00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ילדים" נמצאו 47 פוסטים

ירושלים של זהב

אני מתחילה עם מה שיצרתי לאחרונה. ומשם מתחיל פוסט על טיול ירושלמי שכזה. עשינו קצת שינויים בסלון. "שינויים"...כולה הזזתי רהיט מפה לשם. נוצר צורך לארגן את כל ענייני הטכנולגיה: ממיר, wii וכדומה. הדוגמא הכללית מהספר שאני מאוד אוהבת, של Ana White. שיניתי קצת את צורת המגירות. האתגר האמיתי פה, תאמינו או לא, היה המסילות של המגירות. ירקתי דם על זה. כמות הכיוונונים שהייתי צריכה כדי להביא את המגירות למצב ישר היתה אינסופית. אני חושבת שפירקתי והרכבתי את המסילות לפחות 10 פעמים אם לא יותר. בסוף זה הצליח. הידיות קרמיקה האלו מאנתרופולוגי. קניתי אותן בביקור האחרון שלי בארה"ב. אני מאוהבת בהן! היה לי חשוב לא ליצור איזה רהיט גושי כזה שיתפוס נפח מתחת לטלביזיה. אני לא אוהבת "מקדשי טלביזיה" ולכן הטלביזיה שלנו על קיר קטן ובפינה. וסתם עוד מבט על הסלון. בתמונה מימין יש מנורת רגל שאני הכנתי מצינורות ברזל של אינסטלציה. האהיל עצמו מאי ביי.  והכי יפה היא הנורה עצמה. בודאי נתקלתם בנורות ליבון של פעם...נורת אדיסון. אז כזו היא. והיא נותנת המון אוירה. ועכשיו לעיקרו של הפוסט. השבת שעברה היתה חורפית במיוחד אבל לא התחשק לנו להשאר בבית. מצד שני, לאן כבר אפשר לטייל ביום שכזה? ואז החלטנו לנסוע לירושלים. אנחנו לא מכירים את העיר טוב והאמת שגם בעלי, כמוני, הרגיש שאנחנו לא יודעים מספיק על עיר הבירה המדהימה שלנו. תמיד אנחנו נוסעים לירושלים (לא שזה קורה בתדירות גבוהה) עם המון חשש כי אנחנו מסתבכים בדרך ולא יודעים לאן ללכת ובכלל יש לי מן חוסר בטחון לא ברור בעיר הזו. בעבר הייתי נוסעת לירושלים לפחות פעם בשבוע לצורכי עבודה. הייתי מגיעה למרפאה בעיר ולא משנה שכבר שנה כל שבוע אני שם, 90% מהפעמים הייתי טועה בדרך. ומגיעה למקומות פחות סימפטיים.... היתה לי נסיעה אחת שנגמרה במחסום בעטרות (תודה לאל) אבל הדרך עד לשם היתה רצופה בהסטריה קלה, כי כל מה שהיה מסביבי זה חומה ענקית ומלא כפרים ערביים, זו היתה תקופת 2001-2002 לא שקט במיוחד. בקיצר אלו החוויות עבודה שלי מירושלים. עיריית ירושלים מציעה סיורים חינם (!) למסלולים שונים בעיר, מועברים על ידי מורי דרך מוסמכים. כל יום שבת ב- 10:00 יוצאים מכיכר ספרא לא משנה אם יש גשם, שלג או שמש הסיורים יוצאים. הגענו לכיכר ולא היתה נפש חיה, הייתי בטוחה שאנחנו לבד, בנתיים גילינו בפינה את המיצב
לדף הרשומה

סיום פרק

הנה זה מגיע, אלולה שלי "עולה כיתה" ואחרי חממה בת שנתיים בגן הכי נפלא בגדרה -באחריות! היא עוברת למערכת הגדולה, לגלגלי השיניים של מערכת החינוך (ביקורת על המערכת לא תהיה בפוסט הזה. אני מחזיקה את עצמי). אני חייבת לשתף את כולם לטובת הסיכוי שמישהו שגר בסביבה ומתלבט או מחפש גן, יעשה את ההחלטה הנכונה. עם יונתן היו לנו מעידות - ילד ראשון, מה כבר הבנו? אבל עם אלולה, הבחירה היתה מאוד מוצלחת. גן כמו במושב , מנוהל על ידי עמליה ועופר כהן. בקפידה הם בחרו צוות גננות מדהים . אחת אחת משכמה ומעלה. אוהבות את הילדים, כל כך רכות איתם. הכל בלי זיוף, בגובה העיניים. הגן אסטטי ורחב ידיים וממש "כמו במושב". אלולה זרחה שם מאושר במשך השנתיים האחרונות וזה שווה הכל. נשבעת שחיפשתי בכל כוחי, מה לא טוב, מה לא נראה לי...ולראשונה - פשוט לא מצאתי!!!  אלו העובדות. בכל מקרה, מעבר להמלצה החמה, רציתי לשתף אתכם במתנה שלי לגן. רציתי משהו שישאר שם מאיתנו ויוסיף לאוירה הזו, של גן "של פעם", חמים ובייתי כמו שהגן הזה הוא. אז החלטתי להמשיך ולהשתפשף על הניגור. חזרתי על המדף שכבר עשיתי לחדר עבודה שלי, כי חשבתי שהוא מתאים ושימושי מאוד לגן ילדים. החלק שאני הכי אוהבת  בעבודות האלו זה הגימורים הלא מושלמים, כמו ראשי מסמרים משופשפים, או פינה שאין עליה צבע: בנוסף החלטתי גם לנגר סלסלת עץ פשוטה. השתמשתי בדאקל וינטגי, שיושב אצלי כבר איזה שנתיים, כדי לקשט אותה. הסלסלה לא יצאה מושלמת, אבל היא מושלמת באי המושלמות שלה  בעיקר הגורם הוא עץ שנחשף לטמפרטורה משתנה ולחות וקיבל בטן. קשה ככה מאוד לקבל משהו פלס. בכלל לא אפשרי האמת. אבל עם כוח פיזי מתון ובחיבורים, ואחרי שכבר חיברתי וצבעתי, עושה רושם שזה יצא בסדר. ושוב הגימורים האהובים - צביעה של צבע כחול אפור בתחתית וגוון של לבן שבור מעל. צביעה שלומפרית משהו, אבל מכווונת. מי שמחפש פרוייקטים קלים כקשים בעץ, נא לסור לאתר של Ana white . משם לקחתי את התוכניות לנ"ל. יש שם כל כך הרבה תוכניות מקסימות ואני צריכה שנה של עבודה ברצף כדי להספיק כל מה שאני רוצה לעשות. אז כן. זו המתנה שלי לגן המופלא הזה.   עוד פרידה שאני רוצה לתקשר היא הפרידה של תהל - טלאים מביתה העירוני. תהל עוזבת את העיר הגדולה לכיוון הצפון הרחוק ועושה גראז' סייל
לדף הרשומה

פינת טיפוח

אין טעם להכחיש יותר. הילדה שלי שעד לא מזמן חשבתי שלגמרי נכנסת למשבצת ה- tomboy, ממש לא. בכל רמח אבריה, חד משמעית מדובר בנסיכה, גנדרנית, מתקשטת ו"חגיגית". העיסוק שלה באופנה גובר לאחרונה. היא כבר מתאימה בגדים, בדים וצבעים ואין מזה מנוס. שלא לדבר על וטו מוחלט לכל מכנס קצר כארוך. "אפשר ללבוש חגיגית?" זה המשפט השגור בפיה בימים אלו. שלא תבינו לא נכון, זה לא שלילי וזה לא שזה לא מוצא חן בעיניי, פשוט אין לי מושג מאיפה זה הגיע כך פתאום. כמו שאמרתי, עד לא מזמן הייתי בטוחה שהיא הכי טום-בוי.  כן, למרות המראה העדין שלה. והאמת, אני גם לא דוגמא למופת. בואו נגיד ככה, טיפוח והתנגדרות זה לא ממש my middle name. אבל בשטח, עובדתית זה מה יש. הנה היא פה פוזות למצלמה לפני מסיבת הסיום של הגן (היתה מסיבה סופר מדהימה יש לומר). מבחני "מסתובבת/מתנפנפת" אם לא זיהיתם [טוב האחרונה, פחות מדגישה את ה"גברת" שבה.] נו, חזרה לענייננו. אז היה ביקוש ואני הרמתי את הכפפה. כן, לא חשבתי שנגיע לזה, אבל הגברת זקוקה (עם דגש לזקוקה) לפינת איפור וטיפוח. ומכיון שאני רק מחפשת סיבה להפעיל את הכלים החדשיים שלי, קפצתי על ההזדמנות . האתגר הפעם היה יצירת הלב הקטן שבצדדים. עשיתי אותו עם גיגסו וזו היתה הזדמנות מצויינת להתאמן על השליטה בו. הלב יצא עקמומי להפליא וכפרי להפליא, בדיוק כמו שדמיינתי אותו. הוספתי גם מדף, שיהיה לגברת מקום אחסון. מעל נתלתה מראה שקניתי לה לפני כמה חודשים וצבעתי אותה מחדש. הצבע לא הבחירה הראשונה שלי, לאור הנטייה החזקה שלו לסגול, אבל אלה דווקא אוהבת סגול והיא ממש רצתה "כזה בדיוק", אז יאללה זרמתי איתה. הפעם החלטתי להשתמש בצבע לבן עם נטייה קלה מאוד לסגלגל (לא משהו שתוכלו לזהות בצילום) בעיקר כי החדר שלה כבר נהיה כל כך צבעוני ורציתי יותר שקט בזירה. אחותי הורישה לי שרפרף קטן של איקאה לפני שהיא טסה לחו"ל. נתתי לה אותו והכנתי לה כרית מושב קטנה. בדים של Sarah Jane האחת והיחידה! אני מאוד אוהבת את הכריות האלו, עם הסיומת ואין לי מושג איך קוראים להן (אם יש בכלל שם). זו לא פעם ראשונה שאני מכינה כאלו. זוכרים את זו ? ואת זו ? ותמונה אחרונה של החדר, בפורמט לא פולרויידי...הבנתם כמה צבעוני? וכמובן שאני לא יכולה לפסוח על יונתן שלי, גם לו מגיע, נכון? אז באיזה בוקר ראשון
לדף הרשומה

1 על 1

כמה פעמים יוצא לכם לבלות רק עם אחד מהילדים שלכם? לעשות משהו ביחד, ככה בלי האח או האחות? לא הרבה ת'אמת. לפחות אצלי זה ככה. כשהייתי אצל איילה ארבל בסדנת הכוננית (שאין, אין עליה.. ואני מרוצה ממנה עד הגג , ולמדתי כל כך הרבה מהסדנא הזו) היא הזכירה את סדנאות הורה+ילד שהיא עורכת בסטודיו שלה. התאהבתי בקונספט וידעתי שזה פתרון מעולה, בדיוק אותו זמן איכות עליו דיברתי. ועם זמן האיכות הזה עוד מוליד מוצר שחוזרים איתו הביתה, גאים,  אז עוד יותר טוב. לא היה קשה לשכנע את יונתן לאחר צהריים כייפי כזה. בתור כזה שתמיד מתבונן על אמא יוצרת, ורוצה להיות חלק מזה, הוא מאוד שמח לדעת שהנה ההזדמנות שלו ל"צאת לסדנא" ו"לעשות לבד" מגיעה. איילה מאפשרת לבחור אחד משני מוצרים: ארגז כלים (מתוק מתוק מתוק) או שרפרף ילדים (לא פחות מתוק). יוני בחר בשרפרף, כי הוא תכנן שזה יהיה אחלה מושב בשבילו כשהוא מנגן בגיטרה. והנה תהליך העשייה, בתמונות שבסופו התקבל אחלה רהיטון לחדר. [הגיג'סו - בלי פחד, יונתן התרגש לגלות שהוא הולך לנסר...] [עזרה לאורך כל הדרך , עם דגש גדול על הבטיחות] [חתכנו, ועכשיו צריך לשייף. יונתן מלך בשיוף] [חותכים ביחד - לא לדאוג, עצרתי את הפעולה של הג'יגסו כדי להסתכל עליו. כמו שאמרתי, בטיחות מעל הכל!] [נחת  , יונתן מסמן מקום לחורים שיצטרך לקדוח עוד רגע] [ה- highlight, מקדחת עמוד, הילד מתפעל אותה באמצעות משהו שמזכיר קצת הגה של ספינה. יונתן היה בעננים בשלב הזה] [ןעכשיו מבריגים בדיוק בחורים שקדחנו] [שלב הצביעה] [הרעיון המדליק שלו, לכתוב על השרפרף "רד ממני"] [חיוך מלא סיפוק, נכון?] שעתיים ומשהו של כיף, ואם ניקח בחשבון את הערך המוסף החינוכי - הראנו לילדים שגם הם יכולים. במו ידיהם. וכן, דברים לא נופלים מוכנים מהעצים. יש מישהו שעובד קשה כדי ליצור אותם. ועוד מיומנות לחיים...זה לא מבוטל, נכון? ממליצה מכל , בין הסרטים, לבריכה, ללונה פארק, לטיולים ולאוכל, גם קצת 1:1, כן?
לדף הרשומה

"have a "smoke

אני עדיין בענייני כריות. מסתבר. הפעם נפגשנו כמה חברות לפרוייקט ליילי, טכניקה שעד עתה אני אישית עוד לא התנסיתי בה. הטכניקה נקראת Smocking ועד כמה שהיא נראית מסובכת, או במילים שלי מאותו לילה יצירתי וארוך "אין לי מושג מה אני עושה..." זה בדיוק מאותם דברים שבשנייה שהאסימון נופל, הוא נופל ומאותה נקודה הכל נראה ממש פשוט. בעצם כל הרעיון בטכניקה הזו הוא משיכה של הבד (או אי משיכתו) בצורה שיוצרת קפלים. אני חושבת שהשמיים הם הגבול פה. הנה כמה דוגמאות מהרשת: http://rosalindgracedesigns.blogspot.com/2010/02/my-creative-space-honeycomb-smocking.html http://crafts4lily.blogspot.com/2011/10/tiny-buttons-and-honeycomb-smocking.html Anthropologie Collection May 2009 ונחזור לאותו לילה ההדרכה (שבלעדיה פשוט לא יכולנו) נמצאת כאן. אני השתמשתי במין קורדרוי קטיפתי, אבל בעקרון אפשר לעשות מכל סוג של בד. תמרי ומאיה עשו מפשתן ויצא להם מדליק ביותר. זה פחות מתאים לבדים עם דוגמאות גדולות עליהם. היה לי מאבק עיקש בסגירת החור בסוף, אבל הוא נכנע. לא היה לו מושג עם מי יש לו עסק   כל כך אהבתי את התוצאה, שהכנתי לי עוד ורסיה, הפעם נשית ועדינה יותר. מה תאמרו?   חוץ מזה הפעילות היצירתית שלי היחידה היתה במטבח (וזה ממש לא דבר רגיל) - גיליתי לאחרונה את הדבר הקטן והמדליק הזה . אחר כך הסתבר לי שגם אצל מותק בוטיק סוכר יש כאלו. חבל שלא גיליתי בזמן. התוצאות שלי כמובן לא ממש כמו באתר, אבל עם קצת אימון זה בסוף יראה טוב יותר. בואו נאמר שבקצב שהילדים שלי מבקשים "עוגה על מקל", אני כנראה אהפוך לאשפית די מהר. [שלי בכלל נראים כמו משהו שאמור להיות cupcake?? תגידו את האמת! אני לא אוהב אתכם או אותם פחות ] חנוכה תיכף וחולף ועוד יותר מפחיד שחופשת הקריסמס של הקולגות שלי חולפת - מה שאומר שלחץ העבודה חוזר ובגדול. זה תמיד מצחיק אותי שכשאני בחופש, אני לא מרגישה כל כך בחופש כמו שאני מרגישה כשהם בחופש. יצא לי משפט קצת מסובך,אבל הבנתם, נכון? ומכיון שסביר להניח שלא "נפגש" עד השנה הבאה [תגלית של תמרי, אלפליקציית ipad/iphone מגניבה]
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת