00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"כרית" נמצאו 17 פוסטים

עודף מרץ

אוקי, יש את הקטע הזה שתמיד סובב סביב זמן-יצירה. מכירים? כאלו שרוצים ליצור אבל טוענים שאין להם זמן. כאלו שטוענים כנגדם שזמן זה עניין של סדר עדיפויות ומי שרוצה מוצא. אני מאלו שטוענים גם וגם והשבוע הוכחתי לעצמי שכן, אין לי המון זמן פנוי ליצירה, אבל כשאני ממש רוצה אני אמצא אותו גם אם זה על חשבון שעות שינה.  כשיוצא מן חג שכזה, שמתחבר לסופ"ש זה ממש אידיאלי מבחינתי. סופ"ש מאפשר מנוחה, מילוי מצברים, בלי הלחץ הזה שהנה ביום ראשון חוזרים לטירוף של השגרה. ושחייבים לוותר על משהו: או מנוחה או יצירה ואז הנה עוד 3 ימים שלמים באים מבלים עם המשפחה וגם אפשר לקחת את הזמן ליצור בלי שזה ישב על המצפון או יהיה על חשבון מישהו אחר (בן הזוג לדוגמא). אז החג הזה לגמרי עשה את שלו. וכל כך הייתי צריכה את ההפסקה הזו. עשיתי המון דברים, חלקם התחלתי לפני וסיימתי עכשיו חלקם התחלתי וסיימתי (יש!) אבל עוד לפני שאני מתחילה עם התמונות של התוצרים, הנה תמונה משפחתית (חוץ מהצלם), משפחת רון - ראש השנה 2012: ועוד משהו פעוט, אבל מהסוג שאותי מאוד משמח ושהייתי חייבת לחלוק איתכם - כשקנינו את הבית, היה פה עץ אפרסק בוגר שפירותיו היו קטנים ומצוקמקים במיוחד. כל אביב הוא נותן פריחה מטורפת ויפיפייה (לדעתי גם שיתפתי אתכם בכמה תמונות). הנה מצאתי פה , אבל עד עכשיו הפירות לא היו מתפתחים מעבר לאפרסקים קטנים ובוסריים. גם השנה לא היה לנו זמן לטפח אותו במיוחד, אבל כנראה שההשקייה המסודרת בגינה, והגשמים הברוכים בחורף האחרון עשו טוב לעץ הזה. לא היו לנו ציפיות גדולות ממנו, אבל נכונו לנו הפתעות גדולות. העץ צמח בצורה בלתי רגילה. כמויות הפרי שהיו עליו הביאו אותו למצב שהענפים ממש קרסו תחת הנטל ונאלצנו לדלל את פירותיו בצורה משמעותית. כל זה לא מנע ממנו לתת עוד ועוד פירות. ורק בחודש האחרון (כן, העץ שלנו הוא סוג של late bloomer ) פירותיו בשלו והתחלנו לקטוף אותם. התחלנו ועודינו ממשיכים, כמויות שלא היו מביישות מטע חקלאי. הפירות שלא רוססו מעולם, עם טעם, ריח וצבע גן עדן. מחלקן עשיתי עוגת אפרסקים, רובם פשוט נאכלו ואני בונה על איזה ריבת אפרס'קים בקרוב. כל הקטיף הזה, גורם לי לחשוב על ההחלטה הנבונה שעשינו כשעברנו מהעיר למושבה. הירוק, החוץ הזה, שכולו שלי, שלי, פשוט אושר גדול. טוב, נסחפתי קצת, בכל זאת אילו רק אפרסקים. בואו
לדף הרשומה

הדרכה מצולמת - כרית עם סיומת...אלו בלי השם

טוב, אז נכנעתי ללחצים ומצאתי זמן מוקדם בבוקר כדי לצלם לכם את ההדרכה הזו. איך מכינים כרית כזו:    או כזו:   או כזו:  מכיון שלא ממש הייתי צריכה עוד כרית כזו, וזה ממש רק לצורך ההדרכה, עשיתי חצי כרית...אז פשוט אני רוצה להוריד ציפיות לגבי תמונה של מוצר סופי אז מתחילים במצרכים: * ספוג בגודל ובעובי שרוצים. אם יש ספוג שהוא דק מדי, פשוט תעשו ספוג-קומותיים. אני מדביקה שכבה על שכבה עם גוטרמן. זה ממש כאילו קניתי ספוג עבה יותר. * משטח אקרילן, מספיק כדי לכסות 2 צדדים של הספוג + 2 ס"מ מכל צד. * בדים (אם רוצים אפשר לשלב 2 בדים, אחד לרצועה שמקיפה את הכרית ו- 1 לפני הכרית). אפשר גם לעשות בד מטלאים (כמו שאני השתמשתי לרצועה המקיפה בתמונה השלישית למעלה. * חוט ומחט, סיכות שלב ראשון - חותכים: - חותכים את הספוג בדיוק לגודל הרצוי. אפשר עם סכין יפנית ואפשר עם מספריים. - חותכים גם  2 חתיכות ממשטח האקרילן לאותו הגודל + 2 ס"מ מכל צד. - חותכים 2 מלבנים/ריבועים מהבד שמיועד לפנים של הכרית. הגודל צריך להיות גודל הספוג + 2 ס"מ להוסיף לכל צלע. - חותכים רצועה ארוכה מספיק כדי להקיף  את כל הכרית. גובה הרצועה צריך להיות עובי הספוג + 2 ס"מ. אם אין מספיק בד לרצועה אחת, לא נורא, אפשר לחבר רצועות אחת לשניה. שלב שני - תפירה הכיסוי: כאן אני אתן לתמונות לדבר, אבל שימו לב לטקסט על התמונות, ייתן לכם עוד מידע רצוי להדביק עם גוטרמן את האקרילן לצידי הספוג. פשוט עושה את הכל יותר נוח לעבודה. מצמידים את הרצועה ימין לימין. רצוי להתחיל מאישזהיא נקודה אמצעית על הצלע ולא בפינה. וכן לקחת בחשבון שצריך להשאיר איזה חצי ס"מ כאשר הרצועה תחזור לנקודת ההתחלה ותצטרכו לחבר את הקצוות שלה אחת לשניה. לפי החישובים שנתתי לכם בנוגע לעודפים, תופרים מרחק של חצי ס"מ מהקצה (seam allowance)   תשאירו פתח שאחת הצלעות כדי לאפשר להכניס את הספוג. את הסגירה עושים עם תך נסתר לפני שאנחנו מתחילים לעבוד על הקצוות. הופכים, מכניסים את הספוג בזהירות כדי שהאקרילן שמודבק עליו ישאר שטוח. סוגרים את הפתח עם תך נסתר. מתחילים לעבוד על הגימור.... אני עובדת קודם כל על הקצה העליון ואח"כ עוברת לעבוד על ההיקף הקצה התחתון. כמובן שעשיתי שימוש בצבע מחריד וממש לא מתאים רק לצורך
לדף הרשומה

אופקים חדשים?

מזה זמן רב שאני רוצה ללמוד נגרות. ממש ברצינות. הרצון צץ כבר אז כשהיינו סטודנטים והיינו צריכים שולחן לסלון. והכל היה כל כך יקר...אז החלטנו אני וחברי דאז-בעלי היום להכין שולחן לבד. אני זוכרת שהברגנו והשתמשנו בפינים, ואת פלטת השולחן ריצפנו באריחים. יצא מגניב, כמובן בהתייחס בטעם הבוסר שלי אז. מאז לא יצא לי כל כך להתנסות בנגרות "מאפס", כלומר מפלטת עץ. אומנם בדרך זכורה לי חוויה מפוקפקת בה אבא שלי ואיזי (בעלי) אמורים היו לבנות דק במקום אחת הערוגות הגדולות שהיו לנו בגינה. שעה לפני שאבא שלי מגיע עם כל הציוד, לאיזי היתה פריצת דיסק והוא היה מושבת. היה יום סגריר שמהר מאוד הפך ליום מבול...ומצאתי את עצמי במגפיים עם אבא שלי (גם הוא במגפיים) רטובים עד לשד עצמותינו ומרימים דק בקונסטרוקציה מאוד בעייתית (הדק למעשה היה החלק העליון של ערוגה יצוקה מסביב בבטון, כמובן רחוק מלהיות ישר או סימטרי, שחפורה חצי מטר לתוך האדמה). כך או כך, הדק הושלם על הצד הטוב ביותר שהתנאים הסביבתיים איפשרו ובערך מאז לא נגעתי בג'יגסו. בשיחה נעימה עם טקסלית , מסתבר שישנה בחורה, לא רחוק ממני,  בנס ציונה  - איילה ארבל - שמעבירה סדנאות נגרות. התוצרים מקסימים ומה שאהבתי זה שלומדים לנגר מאפס. פלטה נקייה, וממנה ...אברקדברא אחרי 4 שעות יוצא מוצר מקסים.  אתמול הייתי אצלה בסדנא בפעם הראשונה. התאהבתי קשות. בעיקר במכשיר ושמו טרימר. אבל עליו עוד יסופר (אני מקוה, בקרוב). איילה למדה נגרות והדריכה שנים רבות בתחום, היא מעבירה חוגים לגדולים ולקטנים ולהורה+ילד (קוסנפט משמח בפני עצמו). לא רק נגרות, הבחורה מוכשרת וגם מאמי אמיתית- מעבירה חוגי תפירה גם כן. למדתי אתמול המון, ובעיקר צברתי בטחון עם המכשירים. חזרתי בהיי רציני מהסדנא הזו ואני מחכה בקוצר רוח לעוד אחת ובהמשך להתחיל להתנסות לבד בבית.   חוץ מזה חברה טובה שלי ילדה בת אחרי שני בנים (אם היא קוראת את הפוסט הזה, אכלתי אותה, כי הרסתי את המתנה, אבל מצד שני עד שיש לי זמן להעלות פוסט אין לי ממש ברירה!). אז הכנתי לה כריות לחדר, אותיו השם שלה. אותיות באנגלית הרבה יותר בעייתיות לתפירה מאותיות בעברית. לפחות אלו ספציפית. ירקתי דם עם ה- R וה- N, אבל יצא חמוד. בעיקר אני מרוצה משילובי הבדים. ולסיום, זה מה שאני עושה בכל יום שישי בשתיים בצהריים. רואה
לדף הרשומה

חופשה כפויה

כמו ששמתם לב, לקחתי חופשה לא צנועה מהבלוג. שום דבר מרצוני, פשוט יותר מדי דברים לאשה אחת כדי גם לאפשר לי לכתוב פוסטים. כדי לחדד, אפילו כתיבת הפוסט הצנוע הזה מתפרשת על יותר מחמישה ימים. אחרי קידום בעבודה וכניסה לנעליים גדולות מאוד, זה הצריך נסיעה של 10 ימים לארה"ב לעשות חפיפה. ואז חזרתי לטירוף של עבודה. לא עברו שלושה שבועות ובעלי היקר נסע גם הוא לעוד 10 ימים בארה"ב..ואני נותרתי פה עם הילדים, העבודה והגראדים. בתזמון הכי גרוע שיכול היה להיות, באותה שניה שהוא התיישב במטוס, נפל באיזור הגראד הראשון ופה החלו 6 ימים של שכרון חושים - לילדים אין בית ספר, אני מנסה לג'נגל בין משרה מלאה++, עבודות הבית, בייביסיטר, אזעקות וכלב מופרע אחד שלא מפסיק לקפוץ מעל הגדר שלנו (גובה של 1.50...). היה תענוג... לא. לא היה תענוג. אז הנה לכן תשובה מפורטת על למה, למה אני לא כותבת כלום. במקביל גם כמובן שלא עשיתי שום כלום יצירתי, כך שלא הפסדתם! טוב בואו לא נגזים, ממש טיפה עשיתי. קודם כל הייתי מאוד יצירתית בשופינג בארה״ב. קפיצה של 10 ימים לצורכי עבודה שלשם שינוי איפשרה זמן פנוי מדי פעם. ועוד מתנה קטנה שעשיתי לחברה טרום-לידה. וגם כמה דברים עם הילדים ואולי כדאי שאני פשוט אשתוק וגם אראה? אז הכנתי לי רשימת קניות קטנה בטרם נסעתי. אחד מהדברים שחובה היה עליי להביא זה המכשיר המהממם הזה. עושה מיני דונאטסים מקסימים וחינניים ובעיקר לא מטוגנים. זו היתה אהבה ממבט ראשון ואני עדיין מאוהבת וכך גם שאר בני המשפחה....והשכנים....הורי ילדי הגן של אלה...וכל מי שזכה בטעימות.  הילדים בעיקר אוהבים את החלק של הקישוט והם מצטרפים תמיד לשלב הזה.   מי שנורא רוצה לעשות גם, יכול להשתמש בקלות בתבנית מיני דונאט שנמכרת פה בארץ. אותה בלילה (תסתכלו באתר האמריקאי של SunBeam - יצרנית המכשיר) פשוט מכניסים לתנור. אני די בטוחה שהטעם והמרקם יצאו מאוד דומה. ועדיין כל ה- fun של הקישוט הוא אותו דבר. אחד המוצרים האחרים שתכננתי לקנות, היה הערכה המגניבה הזו (William-Sonoma):   והיא כבר נכנסה לשימוש לכבוד חזרתו ל אבא הביתה...   הפיתויים בארה"ב קשים מנשוא. למזלי אני חוטפת גועל אחרי כמה שעות של סיבוב בחנויות, אז זה ככה מחזיק אותי קצר מבחינת
לדף הרשומה

"have a "smoke

אני עדיין בענייני כריות. מסתבר. הפעם נפגשנו כמה חברות לפרוייקט ליילי, טכניקה שעד עתה אני אישית עוד לא התנסיתי בה. הטכניקה נקראת Smocking ועד כמה שהיא נראית מסובכת, או במילים שלי מאותו לילה יצירתי וארוך "אין לי מושג מה אני עושה..." זה בדיוק מאותם דברים שבשנייה שהאסימון נופל, הוא נופל ומאותה נקודה הכל נראה ממש פשוט. בעצם כל הרעיון בטכניקה הזו הוא משיכה של הבד (או אי משיכתו) בצורה שיוצרת קפלים. אני חושבת שהשמיים הם הגבול פה. הנה כמה דוגמאות מהרשת: http://rosalindgracedesigns.blogspot.com/2010/02/my-creative-space-honeycomb-smocking.html http://crafts4lily.blogspot.com/2011/10/tiny-buttons-and-honeycomb-smocking.html Anthropologie Collection May 2009 ונחזור לאותו לילה ההדרכה (שבלעדיה פשוט לא יכולנו) נמצאת כאן. אני השתמשתי במין קורדרוי קטיפתי, אבל בעקרון אפשר לעשות מכל סוג של בד. תמרי ומאיה עשו מפשתן ויצא להם מדליק ביותר. זה פחות מתאים לבדים עם דוגמאות גדולות עליהם. היה לי מאבק עיקש בסגירת החור בסוף, אבל הוא נכנע. לא היה לו מושג עם מי יש לו עסק   כל כך אהבתי את התוצאה, שהכנתי לי עוד ורסיה, הפעם נשית ועדינה יותר. מה תאמרו?   חוץ מזה הפעילות היצירתית שלי היחידה היתה במטבח (וזה ממש לא דבר רגיל) - גיליתי לאחרונה את הדבר הקטן והמדליק הזה . אחר כך הסתבר לי שגם אצל מותק בוטיק סוכר יש כאלו. חבל שלא גיליתי בזמן. התוצאות שלי כמובן לא ממש כמו באתר, אבל עם קצת אימון זה בסוף יראה טוב יותר. בואו נאמר שבקצב שהילדים שלי מבקשים "עוגה על מקל", אני כנראה אהפוך לאשפית די מהר. [שלי בכלל נראים כמו משהו שאמור להיות cupcake?? תגידו את האמת! אני לא אוהב אתכם או אותם פחות ] חנוכה תיכף וחולף ועוד יותר מפחיד שחופשת הקריסמס של הקולגות שלי חולפת - מה שאומר שלחץ העבודה חוזר ובגדול. זה תמיד מצחיק אותי שכשאני בחופש, אני לא מרגישה כל כך בחופש כמו שאני מרגישה כשהם בחופש. יצא לי משפט קצת מסובך,אבל הבנתם, נכון? ומכיון שסביר להניח שלא "נפגש" עד השנה הבאה [תגלית של תמרי, אלפליקציית ipad/iphone מגניבה]
לדף הרשומה
1234
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת