00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עוברת לבלוג חדש!!!

רשומה חדשה 

כיסאות שבועותp 031

בואו איתי....

www.craftifairy.com

ותזכרו להרשם שם, כדי לא לפספס שום דבר...

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

Retro Romper

מצאתי את ההדרכה הזאת.

הגדלתי קצת את הגזרה, עם תקווה בלב ...שזה באמת יתאים לקטנה שלי.

דיגדיג דוג והכנתי לי את הבדים

מצאתי בד רטרו מהמם שיתאים:)

 

דיג דיג דוג (באצבעות) ומצאתי גם זמן לתפור אותו...

יש שם לב קטן שכתוב עליו- made with Love

 

שיניתי קצת את הוראות לטעמי

 

 

ואז שלב המדידה, עם התקוה בלב...

 

 

 

 

 

 

נראה לי שזה הצליח!

אבל ,עכשיו אני לא זוכרת כמה הגדלתי ואיפה, ונורא בא לתפור עוד אחד כזה.

אוברול לבן לשבועות יהיה נפלא, לא?

להתראות!

לדף הרשומה

סוף סוף שיפצנו את השולחן

מסתבר שבפסח הספקנו עוד כמה דברים, מלבד טיולים לקיסריה.

את שולחן הכתיבה של הקטנה גדולה, שכבר בכיתה א`, קנינו לפני שנה וחצי (כן, מלא זמן...) בוינטאג`מאניה. 

הוא היה נחמד, מלא פוטנציאל לא ממומש. (לא, לא התבלבלתי, אלה לא דברי המורה מאספת ההורים), הרגליים שלו היו שחרחרות מלכלוך שדבק בעץ, וגם הפורמיקה שלו לא הייתה כל כך חיננית, למרות שהצבע הלך טוב עם הסקלה בחדר של הקטנה.

הוא חיכה בסבלנות עד שהתפנינו אליו.

עד חג הפסח הזכור לטוב.

בהתחלה שייפנו את הלכה והשחור, כלומר בן הזוג והבן הגדול שייפו, ואני עשיתי כל מיני דברים חשובים ומאוד דחופים בבית. ככה ירדה כל הג`יפה והוא נהיה ממש חתיך.

כאן הייתה התלבטות קצרה אולי לצבוע אותו בלבן, אבל החלטנו לשמר את העץ והמראה הווינטג`י שלו.

מרחתי עליו לכה, שישאר ככה.

עוד בשלב ההמתנה קדחנו חור במגרה-

נו טוב, בן הזוג קדח, ואני בחרתי ידית מהממת שתלך טוב עם השולחן.

(רק שחברותי לללימודי המגדר לא יקראו את זה, הלך עלי:)  )

 

(הנה הרגליים של עוד מישהי שעבדה מאוד קשה...)

זה היה השלב הראשון.

תוכנית שלב ב` הייתה להזמין פלטת זכוכית שתכסה את השולחן, ולשים מתחת מפת תחרה או בד מעניין.

היום סוף סוף הגיעה הפלטה! (נו טוב, היא לא הגיעה בעצמה, בן הזוג סחב אותה במו ידיו מהזגג, אבל אני נתתי תמיכה מורלית ועזרתי לסחוב את הנענע והחומוס שקנינו בחנות ליד).

ואז בא החלק הטוב: הקטנה ואני פתחנו את ארון הבדים, הוצאנו את כל הבדים השווים, לקחנו אותם לחדר, פרשנו אחד אחד על השולחן, ובדקנו איך זה יוצא.

כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, השלב הזה היה ממש ממש קשה, אבל מי שמתמיד, בסוף מצליח!

 

חשוב גם לציין שהקטנה הביעה את דעתה, ולמזלי הגענו לתמימות דעים. (זוכרים, הקטנה יודעת להתעקש, אם היא הייתה בוחרת משהו לא לטעמי הייתי בבעיה רצינית).

וואלה, הנה הוא, השולחן המשופץ של הקטנה:

יצא מתאים לכרית המושב שתפרתי מזמן.

עם השטיח הסרוג:)

עד כאן תולדות השולחן.

נכון שבמדד של זמן אני עבדתי הרבה יותר קשה מבן הזוג?

אבל מי סופר.

להתראות!

 

לדף הרשומה

הליכה לקיסריה

אחרי הפוסט הקודם, בו עשיתי מיני קאמבק, אני מנסה להתפתח לכווונים נוספים, כמו צילום למשל.

צילמתי גם קודם, וזו אחת האהבות שלי.

 

את חופשת הפסח הזדמן לנו לבלות בקיסריה, בחברת חברים.

בתחזית שנבדקה עוד בתחילת החג, הובטחה התחממות ואף שרב.

השרב היה אמור להתרחש בשישי,מה שהתאים בול לתוכניות.

למחרת הוא נדחה לשבת.

למחרת הוא נדחה לראשון.

את החופשה לא יכלנו לדחות.

לילדים זה לא ממש הפריע, כמו שניתן לראות...

במהלך ההתבוננות בתמונות נא הוסיפו פסקול של רוח שורקת, תחושה של שיער שאף לפנים,(למי שיש כזה שמגיע לפנים) וקוררר.

עדיין, אין על חוף קיסריה.

 

 

כשהייתי ילדה היו גלשני רוח אחרים.

והילדים שחוגגים

 

אחד אמיץ במיוחד

בריא בנתיים, למי שתוהה.

בדרך החוצה, סוף סוף. מזל שלחברים הייתה מגבת:)

אנחנו לא חשבנו על זה. אז מה אם הולכים לים, קר, לא?

 

הבנות עוברות לפעילות מתונה יותר...עדיין בבגד ים.

 

ולקינוח- לא תאמינו, מצאנו באטמן אמיתי מטייל לו בחוף!

ממש נס פסח.

להתראות,

אשמח לשמוע מכם:)

לדף הרשומה

חג שמח!

נכון, המון המון זמן לא הייתי.

אולי אספר לכם בהמשך, זה לא הזמן עכשיו:)

עשיתי כל מיני דברים, גם שקשורים ליצירה, וגם שקשורים לנושאים אחרים.התלבטתי אם בכלל לסגור את הבלוג, או לחילופין לשדרג אותו ולעבור לפלטפורמה אחרת. אל תשאלו אותי איך זה מסתדר יחד.

בכל אופן, מזל שיש חגים והזדמנויות למתנות, מה שדוחף אותי שוב ליצור משהו.

הפעם זה התחיל ממקל ישן שהבן שלי מצא.

אם כבר יש מקל-אז ברור שצריך להכין ממנו סוס, הגיוני, לא?

מזל שיש אחיין בן שלוש שישמח לדהור על סוס.

חבל שבקושי הספקתי לצלם אותו, ואת השמלה שהכנתי לאחות הקטנה של בן השלוש לא הספקתי לצלם.

רוץ בן סוסים...

הוא לא באמת עצוב...זה רק נראה ככה.

הוספתי לו תווית

והנה הבת שלי נפרדת ממנו

היא נראית קצת עצובה :( :(

חג שמח!

ד"ש מהבית...

נ.ב.    בבקשה תכתבו לי, שאדע שעוד יש שם מישהו ואוכל להמשיך:)

נ.ב 2 . ההדרכה לסוסים, כולל גיזרה,  מכאן.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הפיה לולית אלא אם צויין אחרת