00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יומולדת" נמצאו 10 פוסטים

יומולדת

לפני שאתחיל ברשומה עצמה, שהיא רק חצי מתוכננת ואני אתן לה לזרום, תרשו לי כמה מילים בנושא אחר: כמו שכתבתי כשחזרתי לכתוב בבלוג לפני שבועיים, אני די מגיעה לכתוב בבלוג בשבת בערב. מהלך השבוע שלי עמוס מדי והדבר האחרון שאני רוצה לעשות כשאני מגיעה הביתה, גם אם הגעתי יחסית מוקדם ויש לי זמן, הוא לפתוח מחשב. שישי הוא יום של מנוחה מוחלטת וארוחה משפחתית, ושבת, אחרי עוד כמה שעות של מנוחה, צפייה בסרט או שניים, קריאה של ספר או שניים, קצת רקמה או All of the above - אז אני מרגישה שהתרחקתי מספיק ממחשב כדי שלא יציק לי לפתוח את המחשב האישי שלי ואתחיל לתקתק בו. וכמה הופתעתי כשנכנסתי לבלוג וגיליתי שקיבלתי את בחירת העורך על הרשומה הקודמת. אז תודה רבה על הבחירה. זה מרגש, ובעיקר מפתיע. כנראה ששכחתי למחוק את הסימון מהקוביה של "אישור הצגה בעמוד הראשי".    ולרשומה הנוכחית: ביום שני הקרוב יהיה יום ההולדת של אבי. הוא היה אמור להיות בן 85 השנה. זו תמונה שלו מלפני כמה שנים, מ-2007, וככה אני אוהבת לזכור אותו. אני מוצאת את עצמי חושבת עליו המון בזמן האחרון. המון דברים שקורים מסביבי שאני רוצה לספר לו, המון רגעים שאני חושבת לעצמי מה הוא היה אומר לי אם הייתי מספרת לו, המון דברים קטנים שמזכירים לו אותו ובכל רגע כזה אני קולטת עד כמה הוא שזור בחיים שלי, באישיות שלי, באיך שאני עושה דברים ומקבלת החלטות. בעוד כחודש וחצי נציין שלוש שנים לפטירתו. יש ימים שזה נראה לי כאילו היה רק אתמול, ויש רגעים שזה נראה לי כל כך מזמן, וזה מוזר. הכאב כבר לא חד כל כך, אבל עדיין שם, ואני מתחילה להבין שהוא יהיה שם תמיד, במידה כזו או אחרת, וזה בסדר. אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי, אולי תזכרו שהזכרתי בעבר שלאחר פטירתו התחלנו מסורת של ארוחת ערב ביום ההולדת של אבי, ארוחת ערב שמורכבת מהמאכלים שהוא אהב במיוחד. מכיוון שאמצע השבוע אצלנו עמוס כל כך, וחשוב לנו להקפיד על שעות השינה של הילדות, החלטנו לקיים את ארוחת הערב של היומולדת בארוחת השישי האחרונה. אנחנו אוכלות, ואני חושבת כמה הוא היה נהנה מהארוחה, מחייך וצוחק עם כל מאכל ובמיוחד לתגובה של הילדות לחלק מהם.   באמת, כשידעתי שאני הולכת לכתוב את הרשומה הזו על אבא, חשבתי שהיא תלך קצת אחרת, תזרום לי יותר, ופתאום אני מרגישה תקועה.
לדף הרשומה

אייפד

אני זוכרת שלפני כשנה או שנה וחצי הילדות התלהבו מאד מהאייפד. הן ראו בבתים של חברים אייפד, ורצו גם. אחיות שלי ואני עמדנו איתנות ואמרנו - זה יקר, זה לא חיוני, וזה בעיקר בשביל משחקים - לא צריך. לא יהיה. לכולנו יש טלפונים לא רעים, דור שלישי פלוס. לכולנו יש מצלמות דיגיטליות, מחשבים ניידים ונייחים בבית. למה צריך דווקא אייפד? ועוד לילדות? לא. אני זוכרת במיוחד שאחותי הגדולה אמרה לבת שלה שאייפד יהיה כשהגהנום יקפא, או לחלופין, אם כבר אז היא תקנה לעצמה הרבה לפני שתחשוב לקנות לילדה.   עבר זמן. הילדות המשיכו לבקש ולהתלונן שלחברות שלהן יש. בכל הזדמנות שמקבלים בה מתנה (יומולדת / חג) המתנה שהתבקשה היא אייפד.  אנחנו נותרנו איתנות ועמדנו בשלנו. לא צריך, יקר, מיותר. לא יהיה.   עבר עוד זמן. יום שישי אחד אחיות שלי הלכו לקניות באחד הקניונים. חזרו והכריזו בגאווה שיש להן אייפד. לכל אחת מהן. הילדות שמחו ומיד רצו לשחק. אחיות שלי הודיעו: לא. זה בשבילנו, לא בשבילכן. אני נותרתי בשלי. זה יקר, זה מיותר, אני לא צריכה. לא יהיה.   עבר ממש מעט זמן נוסף. האייפדים מלאים במשחקים של הילדות, וכל פעם שאני מבקרת אצל אחת מהן אני משחקת באייפד ביחד עם הילדות, או לבד. אני עדיין נותרתי בשלי. יש לי מחשב נייד, יש לי קינדל בשביל הספרים שלי. יש לי סמארטפון די חדש. לא צריך אייפד. זה יקר, זה מיותר. לא יהיה.   והנה אני מתקרבת ליום ההולדת שלי. אז התחלתי לחשוב: זה אמנם יקר, אבל ניתן לפריסה ל-12 תשלומים, כך שההשפעה על הכיס קטנה יותר ובהחלט סבירה. זה אמנם מיותר, כי משחקים יש לי בטלפון, וספרים יש לי בקינדל, אבל יותר נוח במסך הגדול יותר של האייפד. ואמנם יש לי גם מחשב נייד, וגם קינדל וגם סמארטפון, אבל כשנוסעים לחופשה (מנסיון העבר) זה כבד ומסורבל להיסחב עם כולם. האייפד מכיל את כולם בתוכו, והוא הרבה יותר קל. ומה אומר לכם? נכנעתי. גם לי יש אייפד.    
לדף הרשומה

יומולדת לאבא

(נכתב ב-4 לנובמבר)   היום יש לאבא שלי יומולדת. הוא היה צריך להיות בן 83 היום. כשאבא שלי נפטר, בדצמבר שעבר, אחד הדברים שהחלטנו עלים הוא מסורת חדשה, שבכל יומולדת שלו נעשה ארוחת ערב עם הילדות, ונכין את המאכלים שהוא הכי אהב. לזכרו. כשישבתי עם אחותי השבוע לחשוב מה נכין לארוחת ערב, הדברים בא לנו ממש במהירות, ושתינו הסכמנו בקלילות על התפריט: מנה ראשונה -  לטקעס, כבד קצוץ, סלט איקרא. לטקעס הן קציצות שעשויות מביצה, מים, קמח מצה ותבלינים. בדרך כלל מכינים אותן בפסח, ואבא שלי מאד אהב אותן. מנה עיקרית - גולש. בכל מסעדה שהיינו בה לא היה בשר לבן - גולש היתה הבחירה שלו. הוא גם היה מכין לעצמו (ולפעמים גם לי) גולש בבית - בסיר לחץ שהוא כל כך אהב. מנה אחרונה  - אורז קוּ לַפְּטֶה שזה אורז מבושל בחלב וממותק. סבתא שלי, אמא של אבא, היתה מכינה את זה עם פרוסות לימון בפנים, וז בתוך כל המתיקות הזו היינו פתאום מקבלות מכת חמיצות מהלימון. אנחנו העדפנו בלי לימון, וככה אבא שלי היה מכין לנו. וכמובן - קינמון מעל. כשאבא שלי רצה לפנק אותי, הוא היה מכין לי אורז קו לפטה. הייתי מגיעה הביתה וריח האורז היה עומד באויר, ידעתי מיד שמחכה לי פינוק.   אבא - אני יודעת שאתה מסתכל עליי מלמעלה עכשיו, כשאני מערבבת את האורז וצוחק. צוחק כי אתה נהנה לראות אותי מכינה מאכל שכל כך מזוהה איתך, מאכל שכולנו כל כך אוהבות אבל רק אתה תמיד הכנת אותו (כמו הרבה דברים). דודי שלי, אני מתגעגעת כל יום, כל הזמן. אבל אתה יודע מה? קצת פחות כואב. רק קצת, אבל בכל זאת פחות.   דיילי
לדף הרשומה

ארבעים בום!

  אתמול (ביום שהסתיים לפני 12 דקות) הייתי בת 40. בדרך כלל את ימי ההולדת שלי אני מציינת וחוגגת, ולאורך כל יום ההולדת אני מרגישה יומולדת. השנה, משום מה, היו צריכים להזכיר לי שיש לי יומולדת. בתחילת השבוע דיברתי עם דבורה, וסיפרתי לה שאחותי בדיוק חוזרת מחו"ל ביום חמישי. "ביום הולדת שלך" היא אומרת לי, והתגובה שלי היתה: "מה, באמת? זה יוצא ביום חמישי הזה???" זה לא שלא ידעתי שיש לי יומולדת. סה"כ את המתנה מאבא שלי תכננתי והתחלתי לבצע כבר לפני חודש והיא אכן הגיעה לפני שבוע, בדיוק .
לדף הרשומה

השלמת פערים

אז נכון שהתקופה האחרונה לא היתה לי קלה, ונכון שהיא לוותה ב(הרבה) פרצי דכאונות ועצב, ונכון שהסתגרתי הרבה, כי כך אני מתמודדת עם הדכאון והעצב שבי - מסתגרת, מתבודדת, בוכה, קוראת, כותבת, ישנה. ואז, כשאני מרגישה שאני מתחילה השתפר ולהתגבר, אני קובעת כמה ימים ברצף של "בייביסיטר" לילדות, ויודעת שזה מה שיוציא אותי סופית החוצה. אין כמו להיות במחיצת השובבות האלו כדי להתעורר. וזה היה כך מהרגע שהן נולדו. לא משנה כמה עצובה, עצבנית, כועסת הייתי - רק הייתי צריכה לקחת אחת מהן לידיים, לשבת איתן רבע שעה, .
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל daillyg אלא אם צויין אחרת