11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לונדון למתקדמים מאד - יום סיור בקיימבריג׳

12/09/2018

היום יוצאים שוב מהכרך הסואן אל העיירה האוניברסיטאית קיימבריג׳, להתבשם קצת מהאוירה הסטודנטיאלית, ולגעת או להיות הכי קרובים שאפשר למקומות שבהם גילו תגליות מדעיות חשובות שמשפיעות על חיינו עד היום. בחרנו לעשות את הסיור עם חברת Cambridge in Hebrew ולא התאכזבנו. הסיור היה מרתק, מלמד, מצחיק ומפתיע, עם סיפורים מעניינים וצבעוניים על המקום העתיק ומלא המזימות, הטקסים, המעמדות, ההיסטוריה, הידע וגם היופי הזה. המדריך שלנו היה גיא שפר, אחד מבעלי החברה, שופע ידע וסיפורים. 

ביקרנו בקולג׳ים המפורסמים והיפים, ולמדנו על האופי המיוחד של האוניברסיטה הזו. למדנו על המדענים המפורסמים שלמדו בהם (ניוטון למשל), על מה נדרש כדי להתקבל ועל אורח החיים באוניברסיטה המפורסמת. בחרנו את הקולג׳ המועדף עלינו, עברנו ליד החנות בה רוכשים את הגלימות לטקס הסיום או חליפות לאירועים יוקרתיים. אחרי הסיור הנהדר אכלנו במסעדת פיש אנד צ׳יפס קטנה מקומית ונפלאה שהמדריך המליץ לנו עליה. ולאחר מכן, שבעות וטובות לב, הסתובבנו בעיר עצמה שיש בה אין סוף אפשרויות לשופינג. וסוד קטן: סניף נהדר של פרימרק בלי תורים ובלי עומס, בו היינו כמעט לגמרי לבד! יום נפלא ומומלץ מכל ה . את הקפה והעוגה פרגנו לעצמנו בבית קפה ענק ונפלא מלא מאפים מכל המינים והסוגים והמון המון סטודנטים שמחים. 

הזמן המועדף עלי לטייל באנגליה באופן כללי הוא הסתיו:

      

בקיימבריג׳ התגלו תגליות פורצות דרך, כמו התגלית של פרנסיס קריק וג׳יימס ווטסון על האופן שבו ה DNA מעביר מידע גנטי. לאחר שחוו את ה״יוריקה״ שהיא רגע התגלית, הם היו חייבים לרוץ לספר לחבר׳ה. ואיפה מספרים על תגלית לחבר׳ה באנגליה? בפאב. פאב האיגל, סמוך מאד לקולג׳ בו עמלו וחקרו השניים, ולכן הוא היה המקום הראשון בעולם בו נחשפה התגלית המדעית החשובה:

הקולג׳ הנבחר Pembroke college. כאן אלמד בגלגול הבא ספרות או פילוסופיה. או שניהם. 

העץ של ניוטון ליד טריניטי קולג׳. כנראה שכאן הגה את התיאוריה שלו, מתחת לעץ זה ממש:

 

טריניטי קולג׳: קיימת תחרות עזה בין הקולג׳ים, מי הטוב ביותר?

  

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לונדון ביום א׳ - אמנות רחוב ושווקים צבעוניים במזרח לונדון

עוד מעט תמלא שנה לטיול שלנו בלונדון. היתה שנה עמוסה ועסוקה, ועוד טיול אחד עומד בתור שאסכם אותו. אז המשימה של ראש השנה ויום כיפור היא להעלות את הימים הנפלאים המומלצים בכל לב שעשינו בלונדון בשנה שעברה כדי לפנות מקום לסיפורי הטיולים שבאו ויבואו אחריה.

איזה יום שמח לי היום!!!

לונדון של יום א׳ אצלי זה מזרח לונדון. שווקי יום א׳ של מזרח לונדון הם אהבתי 

מזג אויר מושלם!! שמש זורחת, אבל קריר במידה. נעים לטיול ומרגיש מאד לונדון.

את היום התחלנו בסיור אמנות רחוב בשורדיץ עם חברת Artenative המומלצת מאד, שזו לנו כבר הפעם השניה בה אנו מטיילים עמם בלונדון ובשורדיץ. שכונת שורדיץ היתה פעם שכונת עוני. בשנים האחרונות, כמו שקורה להרבה שכונות עוני בערים גדולות, צעירים שרצו לגור בעיר הגדולה אבל לא יכלו להרשות זאת לעצמם, התחילו להיכנס לשכונות האלו, והפכו אותן לשכונות מגניבות ומלאות רוח צעירה, שמהר מאד הפכו שוב למבוקשות ויקרות ולשחו את הצעירים של הדור הבא לחפש שכונה עניה אחרת...

בשורדיץ התפתחה סצנה של אמנות רחוב. לא גרפיטי של חבר׳ה משועממים שרוצים למחות, אלא סצנה של אמנים חלקם מפורסמים בעולם כולו שמציירים על הקירת בשכונה, מי במחשכים ומי ברשות מפורשת של הרשויות, ואף בהזמנת הרשויות. חלק מהיצירות יש להן אמירות עם מסרים חברתיים. עוד דבר נחמד זה, שלמעט מעט מאד יצירות שלא נוגעים בהן, בסצנת אמנות הרחוב, יכול אמן להגיע ולצייר על יצירה קיימת, כך שהחוב הופך לגלריה שיצירותיה משתנות כל הזמן. לכן הסיור שעשינו בשורדיץ לפני שנתיים, היה שונה מהסיור שעשינו עכשיו. 

הסיור של ארטרנטיב אורך כשעתיים. הוא מרתק בתכניו. מעניין מאד לשמוע על סוג האמנות הזה, האמנים שלו, איך האמנות התפתחה וגם קצת על הקשר בין האמנות לשכונה עצמה. הסיור מומלץ בחום רב לכולם, מכל גיל, עם ובלי עניין מיוחד באמנות. 

טעימה על קצה קצה המזלג מהיופי הזה:

1. יצירות של האמן אינביידר, אשר יוצר פסיפסים של אבנים צבעוניות בצורות של משחקי מחשב מדור האטארי. חפשו את הדמויות בפינות נסתרות:

2. סטיץ׳: כאן הוא גר, וכאן אם הבנתי נכון גם הסטודיו שלו. האמן שיוצר את הדמויות מכמירות הלב והילדותיות עם הראש הגדול ורגלי הגפרור:

3. אמנות רחוב כוללת גם מחאה חברתית: 

4. הפרצופים של טיירי נואר. היצירה האהובה עלי בשורדיץ׳:

5. נחשו ממה עשויה היצירה הזו? ברחבי השכונה מפוזרות על המדרכה יצירות זעירות שצריך להתכופף כדי לראות (במיוחד חצי עיוורת כמוני). יצירות מגוונות, מפעימות שעשויות מ... מסטיקים משומשים שהאמן מצא זרוקים ברחוב. גם זו יצירת עם אמירה חברתית. במקום ללכלך אפשר לייפות את הרחוב. 

 

6. פעם הקיפוד הזה היה הסמל של שורדיץ. אבל זה אופייה של אמנות הרחוב. היא זמנית, וכל יצירה שייכת לכולם. על הקיפוד המפורסם קשקשו בגרפיטי. עד שיבוא יום ומישהו אחר ימלא את הקיר ביצירה חדשה. 

כתבה עם המלצות על רחובות שיש בהם אמנות רחוב מפורסמת בשורדיץ (למי שרוצה לעשות סיור לבד)

אחרי הסיור המרתק בשכונה ובין יצירות אמנות הרחוב, המשכנו לשווקי יום א׳ במזרח לונדון. מדובר בגן עדן של ממש לחובבי שווקים (אני! אני!) שניתן למצוא בו הכל מהכל: שווקי פשפשים, חנויות וינטג׳ בהמוניהן, שווקי אוכל מלאי דוכנים של אוכל רחוב מגרה וטעים מכל המינים והסוגים, דוכני אמנים בסגנון נחלת בניימין, בקיצור הכל מהכל מכל וכל, הכינו את הארנקים והרגלים!!

להלן רשימת השווקים שאנחנו ביקרנו בהם:

1. שוק בריק ליין שמתחיל מיד היכן שמסתיים הסיור בשורדיץ׳. זהו שוק פשפשים ססגוני ורעשני עם המון המון שמונצץ, בגדים יד שניה ויד ראשונה, עמוס וכיפי. יום ראשון זה ה - יום של שוק זה ואז יש בו הכי הרבה דוכנים. ברחוב בריק ליין וברחובות הקטנים שיוצאים ממנו יש המון חנויות בגדי וינטג׳ מהממות ומלאות כל טוב. אנחנו קנינו לא מעט...

2. שוק Spitafields: שוק מקסים עם דוכני אמנים בסגנון נחלת בניימין, שם קניתי מעיל מטריף שחרשתי עליו כל החורף!

3. Sunday up market: שוק שמשלב דוכני אמנים בסגנון נחלת בניימין ודוכני אוכל מטריפים בריחותיהם וצבעיהם

4. truman market: שוק שממוקם במבנה נטוש של מבשלת בירה. וגם בו: דוכני אוכל ודוכני אמנים

מדובר במתחם אינסופי של סימטאות ורחובות וחצרות מלאים דוכנים ורוכלים. ביניהם מוסיקאי רחוב שמופיעים ומנגנים. גן עדן. בילינו שם כמה שעות טובות, הרבה מעבר למה שתכננו. טעמנו כל מיני דברים טובים וטעימים בדוכני האוכל השונים. 

באזור יש גם לא מעט מסעדות מפורסמות, פיש אנד צ׳יפס, וחנות הבייגלס היהודי המפורסמת ברחוב בריקליין. בקיצור: יום כיף אמיתי!!

סיימנו את היום גמורות... cool בערך בשעה 17:00. הרגלים כאבו רצח. חזרנו למלון שלנו עמוסות שקיות. היה לנו רק כח לרדת לפיצריה המושלמת שליד המלון, לרדת על מגש פיצה מהביל וריחני, ולחזור לחדר במלון לאמבטיית קצף נהדרת ומפנקת (קנינו bath bombs ב lush שבתחנת ליברפול) ולשינה עמוקה אחרי יום נפלא. 

 

לדף הרשומה

לונדון למתקדמים מאד - סיור מחוץ לעיר באנגליה הכפרית

03/06/2018

היום אנו עוזבות קצת את העיר הגדולה, העמוסה והאפורה ויוצאות אל הירוק והמרחבים שמחוץ לעיר אל אנגליה הכפרית. הסיור נערך בהדרכתה של טל, ישראלית החיה עם משפחתה באנגליה ושהקימה חברת טיולים קטנה ובוטיקית לישראלים המטיילים באזורה. לחברת הטיולים שלה יש את השם המקסים ״תה אנגלי עם נענע״ שאיך ששמעתי אותו, ידעתי שאצטרף לסיור שלה. סוג הסיור שהזמנתי הוא: ״סיור בהפתעה״, כך שלא ידעתי מה טל מתכננת לנו למשך היום, וההפתעות התגלו מאתר לאתר ומרגע לרגע :)

האזור שבו מתגוררת טל הוא אזור Sussex. אזור כפרי הנמצא במרחק של פחות משעה נסיעה ברכבת מלונדון. פחות משעה, ואנחנו בעולם אחר לגמרי...

אנו מגיעות לתחנת הרכבת הגדולה קינגס קרוס, ורגע לפני שאנו עולות לרכבת אנו מספיקות עוד לפקוד את הרציף 9 ו 3/4 שממנו יצאו הארי פוטר וחבריו אל הפנימיה שלהם ואל הרפתקאותיהם. ליד הקיר המפורסם משתרך תור ארוך של תיירים המעוניינים להצטלם עם עגלת מזוודות הנכנסת לקיר, וליד אתר הצילומים כמובן חנות בלתי נמנעת. 

אנו נוסעות לתחנת הרכבת east Grinstead שם נפגוש את טל. 

טל המקסימה מחכה לנו בכניסה לתחנת הרכבת עם רכב שכיסא הנהג בו נמצא מימין...

מתחילים לסייר בכפר המקסים East Grinstead שיש בו בתים עתיקים מאד מהמאה ה - 14. לפי ויקיפדיה, המקום כולל את הרחוב הארוך ביותר באנגליה ובו בתים כה עתיקים מתקופה זו. מה שיפה באמת הוא שבבתים עדיין מתגוררים אנשים והם מתוחזקים היטב. 

הסיור מלווה בהסברים וסיפורים מרתקים וציוריים של טל אשר מכירה את המקום כאת כף ידה. 

   

מסיירים בין מבנים עתיקים עם סיפורים מעניינים בעיירה

 Sackvill college שאיננו באמת קולג׳... שאת סיפורו המעניין ולמה הוא משמש היום מספרת טל

 גזע עץ עתיק

  

זהו פסל לזכרו של ד״ר ארצ׳יבלד מקינדו, רופא מנתח פלסטיקאי אשר טיפל במלחמת העולם השניה בחיילים שנכוו קשה בעיקר בפניהם. היה לו מרכז טיפולי באיסט גרינסטד ולזכרו הוקמה אנדרטה זו. רופא זה פיתח שיטות חדישות לטיפול בכוויות קשות, והקדיש גם תשומת לב רבה לשיקומם הפסיכוסוציאלי של הפצועים, דבר שמאד מדבר אל לבי בתור עובדת סוציאלית. 

הצצנו גם בכנסיה המקומית שהוקמה במאה ה - 13, ושמענו מטל סיפורים מרתקים על הכנסיה שלוו ונשזרו בהם סיפורים משושלת טיודור (Bluddy Mary). הכנסיה יפיפיה וכנ״ל החצר ובה קברים עתיקים. 

     

 

בכניסה לכנסיה ישנו שלט ועליו רשומים שמות כל הכמרים ששירתו בכנסיה הזו מהמאה ה - 13. פיסת היסטוריה...

 

בצאתנו ממבנה הכנסיה נכנס לחצר הכנסיה קשיש עם הליכון. התקרב לכיווננו ושאל: ״ראיתם את ג׳ון״? היה קצת מוזר לראות אדם כה קשיש, הולך לאט עם הליכון, בצעדים קטנים ושואל אותנו על ג׳ון כאילו תמיד אנחנו שם, יודעים מי הוא ומי זה ג׳ון. ענינו שלא, והוא המשיך לדרכו. אל תשכחו את הקשיש הזה, עוד נחזור אליו....

 

ברחוב הראשי של העיירה חנויות מדליקות, קצת ״כמו פעם״, כמו חנות הממתקים הזו:

עושים הפסקת קפה קצרה, וממשיכים לפארק קטן שבו יש שלוחה לקו המרידיאן של גריניץ׳, המשכו של אותו קו במחוז סאסקס:

 

בעודנו מצטלמות ליד הקו ומתלהבות ממנו, הופיעה דמות מוכרת, מדדה לאט לאט ובצעדים קטנים. הקשיש מהכנסיה. ושוב הוא מתקרב בצעדים איטיים, עוצר, מצל עם כף ידו על עיניו ושואל: ״ראיתם את ג׳ון״? אלא שהפעם נראה היה שהזקן איבד כיוון, מאחר והנקודה הזו היתה רחוקה מאד מהמרכז וכלל לא היה ברור איך הצליח לדדות לאיטו במעלה הגבעה? טל המקסימה ניגשה אליו והציעה בנדיבות ובעדינות להסיעו הביתה והוא, אמנם בלית רצון בהתחלה, התרצה לבסוף והשלים עם כך שיחזור לביתו ללא ג׳ון. בדרך הקשיש פטפט, אמר לנו את שמו והתעניין בשמותנו. הורדנו אותו ליד ביתו וחיכינו לראות שיש מי שמחכה לו ומכניס אותו הביתה. ואחרי המעשה הטוב הזה, יכולנו להמשיך בטיולנו המקסים. 

מכאן המשכנו לחווה אורגנית שמגדלת ירקות ופירות אורגניים וכן בעלי חיים שחיים בחופשיות בטבע. החווה היא קהילתית, ומתקיימים בה גם אירועים קהילתיים, כמו ארוחת בר בי קיו שהתקיימה ביום ביקורנו. במקום בית קפה מופלא שהמאכלים הנאפים ומבושלים במטבחו עשויים מתוצרת החווה. שם סעדנו ארוחת צהרים מצוינת!!

  

לאחר שטל מספרת לנו על האידיאולוגיה של מקימי החווה ולאחר הארוחה המצוינת, אנו ממשיכות בדרכנו. בדרך רואות שוק איכרים מקומי ועוצרות להתרשם. 

התחנה הבאה היא חנות שמוקדשת לפו הדב, זאת מכיוון שא.א.מילן ובנו קריסטופר שהיווה ההשראה לספר פו הדב התגוררו במקום. 

 

לאחר הביקור המשמח בחנות (שיש בה גם בית קפה) ורכישה מחייבת של כמה מזכרות, אנו שמות פעמינו אל התחנה הבאה: הטירה של אן בוליין! Hever castle

כשהייתי ילדה, צפיתי בסרט ״אן של אלף הימים״, שם התאהבתי באן בוליין ובסיפורה העצוב, ושם התחלתי לתעב / להעריץ את הנרי ה - 8. בכלל, כילדה / נערה בלעתי את כל ספרי המלכים / נסיכות אבירים / אבירות כגון: ״ז׳וזפין רעיית הקיסר״ (אוי אוי) וצפיתי בכל סרטי הנסיכות עם הקרינולינות (סיסי...). לכן, כשאמרה לנו טל שהתחנה הבאה היא הטירה של אן בוליין, התרגשתי מאד. הטירה נראית כמו טירה מהאגדות והיא מעוררת את כל בלוטות הדמיון. לפני הכל יש לה גן מקסים מקסים, עם אגמים ושבילים, וסוכות גפנים ופרחים מכל הצבעים והמינים ועלים משתרגים על קירות ועל עמודי אבן ישנים וגשרונים קטנים מעל פלגי מים וכמובן המבוך הבלתי נמנע בכל גן אנגלי. חלום. אפשר לדמיין את אן והנרי צועדים בין שבילי הגן ואומרים זה לזו דברי אוהבים (או לחילופין רבים ריב מר). הטירה מבפנים מעורבת. חלק מהחדרים נראים כמו שנראו כשאן ומשפחתה חיו בהם, וחלקם מרוהטים בסגנון העשירים מאד בתחילת המאה ה - 20, מאחר ובתקופה זו רכשה את הטירה וגרה בה משפחה אמריקאית עשירה כקורח. הביקור בטירה פשוט חלומי. לי הוא היה, בלי לתכנן, סוג של הגשמת חלום. ריגש אותי לקרוא את מכתבה של אן להנרי כשהמצב ביניהם כבר לא טוב (אולי אפילו כתבה לו את המכתב מכלאה, אני לא זוכרת...), ואת מכתבו של הנרי בחזרה אליה. בקור ובריחוק. בקיצור, אני לא יכולה לתאר לכם כמה נהניתי. תוכלו לדמיין את זה מסדרת התמונות שאעלה עכשיו שם ניתן לראות שפשוט עברתי פרח פרח בגינה וצילמתי אותו...

Hever castle אתר אינטרנט

            

אני לא יודעת כמה זמן היינו שם. אני מניחה שכמה שעות. אבל היה כיף!!! מעניין, יפה, חבל על הזמן, מומלץ מאד!

את היום המקסים קינחנו ב afternoon tea מסורתי בבית מלון שממוקם במבנה עתיק ומשופץ. היה טעים מאד. עוגות קטנות ולחמניות עם חמאה וריבה מוגשות על המגש המסורתי הבנוי כמגדל של 3 מגשונים תלויים על עמוד. בנוסף לכל אלה כמובן מוגש קנקן תה. איזה כיף!!!

 

לאחר הארוחה הטעימה להפליא ולאחר שסיירנו קצת בגן הארמון וראינו כלה נרגשת מגיעה לחתונתה, לקחה אותנו טל לתחנת הרכבת משם ניסע בחזרה אל העיר בגדולה. 

זה היה יום קסום ומרתק, טעים, יפה, נעים ומעניין. 

ואני ממליצה על טל וטיוליה באנגליה הכפרית בכל לב!

 

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

אתונאית ליום אחד

הכל בנסיעה הזאת היה חדש וראשוני עבורי. פעם ראשונה שאני נוסעת ליוון. פעם ראשונה שאני נוסעת לבד ללא אנשים מוכרים מהבית. פעם ראשונה שאני נוסעת לחו״ל לכנס מקצועי ולא לטיול, ופעם ראשונה שלא תכננתי כלום כמעט...

הוספתי רק יום אחד לימי שהותי באתונה לשם טיול, כי לא ידעתי איך ירגיש לי לטייל לבד בעיר זרה. בסוף היה כיף! אתונה מרגישה עיר מוכרת. משהו במבנה של הבתים, במראה של האנשים ובמזג האויר מאד מזכיר את הבית. האנשים נראים חביבים ולבביים.העיר לא היתה יפה בעיני, אבל היה לה סוג של אישיות. ממה שהצלחתי להתרשם לאתונה יש 2 תחומים מרכזיים להציע לתייר: ארכיאולוגיה ובילויים. בחלק מהזמן, תוך כדי שיטוט ברחובות, היה נדמה שהאתונאים מבלים את יומם בישיבה נינוחה במסעדות ובבתי קפה. העיר מוצפת מסעדות, בתי קפה וברים, וכולם עמוסי סועדים ולקוחות. 

בבוקר יום הטיול לא התעוררתי מוקדם מדי (כיאה ליום טיול בעיר ים תיכונית. וחבל... כי מהר מאד נעשה חם, ואולי עדיף היה לצאת מוקדם יותר...)

לינה: לנתי במלון Tiare הממוקם יחסית במרכז העיר. המלון פשוט היה ברשימת בתי המלון המומלצים לבאי הכנס שבו השתתפתי. מלון נחמד מאד. נקי ושקט. חדר נעים. ארוחת בוקר בסיסית אך משביעה שכללה מזנון ובו ירקות, גבינות, נקניקים, יוגורטים, קורנפלקסים למיניהם, מאפים שונים (בורקס וקרואסון), לחמים טריים וגם לחם פרוס לעשות טוסט, חביתות וביצים קשות, שתיה וקפה. דבר נחמד נוסף שיש במלון, הוא מכשיר טלפון נייד חינמי שנמצא בכל חדר. המכשיר מאפשר גלישה חינם באינטרנט, וחיוג חינמי בטלפון. אני השתמשתי בו בעיקר לגוגל מפס, כדי לא לבזבז את הסוללה של הטלפון שלי, אבל נראה לי שלמי שמתארח במלון, בהחלט אפשר להסתמך עליו ואין צורך בחבילה לטלפון מהארץ. 

החדר:

הטלפון:

 

חשמל: החשמל ביוון הוא אותו דבר כמו אצלנו. עם זאת, התקעים בנויים מוזר. הם כוללים רק 2 חורים, אין אפשרות לחור שלישי, וצריך תקע ארוך מאחר והם עמוקים. התקע של האיי - פון היה מצוין. למחשב שלי יש תקע עם 3 פינים, והמתאם לשניים שהבאתי עבורו לא התאים לתקע האתונאי. כך קרה ששלושה ימי כנס הייתי בלי מחשב וחזרתי לדרך הישנה והטובה של כתיבה במחברת...

הסעה משדה התעופה למלון: בקבוצת הפייסבוק ״אתונה למטיילים״ מצאתי המלצה גורפת לנהג בשם ניקוס. מיד יצרתי עמו קשר והזמנתי מונית. הוא היה מאד אדיב וענה מהר יחסית. לפי הקבוצה, ניקוס גובה 28 יורו לנסיעה, לא משנה מה גודל הקבוצה. אני הייתי אחת ושילמתי מחיר מלא. כשנחתתי באתונה הסתבר לי מהנהג שהסיע אותי, כי ניקוס אינו נהג מונית ״חוקי״ אלא חאפר. הוא מעסיק מספר נהגים. הוא סימס לי כי הוא מחכה לי באחד ממגרשי החניה של השדה. לקח לי פרק זמן למצוא אותו. הוא ונהגיו החנו את רכבם בחניון לטווח קצר. אז גם הסתבר כי אנו מחכים לעוד אנשים. חיכינו כחצי שעה כשבזמן הזה הנהג עבר מספר עבירות תנועה (נסע הפוך לכיוון התנועה) כדי לצאת ולהיכנס לחניון על מנת שלא לשלם עליו כסף. זו היתה חוויה לא נעימה ומפחידה. גם הנסיעה לאחר מכן לא היתה נעימה במיוחד. הנהג דיבר בטל׳ הנייד בלי דיבורית וגם סימס תוך כדי נהיגה כשעיניו לא על הכביש והרכב משייט בין הנתיבים. הוא הסביר לנו תוך כדי נסיעה כי הם לא חוקיים. כי עד לא מזמן השתייכו לאובר, אבל אובר יצאו מחוץ לחוק ביוון, כך שאם תתפוס אותנו משטרה... אחר כך הסתבר שעם הקבוצה שהצטרפה לנסיעה סיכמו מחיר נמוך מהמחיר שסיכמו איתי. ואותם, למרות שהמתנתי להם חצי שעה, הוא הוריד ראשונים. לקינוח, הוא עצר לי במרחק מהמלון ומלמל איזה הסבר מדוע אינו יכול לעצור לי ממש בפתח המלון בשעה 23:30 בלילה בעיר זרה... בקיצור, לנסוע עם ניקוס בזול זו אפשרות קיימת וזולה, אבל... אני בחזרה לשדה התעופה לקחתי מונית רגילה, שיצאה בול בזמן, הגיעה לשדה התעופה בזמן סביר, נהג אדיב שנהג כמו שצריך ובבטחה. נסענו 4 ושילמנו 40 יורו (בברור שבררתי עם ניקוס כמה יעלה לי לחזור עמו לשדה התעופה עם עוד 3 חברות הוא רצה 56 יורו לנסיעה. 28 יורו עבורי, כי הגעתי לבד אז אחזור לבד ועוד 28 יורו עבור חברותיי). לא יודעת, כל אחד יעשה את החשבון שלו. אני חושבת שמונית ״רשמית״ היא בסופו של דבר הפתרון הבטוח ביותר, גם אם הוא עולה עוד כמה שקלים. 

אז אחרי ריצת בוקר בחדר הכושר של המלון וארוחת בוקר משביעה יצאתי לתור את אתונה. זה היה יום חם ושרבי. המרחק מהמלון לאקרופוליס כולל הליכה של כ 20 דקות. הלכתי לאורך רחוב Atinas רחוב ארוך ורחב מלא בדוכני שוק הכרמל וטיפוסי מהגרים שונים. האוירה תוססת ועירנית. 

   

בקצה רחוב Atinas ניצבת כיכר מונסטיראקי. כיכר מאד ידועה ומרכזית באתונה. בכיכר תחנת מטרו מרכזית. כמו כן בצידה של הכיכר ניצבת הכניסה לשוק מונסטיראקי שבימי א׳ אף הופך לשוק פשפשים. מסביב לכיכר מסעדות ובתי קפה רבים, וכן דוכני ממכר למזכרות לתיירים ודוכני פירות. 

אחד הדברים המקסימים באתנה הוא שכמעט מכל פינה ניתן לראות את האקרופוליס. מראה מפעים ומרגש. 

חציתי את הכיכר ועברתי ליד הפורום הרומאי ומקדש הרוחות. כאשר הרומאים שלטו באתונה, הם העבירו לכאן את ה״אגורה״ - כיכר השוק, כדרכם של הרומאים, תוכננה וקושטה בפאר והדר. 

  

אני לא נכנסתי אל האגורה הרומאית כי רציתי קודם כל להגיע אל האקרופוליס, ואחר כך כבר הייתי שבעה קצת מארכיאולוגיה, אבל שוכן בה מבנה מעניין שנקרא ״מגדל הרוחות״ , מדובר במבנה מתומן ומרשים שנבנה ע״י אסטרונום סורי בשנת 50 לפנה״ס, ולו היה לי זמן הייתי נכנסת לשם כי זה נשמע מעניין.

אבל אני המשכתי בדרכי, עוקבת אחרי google maps לעבר האגורה. אגב, מאז שיש לי גוגל מפס חיי נעשו קלים מצד אחד, אבל איבדתי את מיומנות ההתמצאות מצד שני. האפליקציה מביאה אותי די בדייקנות ובמהירות מאתר לאתר בחו״ל. יחד עם זאת, העינים שלו נחות זמן רב מדי על האפליקציה, במקום על הדרך. ככה, אני גם מפסידה מראות יפים בדרך וגם לא זוכרת אותה אחר כך, אם אני צריכה לחזור...

אז גוגל מפס היקר לקח אותי אל האקרופוליס דרך שכונה יפיפיה (אבל תלולה מאד, כשאני הייתי בכיוון הטיפוס למעלה...) שנראית כמו כפר יווני קטן. השכונה נקראת Anafiotika ויש בה בתים קטנים, לבנים ופסטורליים שנותנים הרגשה כאילו מעבר להם משתרע ים כחול. בשכונה הפצפונת ראיתי כמה בתי קפה, והיא יפיפיה לטיול וצילום. אצלי, השעה היתה 10:00 והטמפרטורה הגיעה ל 30 מעלות, ולא ידעתי עוד כמה זמן יקח לי לטפס למעלה, ולכן לא צילמתי, וחבל...

תמונה מתוך ויקיפדיה לשם הדגמה על יופיה של השכונה:

אז אחרי הטיפוס המפרך בחום הנורא גיליתי ש:

1. אל האקרופוליס משתרך תור של תיירים ארוך כאורך הגלות.

2. אין שם מים. 

3. אין שם קליטת wi fi ולכן אין סיכוי שאפגוש את חברותי שמחוברות רק כשיש wi fi. 

אז עמדתי בקצהו של זנב התור הארוך והמשתרך עם המוני תיירים שמחים מכל העולם. האמת היא שבסופו של דבר זה לא היה כל כך נורא כמו שזה נראה מרחוק. לא יודעת כמה זמן עבר, אבל בסוף נכנסתי אל האקרופוליס. המקום ששמעתי עליו כל כך הרבה, ושלמדתי עליו כל כך הרבה בשעורי ההיסטוריה. 

האקרופוליס הוא אתר ארכיאולוגי הכולל כמה מבנים ולכל מבנה סיפור. אם היה לי זמן, הייתי לוקחת הדרכה במקום, כי אני מאד אוהבת להעמיק ולשמוע הסברים וסיפורים ולהכיר לעומק את המקום שאני נמצאת בו. האקרופוליס, כאמור, הוא סלע ענק החולש על כל העיר אתונה, ונראה כמעט מכל פינה. המקדשים שבאקרופוליס מרהיבים ביופים ומעוררים צער בעת ובעונה אחת. מרשימים מבחינת הדיוק והיופי והעובדה שבנייתם ותכנונם השפיעו על האדריכלות המערבית שבאה אחריהם. הפאר, ההדר, הדיוק, היופי והתכנון מרשימים מאד. הצער נובע מההרס. מכך שמה שנשאר זה מעט מאד. מהידיעה שדורות על גבי דורות של כובשים ושל סתם תושבים בזזו, הרסו או סתם זלזלו ביצירת הפאר, המורשת העולמית הזאת. את עיקר הנזק גרמו האנגלים שנציג מטעמם בזז פסלים, עמודים ומקדשים שלמים מהאקרופוליס. רובם ככולם מוצגים היום בפאר והדר במוזיאון הבריטי. היוונים ניסו פעמים רבות לדרוש מהבריטים להחזיר את הרכוש שנבזז, אבל הבריטים, שיודעים יפה מאד להטיף מוסר לאחרים, לא ממהרים להחזיר. 

התחנה הראשונה בסיורי היתה תיאטרון דיוניסוס:

אני מאד מאד התרגשתי. בתור מי שלמדה בתיכון 5 יחידות ספרות וכמובן את ״אדיפוס המלך״ ואחר כך למדתי את המחזות היווניים שוב בשנה האחת שבה למדתי תיאטרון באוניברסיטה, התרגשתי מאד לעמוד במקום שבו הוצגו לראושנה מחזותיהם של סופוקלס ואייסכילוס. מדובר בתיאטרון שנבנה במאה ה 4 לפני הספירה ושימש ערש הדרמה והתיאטרון. מרגש מאד! מהמקום נשקף נוף יפה של העיר אתונה. 

ממשיכים עם השביל לכיוון הפרתנון, המבנה המפורסם ביותר באקרופוליס והסמל של אתונה. האתר עמוס עמוס תיירים, ואנחנו עוד לא בשיא עונת התיירות. אני לא רוצה לחשוב מה הולך פה בקיץ...

זו הפרופיליאה: הכניסה המפוארת למקדשי האקרופוליס (או מה שנשאר ממנה...):

אחרי שמטפסים וצולחים את נהר התיירים הגועש, נראה לנגד עיננו הדבר עצמו. הפרתנון - מקדש שנבנה לכבודה של האלה אתנה:

במקור נקרא המקדש ״מקדש הבתולה״ (פרתנוס) ומכאן שמו. הוא נבנה במאה ה 5 לפני הספירה (לפני כ 2500 שנה!)

העין לא שבעה מלראות ולצלם:

  

מהאקרופוליס יש תצפית עוצרת נשימה על אתונה. כאן בתמונה נוף של גבעת ליקאביטוס. גבעה אליה ניתן לעלות ברכבל ולצפות מפסגתה גם כן בנוף העוצר נשימה של העיר. 

   

הירידה מההר היתה מאד צפופה וקלסטרופובית. במעבר צר היו צריכים לעבור די הרבה אנשים בחום הכבד, כשאין שום קיוסק או ברזיה לשתות מים. אני הייתי על סף התייבשות. ולכן, לקח חשוב לכל מי שמתכנן ביקור באקרופוליס: הביאו בקבוק מים! אין שם איפה לקנות או לשתות, או שמרוב החום והצמא אני לא ראיתי מקור מים. 

ההמון:

לאחר שיצאתי מהאתר המדהים (אך המצמיא) של האקרופוליס, חשבתי להמשיך למוזיאון האקרופוליס על מנת לראות חלק מהפסלים והמוצגים שנלקחו מהאתר עצמו. הגעתי אל המוזיאון, ראיתי את התור המשתרך בכניסה אליו, והרגשתי שאיני מסוגלת לעמוד בעוד תור. אני ויתרתי על המוזיאון והיה לי מאד חבל. אם אחזור יום אחד לאתונה, ללא ספק אבקר במוזיאון האקרופוליס ובמוזיאון הארכאולוגי המפורסם של אתונה. 

מתה מצמא, המשכתי עם השביל שהוביל אותי אל השכונה המופלאה: הפלאקה. מדובר בשכונה ובה סימטאות שהזכירו לי מאד את יפו העתיקה. השכונה מאד תיירותית והיא מלאה בחנויות עם מזכרות לתיירים ועם מסעדות לרוב. קודם כל קניתי בקבוק של ליטר מים (יורו) וגמעתי אותו כמעט בלגימה אחת. עכשיו, מאוששת, יכולתי לתור קצת את הפלאקה על שלל חנויותיה היפיפיות. קניתי לי פסלון של חתול מתוק בחנות שמוכרת יצירות של אמנים מקומיים, והצצתי בעוד חנויות מעניינות. אחת מהן היא חנות שבה מייצרים ומוכרים בוזוקי וכלי נגינה / פריטה מסורתיים נוספים. המוכר זיהה כבר בכניסה שאני ישראלית, בירך אותי לשלום וממש הכריח אותי להיכנס. הוא סיפר לי שמוסיקאים ישראלים רבים פוקדים את חנותו או מזמינים ממנו כלי נגינה אונליין. הוא הראה לי את מחברת ההזמנות שלו ואת רשימת ההזמנות מישראל. מרשים! בחנות אין סוף סוגים של בוזוקי בגדלים וצורות שונים. 

עכשיו הרעב כבר התחיל לנקר ועשיתי את דרכי לעבר דוכן סופלקי מומלץ שרשמתי לי את כתובתו עוד מהארץ: דוכן הסופלקי של קוסטס . אגב, המוכר בחנות הבוזוקי המליץ לי על דוכן סופלקי קרוב יותר וידוע מאד בפלאקה, אך הייתי צריכה לרוץ להספיק ולהגיע לפני שסוגרים, ולא התחשק לי לרוץ. גם לדוכן הזה קוראים קוסטס

דוכן הסופלקי של קוסטס נמצא במרכז העיר, וקצת נחבא מן העין. הוא פתוח מדי יום מ 12:00-18:00 בלבד (למעט יום א׳). מדובר בדוכן קטנטן, המוציא סופלקי מופלאים. התפריט ביוונית ואני פשוט אמרתי סופלקי, והצבעתי ידנית על סוג הבשר שאני מעוניינת בו :). בחוץ יש שולחנות קטנים לרשות הסועדים. המחיר ממש מצחיק בין 1.5-2.5 יורו לסופלקי... היה טעים ועסיסי בטירוף!!! משביע ומומלץ ביותר!

אחרי שסעדתי מהסופלאקי העסיסי, הגיע זמן הקינוח. במרחק הליכה של כדקה מהכיכר הקטנה בה ניצב דוכן הסופלאקי של האדון קוסטס, נמצאת מסעדת סופגניות קטנה, המוכרת את סופגניות הלוקומדס, קינוח יווני מסורתי למיטב הבנתי. ניתן להזמין את הסופגניות בטעמים ומילויים שונים וטעימים. אני הלכתי על הקלאסי עם הדבש והקינמון.

 

Lukumades Athens

זהו, אחרי סופלאקי טעים ולוקמדס מתוק, הייתי מוכנה לעוד מנה של ארכיאולוגיה, וצעדתי לכיוון האגורה, לראות במו עיני את המקום שבו הסתובבו הפילוסופים והמחזאים המפורסמים. 

האגורה הוא אתר ארכיאולוגי ויש בו בעיקר שרידים. צריך להפעיל מאד את הדמיון כדי לדמיין מה היה שם, איך נראתה אתונה של ימי האימפריה האתונאית ואיך נראו חיי תושביה. ממליצה לקרוא קצת על האתר לפני שמגיעים. 

  

המבנה הגדול ביותר במתחם האגורה. הסטואה של אטלוס, מבנה ששוחזר בשנות החמישים, הפך למוזיאון ומציג ממצאים ארכיאולוגים שונים מהאתר:

מדהים איך אפשר לחצוב באבן הקרה והקשה גוף בתנועה, עטוף בבד, כשפיסול הבד נראה כה רך ובתנועה ועושה חשק לגעת. 

ממוזיאון האגורה נשקף נוף יפה המשקיף על מקדש הפיסטוס הנמצא ממול על גבעה נישאה. הצמחיה מזכירה כל כך את הבית. עצי הזית בעיקר. 

וכמובן שכמו מכל מקום באתונה, גם מהאגורה אפשר לראות את האקרופוליס המרשים. 

בשלב מסוים הרגשתי כבר מוצפת ממראות ארכיאולוגיים, והחלטתי לפרוש. מן האגורה המשכתי לכיכר מונסטיראקי דרך מסעדות, חנויות ודוכנים. 

 

בכיכר דוכני מזכרות ופירות. הצצתי קצת לשוק של מונסטיראקי, אבל לא ראיתי שם משהו מושך. היתה לי הרגשה שזו עוד אטרקציה לתיירים, אז המשכתי לשוטט.

התחנה הבאה: חנות לסנדלי עור יווניים, חנות ותיקה וידועה מאד בשם: Melissinos Art. החנות נמצאת במרחק דקות הליכה מהכיכר. בחנות ניתן לרכוש סנדלי עור קלאסיים בסגנון של פעם, ובהתאמה אישית, ממש למידת כף הרגל שלך. לאחר דקות ארוכות של התלבטות, התחדשתי בסנדלים יפים ונוחים ממש כמו פעם. שימו לב לתמונות המפורסמים באתר האינטרנט של החנות שרכשו סנדלים בחנות הקיימת מאז שנות ה - 50. 

מכאן הכיוון היה כיכר סינטאגמה, בית הפרלמנט וצפיה בחילופי המשמר של החיילים בקבר החייל האלמוני. בדרך עברתי ברחוב הקניות Ermou ובו סניפים של כל רשתות האופנה הגדולות, לחובבי הקניות שביננו. הצצתי בחנות של Folli Follie רשת חנויות אקססוריז יוונית, אבל זה לא היה ממש ה cup of tea שלי, אז יצאתי משם. יותר מזה לא ממש היתה לי סבלנות לקניות. 

כיכר סינטאגמה היא כיכר מרשימה, כשברקע שלה ניצב בית הפרלמנט היווני. 

 

גם בית הפרלמנט עצמו הוא מבנה מרשים למדי:

בחזיתו של בית הפרלמנט נמצאת אנדרטה לזכר החייל האלמוני היווני. על האנדרטה שומרים חיילים במדים ייצוגיים של צבא יוון. מדים שעוצבו כנראה אי שם מי יודע מתי לפני הרבה זמן. 

החיילים מקיימים מדי חצי שעה טקס חילופי משמרות טקסי ביותר שבמהלכו הם צועדים בצורה משונה ביותר וחוזרים על ריטואל טקסי כלשהו. זה מאד מעניין לצפות ומעלה כל מיני שאלות ותהיות על נחיצותם של ריטואלים קדומים בימנו אנו, על מסורת ועל גאווה לאומית. 

 

לאחר הטקס, מה רבה השמחה, נוצר קשר ביני לבין חברותיי, והתאחדנו סוף סוף. cheeky

מכאן בחרנו לחזור לאזור הפלאקה ולתור ביתר יסודיות את החנויות, כשהשקיות שבידנו הלכו ורבו. לאחר שעות רבות של הליכה, החלטנו גם לפנק את עצמנו בטבילת רגלנו באקווריום של מים בהם שוחים דגיגונים שמנקרים את העור היבש. חוויה מדגדגת, מצחיקה, מרגיעה ונעימה. 

את היום העמוס קינחנו בארוחת ערב באחת המסעדות באזור פסירי, הידוע כאזור בילויים ומסעדות. ברבות מהמסעדות הארוחה מלווה בנגינת מוסיקה יוונית:

זהו, תם ונשלם יום טיול בעיר אתונה. כל כך הרבה דברים לא ראיתי ועשיתי. לא הייתי בפיראוס, לא נהניתי בטברנה יוונית, יש למה לחכות בביקור הבא. 

אך בינתיים, עייפה, ולקראת יום לימודים שחיכה לי מחר, צעדתי לי למלון עמוסה בשקיות הקניות ובחוויות נעימות מהיום הכיפי באתונה. 

האקרופוליס מציץ גם מהמסעדה שנמצאת בגג המלון של הכנס:

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

לונדון למתקדמים מאד - תרגיל ניסוי לרפואת החירום הלונדונית, בורו מרקט והופעה באלברט הול

היום השלישי התחיל די רגיל. מזג אויר נפלא, ארוחת בוקר נהדרת. היינו אמורות להתחיל את הבוקר בסיור מאורגן שהוזמן ושולם מראש בטייט מודרן גלרי. גם לשם תכננו ללכת ברגל, הליכה לא ארוכה... ואכן התחלנו ללכת, היה לנו זמן והלכנו לאט נהנות ממראות הרחובות הלונדונים, מציצות בחלונות ראווה, באנשים שאצים רצים לעבודתם, בתיירים המתחילים לאיטם אך בהתלהבות את יום החופשה שלהם. ופתאום, ברגע אחד, אמי נפלה ונחבלה. זה היה מאד לא צפוי. דם רב ניגר והיה לחץ. אנחנו בעיר זרה בסה״כ, אמי אינה צעירה וסובלת ממחלות שונות ומטופלת בתרופות, לא היה ברור היכן נחבלה ואם שברה את האף. בקיצור, היה צריך טיפול רפואי... במקרה זה קרה במעבר חציה אל מול מסעדה. אנשים אדיבים עזרו לי להושיבה על המדרגות, ועובד במסעדה ועוד בחור שבסה״כ הביא מפות נקיות מהמכבסה למסעדה עזרו לי להזמין אמבולנס. ממד״א האנגלי הסבירו לי מה כדאי לעשות בינתיים כדי להפסיק את הדימום, ונדרשה להם סבלנות רבה כי עקב הלחץ והמבטא לא הצלחתי להבין... הייתי בטוחה שנחכה זמן רב, אבל, באופן ממש מפתיע, תוך דקות הגיע אמבולנס עם שתי בחורות חמודות, שטיפלו באמי, סייעו לנו לעלות לאמבולנס והסיעו אותנו במהירות לבית חולים בגדה הדרומית של התמזה, תוך שהן מרגיעות אותנו ומספרות לנו קצת על עצמן. מכאן ואילך היתה אמי בידיים סופר טובות. היא נבדקה בידי שני רופאים, נערכו לה בדיקות כולל צילום, וכעבור זמן שלא כלל דקה מיותרת, שוחררנו לדרכנו לאחר שוידאו שאין שבר או זעזוע מח או משהו אחר. שאלנו ״איפה משלמים?״ בעודנו מתכוננים להפעיל את הביטוח, אך הסתבר כי אין כל צורך לשלם. עזרה ראשונה בלונדון כנראה אינה עולה כסף וניתנת חינם לכל אדם. זה היה מאד מרגש! אז לכם, הקוראים המתכננים נסיעה ללונדון, דעו לכם שיש משהו אנושי ויעיל ברפואת החירום בלונדון, המגיעה לכל אחד חינם אין כסף. 

אמי כבר הרגישה טוב, אך העדיפה לחזור למלון ולנוח לאחר הלחץ של הבוקר. ואילו אני והנערה המשכנו בתכנית ונסענו לאכול את ארוחת הצהרים בבורו מרקט. בורו מרקט הוא השוק האהוב עלי בלונדון. זהו שוק אוכל, עמוס דוכני אוכל טוב, טרי, מגוון ומגרה. דוכני בשר, המבורגרים, פיש אנד צ׳יפס, פירות ים, דוכני מזון טבעוני כולל במבורגר טבעוני אליו עמדנו לא מעט זמן בתור, אך לדברי הנערה הצמחונית, המראה והריח, כנראה שהיה מעדן. אני בחרתי בפיש אנד צ׳יפס שהיה פשוט מעולה. והקינוחים... אין סוף אפשרויות לקינוחים... אנחנו טעמנו מהסופגניות המומלצות מאד של המאפיה המצויינת  bread a head. הסיבוב בשוק בשבילי הוא פשוט חלום, ואם הייתי לבד הייתי נשארת שם זמן רב יותר וגם טועמת יותר...

אל תוותרו על ביקור בבורו מרקט. זו פשוט חגיגה וחוויה נפלאה וטעימה. השוק ממוקם גם במקום מעניין ומשוחזר מתחת לפסי הרכבת. חוויה ששווה לשוב אליה שוב ושוב. 

     

בורו מרקט אתר אינטרנט

ימי השוק המלאים, והימים ששווה לבקר בהם בשוק הם ד׳-א׳, אז כל הדוכנים פתוחים. לדעתי כדאי להגיע ברביעי עד שישי, שבת וראשון לפי מה ששמעתי עמוסים יותר. בימי שני ושלישי השוק פתוח אך באופן חלקי, לא כל הדוכנים פתוחים. 

כתובת: 8 southwark st

תחנת אנדרגראונד: London bridge קוים: jubilee & northern

ציון: 5

אחרי קצת שופינג בדרך למלון, חזרנו אל המלון להתארגן לאירוע הגדול של הערב: הופעה של התזמורת הסימפונית של לונדון באלברט הול למוסיקה של להקת קווין!!! ההתרגשות בדרך לשם גדולה מאד, ומתעצמת כשרואים את כמויות הקהל, המון אנשים בכל הגילאים צועדים בנחת ובשמחה לכיוון האולם הענק! המבנה עצמו מרשים מאד מבחוץ. את המבנה, יחד עם אנדרטה מצועצעת הנמצאת בפארק ממול בנתה המלכה ויקטוריה לזכרו של בעלה האהוב אלברט, אשר נפטר בגיל צעיר והשאיר אותה גמורה ממותו. לאולם כניסות רבות ולמרות המוני האנשים, אין דוחק והכל עובר בקלות ובמהירות. בכניסה לאולם נעתקת הנשימה. מעולם לא הייתי באולם כל כך ענק ומפואר. הקהל נרגש מאד ומונה אנשים מבוגרים וגם קבוצות של בני נוער וילדי בי״ס. המופע היה אחת החוויות המוסיקליות המרגשות ומרוממות הנפש שהייתי בהם. המופע כלל קונצרט של התזמורת עם מקהלה שהצטרפה בחלקים מסוימים. מדהים!!! לראות את הקהל האנגלי בכל הגילאים שר בהתלהבות את שירי להקת קווין, חוויה!! אם אתם בלונדון, חפשו מופעים שווים באלברט הול. ואם אין משהו שמוצא חן בעיניכם, קחו לפחות אחד מהסיורים הרבים שנערכים באולם מדי יום רק כדי לשמוע קצת עליו, ההיסטוריה שלו, האמנים הרבים והגדולים שהופיעו בו ולהתרשם מהגודל והיופי שלו. 

אתר האינטרנט של אולם הרויאל אלברט הול

ציון: 5

זה היה יום שקצת חרג מהמסלול והתכניות, אך טוב שנגמר כך, וחזרנו למסלול, ואיזה מסלול! 

 

 

 

לדף הרשומה
12345
אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת