00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"תפירה" נמצאו 142 פוסטים

יפן - חפוז פרק א` (אקסטרה מגה פוסט)

17/12/2012
מתחילה לכתוב את הפוסט הזה בעודי ביפן, בשדה התעופה מחכה לטיסה שלי חזרה לוינה ומשם לתל אביב. אם אני צריכה לסכם את הנסיעה הזו במשפט אחד אז זו היתה הנסיעה הכי שווה שלי. המקום הזה הוא מופלא, משוגע, מציף ומוזר כאחד. רק כדי להבהיר, זה ממש לא מתיימר להיות מדריך טיול כי בסה"כ ביליתי פה בקושי 9 ימים מתוכם 3 ימי עבודה מלאים (גם על עליהם יסופר), ובכלל אני לא יודעת כמה זה יהיה הכי רלוונטי למי שקורא פה, כי בכל זאת יפן היא לא יעד שכיח מישראל. כבר לפני הנסיעה התחלתי להתכונן, היפנים מאוד רציניים לגבי טכסים ומנהגים במיוחד בסביבת עבודה ולכן התחלתי לאסוף מידע מה לעשות ומה אסור לעשות. אחד הדברים המקובלים הוא להביא מתנות לקולגות המקבילות לך בדרגתם. יותר מהערך של מה שאתה מביא מסתבר שהרבה יותר חשוב שזה יהיה עטוף בצורה יפה ומכובדת. אחרי לא מעט כאב ראש, החלטתי שמה יותר ישראלי מאיזה חמסת קרמיקה יפה. כמובן שכישורי העטיפת מתנות בחנות הישראלית היו מבישים ולכן השקעתי מאמץ ועטפתי בבית, כמו שלימדו אותנו מפגש של "מור פאק" אצל נתנאלה ( תודה נתנאלוש , המפגש הזה התגלה כמאוד שימושי!) בנוסף לטכס החלפת המתנות (ולא, לא פותחים מתנות בפני הנותן), ש טכס מאוד חשוב והוא החלפת כרטסי הביקור. מי שמכבד את המקום אמור להראות זאת בכרטיס ביקור אנגלית צד אחד ויפנית צד שני, אז כך שהקולגות האמריקאיים שלי ארגנו לי כרטיסי ביקור דו צדדים. עד היום אין לי מושג מה כתוב בצד היפני. בואו נקווה שלא משהו מביש טכס החלפת כרטיסי הביקור נעשה לפני סדר הדרגות - מתחילים אם המנהל הבכיר ביותר בחדר וכך הלאה יורדים בדרגה. את כרטיס הביקור נותנים בשני ידיים, אוחזים בשתי הפינות התחתונות של הכרטיס. כשמקבלים כרטיס מסתכלים עליו היטב בעיון, ויש אפילו להעיר משהו נחמד על הנייר או הפונט או התפקיד. חהכניס ישר לכיס או לארנק זה ברמת העלבה. אז יש החלפת מילים בסגנון מה התפקיד שלך וסתם כל מיני מילות רקע. זה אולי נשמע פשוט, אבל זה מותח עצבים ברמות. זה נראה מאוד טרחני כל הסיפור הזה, אבל החברה היפנית היא מאוד היררכית (אין נשים בדרגות הגבוהות, למי שתוהה) והתשומת לב שלהם לפרטים רק מסבירה את כל מה שראיתי פה אחר כך . כשקיבלתי את כרטיסי הביקור שלי  (כשהגעתי כבר למלון ביפן) , די התפלצתי כי היתה טעות בהדפסה וחלק מהשורות של הכרטיסים היו בפונט
לדף הרשומה

הדרכה מצולמת - כרית עם סיומת...אלו בלי השם

טוב, אז נכנעתי ללחצים ומצאתי זמן מוקדם בבוקר כדי לצלם לכם את ההדרכה הזו. איך מכינים כרית כזו:    או כזו:   או כזו:  מכיון שלא ממש הייתי צריכה עוד כרית כזו, וזה ממש רק לצורך ההדרכה, עשיתי חצי כרית...אז פשוט אני רוצה להוריד ציפיות לגבי תמונה של מוצר סופי אז מתחילים במצרכים: * ספוג בגודל ובעובי שרוצים. אם יש ספוג שהוא דק מדי, פשוט תעשו ספוג-קומותיים. אני מדביקה שכבה על שכבה עם גוטרמן. זה ממש כאילו קניתי ספוג עבה יותר. * משטח אקרילן, מספיק כדי לכסות 2 צדדים של הספוג + 2 ס"מ מכל צד. * בדים (אם רוצים אפשר לשלב 2 בדים, אחד לרצועה שמקיפה את הכרית ו- 1 לפני הכרית). אפשר גם לעשות בד מטלאים (כמו שאני השתמשתי לרצועה המקיפה בתמונה השלישית למעלה. * חוט ומחט, סיכות שלב ראשון - חותכים: - חותכים את הספוג בדיוק לגודל הרצוי. אפשר עם סכין יפנית ואפשר עם מספריים. - חותכים גם  2 חתיכות ממשטח האקרילן לאותו הגודל + 2 ס"מ מכל צד. - חותכים 2 מלבנים/ריבועים מהבד שמיועד לפנים של הכרית. הגודל צריך להיות גודל הספוג + 2 ס"מ להוסיף לכל צלע. - חותכים רצועה ארוכה מספיק כדי להקיף  את כל הכרית. גובה הרצועה צריך להיות עובי הספוג + 2 ס"מ. אם אין מספיק בד לרצועה אחת, לא נורא, אפשר לחבר רצועות אחת לשניה. שלב שני - תפירה הכיסוי: כאן אני אתן לתמונות לדבר, אבל שימו לב לטקסט על התמונות, ייתן לכם עוד מידע רצוי להדביק עם גוטרמן את האקרילן לצידי הספוג. פשוט עושה את הכל יותר נוח לעבודה. מצמידים את הרצועה ימין לימין. רצוי להתחיל מאישזהיא נקודה אמצעית על הצלע ולא בפינה. וכן לקחת בחשבון שצריך להשאיר איזה חצי ס"מ כאשר הרצועה תחזור לנקודת ההתחלה ותצטרכו לחבר את הקצוות שלה אחת לשניה. לפי החישובים שנתתי לכם בנוגע לעודפים, תופרים מרחק של חצי ס"מ מהקצה (seam allowance)   תשאירו פתח שאחת הצלעות כדי לאפשר להכניס את הספוג. את הסגירה עושים עם תך נסתר לפני שאנחנו מתחילים לעבוד על הקצוות. הופכים, מכניסים את הספוג בזהירות כדי שהאקרילן שמודבק עליו ישאר שטוח. סוגרים את הפתח עם תך נסתר. מתחילים לעבוד על הגימור.... אני עובדת קודם כל על הקצה העליון ואח"כ עוברת לעבוד על ההיקף הקצה התחתון. כמובן שעשיתי שימוש בצבע מחריד וממש לא מתאים רק לצורך
לדף הרשומה

פינת טיפוח

אין טעם להכחיש יותר. הילדה שלי שעד לא מזמן חשבתי שלגמרי נכנסת למשבצת ה- tomboy, ממש לא. בכל רמח אבריה, חד משמעית מדובר בנסיכה, גנדרנית, מתקשטת ו"חגיגית". העיסוק שלה באופנה גובר לאחרונה. היא כבר מתאימה בגדים, בדים וצבעים ואין מזה מנוס. שלא לדבר על וטו מוחלט לכל מכנס קצר כארוך. "אפשר ללבוש חגיגית?" זה המשפט השגור בפיה בימים אלו. שלא תבינו לא נכון, זה לא שלילי וזה לא שזה לא מוצא חן בעיניי, פשוט אין לי מושג מאיפה זה הגיע כך פתאום. כמו שאמרתי, עד לא מזמן הייתי בטוחה שהיא הכי טום-בוי.  כן, למרות המראה העדין שלה. והאמת, אני גם לא דוגמא למופת. בואו נגיד ככה, טיפוח והתנגדרות זה לא ממש my middle name. אבל בשטח, עובדתית זה מה יש. הנה היא פה פוזות למצלמה לפני מסיבת הסיום של הגן (היתה מסיבה סופר מדהימה יש לומר). מבחני "מסתובבת/מתנפנפת" אם לא זיהיתם [טוב האחרונה, פחות מדגישה את ה"גברת" שבה.] נו, חזרה לענייננו. אז היה ביקוש ואני הרמתי את הכפפה. כן, לא חשבתי שנגיע לזה, אבל הגברת זקוקה (עם דגש לזקוקה) לפינת איפור וטיפוח. ומכיון שאני רק מחפשת סיבה להפעיל את הכלים החדשיים שלי, קפצתי על ההזדמנות . האתגר הפעם היה יצירת הלב הקטן שבצדדים. עשיתי אותו עם גיגסו וזו היתה הזדמנות מצויינת להתאמן על השליטה בו. הלב יצא עקמומי להפליא וכפרי להפליא, בדיוק כמו שדמיינתי אותו. הוספתי גם מדף, שיהיה לגברת מקום אחסון. מעל נתלתה מראה שקניתי לה לפני כמה חודשים וצבעתי אותה מחדש. הצבע לא הבחירה הראשונה שלי, לאור הנטייה החזקה שלו לסגול, אבל אלה דווקא אוהבת סגול והיא ממש רצתה "כזה בדיוק", אז יאללה זרמתי איתה. הפעם החלטתי להשתמש בצבע לבן עם נטייה קלה מאוד לסגלגל (לא משהו שתוכלו לזהות בצילום) בעיקר כי החדר שלה כבר נהיה כל כך צבעוני ורציתי יותר שקט בזירה. אחותי הורישה לי שרפרף קטן של איקאה לפני שהיא טסה לחו"ל. נתתי לה אותו והכנתי לה כרית מושב קטנה. בדים של Sarah Jane האחת והיחידה! אני מאוד אוהבת את הכריות האלו, עם הסיומת ואין לי מושג איך קוראים להן (אם יש בכלל שם). זו לא פעם ראשונה שאני מכינה כאלו. זוכרים את זו ? ואת זו ? ותמונה אחרונה של החדר, בפורמט לא פולרויידי...הבנתם כמה צבעוני? וכמובן שאני לא יכולה לפסוח על יונתן שלי, גם לו מגיע, נכון? אז באיזה בוקר ראשון
לדף הרשומה

אופקים חדשים?

מזה זמן רב שאני רוצה ללמוד נגרות. ממש ברצינות. הרצון צץ כבר אז כשהיינו סטודנטים והיינו צריכים שולחן לסלון. והכל היה כל כך יקר...אז החלטנו אני וחברי דאז-בעלי היום להכין שולחן לבד. אני זוכרת שהברגנו והשתמשנו בפינים, ואת פלטת השולחן ריצפנו באריחים. יצא מגניב, כמובן בהתייחס בטעם הבוסר שלי אז. מאז לא יצא לי כל כך להתנסות בנגרות "מאפס", כלומר מפלטת עץ. אומנם בדרך זכורה לי חוויה מפוקפקת בה אבא שלי ואיזי (בעלי) אמורים היו לבנות דק במקום אחת הערוגות הגדולות שהיו לנו בגינה. שעה לפני שאבא שלי מגיע עם כל הציוד, לאיזי היתה פריצת דיסק והוא היה מושבת. היה יום סגריר שמהר מאוד הפך ליום מבול...ומצאתי את עצמי במגפיים עם אבא שלי (גם הוא במגפיים) רטובים עד לשד עצמותינו ומרימים דק בקונסטרוקציה מאוד בעייתית (הדק למעשה היה החלק העליון של ערוגה יצוקה מסביב בבטון, כמובן רחוק מלהיות ישר או סימטרי, שחפורה חצי מטר לתוך האדמה). כך או כך, הדק הושלם על הצד הטוב ביותר שהתנאים הסביבתיים איפשרו ובערך מאז לא נגעתי בג'יגסו. בשיחה נעימה עם טקסלית , מסתבר שישנה בחורה, לא רחוק ממני,  בנס ציונה  - איילה ארבל - שמעבירה סדנאות נגרות. התוצרים מקסימים ומה שאהבתי זה שלומדים לנגר מאפס. פלטה נקייה, וממנה ...אברקדברא אחרי 4 שעות יוצא מוצר מקסים.  אתמול הייתי אצלה בסדנא בפעם הראשונה. התאהבתי קשות. בעיקר במכשיר ושמו טרימר. אבל עליו עוד יסופר (אני מקוה, בקרוב). איילה למדה נגרות והדריכה שנים רבות בתחום, היא מעבירה חוגים לגדולים ולקטנים ולהורה+ילד (קוסנפט משמח בפני עצמו). לא רק נגרות, הבחורה מוכשרת וגם מאמי אמיתית- מעבירה חוגי תפירה גם כן. למדתי אתמול המון, ובעיקר צברתי בטחון עם המכשירים. חזרתי בהיי רציני מהסדנא הזו ואני מחכה בקוצר רוח לעוד אחת ובהמשך להתחיל להתנסות לבד בבית.   חוץ מזה חברה טובה שלי ילדה בת אחרי שני בנים (אם היא קוראת את הפוסט הזה, אכלתי אותה, כי הרסתי את המתנה, אבל מצד שני עד שיש לי זמן להעלות פוסט אין לי ממש ברירה!). אז הכנתי לה כריות לחדר, אותיו השם שלה. אותיות באנגלית הרבה יותר בעייתיות לתפירה מאותיות בעברית. לפחות אלו ספציפית. ירקתי דם עם ה- R וה- N, אבל יצא חמוד. בעיקר אני מרוצה משילובי הבדים. ולסיום, זה מה שאני עושה בכל יום שישי בשתיים בצהריים. רואה
לדף הרשומה

"have a "smoke

אני עדיין בענייני כריות. מסתבר. הפעם נפגשנו כמה חברות לפרוייקט ליילי, טכניקה שעד עתה אני אישית עוד לא התנסיתי בה. הטכניקה נקראת Smocking ועד כמה שהיא נראית מסובכת, או במילים שלי מאותו לילה יצירתי וארוך "אין לי מושג מה אני עושה..." זה בדיוק מאותם דברים שבשנייה שהאסימון נופל, הוא נופל ומאותה נקודה הכל נראה ממש פשוט. בעצם כל הרעיון בטכניקה הזו הוא משיכה של הבד (או אי משיכתו) בצורה שיוצרת קפלים. אני חושבת שהשמיים הם הגבול פה. הנה כמה דוגמאות מהרשת: http://rosalindgracedesigns.blogspot.com/2010/02/my-creative-space-honeycomb-smocking.html http://crafts4lily.blogspot.com/2011/10/tiny-buttons-and-honeycomb-smocking.html Anthropologie Collection May 2009 ונחזור לאותו לילה ההדרכה (שבלעדיה פשוט לא יכולנו) נמצאת כאן. אני השתמשתי במין קורדרוי קטיפתי, אבל בעקרון אפשר לעשות מכל סוג של בד. תמרי ומאיה עשו מפשתן ויצא להם מדליק ביותר. זה פחות מתאים לבדים עם דוגמאות גדולות עליהם. היה לי מאבק עיקש בסגירת החור בסוף, אבל הוא נכנע. לא היה לו מושג עם מי יש לו עסק   כל כך אהבתי את התוצאה, שהכנתי לי עוד ורסיה, הפעם נשית ועדינה יותר. מה תאמרו?   חוץ מזה הפעילות היצירתית שלי היחידה היתה במטבח (וזה ממש לא דבר רגיל) - גיליתי לאחרונה את הדבר הקטן והמדליק הזה . אחר כך הסתבר לי שגם אצל מותק בוטיק סוכר יש כאלו. חבל שלא גיליתי בזמן. התוצאות שלי כמובן לא ממש כמו באתר, אבל עם קצת אימון זה בסוף יראה טוב יותר. בואו נאמר שבקצב שהילדים שלי מבקשים "עוגה על מקל", אני כנראה אהפוך לאשפית די מהר. [שלי בכלל נראים כמו משהו שאמור להיות cupcake?? תגידו את האמת! אני לא אוהב אתכם או אותם פחות ] חנוכה תיכף וחולף ועוד יותר מפחיד שחופשת הקריסמס של הקולגות שלי חולפת - מה שאומר שלחץ העבודה חוזר ובגדול. זה תמיד מצחיק אותי שכשאני בחופש, אני לא מרגישה כל כך בחופש כמו שאני מרגישה כשהם בחופש. יצא לי משפט קצת מסובך,אבל הבנתם, נכון? ומכיון שסביר להניח שלא "נפגש" עד השנה הבאה [תגלית של תמרי, אלפליקציית ipad/iphone מגניבה]
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת