22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מעצבן" נמצאו 3 פוסטים

על הצד הלא כל כך נחמד של החיים כפרילנס

החודש כמה לקוחות לא שילמו עבור עבודות שעשיתי עבורם. שלחתי מיילים מנומסים עם תזכורת, מייל, ואחרי כמה ימים עוד מייל. וכלום. לא תשובה, לא הסבר, וכמובן לא תשלום. הרגש הראשון שעולה הוא עלבון. עלבון פשוט. נקי. אחריו כמובן מגיע גם הכעס.  לא תמיד הייתי פרילנסרית ולא לנצח אהיה. רוב ימי אני שכירה שמקבלת את משכורתה בסוף החודש. אבל נסיעה לארה"ב שהיתה נחוצה מאד לעבודתו של הגבר, הביאה אותי לחפש מקורות הכנסה אותם אוכל לעשות מרחוק, מהבית, מהמחשב הביתי. חריצות וכשרון כתיבה הביאו אותי "למכור" את כישורי הכתיבה שלי למי שזקוק לכך, ולקבל על כך כמה מעות. אני לא באמת יודעת לדרוש כסף. דורשת סכומים מגוחכים, נמוכים עד כדי צחוק. ובכל זאת, אוספת שעה לשעה ומילה למילה לכדי תוספת הכנסה נחוצה.  אני עובדת בסופי שבוע, בלילות, ישנן תקופות שאני עובדת שבעה ימים בשבוע. מי שפונה ומבקש את שירותי יקבל ממני יחס אדיב, חם ואכפתי, אני משתדלת לספק את השירות מהר, ובצורה הכי טובה והכי רצינית שאני יכולה. ולכן העלבון הגדול. אני לא מצליחה להבין. אם אדם פנה מיזמתו לאדם אחר וביקש את שירותיו. אם השניים סיכמו על מחיר, והלקוח הביע את שביעות רצונו מהתוצאה, איך אפשר לא לשלם? איך אפשר להיעלם כך? איך אפשר לראות עוד מייל ועוד מייל מאותו אדם ולהתעלם ממנו? כל אותם אנשים, כאשר אני פונה אליהם בשאלות על התוכן שביקשו שאכתוב עבורם עונים במהירות וביעילות. אבל לאחר שהחומר הוגש להם, לשביעות רצונם, הם פתאום בדממת אלחוט. לא עונים. נעלמו. איזה הסבר יכול להיות לזה? ולמה? פשוט כי אפשר? פשוט כי איני מוכרת את סחורתי בחנות מגובה במצלמות אבטחה? פשוט כי אני מספקת את השירות לפני שאני גובה את הכסף? במה שונה הדבר מלהיכנס לחנות ולקחת סחורה מבלי לשלם? האם אותם אנשים היו מוכנים לא לקבל שכר עבור עבודתם? לפעמים אני כועסת על עצמי על היושר המוגזם שלי. אף פעם איני יכולה לשאת חוב. אפילו לא דקה. במקרים הנדירים בהם לוויתי משהו ממישהו, מיהרתי להחזיר, כי לא אוכל לישון טוב בלילה כשאני חייבת כסף. מעולם לא הייתי חייבת כסף לאיש. במיוחד כשמדובר בפרנסתו של אדם. כי פרנסתו של אדם היא קודש. כל אדם שנתן לי שרות, קיבל מיד את המגיע לו, וישנן פעמים שאפילו קצת יותר. אני מנסה להבין מה עובר על האנשים האלה שהזמינו עבודה, קיבלו אותה ונעלמו? מה עובר עליהם כשהם
לדף הרשומה

למה לא כל כך בא לי לחזור לישראל

זו השנה השניה לשהותנו בארה"ב, וסופה הולך וקרב בצעדי ענק. כמה שהיה לי קשה לעזוב את ישראל בשנה שעברה, כמה שהתגעגעתי הביתה, עכשיו, ככל שמתקרב מועד החזרה, יותר ויותר לא בא לי לחזור.   בגלל האלימות הבוקר שמעתי על הורה שהיכה מורה בבית ספר, לעיני התלמידים, פעמיים, בגלל שהחרים לילד שלו את הפלאפון. אלוהים אדירים! הטיפול מצד הרשויות בישראל, כרגיל, רפה.  כשהייתי בישראל, קילל אותי נהג בפרצוף מעוות משנאה במילים "שרמוטה" בצעקות אימים, ליד הילדים שלי, כי השתמשתי באורות גבוהים מדי לטעמו. בכל בוקר כשאני צריכה לצאת מהחניה שלי ליד הבית בישראל, מישהו חוסם לי את היציאה מהחניה. מחנה את האוטו שלו, נועל והולך. זה בכל פעם מישהו אחר. זו נורמה. כשהם חוזרים סוף סוף, הם אפילו לא מתנצלים. כאן אף פעם לא חסמו לי חניה. אף פעם לא קיללו אותי. כשיש פה מקרה אלימות הוא מטופל ביד קשה. אף פעם לא עקפו אותי בסופר ולא דחפו אותי בתור. בדרך כלל נותנים לי להשתלב בנתיב בכביש כשאני צריכה לעבור.  אנשים אומרים לך פה "בוקר טוב", "תודה" ו"מה שלומך". כשמישהו יוצא מדלת של מקום ציבורי, הוא מחזיק אותה רגע, כדי לאפשר לזה שנכנס להיכנס בנוחות בלי שהדלת תיטרק בפניו. בתורים ובפקקים כולם עומדים בשקט, לא מנסים לעקוף או להידחף, ואתם יודעים מה? גם התור הכי ארוך, עובר הרבה יותר מהר. דברים קטנים, יום יומיים, יותר נעים לחיות, הרבה פחות מועקה.  בגלל יוקר המחייה בישראל לא בא לי לחזור אל המינוס. אל יוקר המחייה המטורף. בקיץ, בביקור בישראל, אחרי שנה בארה"ב, נדהמנו מהפער בגובה המחירים. בישראל כמעט הכל יותר יקר ב 25%-100%. קנינו את אותו רכב בדיוק. בשנת 2011 בישראל ובשנת 2012 בארה"ב, מודל מתקדם בשנה. עלות הרכב בארה"ב היתה 50% מעלות אותו רכב בישראל. מחיר הדלק בישראל כפול ויותר מכך ממחיר הדלק בארה"ב.  לא בא לי לחזור אל השכר הנמוך מול יוקר המחייה הגבוה. אל התחושה הזו, שאנחנו שני אקדמאים, עובדים במשרות מלאות, חיים חיים צנועים בסך הכל, ולא מצליחים לגמור את החודש. כאן חוויתי את הקלילות הזו של לחיות כל הזמן ב"פלוס" (וזה ממשכורת אחת בלבד...). בגלל החינוך לא בא לי לחזור אל מערכת החינוך הישראלית, שבה הילדים שלי צריכים לחלוק את אותה מורה עם עוד כ 39 תלמידים אחרים. כאן הממוצע בכיתה הוא 17 תלמידים, ובבית הספר
לדף הרשומה

אני ומלחמת הדון קישוט שלי בחברת סלקום

   לפני כשנתיים נכנענו לתחנוני הילדה לקנות לה טלפון סלולארי, אחרי שהיא טענה את הטיעון שלא ניתן לעמוד בפניו ש:"לכולם כבר יש". הלכנו לקניון, שם חיכה לנו נציג נלהב של חברת סלקום. לאכזבתו קנינו את המכשיר הכי פשוט והכי זול, עם התכנית הכי זולה. הילדה הייתה מאושרת כי "יש לי פלאפון משלי!!!", לא היה אכפת לה שזה המכשיר הכי פשוט (דור מינוס 1934 ), בעיניה הוא היה מושלם. תפקידו של המכשיר היה: להשוויץ בפני החברות (והן באמת התרשמו...) ולהתקשר לאמא לעבודה בדרך מבית ספר כששכחה מפתח או רצתה ללכת לחברה (3-4 שיחות קצרות בחודש). החשבון היה, כמקובל במקומותינו, מופקע יחסית  לשימוש הדל, אבל, הילדה רצתה. רצה הגורל, ולאחר פחות משנה נדרשנו לעבור רילוקיישן לארץ אחרת במסגרת עבודה. התקשרנו למוקד שירות הלקוחות וביטלנו את הטל'. כמובן תוך התחייבות לקנסות כאלה או אחרים. בסדר. אלא שחברת סלקום, שהכניסה את ידה הארוכה לחשבון הבנק החמים שלנו, מסרבת להוציא משם את ידה. מדי חודש בחודשו המשיכה החברה לנכות מחשבוננו כספים כאלה או אחרים. פעם 20 ₪ פעם 5 ₪ פעם 100 ₪, סכומים רנדומאליים כאלה. עשרות שיחות טלפון עשינו למוקד סלקום מביתנו בחו"ל. בכל פעם עונה נציג אחר, משועמם, שנשמע כמקריא לנו תשובות שכתובות לו על המחשב. בכל פעם מבטיחים לנו שזהו, עד עכשיו זה היה קנס על כך ש: הודענו מאוחר/ לא ביטלנו ביטוח/ ריבית על הקנס/ עלות שכרה של המוקדנית וכן הלאה וכן הלאה תשובות אידיוטיות לחלוטין לשאלה: מדוע אנו ממשיכים להיות מחויבים לשלם על מכשיר שנותק כבר מזמן ושסלקום איננה נותנת עבורו כל שירות?! בצ'ט שניהלתי לפני כמה חודשים עם מוקדנית סלקום היא נשבעה שאין לה שום דבר במחשב לא על שמי ולא על שם בעלי. לא כתוב לה שאנחנו חייבים להם משהו. "אז על מה אתם מורידים לי כסף?" שאלתי. היא ענתה שאין לה מושג, והציעה לי לפנות לחברת כרטיס האשראי כדי לשאול אותם למה הם גובים ממני כספים ללא סיבה? פניתי לחברת כרטיס האשראי שנשבעה שסלקום הם שגובים את הכסף והציעה לא לכבד את החיוב. ואכן, חברת כרטיס האשראי הפסיקה לכבד את החיוב של סלקום, ושמחה וטובת לב חשבתי שתמה הסאגה המעיקה הזאת. אך לא... היום הגיע מכתב רשמי וחמור מחברת סלקום, המאשים אותנו בחוב לחברה, ומאיים שאם לא נשלם את החוב הם יפנו בעניינינו להליכים משפטיים.... לפני כמה
לדף הרשומה
אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת