00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בסוף הקיץ - שלום ימין

 

"מה עם החמוצים ??" צעקה עזה נשמעה בחלל המכולת הקטנה, שלא מספיק שהייתה צרה מלהכיל את משה העיוור, בעל המכולת ואת צחי, העובד שלו עוד הייתה צריכה להכיל פתאום צעקה שכזאת. צחי, שהיה עסוק בסידור הלחם שהגיע לפני דקות מספר והיה שקוע כולו בתוככי ענייני לחם ופרורי לחם שנפלו על המדף, נבהל ושמט את כיכר הלחם הלבנה שהחזיק בידו. הכיכר נפלה על הרצפה ומשה העיוור נהיה עוד יותר אדום.

משה, בעל המכולת השכונתית שלנו, הוא לא באמת עיוור, הוא קצר רואי ומרכיב משקפיים ענקיים על אפו ונראה מגוחך כאשר שתי העיניים שלו מוגדלות כמו מתחת לזכוכית מגדלת. כשהוא עושה חשבונות, הוא מפלבל בעיניו בצורה מצחיקה ומתאמץ לקרוא. אבל כולם קוראים לו משה העיוור כי חיים, הקצב השכונתי, קרא לו פעם ככה, ומאז, נתקע השם הזה עליו. משה העיוור.

צחי הוא בחור צעיר וצנום בערך בן עשרים ושמונה שגר אצל אימו הקשישה אך הלא חביבה.בית דירות קטן בקומה שלישית ללא מעלית.  הוא מעדיף להיות רוב הזמן במכולת ולשמוע את צרחותיו של משה העיוור ולא להיות במחיצתה של אימו הנרגנית. אין רגע שהיא לא מתלוננת. על הלכלוך שצחי עושה במטבח, על הסדינים שצחי לא מקפל, על הכלים בכיור ועל רוע מזלה על כך שבעלה נטש אותה כשצחי היה בן שבע ומאז לא נודעו עקבותיו. נו מה ? אפשר להתפלא על כך שבעלה נטש אותה ? גם ממנו היא לא חסכה בתלונות יום יום ושעה שעה. צחי היה יוצא מהבית בשעה מוקדמת וחוזר לקראת הערב. תמיד הביא עימו משהו הביתה. אולי אימו תהיה קצת שמחה. רק קצת. הייתה חסרה לו אהבה לצחי. זה לא עניין של מה בכך, לגדול ללא אהבה.

"עוד שניה." החזיר צחי צעקה, אם כי חלשה יותר. "עוד שניה אסדר את החמוצים." הוא קרא למשה. "טוב. טוב נו." ענה לו משה. "תסיים מהר ותסדר את החמוצים. אני חייב לצאת לדואר ואחזור עוד מעט. שים לב לקופה." צחי נאנח אנחת רווחה כששמע שמשה הולך לדואר. "שלא תחשוב שלא שמעתי אותך" רטן משה. "לא טוב לך, אתה יכול ללכת מכאן" הוא אמר לצחי ושניהם ידעו שצחי לא ילך לשום מקום. לאן ילך ? אפילו חברה לא הייתה לו מעולם. מאז שהיה נער הוא לא היה מסוגל להתקרב למין הנשי והיפה. כל פעם שרצה לדבר עם נערה, היה מזיע ורועד. באיזשהו זמן הוא נטש את הרעיון מחוסר ברירה וכך נשאר לבדו ללא חברה.

עכשיו כשמשה העיוור יצא, אפשר להאט את הקצב. גם ככה איש לא ייכנס בשעה כזאת לכאן. כל הילדים בבית ספר והגברים בעבודה ועקרות הבית מנקות. קניות הם לא עושות ביום שני. יש עוד זמן עד לסוף השבוע. הוא לקח עיתון ונשען על הקיר שליד ארון הלחם, לקח לחמניה בידו ותוך כדי קריאה, החל לנגוס בלחמניה הטריה והטעימה. אחר כך ישתה שוקו. משה העיוור היה אלמן. ילדיו חיו בארצות רחוקות ולכן המכולת הייתה ריקה ללא חשש שמישהו יבוא ויתפוס את צחי בקלקלתו.

"סליחה" נשמע קול נשי פתאום. צחי כמעט ונחנק. הוא קפץ ממקומו וראה לפתע ספק אישה ספק נערה רזה לבושה במכנסיים ורודות וחולצה צהובה. בידה סל קניות וביד השניה היה פתק עם רשימת מצרכים. צחי חייך בבישנות. היא הייתה יפה בעלת עיניים ענקיות, שחורות. שפתיים עבות ויפות ועצמות לחיים כמו של הבובות בחלונות הראווה בעיר. עם השמלות היוקרתיות.

"שלום" אמר צחי. "אפשר לעזור ? " "כן" ענתה הנערה אישה. "תוכל לעזור לי ברשימת הקניות ? אני לא גרה כאן ואמא שלי שלחה אותי לקנות כמה דברים" צחי הרגיש יובש בשפתיים. היא הייתה מאד יפה בעיניו והוא ניסה להראות אדיש. הוא לקח את הרשימה בידו והחל לקרוא ולחפש את המוצרים. לחם, חלב, שמרים, גבינה לבנה, שמן, סוכר, מלח, שוקולד למריחה, שקדי מרק, אבקת מרק עוף וחבילת נייר טוואלט. "אם תרצי אוכל לעזור לך לקחת את הכל הביתה" אמר צחי ולא האמין למשמע אזניו. "בשמחה" ענתה לו. "אגב נעים מאד שמי רות" היא אמרה. "אני צחי" הוא כבר יכל לדבר קצת יותר בחופשיות. "מאיפה את מגיעה ? " הוא שאל ולא האמין שהצליח להחזיק מעמד בשיחה עם בחורה. "מאשקלון" היא ענתה. אשקלון זה רחוק חשב צחי שגר בכפר סבא. "יש לכם ים מאד יפה" הוא אמר לה פתאום. "כן" היא ענתה וחייכה. כשחייכה היא הייתה הכי יפה בעולם. הוא קיווה שהיא לא שמה לב שהוא מסמיק. אבל היא שמה לב בהחלט. המצרכים נאספו בסל. צחי דמיין את עצמו חי איתה באשקלון. בית עץ גדול ויפה עם גג רעפים אדומים על חוף הים, שני ילדים קטנים בלונדיניים ושזופים מתרוצצים בחוף. קיץ. בערב הוא ורות, אשתו יושבים בכניסה לבית ושותים קפה כשהילדים כבר רדומים מזמן. ואז הוא מתקרב אליה ומנשק אותה על שפתיה ואומר לה שהוא אוהב אותה. "אני אוהב אותך" "מה?" היא שאלה. צחי נבהל. החלומות שלו גלשו למציאות. "מה? מה ?" הוא שאל בחזרה. "אמרת שאתה אוהב אותי" "אה..לא..זה סתם..שורה מתוך שיר שאני אוהב" הוא אנה לה רועד כולו. "ואיך קוראים לשיר? " היא שאלה. "קוראים לו...קוראים לו.."הוא ניסה להרוויח זמן. "קוראים לו, אני אוהב אותך מאד אהובתי" הוא זרק איזה שם מופרך.

היא צחקה בקול. "בחיים לא שמעתי שם כזה של שיר" היא אמרה וצחקה. "תתפלאי" הוא ענה לה בקול רציני. "זה שיר מוכר" הוא המשיך. "שיר של שמוליק..אה.. איינשטיין" היא לא יכלה להתאפק ופרצה בצחוק גדול. "שמוליק איינשטיין ? אה. כן זה זמר חדש שנולד היום" היא אמרה בחיוך. צחי הרגיש שהוא חייב להיקבר חי. עכשיו. בלי מניין ובלי טקס אשכבה. מהר. להעלם.

"שלום לך" נשמע קולו של משה העיוור שלא היה עיוור. הוא ניקה את משקפיו הענקיות. "למה אתה עומד ככה כמו גולם?" הוא פנה לצחי. "אני לא גולם ! " צחי קרא אליו בקול רם. "אתה בעצמך גולם" הוא צעק פתאום והסתכל לכיוון של רות שנראה שהיא מסכימה איתו. "עוף לי מהחנות ואל תחזור יותר. שמעת? " . צחי הרגיש פתאום כאילו שהראש שלו מתפוצץ לרסיסים. "אני באמת אלך ולא אחזור אליך יותר" הוא אמר למשה שנדהם כי חשב שצחי לא יעיז לעזוב אותו לעולם. "לא..לא.." אמר משה. אבל צחי כבר היה בחוץ עם רות שהשאירה את הסל בחנות.

"שני כרטיסים לאשקלון בבקשה" אמרה רות לכרטיסן בתחנה המרכזית. הם עלו על האוטובוס לאשקלון והתיישבו בספסל האחורי. יש להם נסיעה ארוכה. בחוץ זרחה שמש וברקע התנגן השיר של צביקה פיק "אהבה בסוף הקיץ".

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

התחפושת - שלום ימין

התחפושת – שלום ימין

 

לפני חג פורים תמיד יש את ההתרגשות ההיא.

כולם היו עסוקים בבחירת תחפושת מיוחדת

ורק איציק היה נתון בתוך ההתלבטויות שלו.

כל שנה זה חזר על עצמו

הוא ידע למה היה רוצה להתחפש,

כל החיים שלו הוא חולם להפוך לאישה.

לא רק בפורים. ממש ממש בחיים להיות אישה.

כל הסיפור הזה של להיות גבר כבר מתחיל להימאס לו.

הוא לא נשוי, אולם מסתובב עם בחורה כדי שיחשבו שהוא

רגיל. שלא ישאלו שאלות קשות ומביכות.

בשנה הבאה יהיה בן 30 בדיוק. אישה כלואה בגוף של גבר.

 

לזמן אין מעצורים. בכל יום שעובר מנת הסבל גדלה.

איציק חולם בלילות שהוא אישה נאה עם שדיים.

כזאת שמסירה שיער, כזאת שמתאפרת. כזאת

ששמה נעלי עקב ושמלה ארוכה או קצרה.

כזאת שהולכת ברחוב וכולם מפנים כלפיה את המבט.

והיא מסתובבת ומחייכת ולצידה הולך גבר חלומותיה.

 

הבעיה שיש לו משפחה פרימיטיבית והוא מאד חושש.

הדרך היחידה שלו להיות אישה זה פעם בשנה בחג פורים.

אז הוא משקיע מאד בתחפושת. שם פיאה בלונדינית, נועל נעלי עקב

מורח ליפסטיק, אייליינר, לובש שמלה צמודה צמודה,

למטה, על הרגליים, לובש גרביונים, עומד מול המראה ובוכה.

האיפור נמרח לו ולא איכפת לו. הלב שלו דופק.

הוא בוכה והדלת נעולה. שלא חלילה מישהו יראה.

ואחרי שהוא בוכה, הוא מתקן את האיפור ויוצא למסיבה.

 

כל שנה הופך איציק להיות אישה ליום אחד. אישה יפה, בלונדינית.

אחת כזאת שגברים עוצרים לשניה ומביטים בה. מביטים ארוכות.

כל שנה בחג פורים, איציק מגשים את החלום ללילה אחד.

ממש כמו באגדות. אבל משהו משתבש באגדה.

ובמקום לדהור לעבר האופק עם האביר על סוס, הוא מתעורר גבר.

גבר מחופש לאישה עם כאבי ראש ועצב גדול בלב.

 

השנה המסיבה מתקיימת במועדון במרכז תל אביב.

כולם יגיעו מהעבודה וגם איציק יגיע. זאת אומרת תגיע.

הוא יתחפש ממש כמו שאישה צריכה להראות. הכל כולל הכל.

לאחר הטקס הרגיל של התחפושת והבכי ושוב תיקון האיפור,

התקשר להזמין מונית. נהג המונית חיכה למטה ואיציק ירד.

הלך בזהירות עם נעלי העקב לכיוון המונית.

היי. הוא אמר בקול נשי לנהג. רק כדי לראות אם זה עובד.

הנהג הביט באיציק, חייך ואמר ערב טוב לך (בלשון נקבה)

לאן את צריכה? איציק אמר את שם המועדון.

המונית החלה לנסוע . איציק הביט במראה של הנהג.

העיניים נפגשו. את מוכרת לי. אמר הנהג.

איציק חייך לו ושתק. המונית הגיעה למועדון.

איציק הוציא כסף. הנהג חייך ואמר שהערב זה ערב מיוחד.

הערב הנסיעה עבור אישה יפה היא ללא עלות.

איציק חייך. הודה לנהג ונכנס למועדון.

 

בצהרים צילצל הטלפון בביתו של איציק.

איציק ענה. קול של אישה יצא מפיו. הוא כחכח בגרונו.

עדיין אישה. אפשר לדבר עם איציק. שאל הקול בצד השני.

איציק לא יכול היה לענות בקול הנשי שיצא לו מהגרון.

הוא ניתק את הטלפון ורץ לאבמבטיה.

הסתכל בראי. כל הגוף שלו רעד. הוא ניסה להוציא את הפיאה.

אי אפשר להוציא שיער שהוא שלך. המשיכות בשיער כאבו לו.

איציק הוריד במהירות את החולצה. זוג שדיים יפייפיים ואמיתיים.

הושיט יד כדי לבדוק בשאר הגוף. מה קורה כאן לעזזאל.

זה חלום. זה בטוח חלום. הוא בכה וצחק. צחק ובכה.

ניסה להעיר את עצמו על ידי צביטה. סטירה.

כואב אבל עדיין ער ועדיין אישה. אישה. אישה אישה.

אישה יפה, בלונדינית עם הכל כולל הכל. שלא צריך להוריד ולשטוף

אישה לתמיד.

 

כל הזכויות שמורות.

 

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שקר ואמת - שלום ימין

 

 

אני יכול להתחפש

להיות אחר להתכחש

להיות שונה לרגע

להיות מוגן מכל פגע

אך אין אני ללא האמת

ובשקר לא אוכל לשאת

כשרציתי להיות אדם אחר

מסכות חיי היו צרורות איתי

מסודרות בתוך קופסא

כל רגע שהייתי במקומות

ברגעים של פחד אנושי

לבשתי מסכה להסתתר

לאמר דברים לצעוק ולדבר

היום אני עומד זקוף

עומד ישר מביט קדימה

בלי מסכות בלי שום דבר

אומר את מה שיש לאמר

אני יכול להתחפש

להיות אחר להתכחש

להיות שונה לרגע

להיות מוגן מכל פגע

אך אין אני ללא האמת

ובשקר לא אוכל לשאת

זורק את כל המסכות

את השקרים והשתיקות

כובש לי את דרכי בעולם

מטפס מחדש על הסולם

שואף לראות נופים פסגות

ולאורך הדרך שוב להיות

אני יכול להתחפש

להיות אחר להתכחש

להיות שונה לרגע

להיות מוגן מכל פגע

אך אין אני ללא האמת

ובשקר לא אוכל לשאת

 

כל הזכויות שמורות.

 

 

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אוטובוס מספר שבע - שלום ימין

13/03/2019

חמישה לחמש. בעוד שבע דקות יגיע האוטובוס שלי. בינתיים אני עומד בתחנה ומתבונן סביבי. יש את הנוסעים הקבועים שמגיעים כל אחד בזמן שלו לתחנה ועולים לאותו אוטובוס שלי. יש עוד שני בחורים צעירים שמחכים לאוטובוס שמגיע לפני האוטובוס שלי. ויש את האקראיים שמגיעים במקרה לתחנה הזאת כי היו בדרך מכאן לשם באופן חד פעמי. אני אוהב להתבונן ולחשוב מה עובר להם בראש ואיך מצב הרוח של כל אחד מהם היום. הלבוש, השיער, המבט...כל מיני דברים יכולים לספר על מצב רוחו של האדם שעומד מולך ואיך היה היום שלו היום.

"סליחה" שמעתי לפתע קול מאחורי. הסתובבתי. אישה זקנה קטנה עם המון קמטים בפנים וכובע חמוד מקש על ראשה, לבושה בשמלה פרחונית ומחזיקה תיק קטן. היא נמוכה ואני גבוה. "סליחה" היא חוזרת על דבריה. "אני לא רואה כל כך טוב. את תוכל להגיד לי מתי מגיע קו שבע ? " אני מסתכל עליה מלמעלה כי אני גבוה והיא נמוכה. "בשמחה גברת" אני עונה לה. "מתי הוא צריך להגיע ?  קו שבע " היא שואלת. אני אומר לה שאני מסתכל באפליקציה שבטלפון שלי כי אולי היא לא כל כך רואה מה אני עושה.

"בעוד שתי דקות" אני עונה לה. היא מחייכת אלי חיוך לא מכוון כל כך היא לא רואה כל כך טוב. אני ממש רוצה לחבק את האישה הקטנה הזאת אבל מתאפק. בימינו זה עוד עלול להחשב להטרדה. "תודה לך" היא עונה מלמטה (היא נמוכה ואני גבוה ). אני נחוש לחכות לאוטובוס שלה ולהגיד לה כשיגיע.

פתאום מגיע האוטובוס שלי ואני חייב לעלות. "איזה מספר זה ? "היא שואלת. אני אומר לה את המספר. "זה האוטובוס שלי" אני מודיע לה....כאילו שאני מבקש להשתחרר מהתפקיד שקיבלתי על עצמי. היא לא עונה. מסתכלת לאוויר.

אני עולה לאוטובוס ואנחנו מתחילים להתרחק. היא נהיית עוד יותר קטנה. מרחוק אני קצת מרחם עליה שאולי לא יהיה מי שיגיד לה איזה אוטובוס זה כשהקו שלה יגיע. באותה נשימה אני מקווה בשבילה שיהיה בסדר.

אני מסובב את הראש ורואה את האוטובוס שלה מגיע ומישהו אומר לה שהיא יכולה לעלות עליו. עכשיו הכל בסדר.

אני מניח את הראש על הכיסא ומרשה לעצמי להרדם עד שנגיע הביתה. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

כמה רומנטי - ביקורת סרט - שלום ימין

לאחרונה קראתי כתבה על נטפליקס, ענקית הסרטים והסדרות שהולכת והופכת למעצמת על בתחום הפקות הקולנוע והטלוויזיה, ומי יודע אם בזמן דברי אלה לא הפכה לעוד יותר גדולה וכן הלאה. אז בכתבה דיברו על כך שנטלפיקס עושים שימוש בכל ההפקות הידועות שהיכרנו עד היום מעשרות סרטים וסדרות וממחזרים אותם בלבוש שונה.

אני לא בטוח שזה דבר כזה רע.

א. כי יש דור שעדיין לא מכיר את הלהיטים ההם ובאמצעות הגירוי של נטפליקס, יוכל לגשת בהמשך ולחוות את המקור.

ב. גם אם נטלפיקס ממחזרת, היא עושה את זה בצורה מבריקה ומרגשת ברוב הפעמים ומה שנשאר לי להסכים זה, שהמבקרים פשוט אוהבים לקטול. ככה יותר קל להם כנראה.

אז אפרופו מחזור, מכירים את הסרט "אישה יפה" בכיכובם של ג'וליה רוברטס וריצ'ארד גיר ? אין לי ספק שמכירים.

בנטפליקס לקחו את החומרים המצויינים האלה של הסרט שבעצמו היה מעין סינדרלה בעולם החדש, פירקו והרכיבו שוב באופן שונה.

רבל וילסון המצויינת והיפייפיה, מצויידת במשקל גדול ממשקלן של דוגמניות הקולב של ימינו, שלא לאמר גדול יותר מאד או בקיצור, שמנה. מתייחסת לכל עניין הקומדיות הרומנטיות בשאת נפש. לא אוהבת את הרעיון של סרטים שבהם מתאהבים ודוהרים אל השקיעה למרות חוסר ההגיון בעלילות.

הגיבורה שלנו שאותה, כאמור מגלמת רבל וילסון, נחבטת בראשה ונכנסת לתוך עולם שממנו היא כל כך סלדה. עולם רומנטי מפוצץ ועמוס בקלישאות מתוך הסרטים שהיא מתעבת. היא עוברת הרפתקאה מוזרה ורומנטית ודביקה עד לסוף המפתיע.

הפקה שמחה ועמוסה בסצנות דביקות אך מוגשות בצורה נעימה ומתגלגלת. אין רגע משעמם בקומדיה הזאת ובכל רגע אנחנו נזכרים בכל מיני סרטים ורגעים קולנועיים רומנטיים ומצחיקים שהיכרנו בעבר.

עבודה יפה של נטפליקס.

מבחינתי שימשיכו להפיק עוד ועוד כאלה כי הם עושים את זה ממש טוב.

"כמה רומנטי"  ניתן לצפות בנטפליקס.

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת