22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ארה"ב" נמצאו 38 פוסטים

דרום מזרח ארה"ב, יום 21 - Blue ridge parkway

אחרי הפסקה יחסית ארוכה בכתיבת סיכום הטיול שלנו, אני חוזרת לכתיבה. סוף הטיול כבר נראה באופק, וגם אנחנו, המשפחה, כבר חשים את הסוף. סוף הטיול הזה, מהווה גם סוף לשנתיים בהן גרנו בארה"ב במסגרת עבודתו של הגבר. החזרה לארץ לוותה מבחינתנו ברגשות מעורבים. געגועים לארץ מחד, אך גם חוסר רצון לעזוב את ארה"ב שקיבלה אותנו בזרועות פתוחות ואשר העברנו בה שנתיים מלאות חוויות.  כמו כל הטיולים המשפחתיים שלנו בדרכים נופיות, גם היום הזה, בהתאם למסורת, נפתח בעננים אפורים גדולים וכבדים שכיסו את מרחבי הנוף הירוק היפה. אך בארה"ב, מחוסר ברירה, לא משנים תכניות בגלל גשם. אם ישנו שם תכניות בגלל גשם, יישארו כנראה כל הזמן בבית, כי הגשם הוא אירוע כמעט יום יומי... התחלנו את היום בקניות בסופר הצמוד למלון. לפי מדריכי הטיולים של האזור, דרך הבלו רידג' איינה משופעת במסעדות, והדרך המומלצת ביותר לסעוד בה, היא לקנות מטעמים בסופר, לבחור את הנקודה עם הנוף היפה ביותר ולעשות פיקניק מול הנוף המדהים הזה.   התכנית המקורית היתה להתחיל את היום בביקור באתר הנקרא "Chimney rock " (סלע הארובה), אך נאלצנו לוותר על הביקור באתר מכיוון שהוא היה בשיפוצים והאטרקציות המרכזיות בו היו סגורות (בררנו זאת מבעוד מועד באינטרנט). האתר עצמו אמור להיות מקסים, עם סלע ענק שעולים אליו במעלית ונשקף ממנו נוף עוצר נשימה, מסלולי טיול אל מפלים ועוד.  http://www.chimneyrockpark.com/ ,תחנתנו הראשונה היא אחד ממרכזי המבקרים, הנמצא קרוב לכניסה לכביש מכיוון אשוויל. Blue ridge parkway visitor center .במרכז המבקרים אנו מצטיידים במפת הכביש ועליה מסומנים האתרים המומלצים. הריינג'רית מסמנת לנו על המפה אתרים אשר לדעתה נוכל ליהנות מהם גם במזג האוויר המאכזב שנפל עלינו.  המפה שקיבלנו: http://www.nps.gov/blri/planyourvisit/upload/blrimap-2.pdf ,מתחילים לנסוע בכביש היפיפה. הראות גרועה. בקושי ניתן לראות את מורדות ההרים. רובם מוסתרים על ידי עננים. ועם כל זאת, העננים לא מצליחים לקלקל לגמרי את היופי.  בדיוק כשמתחיל הגשם אנחנו עוברים ליד המרכז לאמנות עממית ומחליטים להיכנס. במרכז פועלים אמנים מקומיים ומוכרים את עבודות האמנות שלהם. כמו כן יש תערוכה של יצירות מקומיות. אני התרשמתי מאד מעבודות הטלאים. במקום
לדף הרשומה

הרי הסמוקי יום 4 - Cherokee, Blue ridge Parkway, Ashville

06/10/2013
היום אנחנו עוזבים את Pigeon Forge, אומרים שלום להרי הסמוקי וממשיכים בדרכנו אל סופו של טיולנו בדרום מזרח ארה"ב.  מזג האויר שוב אפור וגשום והוא ילווה אותנו כך ביומיים הבאים דווקא בדרך הנופית בלו רידג', אשר למרחביה הירוקים והמרהיבים חיכינו בכיליון עיניים.  שוב אנחנו נכנסים אל השמורה, אל הכבישים המוקפים בעצים גבוהים שעלוותם הצפופה בצבע ירוק עד. מלטפים בעינינו את נוף ההרים ועולים בכביש המרכזי לעבר הקלימנגוס דום Climangus Dome הפסגה הגבוהה בשמורת הרי הסמוקיז, עליה יש מצפה וממנו אמור להשתקף נוף עוצר נשימה.    כבר סיפרתי כאן בבלוג על "גזירת הגורל" המשונה, לפיה מאז הטיול הראשון שלי בחו"ל, בכל פעם שאני אמורה לעלות אל מצפה עם נוף מרהיב, יש יום אפור עם עננים כבדים שחוסמים את כל הראות. זה קרה בשוויץ בהר טיטליס, בורמונט בהרים הירוקים וכמובן, גם כאן, בהרי הסמוקיז. ענן אפור וכבד ישב על פסגת ההר כמו מסך, ואיפשר רק לדמיין את הנוף היפה. הסתפקנו ביופיו של הנוף עד לפסגה...    ככל שמטפסים במעלה ההר, מתגלים יותר ויותר עצים קרחים, עומדים ללא עלים, עלובים ןמבוישים. לפי ההסבר במרכז המבקרים של פסגת הקלימנגוס דום, מזיק או טפיל שהובא מארצות רחוקות התיישב על עצים אלה וקוטל אותם בזה אחר זה כבר במשך שנים רבות. אנשי השמורה עושים כל שביכולתם כדי להילחם במזיק הזה, אך עד כה ללא הועיל.   למרות הראות המוגבלת, טיפסנו במעלה התלול של ההר לעבר המצפה לצערנו לא ניתן היה לראות הרבה מפאת העננים, ונאלצנו לרדת חזרה כלאומת שבאנו... מכאן עשינו את דרכנו לעיירת האינדיאנים צ'רוקי. לפני שנים רבות, לפני שהגיע האדם הלבן לאמריקה, האינדיאנים הם שהיו בעלי הבית. שמורת הרי הסמוקי היתה ביתם של שבט אינדיאני בשם צ'ירוקי, בעל תרבות מפוארת ועשירה. כאשר הגיע האדם הלבן, הוא ניצל את טוב ליבם ותמימותם של אנשי הצ'ירוקי, וכבש לו בכח חלקה אחר חלקה, עד שבסופו של דבר גורשו בני שבט הצ'ירוקי מנחלתם בהרי הסמוקי, במסע גרוש הנקרא על ידם "שביל הדמעות".. חלק מבני הצ'רוקי הצליחו לברוח ממסע הגרוש ולחזור אל מקום יישובם. ניצולים אלה הקימו את הישוב צ'רוקי בו גרים עדיין native Americans צאצאי שבט הצ'רוקי.  בישוב יש מספר אטרקציות לתיירים המספרות את סיפורם של בני הצ'רוקי
לדף הרשומה

דרום מזרח ארה"ב - ימים 16-17 הרי הסמוקי הגדולים

היום אנחנו עוזבים את ממפיס, עמוסים בפס קול חדש ונפלא, ומתחילים את דרכנו בחזרה מזרחה. המסע שלנו הולך ומתקרב אל סופו, אבל לפני זה יש עוד כמה תחנות, כשהגדולה מכולן, לה אנחנו מחכים בכיליון עינים, היא שמורת הטבע הנפלאה: הרי הסמוקי הגדולים. אבל עד שנגיע אל ההרים המעשנים, מצפה לנו דרך ארוכה של 8 שעות נסיעה לפי Google maps שהופכת לכ - 10 שעות נסיעה בגלל מבול שליווה אותנו כמעט כל הדרך, ופקק ענק ליד נאשוויל שנגרם בגלל תאונה... רוב רובו של היום היה לא משהו, בגלל הנסיעה הארוכה, הגשם, הפקקים, והמסעדה שפספסנו בדרך, שהייתה אמורה להוות פיצוי על הנסיעה הארוכה והמתישה.  בית הקפה Loveless Cafe נמצא מחוץ לנאשוויל. הוא ותיק ומאד מפורסם. במקום אופים לבד את הלחם, עוגות מצוינות ומעשנים את הבשרים בעצמם. אלא שבסוף השבוע של יום העצמאות האמריקאי, כנראה שהרבה תיירים הגיעו לנאשוויל, ובשבת, יחד איתנו, כולם עזבו את העיר ורצו לחנות ב Loveless Cafe . תור ההמתנה כשאנחנו הגענו, היה כשעתיים המתנה...  אנחנו נאלצנו לוותר. אבל למי שמגיע ביום יותר שפוי, זה נראה מקום נהדר לעצירה לארוחת צהריים.  אתר אינטרנט: http://www.lovelesscafe.com/ אנחנו למרבה הצער (שלי, ולשמחת הילדים) נאלצנו להסתפק בסניף דלוח של סאבוויי... טוב, אז אחרי מבול, פקקים, הסתבכות של הג'י.פי.אס בנוקסוויל ועוד אי אלו הרפתקאות לא נעימות, פתאום הגשם פסק. השמיים התבהרו, ובין העננים החלו להתגלות פסגות הרים, מוריקים, גבוהים, שעל ראשם מסתלסל לו מן עשן אפרפר. The Great Smoky mountains קיבלו אותנו בסבר פנים יפות ובלבביות... וכך נכנסנו בשערי Pigeon Forge אחת העיירות הממוקמות למרגלות ההרים המדהימים הללו. הכניסה ל Pigeon Forge יש בה משהו הזוי. הרחוב הראשי, השוקק, הוא מעין לונה פארק, תיירותי להחריד, צבעוני וצעקני, המציע לתייר המזדמן כל סוג של בילוי שיכול לעלות על הדעת: גלגל ענק, קולנוע 4D , מסלולי קארטינג, מסעדות מכל המינים והסוגים, מופעי "Dinner show" מכל המינים והסוגים, חנויות ועוד ועוד. וכמובן אינספור בתי מלון בכל רמות הכוכבים .  המלון שלנו, לא משהו מיוחד, שכן על הרחוב הראשי הזה של העיירה. הוא נבחר בגלל מחירו המצחיק. הוא בסך הכל היה בסדר, אך לא יותר מכך. יש בו בריכה (2 בריכות למען האמת, אחת חיצונית
לדף הרשומה

דרום מזרח ארה"ב, יום 12 - נאשוויל Music city

האודיייייי אז עזבנו את צ'טנוגה טנסי, ועלינו על הכביש שיקח אותנו לעברם של ארבעה ימים שישנו את חיינו לנצח. כן, ככה פשוט. כל אחד והגואה שלו. והגואה שלנו היא נאשוויל. העיר שחשפה אותנו לצלילים שעד אז לא ממש הכרנו. שהציפה אותנו, עטפה אותנו, בצלילים ושמחה מכל עבר. העיר שהטריפה לנו את כל החושים, החל בשמיעה, בטעם חוש הראיה, הכל צבעוני, עשיר, עמוס וחי, כל כך חי. העיר שהאירה לנו פנים וקיבלה אותנו בזרועות פתוחות וסחפה אותנו, פשוט כך, יחד איתה.   כדי להיכנס לאווירה צריך כמובן לנעול את מגפי העור עם השפיץ הכי חד    ולפתוח את הפלייליסט עם ג'וני קאש: https://www.youtube.com/watch?v=N5Ts4M3irWM נאשוויל היא עיר גדולה ובה בנייני ענק, וגם רחובות שנראה כי לא השתנו עשרות שנים. יש בה המון אנשים, נחילים נחילים של אנשים מכל המינים ומכל הסוגים. שחורים ולבנים, מקומיים ותיירים, והרבה הרבה חבר'ה צעירים שרוצים קריירה מוסיקלית, שחולמים להיות פעם אלוויס או דולי פרטון, ומתחילים את דרכם כאן, בעשרות המועדונים הפזורים לאורך הדיסטריקט של נאשוויל.  הצלילים עוטפים את המבקר מיד עם פתיחת דלת המכונית. צלילי מוסיקה מכל עבר. רמקולים שמשמיעים מוסיקת קאנטרי פזורים ברחבי העיר, זמרי רחוב שעומדים בכל פינה, שרים ומנגנים, חלקם על כלי נגינה שונים ומשונים.  לדוגמא: http://www.youtube.com/watch?v=xb0Y6g2cgAg אנחנו פגשנו כבר ביום הראשון בחור שחור שניגן על כוס קלקר (?), ובחור לבן מסטול שניגן על הרמוניקה שירים של הביטלס... תחנתנו הראשונה היתה המוזיאון של מדינת טנסי. המוזיאון מתאר את ההיסטוריה של טנסי, מן הרגע שהמתיישבים הראשונים עלו על הקרקע ועד מלחמת האזרחים. (יש גם פרק על תקופת הפרה-היסטוריה של המקום, אך פחות התעניינו בו). המוזיאון מרתק. הוא מתאר את חיי המתיישבים הראשונים, מציג בצורה ויזואלית את הכרכרות בהן נסעו (זכור היטב לצופים הנאמנים, כמוני, של "בית קטן בערבה"), הבתים בהם גרו, הכלים בהם השתמשו, חיי הקהילה, יחסי לבנים / שחורים ועוד.  המוזיאון הוא אינטראקטיבי, ומאד כיפי.  הכניסה למוזיאון היא חינמית! כתובת: 505 Deaderick st שעות: ג'-שבת: 9:00-17:00 ראשון: 13:00-17:00 אתר אינטרנט:  http://www.tnmuseum.org/home.cfm
לדף הרשומה

דרום מזרח ארה"ב, יום 11 - צ'טנוגה

03/09/2013
כשציפ ציפ הרכבת פוגשת את שילגיה  לפעמים זה קורה בטיול, שדווקא יום שבכלל לא תוכנן ככזה, מתגלה כיום כיף לא נורמאלי בלי שמצפים לזה בכלל. ככה יצא יום הטיול שלנו בצ'טנוגה (Chatanooga ) שתוכנן כתחנת מעבר בדרך לנאשוויל, והתגלה כיום מקסים וכיפי. בדרך לצ'טנוגה גם חצינו את הגבול בין מדינת ג'ורג'יה למדינת טנסי שתארח אותנו בשבוע הקרוב.  בדרך לצ'טנוגה קדרו השמיים כמו תמיד כשאנחנו בדרך להר שאמור להשתקף מפסגתו נוף פנוראמי עוצר נשימה. כפי שיראה מי שיעקוב אחר הבלוג הזה וטיוליו המשפחתיים, אין זו גזירת גורל כמעט מוחלטת. אם אני מתכננת תצפית מהר, מובן מאליו שאותו יום יהיה אפור, גשום ומעונן ולא יאפשר ליהנות מהנוף התיאורטי שאמור להשתקף ממנו...   הנסיעה בין אטלנטה לצ'טנוגה אורכת שעתיים בלבד. אולי הקצרה ביותר בטיול שלנו!  כשדמיינו את צ'טנוגה לפני שהגענו אליה, דמיינו מן כפר קטן, נידח עם כמה אינדיאנים עייפים מעשנים בפתחו של קיוסק מאובק. ובכן, מסתבר שהעיר בעלת השם המוזר היא ממש עיר, לא קטנה בכלל, ואפילו די חמודה. עם אוכלוסיה צעירה ותוססת ונוף מרהיב שעוטף אותה.  האטרקציה המרכזית בצ'טנוגה היא ההר Lookout mountain. על ההר שלל אטרקציות, שניתן לשלב את כולן ביום אחד.  התחלנו את הביקור בהר בנסיעה ברכבת בעלת המסלול התלול בעולם. הרכבת עולה ויורדת מצלע ההר, ונשקף ממנה נוף מקסים. אמנם נכנסנו לקרון הרכבת כשאת ההר אפף ענן אפור ומאיים, אך איך שהקרון התחיל לזוז, השמש יצאה והנוף המדהים התגלה לעינינו טפח אחר טפח... לאחר נסיעה איטית ומרהיבה בקרון מלמעלה למטה, היינו (כרגיל אצלנו כשאנחנו צופים בנוף, זו מעין התניה שכזו) רעבים. ב-מ-ק-ר-ה למרגלות ההר שוכנות להן כמה וכמה מסעדות וגלידריות. את עיננו צדה פיצריה קטנה "בסגנון של פעם" שניצבה ממש מול התחנה. מיד חצינו את הכביש בעקבות ריח הפיצה המשכר.  השעה 12:00, זאת יודע כל מי שביקר בארה"ב, היא שעת ארוחת הצהרים, ולכן לא מעט אנשים גדשו את המסעדה הקטנה: משפחת תיירים מלוכסנים דוברי שפה בלתי מובנת עם ילדים קטנטנים ומתוקים, קבוצת גברים מכורסים עם בגדי נבחרת כלשהי, בני תשחורת מקומיים, משפחה אמריקאית עם הורים עייפים שבאו לנופש בצ'טנוגה, כשהילדים שלהם מתלוננים "למה לא נסענו להוואי כמו כל החברים?" למרות העומס
לדף הרשומה
12345
אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת