00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מה בין בר-מצווה לחתונה?

מה הקשר בין בר מצווה לחתונה?

אם שואלים אותי - הקשר הוא שלשני האירועים הללו הכנתי כרטיסים לאחרונה.

 

בר המצווה

אחותי ביקשה ממני להכין כרטיס לבר מצווה של הבן של חברה טובה שלה, ממש יומיים לפני האירוע.

חיפוש קליל ברחבי האינטרנט הניב כמה תוצאות, אבל לרובן לא התחברתי.

היה כרטיס אחד שדוקא התחברתי אליו מאד, של עלמה7, והוא מוצג אצלה בבלוג, ממש כאן.

הכרטיס ההוא היווה את הבסיס לכרטיס שלי. לקחתי אותו והוספתי עליו:

 

 

האותיות הן אותיות thickers קרטון לבנות, שצבעתי עם טוש תכלת וכיסיתי בלכה שקופה עם נצנצים.

 

הנה הכיס לכסף מבפנים:

וככה זה נראה עם כסף (לדוגמה):

 

לשם שינוי אחיות שלי אהבו וההערה היחידה שהיתה להם היא שהגזמתי...

 

החתונה

בשבוע שעבר התחתנה חברה לעבודה.

האירוסים היו לפני כשלושה חודשים, ובמקור הם תכננו חתונה מאד מצומצמת - רק משפחה וחברים מטאד מאד קרובים. במהלך הזמן מעגל המוזמנים התרחב וגם החברים לעבודה הוזמנו לחתונה.

היה לי ברור שאני מכינה לה כרטיס ולא קונה אחד.

גם היה לי ברור שאני לא רוצה כרטיס שמראה דמות של חתן כלה, או טבעות או משהו טיפוסי לחתונה.

בסופו של דבר מצאתי את עצמי בכל זאת משתמשת בחותמת לב, פשוט כי לא מצאתי משהו אחר שהתאים לי, והלב הזה של הטקסט התאים דווקא בדיוק.

אמנם לא צילמתי מהצד, אז תאלצו לקבל את המילה שלי, אבל המסגרת הורודה והאפורה מובלטת מעל פני הכרטיס, בעוד ההחתמה של הלב שטוחה על פני הכרטיס.

ומבפנים - כיס לכסף:

 

 

דיילי

לדף הרשומה

היפה והחנון - הפנינים

 

שמעתי כבר כמה דעות על היפה והחנון.

חלק אומרים שהכל אמיתי.

חלק אומרים שהכל מזוייף - הן לא באמת יכולות להיות כל כך מטומטמות...

החלטתי לכתוב על חלק מהפנינים הטובות יותר, לפחות בעיניי

1)  בשאלון "נכון / לא נכון" נאמר המשפט: "השואה היתה לפני מלחמת כיפור".

היא חושבת וושבת ואומרת שהיא חושבת שכן. "אז מה? מסכנים? איך שהם צמו מיד שלחו אותם לשואה???"

2) "חוץ מזה שאני גרה במדינת ישראל ושתל אביב זו הבירה שלי אני לא יודעת כלום".

תרשי לי להפריע, אבל גם את זה את לא יודעת. תל אביב הבירה???

3) "רבין נרצח..." והיא קופצת "נכון".

הבוחן מסתכל עליה בתמהון וממשיך: "בכיכר מלכי ישראל". היא מהססת לרגע ואת צוחקת ואומרת: "נכון. אני יודעת שהוא נרצח. אני לא יודעת איפה, אבל אני יודעת שהוא נרצח, אז נכון".

אין מילים.

4) "המן הרשע, נו זה עם האזני המן - לאן הוא שייך? חנוכה נשים אותו!"  מה???

5) "אני לא יודעת איפה אנחנו על המפה". הן בכלל היו בבי"ס? למדו גאוגרפיה?

6) אלכס אנסקי שואל: "מלכת אנגליה, של איזה ארץ היא מלכה?" והיא עונה: "של הודו!"

7) שמתי את קו המשוה לאורך. לדעתי קוים לרוחב זה משמין!

והפינה האהובה עליי היא דוקא מהפרומואים:

8) גם קוראים לכיכר כיכר רבין וגם הוא נרצח שמה. איזה צירוף מקרים!

כמו ששמתם לב - כבר נגמרו לי המילים.

 

דיילי

לדף הרשומה

אורנג` בשיטת ה"מצליח"

לפני מספר חודשים החלטתי להצטרף לשאר העולם והחלפתי את מכשיר הטלפון שלי למכשיר סמארט-פון.

מכיוון שהנציג שטיפל בי לא היה בטוח שהוא הצליח להעביר את כל הנתונים מהמכשיר הישן שלי, ומכיוון שאני די אוהבת את המכשיר הישן שלי, החלטתי להיענות להצעתו לקחת קו נוסף על המכשיר הישן ב-20 שקלים לחודש בלבד. במיוחד כשאין התחייבויות ואני יכולה לבטל בכל שלב שארצה.

אני מודה, לפעמים גם אני מתעצלת ולא בודקת את כל החשבונות שמגיעים אלי הביתה או למייל.

כך קרה שבמשך מספר חודשים לא בדקתי את החשבוניות של אורנג' שהגיעו, אבל מכיוון שבכל זאת מדובר במכשיר חדש, ובקו נוסף שנותר בסוף חסר שימוש לחלוטין - החלטתי החודש לפתוח את החשבונית ולבדוק.

כמה הופתעתי לגלות שבמקום 20 ש"ח על הקו הנוסף אני מחוייבת בלא פחות מ-76 ש"ח. חצי מהם על המכשיר (כשחצי מזה אני מקבלת בחזרה), והחצי השני על חבילת אינטרנט שכלל לא ביקשתי ואני ממש לא צריכה.

כשסיפרתי לאחותי היא קפצה וסיפרה לי שלה קרה בדיוק אותו דבר.  לכן "שיטת המצליח". כי מי שלא שם לב לחשבונית שלו - הצליח להם!

בשיחה עם נציגת אורנג' נאמר לי שרשום לה שאני ביקשתי את חבילת האינטרנט. הכחשתי בתוקף, ואז הובטח לי שאקבל זיכוי.

באותה הזדמנות שאלתי לגבי אפשרויות הקפאת הקו, ולאחר שנאמר לי שהקפאה היא רק לתקופה של שלושה חודשים, החלטתי לבטל את הקו. המכשיר יושב לי על המדף בחדר, הוא לחלוטין ללא שימוש.

הדגשתי לפחות חמש פעמים שהקו שאני רוצה לבטל הוא החדש, ולא לגעת בקו הישן שלי, שהוא הקו הראשי שאני משתמשת בו, והובטח לי שהקו שיבוטל הוא החדש, ולא הישן. ברור.

הפלא ופלא - יומיים לאחר מכן הטלפון שלי - הראשי - הקו הישן - לא עבד.

בשיחה עם אורנג' נאמר לי שאני ביקשתי לבטל אותו. רשום להם במחשב!

אני אחסוף מכם את העצבים והצעקות, ורק אומר לכם שאחרי למעלה מחצי שעה קיבלתי התנצלות והבטחה שהקו מועבר מיידית לשחזור, ותוך 24 שעות יהיה לי שוב טלפון.

24 שעות לאחר מכן...

צודקים. עדיין לא היה לי טלפון.

שוב התקשרתי לאורנג', ושוב המתנתי שיענו לי. אחרי שסיפרתי את הסיפור - שוב - אמרו לי רגע והעבירו תי שוב להמתנה.

כמה דקות אחר כך ענתה לי מישהי שהציגה עצמה כ-ס', ושאלה במה היא יכולה לעזור.

אני מצטערת, אני לא מבינה למה מעבירים שיחה מנציג אחד לשני מבלי להעביר גם את הסיפור. באמת אני צריכה לספר את אותו הסיפור עשר פעמים???

ס' הציגה עצמה כמנהלת בשירות, ולאחר ששמעה את הסיפור ממני ובדקה במחשב אמרה לי בדיוק את מה שאמרו לי ביום הקודם: היא מעבירה עכשיו לפתיחת הקו, ותוך 24 שעות יהיה לי קו.

בשלב הזה כבר די התפוצצתי עליה. שמעתי את עצמי צועקת עליה ובמקביל חשבתי לי שלו הייתי אני במקומה - הייתי אולי מנתקת את השיחה, או מבקשת מהלקוח שלא יצעק עליי. אבל ממש רתחתי. ניסיתי להרגיע את עצמי ואמרתי לה שהתשובה שלה לא מקובלת עלי לחלוטין, כי את זה שמעתי כבר אתמול, ואני לא מוכנה לחכות עוד 24 שעות לקו, שנותק בכלל בגלל טעות שלהם.

ס', יש לציין, לא היתה נחמדה וגם לא אדיבה במיוחד. היא צעקה עלי בחזרה, ועוד העיזה - לא להאמין - לומר לי שרשום לה במחשב שאני בכלל ביקשתי לנתק את הקו, אז מבחינה חוקית הם לא חייבים לי כלום.

כששמעתי את זה נעצרתי שניה מתדהמה. אתם עשיתם טעות מלכתחילה ברישום במחשב, ולא רק שאתם לא מתקנים אותה הכי מהר שרק אפשר, אתם עוד מנסים להפיל את זה עליי ולהאשים אותי! האמת שכבר לא ידעתי מה לעשות, ואחרי שניה של תדהמה מוחלטת פשוט הפניתי אותה להקלטות של השיחות שלהם והודעתי לה בנחרצות שאני חושבת שהיא חוצפנית מדרגה ראשונה.

בשלב הזה היא כבר ממש התחילה להתעצבן עליי וקטעה אותי כל הזמן בטענה שאני לא נותנת לה "להעביר את הקו לפתיחה" ו"חבל על הזמן".

בסופה של שיחה (ארוכה, מעצבנת ומתישה, יש לציין) היא הבטיחה לחזור אליי עוד באותו ערב ולעדכן אותי בהתפתחויות.

כשעתיים וחצי לאחר מכן היא אכן התקשרה וטענה שהקו חזר, אלא שהוא לא. אז היא העבירה אותי לתמיכה הטכנית והבטיחה להישאר על הקו. אחרי המתנה לא קצרה הגעתי לתמיכה הטכנית. ס' כבר ל היתה על הקו והבחורה שדיברה איתי לא ידעה למה עבירו אותי ולא הכירה את הסיפור, כך שמצאתי את עצמי נושמת עמוק ומסבירה בפעם המליון מה קרה, כשתוך כדי סיפור ב' אומרת לי "כן, ני רואה שביקשת לנתק את הקו השני", ובפעם השניה באותו יום כמעט התפוצצתי כשהבנתי שס' פשוט שיקרה לי בטלפון. ב' מהתמיכה היתה ממש נחמדה, וניסתה כל מיני דברים - שלא עבדו.

אחרי 45 דקות על הקו - סוף סוף חזר לי הקו לטלפון.

היום, כשבוע וחצי לאחר מכן, עדיין יש לי בעיות טכניות כאלו ואחרות, ואני מחכה שתהיה לי הסבלנות לדבר איתם שוב בטלפון.

 

נקודה שלא ציינתי לאורך כל הסיפור היא שבסיום כל שיחה (למעט השיחה עם ס') נשאלתי על ידי הנציג אם הייתי שבעת רצון מהשירות שקיבלתי.  במקור אמרתי כן, כי הנציגים היו נחמדים ואדיבים, וחשבתי שאני אכן מקבלת מה שהובטח לי.

בדיעבד יש לי לומר את זה (למקרה שמישהו מאורנג' אי פעם יקרא את הרשומה הזו שלי):

לא. אני לא מרוצה מהשירות שקיבלתי.

אני לא מרוצה מהטעויות שנעשו.

אני לא מרוצה מהצעקות שקיבלתי.

אני לא מרוצה מזה שהאשמתם אותי בטעויות שלכם.

ואני ממש ממש לא מרוצה מהשקרים שסיפרו לי.

אני גם לא מרוצה מזה שכשפניתי אליכם בקשה לקבל פיצוי על כל הסיפור הזה מצאתם לנכון להציע לי משהו שלא יעזור לי בכלל - דקות נוספות חינם, כשברור גם לכם וגם לי שאני גם כך לא מנצלת את כל הדקות שיש לי בתכנית שלי. אז מה יעזרו לי דקות נוספות שממילא לא אשתמש בהן?

 

דיילי

לדף הרשומה

פרוריגו נודולריס 3

אני חייבת להודות שלא תכננתי לכתוב על הקללה הזו עוד. הרגשתי שכתבתי כל מה שהיה לי לומר.

תכננתי להעלות תמונות של עבודות מפורים, לספר קצת על עיר הקרח, על הקרקס הראשון שביקרתי בו בחיי ובגדול קצת להשלים פערים.

אבל לאחרונה ניהלתי שיחת טלפון, וקיבלתי מייל שגרמו לי לחשוב שאולי יש מקום לרשומה שלישית בסדרה.

הרשומה הראשונה פורסמה ביולי 2009.

הרשומה השניה פורסמה ביוני 2010, כמעט שנה אחרי.

הרשומה הזו מתפרסמת במאי 2012.

 

לצערי מצב המידע בארץ לא השתנה כמעט בכלל, הווה אומר: הרשומות שלי הן עיקר המידע שיש על המחלה הזו.

ברשומות הקודמות שלי פרסמתי את כתובת המייל שלי ואמרתי שאני תמיד מוכנה לדבר עם מי שרוצה על המחלה, על ההשלכות. הבעיה היחידה היא שאני חיה עם הזבל הזה כבר עשרות שנים והגעתי עם עצמי לתובנות והשלמות שמי שרק מתחיל קשה לו להבין.

בנוסף, מצאתי את עצמי היום משווה את הגירודים שהם סימפטום של המחלה הזו להתמכרות, וחשבתי לעצמי שזה נכון, לפחות לגבי עצמי, בכמה מובנים:

מובן אחד שהוא שגם כשאני לא רוצה לגרד, הגירוי הוא כזה שאני חייבת, ואני לא יכולה להפסיק עד שהגירוי נעלם, בדיוק כמו מכור שאולי לא רוצה לקחת את המנה הבאה שלו, אבל מרגיש שהוא לא יכול בלעדיה.

מובן אחר הוא שכמו מכור שצריך את המנה שלו ונכס ל"קריז" בלעדיה, גם הגירוד הוא מעין "קריז" עבורי - כשמתחיל אטרף של גירודים הוא לא ייפסק עד שהגירוי יעבור, או עד שה"קריז" יעבור. אני יכולה לגרד עד שהעור שלי נפצע ויורד דם, ולעיתים גם אחרי. אבל מיד אחרי הגירוד, כשהגירוי נרגע, יש תחושת הקלה שהיא ממש ממכרת.

זה מעניין אותי שלא חשבתי על זה לפני ששמעתי את הפה שלי אומר את המילים, ותוך כדי קלטתי כמה זה נכון לגביי.

עוד משהו שניסיתי להסביר בשיחת הטלפון שניהלתי היה שכ הטיפולים שנתנו עד היום בארץ היו טיפולים בסימפטום - הווה אומר בגירוד. בנסיון להפחית את הגירוד. אבל מישהו יודע למה מגרד לנו כל כך? מה גורם לגירוי החזק הזה בעור שמחייב אותנו לגרד?

כשמישהו ימצא מה גורם לגירוד ויתחיל לטפל בסיבה - אז אני אקפוץ גבוה ואלך ראשונה לנסות את התרופה. עד אז - עזבו אותי בשקט בבקשה עם כל הנסיונות האחרים.

ומילות סיום לחולים במחלה שקוראים את הרשומה -

כמו שכתבתי למעלה וגם ברשומות קודמות - אני תמיד מוכנה לדבר עם מי שמעוניין או להתכתב עם מי שרוצה בנושא המחלה ולשתף במה שקורה לי ועליי. אני כרגע לא מקבלת או נ וטלת שום תרופות, אני לא הולכת לרופאים ולא עושה שום דבר אקטיבי. באופן אישי - גליתי שזה ניהל לי את החיים ודיכא אותי, במיוחד כשדברים לא עזרו או עזרו חלקית בלבד כל עוד הטיפול נמשך.

אין לי פתרונות קסם ואין לי את כל התשובות. אני לא רופאה, אני חולה כמוכם, רק מוכנה לדבר על זה בפתיחות.

בנוסף, אני חיה עם המחלה הזו כבר עשרות שנים. מי שחי איתה רק כמה שנים אולי יתקשה להבין מה עבר עליי במהלך השנים ולמה היום אני לא מטפלת במחלה באופן אקטיבי.

מה שאני מנסה לומר הוא שאולי אנחנו לא מתמודדים עם אותם שלבים בדיוק, ואולי אין לי תשובות בשבילכם, אבל בהחלט יש לי אוזן קשבת (או עין, לפי המקרה), ואני מוכנה לשמוע ולספר ולתמוך בכל מי שרוצה וצריך.

אני בודקת את הקומונה מדי פעם. חבל שרק אני כותבת שם פעם בשנה...

 

דיילי

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סופה של תקופה

אחרי שנתיים וארבעה חודשים, שלוש בשלישי סגר את שעריו.

אחרי 116 סקיצות ואתגרים ואחרי חודשים רבים של התלבטויות, הגעתי להחלטה לסגור את הבלוג.

הבלוג ואני עברנו דרך ארוכה מאד ביחד, אתגרים אישיים ויצירתיים כאחד, חברות צוות מהארץ ומחו"ל, והוא תמיד יהיה חלק משמעותי מאד בחיי.

כשהתחלתי זה היה עם עוד שתי חברות - המטרה היתה לאתגר את עצמנו ואולי עוד כמה אנשים בדרך. אחרי כמה חודשים אחת פרשה ולא הרבה אחריה גם השניה, ולמשך זמן מה נותרתי לבד במערכה. אז נולד צוות העיצוב הראשון של הבלוג.

תכננתי והתאמצתי להתמיד לפחות למשך שנה. וכשהתקרבתי לחגיגות השנה של הבלוג אבי נפטר.

במשך כחודש וחצי לפני פטירתו דיברתי איתו כל הזמן על הבלוג, והתרגשתי שאנחנו מתקרבים לשנה של אתגרים ויצירות, ותכננתי חגיגה גדולה מאד.

לאחר פטירתו של אבי כל רצון לחגוג נעלם כלעומת שבא, ואני הייתי במצב נוראי כזה שלא יכולתי להתמודד עם פרסום הרשומות בבלוג. בנות הצוות שלי הרימו את הכפפה (נדמה לי שהיתה זו חן) ופרסמו את הרשומות בשבועיים הקשים ההם.

אחר כך הפך הבלוג למעין קרש הצלה עבורי. הייתי צריכה את ההכרח הזה שביצירה ובדאגה לרשומות השבועיות ולצוות כדי להתקיים, כדי לשרוד, כדי לעבור יום ועוד יום.

ובלי לשים לב הגענו לשנתיים.

אני כבר הייתי במצב טוב יותר, אבל עייפה, והחלה ההתלבטות אם להמשיך עוד שנה או לסגור את הבלוג.

לקח לי כמה חודשים טובים להחליט, כי הבלוג הזה היה ה"בייבי" שלי תקופה כל כך ארוכה, וקצת חבל להיפרד, אבל הרגשתי שהגיע הזמן, במיוחד כשהחיים שלי התמלאו בכל מיני דברים אחרים שגוזלים מהזמן הפנוי שלי ולא נותר לי הרבה זמן לבלוג, ומי שעקב אחרינו יודע שבשבועות האחרונים הרשומות לא התפרסמו בימי שלישי אלא ברביעי ונדמה לי שפעם אחת אפילו בחמישי. עם כל הרצון הטוב, פשוט לא הספקתי.

וכך, אחרי שנתיים וקצת, הבלוג נסגר.

היה לי צוות מדהים שעזר ותמך בי המון לאורך השנים, ואני מודה לכל אחת ואחת על העבודה ועל העזרה.

אבל אני ממשיכה הלאה. לאן - אני עוד לא ממש יודעת.

וכמו שכתבתי בפוסט הפרידה בשלוש בשלישי - נתראה ברחבי האינטרנט.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל daillyg אלא אם צויין אחרת