22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ברלין מחממים מנועים - בלוגים ואתרים עם מידע על ברלין

הטיול השנתי המשפחתי בסוכות יוצא לדרך!!! והפעם נפל הפור על ברלין. למעשה עד היום לא ממש ביקרנו בברלין. כלומר, היינו בברלין, הגבר ואני,  פעם אחת. ללילה אחד די הזוי, בטיול של אחרי צבא בשנת 1993. זה היה טיול תפרנים כמעט בלי כסף. טיול רכבות באירופה. עצרנו בברלין ללילה בדרך לדנמרק. היא נראתה לי אפורה. מכוערת. והדבר המרכזי שאני זוכרת ממנה זה אנשים שאוכלים נקניקיות ושותים בירה בשעה 7:00 בבוקר. וגם את זה שבבוקר הסתבר לנו שהמלון הזול שבו ישנו הוא מלון לפי שעה שמתארחים בו מוכרות מזון ולקוחותיהן. וגם את הנסיעה משם לקופנהגן. נסענו ברכבת ובקרון איתנו היתה חבורת גרמנים בגיל העמידה. הם היו שיכורים לגמרי ודיברו וצחקו בולי קולות. משהו בי קפא בגללם. השיח הגרמני המלא בעצמו. השמח, בגרמנית שצמררה אותי. מצאתי את עצמי מתעסקת בשאלה: מה יקרה אם הם ידעו שאנחנו יהודים? הגבר הרגיע אותי שאין מה לדאוג כי הוא חייל קרבי במיל, והם באמת קטנים עליו. זה לגמרי הרגיע אותי ופה הסתיים הרומן הלא מוצלח והלא בשל שלי עם ברלין. 

במשך שנים רבות היא לא משכה אותי כלל. ההיסטוריה שלה היתה כבדה עלי. אבל לאט לאט התחילו להגיע השמועות שהיא מגניבה ומתחדשת ושיש הרבה מה לראות ומה לעשות בה. ובכל זאת... הכובד. רק השנה הרגשתי שאני בשלה. בשלה לשילוב. של ישן וחדש. של היסטוריה אפלה והווה, אולי, אופטימי יותר. אז הפור לטיול המשפחתי השנתי בחגים נפל על ברלין. ועכשיו מתחילים לחפש מידע בבלוגים. איזה כיף. 

אני מעלה פה בלוגים העוסקים בברלין שמצאתי עד כאן ושמהם אני מתחילה לדלות חומר, ומגלה שיש כל כך הרבה מה לראות ומה לעשות בעיר, ומתחילה להבין שכנראה אצליח להכניס רק טעימה קטנה מהעיר בשבוע שעומד לרשותנו. איזה כיף!! לקרוא, לדמיין, לתכנן ולהתחיל לחוות את העיר כבר מהבית :)

secretour

הדוניסטית

מילים וטיולים 1

מילים וטיולים 2

מילים וטיולים 3

מילים וטיולים 4

מה יש לך גברת לוין

רואה עולם

check in - check out

מטיילים בחו״ל עם ילדים

הבלוג של סיוון ר

yolo blog

הבלוג של שירליץ

מטיילת מחוץ לקופסא

מטיילים בכיפה

איילת מטיילת

החו״ל כלול

מסוף כרמלית

סיכום טיול בברלין בבלוג ״חולמת טיולים:

 

מקורות מידע:

ברלין שלנו - המגזין של קבוצת הפייסבוק

קבוצת הפייסבוק ברלין שלנו

קבוצת הפייסבוק ברלין למטיילים

סיורים מאורגנים:

craft beer tour

street art workshop & tour

arternative - סיורי אמנות בברלין

fat tire - סיורים מאורגנים על אופניים והשכרת אופניים

fork and walk Berlin tours

הסיורים של אמיר בברלין

הטיולים של נדב בברלין

Berlin food tour

ישראלי בברלין - טיולים עם אורי נחמזון (סיורים פרטיים)

הדרכה בעברית בברלין עם עדנה

המלצות על מסעדות:

המלצות על מסעדות באתר הסיורים של אמיר

אופניים

אפליקציה להשכרת אופניים donkey bike

מידע כללי:

visit Berlin

 

טיפים:

1. להחתים את כרטיסי הנסיעה ברכבת לפני שנוסעים. חובה! אחרת מקבלים קנס. 

2. לקחת מזומן. מקומות רבים בברלין לא מקבלים כרטיס אשראי. 

אז יש הרבה מה לקרוא!!! יאללה, לעבודה! 

 

 

לדף הרשומה

פרובנס היום החמישי - ארל, סימטאות ציוריות, אמנות והיסטוריה

עוד בוקר של שמש בהירה בפרובנס שולח את קרניו אל בין קיפולי הוילון. הקרניים מדגדגות את עפעפי העיניים וקוראות לנו לקום אל עוד יום של כיף. יושבים בחצר המטופחת והפורחת עם ארוחת הבוקר הנפלאה של יוסי ושירים צרפתיים. הקצב אחר. לא ממהרים לשום מקום. אין לחץ. התכנית המקורית היתה לנסוע לשמורת הקמראז׳. אבל יוסי המליץ לנו לא לפספס את העיר ארל, שבתכנון הטיול לא נראתה לי כל כך מושכת. התלבטתי, אבל הגבר שנהג אתמול בכבישים המאתגרים אל מערת סנט באום ביקש לראות קצת עיר. הגיע לו שאיענה למשאלתו. וכך יצא שאל הקמראז׳ לא הגענו, כי בילינו יום שלם בין סימטאותיה של ארל surprise

הנסיעה לארל ממאס דה שוגול אורכת כשעה. תחילתה בכבישים צרים וכפריים העוברים בין כפרים קטנים וציוריים מלאי ירק, וסופה בכבישים בין עירוניים מהירים חנינו את הרכב במגרש חניה מוסדר ממש בכניסה לעיר העתיקה. 

העיר העתיקה של ארל יפיפיה וציורית. לעיר היסטוריה עשירה המשתרעת עד לימי יוון העתיקה. היא פרחה בתקופת הרומאים אשר בנו בה מבני ציבור מרשימים אשר חלקם השתמרו עד היום. בנוסף להיסטוריה העשירה, בחרו אמנים בעלי שם לעבוד בה ולגור בה, ביניהם וינסנט ואן גוך שצייר בה כמה ציורים מפורסמים ופבלו פיקאסו. בשל כך ישנם כמה מוזיאונים ואתרים המתייחסים לאמנים אלה. 

בכניסה לעיר מצד שמאל מצאתי חנות קטנה בה נמכרים מוצרי טקסטיל פרובנסיאליים שנתפרים במקום. כולם מבדים צבעוניים, שמשיים, המיוחדים כל כך לפרובנס. מיד רכשתי לי כמה מהם והלב התרונן. 

חצינו את העיר העתיקה ויצאנו אל מרכז המבקרים. שם הצטיידנו במפת העיר עליה סימנה הפקידה שקיבלה את פנינו את האתרים המרכזיים. כמו כן רכשנו כרטיס המקנה כניסה לכמה מהאתרים המרכזיים. שמחים וטובי לב חצינו את הגן שמול מרכז המבקרים, מעבר לכביש, ונכנסנו בחזרה לעיר העתיקה. 

התחלנו באמפיתיאטרון הרומאי השמור בצורה מרשימה. מחוץ לאמפי שלטים עם הסברים, גם באנגלית, על שלטון הרומאים בארל ועל הפעילות באמפי עצמו. מעניין. נכנסנו פנימה. חייבת לציין שהביקור באמפי עצמו לא מרשים במיוחד ואפשר בהחלט להסתפק בתצפית על החיצוניות המרשימה שלו והתרשמות מההסברים שעל השלטים. 

  

לאחר מכן הסתובבנו בסימטאות הציוריות של העיר, והגענו אל כנסיית סן - טרופים. כנסיה מאד יפה ומעניינת. 

  

כאן היינו קצת עייפים ורעבים, אז חזרנו אל האמפיתיאטרון, וישבנו לאכול ארוחת צהרים קלה בבית קפה חמוד שמשקיף על האמפי. אכלנו כריכים טריים נהדרים מלאים כל טוב ושתינו קפה, שמיד הרים בחזרה את האנרגיה devil. בשולחן שלידנו ישבה חבורת נשים אמריקאיות בשלות ומבוסמות משהו שהשתעשעו עם המלצר הצרפתי הצעיר מהן באי אלו שנים ונראה נבוך למדי. הן לעומת זאת, נראו ונשמעו מרוצות מאד...

חזרנו אל הכיכר בה נמצאת הכנסיה. שם מתחת לבניין העיריה הנמצא באותה כיכר, ישנן גלריות תת קרקעיות עצומות. גלריות אלה נחפרו על ידי הרומאים על מנת לשמש יסודות למבנה הפורום הרומאי. השיטוט בגלריות הריקות והחשוכות מוזר משהו, אך ההסבר שמקבלים על המקום ועל האופן שבו נחפרו, ומה קרה עמן עם השנים, מעניין. 

מכאן המשכנו למרחצאות הרומאיים. מרחצאות קונסטנטינוס, אשר נהרסו עם השנים, אך שוחזרו ע״י ארכיאולוגים בסוף המאה ה - 19. התפעלנו מיכולתם של הרומאים להנות מהחיים, ומכושר ההנדסה שגילו לנוכח האמצעים הלא מאד משוכללים שעמדו לרשותם. 

כאן תם פרק ההיסטוריה בביקורנו בארל והחל פרק האמנות. סרנו למוזיאון ראטו הסמוך. מוזיאון אמנות מקסים. אני הכי אהבתי חדרון המציג רישומים של פיקאסו, אותם תרם המאסטר שחיבב את העיר ארל למוזיאון. הרישום שלעיל הוא אחד משלושה. בראשון רואים את הצייר שהמצייר אישה שחזה חשוף. בשני רואים את הצייר, ודמות האישה הופכת אבסטרקטית וסמלית יותר, ובאחרון, זה, רואים את הצייר המצייר את מה שמעניין אותו באמת מתוך כל הקומפלקס של המודל העירומה. 

עוד יצירות מהמוזיאון המקסים:

לפסל בתמונה למעלה קוראים ״לה גריפו״ והוא נוצר בשנת 1952 ע״י האמן ז׳רמן רישה. אהבתי אותו והתעכבתי לידו זמן מה. 

במוזיאון התקיימו גם כמה תערוכות צילומים מתחלפות מאד מעניינות. 

לאחר הביקור במוזיאון הרגשנו שבא לנו עוד קצת אמנות, אז ביקרנו בגלריה של אגודת ואן גוך (The Van Goch foundation ). זו גלריה שיש בה תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, ותמיד יכללו בתערוכה כמה יצירות של ואן גוך. הסיפור של העיר עם ואן גוך מוזר, משום שואן גוך התגורר בה מספר שנים וצייר בה חלק מתמונותיו המפורסמות ביותר, אך בעיר אין יצירות שלו השייכות לה ואין ממש אתרים המוקדשים לואן גוך. מן פספוס תיירותי של משאב חשוב שיש לעיר הזאת. מעט מדי ומאוחר מדי הקימו את הגלריה הזו כדי לתת אזכור כלשהו לאהבתו של האמן לעיר הציורית. 

בדרך אל הגלריה עובדים בסימטאות הציוריות והמקסימות של העיר:

  

פסל בכניסה לגלריית ואן גוך:

לחובבי אמנות הגליה של עמותת ואן גוך היא גלריה מעניינת מאד. התערוכה שהוצגה כשאנחנו ביקרנו התייחסה לשמש וכללה ציורים של ואן גוך, פיקאסו ואמנים נוספים שנתנו ביטוי להשפעת קרני השמש על אור, צבע ונוף. 

כשיצאנו מהגלריה השעה היתה שעת אחר צהרים מאוחרת, והבנו שלקמראז׳ כבר לא נגיע הפעם. קינחנו את הביקור בקפה ועוגה בקונדיטוריה קטנה וחמודה שמצאנו באחת הסימטאות, וחזרנו אל הצימר. 

היינו חייבים לעבור בעיירה רוביון כדי לשלם לגברת מהארוחה המוזרה ביום הקודם, זו שמקבלת רק מזומן ובדיוק בסכום... כל הסיבוב עם הגברת הותיר אותנו ללא ארוחת ערב, כי הסתבר שברוביון רוב המסעדות סגורות ביום שלישי. (לכל מסעדה בפרובנס יש לפחות יום אחד בשבוע שבו היא סגורה). לאחר סיבוב נואש וחסר תוצאות, עצרנו בפיצריה שראינו על אם הדרך ברוביון. קנינו שם פיצה נפלאה, אותה אכלנו בחצר הצימר שלנו, על שפת הבריכה, עם הרבה יין. אין מה לדאוג בפרובנס. לעולם לא תהיו רעבים. הם יודעים להכין אוכל, כך שגם בפיצריה נידחת, תוכלו לסמוך על כך שהפיצה תהיה נפלאה. 

זה היה מן יום כזה לא כל כך מתוכנן, אבל שלו וכיפי ומהנה. הלכנו לישון שמחים ומרוצים. יום בארל הוא לא מאסט. אבל הוא נראה לי שווה ונחמד לטיול זוגי נינוח לאנשים שאוהבים היסטוריה ואמנות ושיטוט בסימטאות ציוריות (כמונו). 

 

 

לדף הרשומה

ביקור בוינה המתקשטת לפני חג המולד - חלק שני

30/12/2018

היום השלישי, יום ראשון 2.12.18

את הבוקר השלישי לביקורנו בוינה התחלנו בסיור מאורגן של חברת secret vienna. אנחנו לקחנו את הסיור בעברית, אך לחברה יש גם סיורים באנגלית. אני מאד אוהבת לקחת סיורים בערים שאני מבקרת בהם. הסיורים מגיעים למקומות שהם מחוץ למסלול התיירים השחוק, ומצביעים על פינות נסתרות שאלמלא הסיור לא הייתי שמה לב אליהם, וגם אם הייתי מסתכלת לא הייתי מבינה מה אני רואה. אני אוהבת לשמוע את הסיפורים הקטנים שמאחורי הקלעים של העיר. 

אורכו של הסיור כשעתיים. הסתובבנו סביב ארמון הופבורג ושמענו סיפורים מחיי הקיסרים למיניהם, ראינו את המקום שבו הכריז היטלר על ה״אנשלוס״, סיפוח אוסטריה לגרמניה, ועברה בנו צמרמורת כשדמיינו את ההמון האוסטרי מריע בשנאה אל מול הצורר האנטישמי. שמענו על הקהילה היהודית בוינה, אז והיום וראינו את האנדרטה לזכר היהודים וגילינו עוד פינות נסתרות בכיכר של האנדרטה. בדרך עצרנו לשתיית פונץ׳ חם בשוק הקריסמס של ארמון הופבורג כי היה קר מאד והיה צריך להתחמם קצת. הפונץ׳ עשה את העבודה devil. הסיור מומלץ ביותר, ולמי שמצליח, כדאי לשלב אותו ביום הראשון לביקור בוינה כי הוא עוזר מאד בהתמצאות, ומהווה ״מבוא״ לביקור בעיר.

כיכר היהודים ובה האנדרטה לזכר יהודי וינה שנספו בשואה:

שער הכניסה לארמון הופבורג:

על המרפסת הזו עמד היטלר כשהכריז על סיפוח אוסטריה לגרמניה, אל מול ההמון המריע שמילא את הכיכר:

בתום הסיור היינו רעבים למדי. לאחר שיטוט וחיפוש קצת פה וקצת שם, מצאנו פיצריה (נמצאת בהמשך המדרכה של כנסיית שטפנסדום. בין הכנסיה לרחוב של פיגלמולר, איפה שהוא שם באמצע). הפיצות היו מצוינות. המקום היה חמים ונעים. מקום לשבת, לאכול להתחמם וללכת לשירותים indecision, בדיוק מה שהיינו צריכים. ואחרי הארוחה, לא נקנח בקפה ועוגה? חזרנו לסניך Aida ״שלנו״ לקפה ועוגות מפנקים. אחרי ששבענו, והיה לנו חמים וטעים, ואחרי שנחנו ואגרנו כוחות, היינו מוכנים לביקור בארמון השני המפורסם של וינה: ארמון הופבורג. 

בארמון הופבורג יש המון מה לראות, ולי היו המון תכניות. לצערי תכניות לחוד, וזמן וסבלנות הקהל לחוד. את אורוות הסוסים והמופע ואת הספריה הלאומית, שהיו בתכנית, אשאיר כנראה לביקור הבא בוינה. אנחנו הספקנו בביקור לראות את אוסף הכלים המלכותי ואת מוזיאון סיסי והחדרים המלכותיים. אוסף הכלים המלכותי הוא עצום ומרהיב ביופיו. אפשר לדמיין את השולחנות ערוכים בכלי הפאר הללו ומלאים בכל טוב. כלי זהב וקרמיקה עשויים יד אמן מרחבי העולם כולו. אחרי זמן מסויים מבינים את הקטע ואפשר לעבור לחלק הבא של הביקור: מוזיאון סיסי. 

 

המוזיאון מתאר את חייה של סיסי מילדותה ועד למותה. הוא מצליח לצייר אישיות עגולה תוך כדי הצגת חפצים שהיו שייכים לה, אמירות שאמרה, תיאור מעשיה וכדומה. האישיות של הקיסרית הנערצת מצטיירת כאישיות די עגומה. מישהי שהיה לה הכל, אך היא לא היתה מאושרת. היא היתה עשירה ככורח, נהנתה ממעמד עליון וכח, נישאה לגבר (קיסר!) שמאד אהב אותה, הרתה 4 ילדים, היתה יפה מאד, היפה בנשים לתקופתה, ובכל זאת היתה אומללה. היא הרגישה שהיא חיה בכלא. שמחוייבויות הנישואין שנכפו עליה, הן כמו אבני ריחיים הקשורות לרגליה וגוזלות ממנה את החופש שהיא כה חלמה עליו. בתקופה בה אנשים לא הגיעו לקצה השני של העיר בה התגוררו, סיסי טיילה ברחבי העולם. ועדיין היתה אומללה מאד. היא הכניסה את עצמה למשטר דיאטה וספורט קפדני והיתה רזה מאד. גם זה אורח חיים נדיר בתקופתה. צפיה בשמלותיה מעלה שאלה אמיתית האם לא היתה אנורקטית. מתניה היו צרות באופן לא אנושי (בכל זאת לגוף יש גם עצמות ואיברים פנימיים שתופסים סוג של מרחב...). חבל, חבל שלא הרשתה לעצמה להנות מקצר קייזרשמרן או אפלשטרודל. זה ודאי היה מכניס קצת חיוך לחייה. 

לאחר הביקור במוזיאון, מגיעים אל הארמון עצמו. הארמון נראה כסוג של העתק של ארמון שונברון. אותם חדרים ששמשו לאותן מטרות. גם כאן הפרדה בין חדריה של סיסי לחדריו של הקיסר, שצריך היה לבקש מראש רשות להיכנס לחדריה, כדי לאפשר לה מספיק זמן להסתלק או למצוא תירוץ כל שהוא כדי לא לפגוש אותו...

הביקור באמרון הופבורג ובמוזיאון מהנה ביותר, ומי שיכול להקדיש זמן גם לאורוות הסוסים והספריה, ירוויח בודאי חוויות ועומקים נוספים. 

מהארמון שמנו פעמינו לעבר ״בית המוסיקה״, כדי לטעום קצת מהמוסיקה הקלאסית שאף היא סמל של וינה. בית המוסיקה הינו מוזיאון המוקדש למוסיקה, ובעיקר למוסיקה קלאסית. יש שם חדרים שמוקדשים למלחינים המפורסמים כגון: מוצארט ובטהובן. מספרים את סיפור חייהם, וכמובן שניתן להאזין ליצירות. במוזיאון גם חלקים אינטראקטיביים נחמדים. בסוף הביקור יש חוויה נחמדה שמאפשרת למבקרים להתנסות בניצוח על התזמורת הפילהרמונית של וינה. זה הזמן לספר כי מבקרים רבים ניסו את מזלם בניצוח, כולל בני משפחתי. אצל כולם התזמורת הפסיקה את היצירה באמצע, בזעם, תוך הבעת ביקורת זועמת על סוג הניצוח הרשלני והכושל. רק אחת מכל המבקרים זכתה לנצח על כל היצירה, מתחילתה ועד סופה, ושבסוף התהליך התזמורת של וינה תקום על רגליה ותמחא לה כפיים. נחשו מי זו היתה? אכן, שפחתכם הנאמנה indecision. כנראה שיש פה כשרון ניצוחי שבוזבז...

לאחר הביקור המהנה בבית המוסיקה, נגמרו לנו המקום והסבלנות למידע נוסף. החלטנו לשוטט סתם ברחובות עד לארוחת הערב שהמקום עבורה הוזמן מראש עוד מהארץ. הסתובבנו ברחובות המקושטים באורות צבעוניים. הצצנו קצת בחלונות הראווה (ביום ראשון החנויות בוינה סגורות, כמו בשבת אצלנו, כך שאפשר לעשות רק window shopping). נכנסנו לשוק קריסמס קטן שהוצה בסימטא צדדית ונהנינו מזמר ששר שירי קאנטרי אמריקאים, אחד מסוגי המוסיקה החביבים על משפחתנו. גם הקהל לא נשאר אדיש לצלילי המוסיקה, וחלק מהאנשים פצחו בריקוד ספונטני שנישא על אדי הפונץ׳ והבירה במקום. אחר כך נעשה יותר קר והחל לטפטף גשם, והחלטנו להקדים את ארוחת הערב, וסרנו אל המסעדה שהוזמנה מראש: ribs of vienna.

המסעדה נמצאת במרחק הליכה של דקות ספורות מבית המוסיקה. מדובר במסעדה המתמחה בצלעות (ribs). כשהגענו למקום היה תור מטורף, ושמחנו שהזמנו מקום מראש ויכולנו מיד להיכנס למסעדה החמימה והנעימה. האוכל היה מעולה!!! בכמויות גדולות (לא הצלחנו לסיים...) ונהנינו מאד!!!

חזרנו לדירה שבעים וטובי לב אחרי עוד יום מושלם בוינה. 

היום האחרון הוקדש, לבקשת הקהל הצעיר, לקניות. בהתחלה חשבנו לנסוע לאאוטלט שרבים מדברים עליו. אך הסתבר כי הנסיעה לשם לוקחת כשעה, והיינו צריכים להתחיל את הדרך לשדה התעופה בשעה 16:00 ולא רצינו להילחץ. באותו יום קמנו לנו לאיטנו. את ארוחת הבוקר האחרונה בחרנו לאכול במתחם Karmelitemarkt הנמצא במרחק של כמה דקות הליכה (או תחנה אחת של טראם 2) מהדירה שלנו. מדובר במתחם של שוק קטן, ובו ביתנים ובתוכם מסעדות ובתי קפה קטנים. 

אנחנו הלכנו לבית קפה בשם Tewa בית קפה שהוא כנראה בבעלות ישראלית, כי יש בו גם ארוחות בוקר בטעם ישראלי כמו: שקשוקה. בבית הקפה מבחר ארוחות בוקר. היה כיף, חמים וטעים. התחלה נהדרת לבוקר. 

לאחר מכן חזרנו לדירה, אותה היינו צריכים לפנות עד השעה 11:00. לכן לקחנו ת המזוודות לתחנת הרכבת Praterstern שם ישנם תאים בתשלום לאפסון המזוודות. ישנם תאים במבחר גדלים, כך שהיו גם תאים למזוודות הגדולות שלנו. משוחררים מהמזוודות לקחנו את התחתית הישר לרחוב מריה הילפר, רחוב הקניות המפורסם של וינה. ובכן, זה לא אוקספורד סטריט. גם לא fifth avenue ולא שאנז אליזה. זה כן רחוב קניות עם הרבה חנויות. חלקן חנויות רשת בינלאומיות, חלקן חנויות מקומיות. המחירים לא זולים ודי דומים לארץ. לנוער הרחוב היה מענה הולם, וכל אחד יצא עם כמה רכישות, כולל ההורים. 

מה שנותר זה לאכול ארוחת צהרים ולהתחיל את הדרך חזרה לארץ. הנער / החייל המשוחרר טען שעדיין לא מיצה את חוויית השניצל הוינאי, ודרש שניצל לארוחה האחרונה בוינה. בדרך בחזרה לתחנת הרכבת westbound , די לקראת הסוף של רחוב מריה הילפר, מצאנו מסעדה וינאית מסורתית, גדולה, כמו בסרטים. כל אחד הזמין את המאכל האוסטרי המסורתי האהוב עליו (שניצל!). היה מצוין. ולקינוח, הזמנו קייזרשמרן, הקינוח האוסטרי שהוא כמו פנקייקס שמנמנים חתוכים לקוביות, פשוט מעדן!! יום נהדר לחופשתנו הקצרה שהשאירה אותנו עם טעם של עוד. 

המון דברים לא הספקנו לראות, כמו מוזיאוני האמנות הנפלאים של וינה. כל אלה יחכו לביקור הבא :)

 

לדף הרשומה

וינה, ואלס ושטרודל - 4 ימים בוינה המתקשטת לכריסמס - היומיים הראשונים

אז הנער שלנו הפך לחייל קרבי וסופסוף השתחרר מצה״ל, אחרי לילות רבים ללא שינה, ואין סיבה טובה מזו לחגוג את המאורע בטיול משפחתי ראשון בהרכב מלא לאחר 3 שנים בהרכבים חסרים. מאילוצי עבודה יכולנו לקמבן סופ״ש קצרצר וזריז. שמענו שבסוף נובמבר נפתחים שווקי הקריסמס באירופה, וציפור קטנה לחשה לי שהשווקים בוינה הכי יפים. וככה נפל הפור על וינה. הגם שמדובר במשפחה שחובבת מאד שניצלים, ששמחה מאד לרעיון של נסיעה לבירת השניצלים. 

הגבר, שהיה אחראי לאורכה הקצרצר של החופשה, המשיך והגביל שלאחר חופשות הקיץ והחגים יש לחסוך בעלויות. coolfrownblush

אי לכך, לאחר חפירה מעמיקה באינטרנט, הגעתי למסקנה שדירה תהיה חסכונית יותר ל - 4 מאשר מלון. וכך הגעתי אל הדירות של אסנת בוינה. אסנת היא ישראלית שחיה בוינה, ויש בבעלותה מספר דירות אותן היא משכירה לתיירים. ניתן לשכור את הדירות דרך Airbnb או ישירות דרך אסנת. הדירה שאנחנו שכרנו היא זו שהתמונה שלה מופיעה בדף הראשי של אסנת, זו עם הספה הורודה על רקע הקיר הירוק. הדירה ממוקמת ברחוב מגורים שקט באזור 2. קרוב מאד לדירה יש סופר Billa. ומולו תחנה של קו 2 (טראם) שמגיעה למרכז העיר. במרחק 10 דק׳ הליכה נמצאת תחנת הרכבת Praterstern ממנה יש רכבות לכל מקום. במרחק 10 דקות הליכה נמצא Karmelitemarkt מתחם של שוק, מסעדות ובתי קפה קטנים. 

 

היום הראשון: יום שישי 30.11.18

בבוקר מוקדם המראנו עם טיסת אל על ונחתנו בוינה בשעת בוקר, לקראת צהרים. יצא שהסופ״ש שלנו היה קר מהרגיל בוינה בעונה זו, ״זכינו״ למזג אויר שנע בין מינוס שתי מעלות לאפס...

בשדה התעופה רכשנו את כרטיס הנסיעה city card (האדום) המקנה נסיעה בכל אמצעי התחבורה בכל וינה, וכן הנחות לאתרים שונים. ניתן לרכוש את הכרטיס ל 24, 48 ו72 שעות. את הכרטיס ניתן לרכוש בשדה התעופה, בדוכן של לשכת התיירות של וינה שנמצא מיד איך שיוצאים באולם מקבלי הפנים. בנוסף רכשנו כרטיס נסיעה משדה התעופה לוינה, מכיוון שכרטיס זה אינו כלול בכרטיס הנסיעה של העיר. בכניסה לתחנת הרכבת יש מכשירים שבאמצעותם יש להחתים את הכרטיס city card, כך שיהיה עליו את התאריך בו התחלתם להשתמש בו. הדבר חשוב אם יבוא כרטיסן ויבקש לראות את הכרטיס. בעיקרון, אנחנו לא פגשנו כלל כרטיסן בכל 4 הימים ששהינו בוינה. אבל... שמעתי שאם פוגשים כרטיסן והכרטיס שבידך לא תקף או שאין בידך כרטיס, מקבלים קנס של 100 יורו (!!!) ושגם היחס מאד לא נעים. אז כדאי להחתים ולהיות בסדר. וגם מגיע להם התשלום. התחבורה הציבורית בוינה נהדרת. נקי. זמינות גבוהה. מגיע בדיוק בזמן. מגיע לכל מקום, ומאד קל להתמצאות (למעט שמות תחנות הרכבות שלא הצלחנו לקרוא ולבטא בשום אופן...). 

לגבי כרטיסי האתרים: עשיתי קצת תחקיר וחישובים לפני. היתה לי מחשבה לקנות את כרטיס ה vienna pass המקנה כניסה חופשית למבחר אתרים בוינה. אבל בחישוב של מספר האתרים שנספיק להגיע אליהם ב - 3 ימים הכרטיס יוצא יקר ולא משתלם. בשביל שהכרטיס ישתלם צריך ממש ״לרוץ״ מאתר לאתר, ולא זה היה סגנון החופשה שרציתי. בגדול, למי שמגיע לחופשה קצרה, אני לא בטוחה שצריך לקנות משהו מראש. אני באופן אישי לא אוהבת להגביל את עצמי. נראה לי שהכרטיס שרכשנו בסופו של דבר השתלם כי קיבלנו הנחות בכל האתרים בהם ביקרנו, אך הוא יקר יותר מכרטיס תחבורה ציבורית רגיל, ונראה לי שבחישוב כולל הוא לא חוסך הרבה. 

הנסיעה ברכבת היתה נעימה ויחסית קצרה (כחצי שעה). ירדנו בתחנת praterstern הגדולה, ומשם הליכה של כ 10 דק׳ בעזרת google maps לדירה המקסימה שלנו. (יצאנו עם 4 אייפונים. 3 אייפון 6 ואחד 8 חדש. רק החדש שרד את הקור. כל האחרים קפאו מקור וכיבו את עצמם...).

לאחר התמקמות קצרה בדירה, יצאנו אל העיר. מכיוון שהגיעה שעת צהרים, התחנה הראשונה היתה ארוחת צהרים במסעדת פיגלמולר. הזמנתי לכך מקום מראש. בכניסה לחנות נמתח תור של אנשים ממתינים. איזה כיף היה להיכנס מהרחוב הקר אל המסעדה המחוממת ללא תור ולהתיישב מיד במקומות שחיכו לנו devil. מסעדת פיגלמולר היא מסעדה מפורסמת בוינה ומאד תיירותית. המחירים בה יקרים (20 יורו לשניצל). אבל אנחנו ממש נהנינו. גם כי הגענו רעבים וקפואים, ובתוך המסעדה היה חם ונעים, אבל גם כי ממש התלהבנו מהשניצל (למרות שאחר כך גילינו כמו כולם שבכל וינה מוכרים את אותם שניצלים). בקיצור, היה כיף. 

מהמסעדה יצאנו אל הכנסיה המפורסמת של וינה, שטפנסדום, שנמצאת ממש במרחק הליכה של כמה דקות מהמסעדה. בדרך כבר יכולנו לשים לב לקישוטים המקסימים המקשטים את רחובות העיר, שהאור בהם הולך ומתחזק ככל שהערב יורד (והחשכה יורדת מוקדם!). בכניסה לכנסיה עומדים מוכרים לבושים בבגדים מהתקופה של מוצרט ומוכרים כרטיסים לקונצרטים שונים בעיר. אך אנחנו היינו עייפים מדי לזה ונאלצנו לאכזב את המוכר. שמעתי מאחרים שרכשו כרטיסים בדרך זו שמדובר בקונצרטים חביבים לקהל הרחב וששווה לרכוש כרטיס (ללא ציפיות גבוהות. זה לא קונצרט בבניין האופרה). הכנסיה באמת מרהיבה ביופיה. אני לא יודעת איך זה בדרך כלל, אך לא ניתן היה להסתובב בתוך חלל הכנסיה, אלא רק לצפות בו מעבר לגדר. לא ברור לי אם זה בגלל מופע מוזר , שמזכיר את מופע האימים של רוקי, שהתקיים בתוך הכנסיה, או שתמיד זה כך. לנו זה הספיק על מנת להתרשם מיופיה של הכנסיה. 

לאחר הביקור בכנסיה עשינו עיקוף קטן, ורכשנו כרטיס עליה במעלית אל המגדל הצפוני שממנו נשקף הנוף של וינה. על גג הכנסיה היה קר ממש והידיים רעדו בעת הצילום. הנוף של וינה יפיפה. מן התצפית ניתן לראות מקרוב את גג הרעפים המפורסם של כנסית שטפנסדום, שעליו גם הסמל של בית הבסבורג, שכולל שני נשרים.  בית הבסבורג שלט באוסטריה ביד רמה במשך שנים רבות והאוסטרים נשפכים על סיפורי המשפחה הזו בכל אתר היסטורי רלוונטי. 

   

בכל טיול בעיר, אני מאד משתדלת בתחילת הביקור לקחת סיור או פעילות שמתארים קצת את תולדות העיר. לכן שיבצתי ביום הראשון גם את האטרקציה time travel הנמצאת במרחק של כמה דקות הליכה מהכנסיה. מדובר באטרקציה חביבה ביותר, אשר במסגרתה מסיירים בין חדרים שונים ולומדים על פרקים מההיסטוריה של וינה: בית הבסבורג, המלחינים המפורסמים של וינה, וינה בימי הביניים, וינה במלחמת העולם השניה ועוד. מעבר לסיור עצמו ישנו גם סרט תלת מימד חביב על וינה. האטרציה מאד חביבה ועושה קצת סדר בהיסטוריה של וינה. הסיור בגרמנית ומקבלים אוזניות אודיו בתרגום לאנגלית (ולשפות נוספות).

עם תום הביקור במעלית הזמן, נפלה עלינו עייפות תהומית (הרי התעוררנו בשתיים בלילה כדי להגיע בזמן לטיסת הבוקר). החלטנו לחפש בית קפה. בית קפה דמל המפורסם נמצא במרחק של דקות הליכה בודדות ממעלית הזמן. נכנסנו אליו, מתפעלים בדרך מקישוטי הרחוב המאירים והמקסימים. בית הקפה היה הומה, וראינו תור ארוך ומייאש משתרך בכניסה. אני לא מאלה שיבזבזו זמן חופשה יקר על עמידה בתור, ועוד בשביל קפה ועוגה. לכן עשינו אחורה פנה והלכנו לבית קפה אאידה (שסניפיו פזורים בכל רחבי העיר). אנחנו הלכנו לסניף הסמוך לכנסיית שטפנסדום. גם שם היתה המתנה, אבל ממש של 5 דקות. מאד כיף היה להיכנס מהקור אל המקום החמים השמח וההומה. מבחר העוגות המוצע במקום משכר. הזמנו קפה חם. הנערה הזמינה שוקו, וכולנו הזמנו עוגות ממבחר הבית. הגבר ואני הזמנו את השטרודל הוינאי הראשון. היה כיף שחבל על הזמן! השירות במקום אדיב מאד, וישנה הרגשה של ״בית קפה בוינה״ עם תלבושות המלצרים ועיצוב המקום. 

 

כשאנחנו יוצאים, הרחובות כבר מוארים. הכל מקושט ומואר באלפי נורות קטנות צבעוניות, מראה מרהיב.

 

מסתובבים קצת בשוק הקריסמס שליד כנסיית שטפנסדום, אבל העייפות מכריעה אותנו ואנחנו מחליטים לסיים את היום ולחזור לדירה. בדרך אנחנו עוצרים בסניף הסופר הקרוב לדירה וקונים מצרכים שישמשו אותנו לארוחת הערב ולארוחת הבוקר. מכינים פסטה ונקניקיות וסלט ואוכלים ארוחת ערב משפחתית ואינטימית בדירה המקסימה. מטבחון הדירה מצויד היטב ומספק לנו את כל מה שאנחנו צריכים לבישול ולהגשה. 

תם לו יום הכיף הראשון בחופשונת הקצרה שלנו בוינה. 

היום השני: שבת 1.12.18

התעוררנו בבוקר, הצצנו אל מחוץ לחלון, ומראה יפיפה התגלה לעיננו. שלג!!! כל כך מרגש!!

איזה בוקר של כיף! הכנו לנו ארוחת בוקר כיד המלך: חביתות וסלט ולחם ומעדני חלב וממרחים וגבינות וקפה וקינוח, ואכלנו לאט וקישקשנו לנו, כי כל הנסיעה הזאת, ולא חשוב הנוף הנשקף ממנה, והאתרים שנבקר בהם, היתה בעיקר כדי שנבלה ביחד כל המשפחה, וניקח את הזמן, שברגיל במהלך השבוע בורח לנו בין הידיים כי כולנו בריצות ממקום למקום ובמחוייבויות ובמשימות ובמתח ובלחץ, ועכשיו לא. השעון האט את קצבו, ולא חייבים ללכת לשום מקום, ולא ממהרים, ומה שחשוב זה הביחד שלנו. 

ואחרי שאכלנו וניקינו וסידרנו, התחלתי להתלבש לקראת היציאה:

גופיה, וסוודר אחד, וסוודר שני, גרביוני צמר וגרבי צמר ומכנסיים, ומגפיים וצעיף וכובע צמר וכפפות ומעיל עבה וחם. הרגשתי קצת כמו אסטרונאוט, אבל מצויידת היטב לקור שבחוץ. עם כל זה יצאנו החוצה והיה.... קררררר!!!!

עקב השלג והקור שיניתי את המסלול שתוכנן לאותו יום כסיור עירוני בין אתרים שונים. סיכמנו שנכון להיות במקום סגור ביום זה, ולכן נפל הפור על ארמון שונברון. זו היתה נראית בחירה נבונה ונכונה. כך גם חשבו אלפי תיירים נוספים שהגיעו לוינה...

לארמון שונברון הגענו בקלות באמצעות קו הרכבת התחתית שיוצא מהתחנה הסמוכה לדירה תחנת praterstern. הנסיעה אורכת כחצי שעה. ביציאה מהתחנה התברברנו קצת, וכך זכינו להסתובב בגינה ציבורית מכוסה שכבת שלג לבנה ובתולית שרגל עוד לא דרכה בה. המראות היו מקסימים. 

כשמצאנו סוף סוף את הדרך הנכונה לארמון, גילינו לחרדתנו שכל העולם הגיע למסקנה שזה היום הנכון לבקר בארמון...

למרות ההמון יש לציין כי הדברים תקתקו די מהר. עמדנו כרבע שעה בתור לרכישת הכרטיסים. בעזרת כרטיס ה city card קניתי כרטיס סיסי בהנחה שישמש אותנו גם בכניסה לארמון הופבורג שתוכנן ליום אחר. לאחר רכישת הכרטיסים צעדנו בשלג לכיוון הארמון. בכניסה לארמון יש להפקיד את התרמיל, דבר שבהתחלה די עצבן, אבל בסיכומו של דבר הקל מאד. כמו כן מקבלים מדריך אודיו באנגלית שמסביר על הארמון, חדריו ודייריו. בתוך הארמון אסור לצלם. הסיור בארמון מתמקד בשני דורות מרכזיים של קיסרים אוסטרים שחיו בו: מריה תרזה (אמה של מארי אנטואנט), והקיסר פרנץ יוזף ואשתו סיסי. בין שני הדורות האלה מפרידות כ 100 שנים. 

לכל משפחה סיפור, והארמון / מוזיאון מעביר את הסיפורים בצורה מאד יפה. הארמון מרהיב. כל חדר מעוצב בדרך אחרת, בעיצוב אחר ובצבעים אחרים. העושר והפאר נמצאים בכל מקום. 

החדרים הראשונים מתארים את חייהם של פרנץ יוזף ואשתו סיסי. כשהייתי נערה צעירה, צפיתי יחד עם בת דודתי האהובה בסרט ״סיסי״. היינו מוקסמות מהדמות, מחיי הקיסרות ובעיקר מהקרינולינות. לא התעניינו באמת בסיפור אלא בעיקר בקרינולינות, והצרנו על כך שבימנו זה כבר לא אופנתי. עם השנים כמובן זכר העלילה פרח לחלוטין מזכרוני, ורק זכר הקרינולינות היפות נשמר. עם זאת, השם ״סיסי״ עורר בי זיכרון של מישהי שהייתי חולמת להיות היא. ובכן. לאחר אי אילו שנים, גמר הביקור בוינה את מיתוס סיסי בחיי. דמותה של סיסי כפי שהיא מצטיירת מהסיפורים עליה במוזיאונים השונים לא עוררה בי אהדה רבה. (זאת בניגוד לילדתי נערתי שכן התחברה וחשה אמפטיה אל הדמות). לעומת זאת פרנץ יוזף, דווקא עורר בי אמפטיה והערכה. את הכל אני לוקחת בערבון מוגבל, מכיוון שלאורך השנים הבנתי שסיפורי ההיסטוריה מבטאים בעיקר את הנרטיב שרוצים להדגיש מציגיהם, ולא תמיד ישנה התאמה בין הנרטיב לדמות האמיתית. אך בהתייחס לכך שסיסי היתה נסיכה מאד אהובה על האוסטרים, ושדמותה מתוארת בסך הכל באהבה, היא לא הצליחה להקסים אותי כלל. 

סיסי היתה בת דודתו של פרנץ יוזף. אמותיהם היו אחיות. תכניתן של האמהות היתה להשיא את פרנץ יוזף ואת אחותה הבכורה של סיסי. אולם כאשר ביקר פרנץ יוזף יחד עם אמו בבית סיסי ומשפחתה, הוא התאהב דווקא בסיסי וביקש לשאת אותה. סיסי היתה בת 15 בלבד, ואיש לא שאל אותה אם היא בכלל רוצה להינשא, והאם בא לה על פרנץ יוזף. חלק זה בסיפר עורר את כל האמפטיה והאהדה של בת ה 16 במשפחה, ומבחינתה זו היתה לגיטימציה מלאה להתנהגותה העתידית של סיסי. סיסי לא אהבה את פרנץ יוזף ולא הצליחה להתאהב בו. היא לא אהבה את החיים בארמון ולא סבלה את חמותה שכנראה הציקה לה וביקרה אותה בלי הרף. היא ילדה 4 ילדים. בתה הבכורה נפטרה ממחלה בינקותה. מן הסיפורים עולה כי היא לא היתה אם חמה ומשקיענית במיוחד. לעומת זאת, סיסי מאד אהבה את עצמה. היא השקיעה שעות על גבי שעות בטיפוח שיערה הארוך המפואר והנהדר, כולל השרייתו במיני משרים ושמנים וכדומה. היא גם השקיעה בספורט ללא הרף (דבר מאד תקדימי לדורה) ובתזונה דלת קלוריות, כך ששמרה על גזרה דקה ומעוצבת כל חייה. כשמבקרים בארמון הופבורג, ניתן לראות שמלות מקוריות של סיסי. מתניה היו כל כך צרות שזה נראה לא אמיתי. בתקופתה היא נחשבה למלכה היפה ביותר באירופה. מכיוון שלא סבלה את בעלה והיתה עשירה מספיק, היא נהגה לטייל ברחבי אירופה, ושהתה בחו״ל הרבה יותר מאשר בביתה (סליחה, ארמונה). ימיהם המשותפים של סיסי ופרנץ יוזף יחד, היו ספורים ביותר. סיסי גילתה חיבה מיוחדת להונגריה, ואף השקיעה בלימוד הונגרית, וכנראה היתה מיוזמי איחוד הממלכה האוסטרו - הונגרית. לעומתה, בעלה פרנץ יוזף, נשמע דווקא בן אדם נחמד. קודם כל הוא מאד אהב את אשתו, ולמרות שדחתה אותו בגלוי, הוא המשיך לאהוב אותה. בחדר העבודה שלו תלויות תמונותיה ותמונות ילדיהם. פרנץ יוזף גם היה איש עבודה ועבד מדי יום שעות ארוכות במשרדו (זה הזמן לתהות איך הוא עבד ללא טלפון, טלפון סלולרי ומחשב?? מה הוא בעצם עשה כל הזמן הזה?). מעבר לעבודה מנהלית וניהול האימפריה, הוא נהג גם לקבל קהל במשך שעות רבות. אזרחים פנו אליו בבקשות שונות והוא היה מקבל את פניהם בכבוד ובנימוס ומקשיב לבקשותיהם. בתור עובדת סוציאלית מנהגו זה של פרנץ יוזף מצא חן בעיני. פרנץ יוזף גם אהב מאד את האוכל האוסטרי המסורתי (בהחלט פגם באישיותו), והסיפורים מפליגים על חיבתו לקייזרשמרן, ואיך היה מחסל גם את המנה שלו וגם את המנה של סיסי, שהיתה כמובן בדיאטה ולא נגעה במאכל המשמין. בקיצור, הוא נשמע בן אדם אמיתי, והדבר מתחזק כשמבינים שכשפרנץ יוזף התייאש מהקור ששידרה לו אשתו המפונקת, הוא מצא נחמה בזרועותיה של שחקנית צעירה. Good for him!

עד כאן הפרטים שקלטתי על משפחת פרנץ יוזף וסיסי. ומכאן למריה תרזה. כמאה שנה פלוס מינוס קודם, אכלסו את הארמון הגב׳ מריה תרזה ובני ביתה. מריה תרזה היתה בעלת מימדים הפוכים מהנסיכה סיסי, והיא, משמניה וסנטרה הכפול ממלאים את הארמון בציורים ותמונות. גם מריה תרזה לא מצאה חן בעיני. אמנם, ייאמר לזכותה, שהצליחה כאישה בתקופתה לכבוש את השלטון למרות ניסיונות גבריים רבים להדיח אותה. כמו כן, שיטת הדיפלומטיה שלה היתה נשית לחלוטין: במקום מלחמות, בריתות של נישואין. ומכיוון שיש מדינות רבות להתרועע עמן, מריה תרזה שקדה על הבאת צאצאים, ובמהלך חייה ילדה 16 ילדים (!!!) מכובד לכל הדעות! כל זה תוך ניהול הממלכה, גביית מיסים, ניהול קשרים עם מדינות אחרות ועוד. הגב׳ השמנמנה אהבה מאד את בעלה ונישאה נישואי אהבה שגם זה משהו לאותם ימים. יחד עם זאת, לילדיה הועידה חיי שידוכין עם יורשי עצר ברחבי אירופה לטובת הממלכה. פוליטיקלי קורקט, רגישות וטאקט לא היו תכונות שאפיינו אותה. מבין שלל ילדיה, היתה לה בת מועדפת והדבר היה ידוע וגלוי לעין כל. רק בת זו זכתה לפרבילגיה להינשא למי שאהבה גם אם לא היה עשיר במיוחד או שליט של משהו. היא העבירה ביקורת רבה על ילדיה, וכולם, ברוח התקופה, נפטרו בגילאים צעירים יחסית. בתה הצעירה, מארי אנטואנט (מאריה אנטוניה באוסטרית) שודכה ליורש העצר לואי הצרפתי (לואי ה - 16), ונרצחה למצער על ידי ההמון הצרפתי הזועם. כל בנותיה של מאריה תרזה נקראו מאריה משהו - מאריה אנטוניה וכו׳. דבר מעניין שקראתי על המשפחה בויקיפדיה, זה שפעם בשנה הקפידה מאריה תרזה לקחת את משפחתה לנופש משפחתי. בחופשה זו היא הקדישה את כל כולה לילדיה, והמשפחה התנהגה ככל המשפחות, נעזרה פחות במשרתים והקשר היה אישי, חופשי וקרוב. גם זה נשמע פורץ דרך יחסית למשפחות האצולה של אותם ימים. 

כאמור, בחדרי הארמון ניתן להתרשם מאורח החיים של האצילים בשתי התקופות. מרשים במיוחד הוא חדר הנשפים הגדול והמפואר. ומדהים מספר החדרים האין סופי. (איך הם לא הלכו שם לאיבוד???).

בארמון אפשרויות בילוי וביקור רבות נוספות שאת רובן פספסנו, גם כי שכחתי מחלקן, וגם כי היה קר מאד. לארמון גנים מרשימים (היה קר מכדי להסתובב בהם, אם כי רבים עשו זאת בכל זאת), יש גן חיות עתיק ומומלץ, מוזיאון המתאר את חיי הילדים בארמון וכד׳. ניתן לבלות בארמון יום שלם (במזג אויר חמים יותר). לאחר הביקור המעניין בארמון עשינו אתנחתא בבית הקפה הסמוך על מנת לצפות בסדנת האפל שטרודל. ההדגמה מתרחשת אחת לשעה והיא חביבה מאד. קודם כל היה כיף להיכנס לבית הקפה החמים ולשבת לאחר העמידה המרובה על הרגליים בביקור בארמון. להזמין קפה חם ואפל שטרודל טרי וריחני (הטוב ביותר שטעמתי בוינה). ההדגמה חביבה ביותר ועושה חשק להכין אפל שטרודל . העוגה היתה טעימה, אך אנו היינו רעבים. זה הזמן לצעוד אל שוק הקריסמס הראשון לטיול בוינה, או יותר נכון, לביקור הרציני הראשון בשוק קריסמס. והוא השוק של ארמון שונברון. 

 

וינה ידועה בשווקי הקריסמס שלה, שהם רבים, צבעוניים וציוריים. מוארים באורות צבעוניים, וריח של פונץ׳ חם אופף אותם. 

דוכני השווקים מלאים בשמונצס של קריסמס שבעיני יפים לעין, אך לא מצאתי משהו שרציתי לקנות במיוחד. כל מיני קישוטי קריסמס למיניהם. האטרקציה של השווקים האלה בעיני הם דווקא דוכני המזון. תשמעו, האוכל האוסטרי זה משהו. אני מחשיבה את עצמי כאחת שאוהבת לאכול. סקרנית מאד למיני מזון ומאכלים מהעולם. אני לא בררנית במיוחד, וכמעט הכל טעים לי, במיוחד אם הוא נעשה במקצועיות ובאהבה. אבל ממש לא התחברתי לאוכל האוסטרי. לא יודעת למה. רוב דוכני המזון בשוק כללו בעיקר קינוחים. מגוון כזה רחב של מתוקים ומגוון מתוקים כבר לא ראיתי הרבה זמן. מאכל שנראה לי טעים אך לא הגענו אליו מאחר והשתרך תור ארוך לדוכן שמכר אותו (וכבר הבנתם שאיני מחובבי העמידה בתור) היה מרק חם בתוך כיכר לחם. זה נראה לי המאכל האולטימטיבי למזג אויר קר שכזה. אנחנו בחרנו בסוף לאכול מן מאכל שכלל כופתאה של פירה תפוחי אדמה, ממולאת בבשר טחון. כל הכבודה הזו הונחה על מצע של כרוב כבוש. היינו מאד רעבים וזללנו את זה. זה היה טעים, אני לא אומרת שלא, אבל מתובל מאד אשכנזי (כלומר, לא מתובל במיוחד). ובתור אחת ממוצא אשכנזי, אף אחד לא יכול להאשים אותי בגזענות... את האוכל אוכלים בעמידה, כיאה לאוכל בשוק, או ליד שולחנות קטנים וגבוהים המפוזרים ברחבי השוק. ברקע הנעימו את הזמן מקהלות מתחלפות ששרו שירי קריסמס והוסיפו לאוירה המיוחדת. לקינוח, וכדי להתחמם, קנינו לנו פונץ׳ חם שהיה הדבר הנכון במקום הנכון. ממש טעים!!! השוק בשונברון היה בעיני החביב מבין השווקים שראיתי, אבל זה כמובן עניין של טעם. 

  

מן השוק, שמנו פעמינו ברגל אל מוזיאון הטכנולוגיה הנמצא במרחק של כמה דקות הליכה. יש לשים לב כי גוגל מפס מראה כאילו המוזיאון נמצא במרחק של חצי שעה הליכה מהמקום, דבר שכלל לא נכון. פחות מ - 10 דקות בקו ישר מהיציאה מארמון שונברון, והיינו במוזיאון הטכנולוגיה. מדובר במוזיאון ענק, שכדאי להקדיש לו כמה שעות, שעוסק בכל המצאות הטכנולוגיה ובמה שקשור אליהן. המוזיאון אינטראקטיבי ומהנה מאד, ולכל דבר יש גם תרגום באנגלית. בילינו במקום כשעתיים כמדומני. ניתן לבלות בו הרבה, יותר, אך בשלב מסויים כבר היינו רוויים במידע והספיק לנו. המוזיאון מתאים לכל הגילאים. 

אתר האינטרנט של המוזיאון

לאחר הביקור במוזיאון, ועם דודה לשווקי קריסמס, נסענו לשוק הקריסמס הגדול ביותר בוינה, השוק ברטהאוז, הוא השוק שליד בית העיריה בוינה. מדובר בשוק ענק ואינסופי. קישוטי האורות בשוק זה הם המיוחדים והמרהיבים ביותר. אלא ש... השוק עמוס מאד במבקרים וממש אי אפשר לזוז בו, דבר שבעיני קצת מקלקל את החוויה. בשוק דוכנים מכל המינים שמוכרים הכל. כאן נחשפנו למגוון אינסופי של מאכלים אוסטרים מוזרים. המון קינוחים ומתוקים מפתים, וגם אוכל אוכל. הריח הטוב ביותר בעיני נדף מדוכני הנקניקיות, אך המשפחה הודיעה שאת ארוחת הערב אין בכוונתה לעשות בעמידה בקור, אלא במסעדה. נשנשנו אגוזים מסוכרים שנמכרו בקונוסי נייר צבעוניים. עשינו כמה רכישות קטנות של שמונצס במחיר מופקע בדוכנים השונים. ניסינו לצלם, אך מלאכת הצילום היתה מסובכת ביותר, גם בגלל ההמון (אני נמוכה, וכל מה שהצלחתי לצלם זה את צפיפות האנשים), אבל בעיקר מכיוון שכדי לצלם צריך היה להסיר את הכפפות. הקור היה חודר וכואב כמו סכין. הידיים רעדו, ואפילו תמונה אחת טובה לא יצאה לי מהשוק המרהיב הזה. 

אחרי זמן לא רב המשפחה מיצתה את השוק, את הקור ואת הצפיפות ודרשה מסעדה לארוחת ערב. היה חושך וקר. ניסיתי להוציא את הטלפון כדי לראות את הרשימות שלי והוא קפא וכבה. ניסיתי להוציא את הרשימות המודפסות על דף, אך הידיים רעדו ובחושך לא ראיתי כלום. זכרתי רק שם של מסעדה אחת. לא יודעת למה זכרתי דווקא אותה. כנראה בגלל השם הקליט Bier & bierli. לא היה לי מושג אם זה קרוב או רחוק. הנער המשוחרר התנדב להוביל אותנו בעזרת האייפון החדיש שלו. הגענו לתחנת הטראם ועמנו עוד המוני תיירים שנמאס להם מהצפיפות והקור. כולם נדחסו לחשמלית. כמה תחנות, קלסטרופוביה קלה, חשש שעקב הצפיפות לא נצליח לרדת מהטראם, אבל בסוף ירדנו בתחנה הנכונה (כמה תחנות ספורות מהשוק, מרחק נסיעה של דקות בודדות). עוד כ 3 דקות של הליכה, ואנחנו בתוך החלל החמים של המסעדה. הגענו ברגע האחרון בו נותר שולחן אחד למי שלא הזמין מקום. אחרינו כבר החל להשתרך לו תור. מדובר במקום שמתמחה בבירות. יש שם מבחר עצום של בירות, והקירות מלאים במאות תחתיות של מותגי בירה שונים מכל העולם. האוכל המוגש הוא אוכל אוסטרי מסורתי. האוכל היה ממש טעים, ובעיקר חם. אני הזמנתי מאכל מסורתי של בשר בקר מבושל בציר ירקות ולצידו מן מחית תפוחי אדמה. האמת שהיה די טעים. היה חמים, טעים, אוירה טובה וצחוקים. ממש ערב כיפי ומהנה. 

 

אתר האינטרנט של המסעדה Bier & Bierli

שבעים וטובי לב חזרנו אל הדירה שלנו, לאחר יום עמוס חוויות מהנות. 

המשך היומיים הבאים בוא יבוא!

 

 

 

לדף הרשומה

פרובנס יום 4- מערת סנט באום, אופני רכבת, נוף עוצר נשימה וארוחה קצת מוזרה

18/11/2018

את הרעיון למסלול היום הזה לקחתי מתוך הבלוג הנפלא של זיוה רענן ״שמתי לב״

מלכתחילה נדלקתי על האופציה של אופני הרכבת, אבל לא הצלחתי ״להדביק״ להם אתר קרוב. וכשקראתי את ההצעה של זיוה לטייל במערת סט באום ובסנט מקסימין הקרובים לאופני הרכבת, נפל הפור. אני אוהבת ימים שיש בהם שילוב של כל מיני דברים. טבע, היסטוריה, תרבות, דת, אמנות. טעימות מכל מיני תחומים. או ימים שיש בהם שילוב של פעילויות: הליכה ברגל, רכיבה על אופניים, וכו׳. 

אז זה תוכנן להיות יום שכזה. קראתי על מריה מגדלנה הקדושה לנוצרים, שאזור פרובנס שימש תחנה חשובה בחייה, ושיש בו מקומות הקדושים לנוצרים המוקדשים לה. המפורסמים שבהם הם מערת סנט באום שם היא הסתתרה לפי האגדה, וכנסיית סנט מקסימין שם כנראה קבורות עצמותיה. בשילוב נוף יפה ורכיבה על האופניים, נראה היה שיהיה זה יום נחמד. לסוף היום תוכננה ארוחה במסעדה שהגעתי אליה במקרה דרך גוגל, ועל כך בהמשך...

היום התחיל פשוט לגמרי, נסיעה מהירה וקלה על הכביש המהיר (העולה כסף רב...). אולם בשלב מסויים הג׳י.פי.אס הוריד אותנו מהכביש המהיר לכבישים שהלכו והפכו יותר ויותר מאתגרים, עד לכביש צר מאד ומפותל שהתפתל לו על צלע ההר בפיתולים ממש חדים, עם מכוניות הנוסעות עליו במהירות מולינו ומאחורינו. היה קצת מאתגר לנהג וליושבת לצידו. הבונוס היה שככל שהכביש התפתל יותר, כך הנוף הלך ונעשה מהמם יותר ויותר מרגע לרגע. ירוק ורחב ונפרש לכל עבר. עם זאת, כשהגענו למנזר הקטן שנמצא למרגלות הסלע הענק בו חצובה מערת סנט באום, נשמנו לרווחה בהקלה גדולה. אנחנו לא מנהגי האקסטרים...

כאן המקום להגיד כמה מילים על מנווטי הדרך האלקטורניים למיניהם. הג׳י.פי.אס שהותקן ברכב השכור לא היה משהו. ניתן היה להקליד בו רק כתובות, וכתובות רבות לא הופיעו בו כלל או שהוא לא מצא אותן. waze עבד בדרך כלל מצוין, אך בגלל שלא היה לנו מתקן לטלפון הנייד ברכב, זה היה מוכב יותר. בסופו של דבר, הגבר התחבר ל navigator של Apple ו״השתלט״ על הג׳י.פי.אס של הרכב, וכך יכולנו לנסוע בנוחות לכל מקום. הבעיה הקטנה היתה המבטא של הנווט הזה שביטא את שמות המקומות בצורה מצחיקה ביותר עד קשה מאד להבנה... המנווטים למיניהם בוחרים לא אחת את הדרך ״הקצרה״ או ״הדרך המהירה״ שהיא לאו דווקא הדרך הנוחה למטייל. לכן אנחנו נעזרנו (במיוחד אחרי ההרפתקאה הזו) גם במפה של האזור שקנינו בארץ על מנת להבין לאן הנווט לוקח אותנו ואם אין דרך אחרת נוחה יותר. 

הגענו למנזר בדיוק בשעת הצהרים, כאשר לשכת המידע למטיילים היתה כמובן סגורה...

אם ממשיכים ממש טיפונת עם הכביש יש מגרש חניה גדול (לא מגרש החניה של המנזר), המהווה את נקודת היציאה למסלול הרגלי. המסלול הוא מסלול לא ארוך, אך הוא כולו בעליה די תלולה. נדרש קצת כושר כדי לעשותו. הוא מתמתח בתוך יער ירוק, סמיך ויפה מאד. כשמגיעים למעלה, דבר ראשון עוצרים ומסדירים את הנשימה, רק כדי שהיא תעצר שוב כשמסתכלים למטה על הנוף המפעים...

בתוך הסלע הענק חצובה מנהרה ובתוכה כנסיה קטנה, שם לפי האגדה התגוררה מריה מגדלנה. 

תחילת המסלול, הכל נראה סבבה לגמרי, תוהים מעט איך מגיעים למערה החצובה בסלע שנראה גבוה מכאן... היער יפיפיה ומפעים ביופיו. בדרך יש מעט שלטי הסבר בצרפתית. אנחנו נעזרים בגוגל טרנסלייט כדי להבין מה כתוב. הסבר על עולי רגל רבים ומכובדים שעלו בדרך זו לתת כבוד למריה מגדלנה, ביניהם מלכים חשובים. בהמשך הדרך נתהה האם המלכים טיפסו את השביל התלול בעצמם או שהיו עבדים מסכנים שסחבו אותם?!

המדרגות האחרונות של העליה. לוקחים נשימה...

ואז מסתובבים ורואים את הנוף. שום מצלמה לא תצליח לתפוס ולהעביר את היופי הזה. 

שלא נתבלבל, לא הגענו לכאן כדי לצפות בנוף

הכניסה לכנסיה חצובה בתוך הסלע:

אתר האינטרנט של מערת סנט באום

הירידה מההר היתה קצת יותר קלה, אבל עדיין מאתגרת. המסלול לקח לנו יותר זמן ממה שתכננתי, ולכן נאלצתי לוותר על הכנסיה בסנט מקסימין. מיד כשירדנו מהמערה שמנו פעמינו אל מסלול אופני הרכבת הנמצא במרחק של כ 50 דק׳ נסיעה מהמערה. הדרך מהמערה למסלול אופני הרכבת קלה לנהיגה ונוחה וללא אתגרים. אנחנו הזמנו אופניים לשעה 15:00, והגענו ממש בדקה ה 99 מתנשפים למדי. 

בצרפת יש מספר מסלולים של אופני רכבת. אלו מן אופניים שמותקנים על פסי רכבת ישנים וכך אין צורך לדאוג לניווט כי אופני הרכבת מובילים את הנוסעים בתוך המסלול. זו חוויה נחמדה מאד. הנסיעה היא בקבוצה, כאשר כל ״קרון״ כולל 2 זוגות אופניים, וספסל עליו יכולים לשבת עוד כ 3 אנשים. הרוכבים יכולים להתחלף במהלך הנסיעה. האופניים הם רגילים וחשמליים, כך שכשקשה ניתן להעביר למצב חשמלי והן נוסעות מעצמן. המסלול שאנו עשינו נמשך כשעתיים, בנוף נהדר. האמת שחשבנו שנתאמץ פיזית קצת יותר, ואף חששנו מכך לאחר המאמץ שבעליה אל ההר, לא היינו בטוחים שנשאר לנו כח ברגלים... אבל הרכיבה ממש קלה. הדרך הלוך היא רובה בירידה והאופניים די נסעו מעצמם. בדרך חזור (זו אותה דרך) היתה עליה קלה וכשהיה קשה הפעלנו את האופניים החשמליים. חוויה ממש כיפית ונחמדה. 

אתר האינטרנט של אופני הרכבת

תחנת הרכבת ממנה יצאנו לרכיבה:

לסיום יום הטעימות וההתנסויות הקצת מוזר הזה, הזמנו מקום במסעדה בכפר סמוך לצימר שלנו - הכפר רוביון. שם המסעדה נשמע מבטיח ״המטבח של סבתא שלי״. בעלת המקום מספרת כי סבתא שלה היתה בשלנית ושהיא מבשלת את המתכונים המסורתיים של סבתא שלה. כשקראתי את זה זה נשמע לי חוויה מעניינת, וגם הביקורות היו מצוינות. אז הזמנתי מקום. חשבתי לעצמי מסעדה בתוך בית מקומי, יכולה להיות חוויה...

חשוב לציין שכשתכננו את הטיול אמרנו לעצמנו שנהיה מוכנים לטעום דברים מעניינים, אבל לא נאכל ארנבות ולא נאכל צפרדעים. ובכן...

כשהגענו המקום היה נראה קצת חשוך ולקח לנו זמן למצוא אותו. אבל לא חשדנו. רק כשנכנסנו פנימה הסתבר כי אכן מדובר במסעדה בתוך בית מגורים, ושאנחנו האורחים היחידים הערב...

המסעדה מעוצבת ממש חמוד, במן מרפסת סגורה של הבית. בעלת הבית מאד נחמדה, אם כי קצת מופנמת ובישנית דבר שמעורר סוג של מבוכה. היא שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לשמוע מה בתפריט, ולאחר שהשבנו בחיוב אמרה: סלט מקומי המכיל כל טוב, ולמנה עיקרית...מאכל מקומי מסורתי - ארנבת cool. אז גם הבנתי שאם המסעדה היא בתוך בית, אין מבחר, אלא רק מה שבעלת הבית הכינה לאותו ערב. ומה נגיד לה לאחר שהכינה לנו ארנבת במיוחד? שאנחנו לא אוכלים ארנבת? מה גם שהיא שם כדי לשאול לגבי כל מנה, איך זה, אם אהבנו וכו׳... היינו ממש במלכוד. כדי לרכך את הבשורה המרה הזמנו בקבוק יין מקומי. היין היה מעולה ממש ובעודו זורם בעורקינו התחלנו קצת להשתחרר ולהרגיש נח. 

הסלט במנה הראשונה היה טרי, טעים מאד, והכיל המון הפתעות וכל טוב. 

אחר כך הגיעה הארנבת. זה למעשה תבשיל בשר שמבושל בבישול ארוך. החלטתי להעמיד פנים שמדובר בבשר שאני מכירה. ברגע שהחלטתי את זה, נהניתי מאד מהמנה (סליחה מכל הצמחונים והטבעונים). למעשה זה היה מעדן...

לקינוח קיבלנו עוגה מעשה בית עם גלידה. טעימה בטירוף. 

לסיכום החוויה: האוכל היה מצוין. חוויה קולינרית ואנתרופולוגית. אכילת הארנבת השאירה אותנו עם ייסורי מצפון מסוימים ותחושה מסוייגת, למרות שהיה טעים. הארוחה הפרטית היתה מוזרה. היא היתה קצת פחות מוזרה לדעתי אם היינו מוכנים לכך. בעצם היתה זו ארוחת שף פרטית. בעלת הבית סיפרה לנו שהיא כבר אירחה כמה קבוצות מטיילים מישראל. כך שאם אתם מגיעים בקבוצה ומתארחים קרוב, או שאם אתם זוג שבא לחופשה רומנטית ומעוניינים בארוחת שף פרטית, זו יכולה להיות חוויה נהדרת. למי שיש לו תנאים לגבי הארוחה, פשוט צריך להגיד למארחת מראש, ואז היא תבחר תפריט אחר שמתאים יותר לטעמכם. בעלת הבית היא ללא ספק בשלנית מעולה. 

חיסרון נוסף: היא לא מקבלת כרטיס אשראי... לנו היו רק שטרות גדולים ובטח שלא סכום מדוייק ולה לא היה עודף, כך שנאלצנו לחזור אליה למחרת כדי לשלם, דבר ש״דפק״ לנו את ארוחת הערב של היום למחרת. 

אתר האינטרנט של המסעדה

לסיכום, זה היה יום מוזר ולא שגרתי, יחד עם זאת חווייתי וקצת הרפתקני, ולמה נוסעים לטיול אם לא כדי לחוות כמה הרפתקאות בקטנה?

 

 

לדף הרשומה
12345
אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת