכשתי בשביל הפסיכומטרי והטופ של הטופ - חול, ולא מעט ממנו. בטרם ניגשתי אל תיקי הותיק, תיארתי לעצמי שאמצא את החול הזה, על אף שבסתר לבי קיוויתי שכך לא יהיה המקרה. בגלל שלא נעזרתי בתיק המדובר מאז, המסקנה היחידה היא שהחול הזה מצא את דרכו לשם אי-אז בחודש אוגוסט 2009, ואם להיות מדויק – 13 באוגוסט, ואם להיות עוד יותר מדויק: משהו בסביבות הערב, כ-23:30, חוף בוגרשוב, תל-אביב. אותו הערב בו, במבט מפוכח וריאליסטי יותר כמו שהייתי צריך לראות אז, נסתם הגולל באופן רשמי ופורמלי, על הסיכוי שאי-פעם קשר רציני ישרור בין קראש הקיץ וביני. בדיעבד, חודשיים נוספים נתפסתי תלוי על המילה "עדיין", אבל מה שהיה היה וזה כבר לא משנה. במימד האחר שבו זה יקרה שוב, אדע שברגע שהיא אומרת "אני לא מוכנה לקשר", אפשר לדפוק את המסמר האחרון. לשלוח את המעטפה בדואר המלכותי של בריטניה. גאד סייב דה אנטוניו. קוז נאט`ינג אלס וויל. החול הזה הזכיר לי את הוואלק אוף שיים של עוד מפלה רומנטית בדרך חזרה הביתה, מהחוף באותו הערב.   את שאלות ה"אנחנו נמשיך לדבר עוד, נכון?" באותו זמן שבו כמעט כל מחשבותיי כוונו אל קפיצה לתוך התנועה הסואנת שבכביש רציף הרברט סמואל הסמוך לטיילת. החול הזכיר לי את ההגעה הביתה לאחר מכן, וריקון התיק תוך כדי נענוע חזק, בידיעה שהחול הזה יזכיר לי משהו בפעם הבאה שאיתקל בו, ולכן עדיף להיפטר ממנו ביעילות. לא הייתי יעיל מספיק, מסתבר. התוגה, כמובן, לא איחרה לבוא. אמנם לא חזקה ולא שולטת כמו בפעמים הקודמות. סביר להניח שכשמחר אמצא את עצמי בבוקר יום ראשון עסוק, על כביש החוף המלא בהמון אנשים שסדר היום שלהם הרבה יותר חשוב משלך, מתווכח עם נהג האוטובוס של אגד על שובר הנסיעה למילואים, כל זה כבר מזמן יהיה בסל המחזור של הרגשות, מוכן לשבוע חדש של נוסטלגיה צבאית וחוויות חדשות. ההיגיון מזמן ניצח את הרגש, אבל כמה שארצה, אני או כל
לדף הרשומה

הודעת אבל

בצער רב וביגון עמוק, הנהלת הבלוג מודיעה על מותו הבלתי-צפוי בטרם עת (סתם, על מי אנחנו עובדים, צפוי מאוד)  של קראש הקיץ       יולי 2009 - אוקטובר 2009.   יהי זכרו ברוך. הקראש, כיאה לקראש איכותי שכותב הבלוג עלול להתקרשקרש בו (עיין ערך: ללקות בקראש, להידלק, להתעניין עד מאוד בבן-אנוש מזן נקבה, להאמין שיש קצת צדק בעולם אחרי הכל), היה לא צפוי בכלל, אך הצליח להפיח תקווה ואושר, אמנם באותו זמן הביא גם לתסכול רב. הקראש טופח מזה שלושה חודשים ארוכים ושרד חבטות ומהלומות רבות.  ביום ה` של שבוע שעבר, 1 אוקטובר 2009, בשעת ערב מאוחרת ומדכאת, הקראש התרסק באופן חזיתי בתוך טריבונת ישיבה ליד בית אירופה בשדרות שאול המלך בתל-אביב. כוחות הצלה שהגיעו למקום ניסו לבצע החייאה נואשת בקראש, אך עוצמת הפגיעה הייתה קשה מדי, ובשעה 22:42 נקבע מותו. הקראש נטמן שלשום בטקס אשכבה צנוע בבית העלמין לקראשים באזור קראשים-לא-ממומשים בחלקת קראשים-לא-ממומשים-ללא-שום-הצדקה-הגיונית. על הקבר הטרי נאמו מספר מנחמים, להלן סיכום דבריהם: ג`ון סיוואטר, נציג הדגים הרבים שבים, ספד: "על אף שסופו היה כמעט ידוע מראש, אמנם לא בצורה כה טראגית, ואפילו לאור סירובו העיקש לשחות במי הים התיכון, הקראש לחם באמונה ולא הרפה אל מול מכשולים רבים בדרך, וכך אנחנו צריכים לזכור אותו." ברוּס פוטשטיין, דובר התאחדות הסירים והמכסים, ספד גם הוא: "חייו הקצרים והסוערים של הקראש, כמו גם מותו הטראגי, צריכים להיות לנו לשיעור חשוב ולעדות על עוז ותושייה כנגד כל הסיכויים, כמו המגבת שצריכה לכסות כמעט את כל הסיר בזמן הכנת הפתיתים, עלינו ליישם ולאמץ את הדרך בה יצק הקראש את נפשו הקשוחה והאיתנה." אירוע יוצא-דופן נרשם לאחר תום ההלוויה, כשתגרה כמעט התפתחה בין נציג דגי הים לבין נציגי הסירים והמכסים, אך ברגע האחרון הצליח יחצ"ן איגוד "זמן מרפא" להפריד בין הניצים. יושבים שבעה בחדרו של קורבן הקראש, נא להצטייד בטובלרון, קינדר-בואנו או פררו-רושה לפני הגעה. בונבוניירות בצורת לב לא יתקבלו. טוב נו, אולי כן אם הן ממש טעימות.
לדף הרשומה

הדרך הלא רצינית אל הקשר הרציני.

20/08/2009
תמיד אומרים שאין הגיון בצבא. בשלוש שנים שלי שם, לגמרי הזדהיתי עם האמרה, ושיננתי אותה בזמן ביצוע משימות חסרות תכלית ומשמעות. אבל אם יש עוד מקום שאין בו הגיון בכלל - זה כל הקטע הזה של להתחיל קשרים רומנטיים. של לרקום את זה. לא מדבר על הקשר אחרי שהוא מתבסס, אלא על ההתחלה. החברה המודרנית המתקדמת יצרה איזשוהי חוקיות לא כתובה בכל העניין. זה לא אומר שהיא מוכתבת בכל קשר בין זכר לנקבה שנרקם אי-שם בפינה חשוכה של העולם, אבל זה כן משהו - שהוא די גלובלי. תהיה ככה, אל תהיה ככה. לא ליצור קשר עיניים. לא .
לדף הרשומה

מכתב פתוח לקופידון.

14/02/2009
אל: קופידון הנדון: "יום האכזבה". קופידון היקר, אני מניח שאתה די עסוק כרגע. וולנטיינז דיי וזה. ועוד מעט גם יום המשפחה. לא יודע אם יש לך קשר ליום הספציפי הזה (בעבר נקרא יום האם), אבל באופן כללי אתה נותן רושם של בחור די עסוק. גם לעצב תלתלים בלונדיניים זו לא משימה כה פשוטה. ואני יודע את זה, כי גם לי יש. שחורים. וזו חתיכת אופרציה האמת, עם כל הפקטקטער תכשירים האלו שאמורים לגרום להם ליפול, אבל בסוף הם איכשהו מתייבשים. טוב, זה פאגי מידי. חזרה לאמתלה בגינה הנני מנסח מכתב זה. קוּפּי , אחי, אני חייב .
לדף הרשומה

כשהתאהבתי...

ירושלים מושלגת שוב . זה תמיד מזכיר לי את הירושלמית שלי. כן, ההיא שכתבתי עליה לא מעט שורות. אותה ירושלמית . אני חושב שאני נזכר ומוצא את עצמי צף בסנטימנטליות אולי פשוט בגלל שזו הייתה התקופה המדויקת שבה התאהבתי, פור גוּד . שלהי ינואר 2002. זה היה אחרי תקופה ממושכת של ניתוק בינינו. לא ראיתי אותה שנה פלוס , והשיחות שלנו בעיקר התקיימו באיי.סי.קיו. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת ( יחסית לתלמידי תיכון בכיתה י`), סביבות אחת-עשרה בלילה. שוחחנו על הא-ודא ועל השלג בירושלים עד שהיא הודיעה על פרישתה .
לדף הרשומה
12345
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת