00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בדים" נמצאו 128 פוסטים

מתנת לידה

פוסט קליל על מתנה/מתנות שתפרתי לחברה שלה נולדה תינוקת חדשה. בלי הרבה קשקשת ברשת הפעם. יש בריתה, ורציתי לתת משהו יותר מיוחד מסתם צ`ק. משהו שהוא One of a kid אז: הכנתי לה קווילט במקום לעשות Binding (מסגרת) מבד נפרד, החלטתי להשתמש בגב עצמו. פשוט קיפלתי אותו כמו ביינדינג רגיל על שכבת הטלאים. לצורך זה צריך לחתוך את השכבה של הגב יותר גדולה. אני תמיד אוהבת להוסיף "הפתעה" קטנה ולא צפויה, אז בגב הוספתי פ`צ שקניתי בחיי לפני משהו כמו 6 שנים. כשרק הצטרפתי לאטסי. וצירפתי את הארנבונית הזו, שההשראה ליצור אותה הגיעה מכאן. רציתי אותה כמה שיותר עקמומית ולא מדוייקת ומן גולמית כזו. ואני מאוהבת. היה לי קשה לשחרר אותה. ולקינוח תיק טיטולים מההדרכה של שרון רותם המאוד מוכשרת בבלוג המהממם של אילאיל זיו. בתוך הנרתיק יש אוברול סרוג כזה של mish-mish מהממם ועדין בצבע שמנת. אין לי תמונה, תצטרכו לסמוך על הטעם. מחר הבריתה ותמיד יש את הפחד הזה שהיא לא תאהב, או לא תעריך. מקווה שיעבור בשלום.
לדף הרשומה

יפן - חפוז פרק א` (אקסטרה מגה פוסט)

17/12/2012
מתחילה לכתוב את הפוסט הזה בעודי ביפן, בשדה התעופה מחכה לטיסה שלי חזרה לוינה ומשם לתל אביב. אם אני צריכה לסכם את הנסיעה הזו במשפט אחד אז זו היתה הנסיעה הכי שווה שלי. המקום הזה הוא מופלא, משוגע, מציף ומוזר כאחד. רק כדי להבהיר, זה ממש לא מתיימר להיות מדריך טיול כי בסה"כ ביליתי פה בקושי 9 ימים מתוכם 3 ימי עבודה מלאים (גם על עליהם יסופר), ובכלל אני לא יודעת כמה זה יהיה הכי רלוונטי למי שקורא פה, כי בכל זאת יפן היא לא יעד שכיח מישראל. כבר לפני הנסיעה התחלתי להתכונן, היפנים מאוד רציניים לגבי טכסים ומנהגים במיוחד בסביבת עבודה ולכן התחלתי לאסוף מידע מה לעשות ומה אסור לעשות. אחד הדברים המקובלים הוא להביא מתנות לקולגות המקבילות לך בדרגתם. יותר מהערך של מה שאתה מביא מסתבר שהרבה יותר חשוב שזה יהיה עטוף בצורה יפה ומכובדת. אחרי לא מעט כאב ראש, החלטתי שמה יותר ישראלי מאיזה חמסת קרמיקה יפה. כמובן שכישורי העטיפת מתנות בחנות הישראלית היו מבישים ולכן השקעתי מאמץ ועטפתי בבית, כמו שלימדו אותנו מפגש של "מור פאק" אצל נתנאלה ( תודה נתנאלוש , המפגש הזה התגלה כמאוד שימושי!) בנוסף לטכס החלפת המתנות (ולא, לא פותחים מתנות בפני הנותן), ש טכס מאוד חשוב והוא החלפת כרטסי הביקור. מי שמכבד את המקום אמור להראות זאת בכרטיס ביקור אנגלית צד אחד ויפנית צד שני, אז כך שהקולגות האמריקאיים שלי ארגנו לי כרטיסי ביקור דו צדדים. עד היום אין לי מושג מה כתוב בצד היפני. בואו נקווה שלא משהו מביש טכס החלפת כרטיסי הביקור נעשה לפני סדר הדרגות - מתחילים אם המנהל הבכיר ביותר בחדר וכך הלאה יורדים בדרגה. את כרטיס הביקור נותנים בשני ידיים, אוחזים בשתי הפינות התחתונות של הכרטיס. כשמקבלים כרטיס מסתכלים עליו היטב בעיון, ויש אפילו להעיר משהו נחמד על הנייר או הפונט או התפקיד. חהכניס ישר לכיס או לארנק זה ברמת העלבה. אז יש החלפת מילים בסגנון מה התפקיד שלך וסתם כל מיני מילות רקע. זה אולי נשמע פשוט, אבל זה מותח עצבים ברמות. זה נראה מאוד טרחני כל הסיפור הזה, אבל החברה היפנית היא מאוד היררכית (אין נשים בדרגות הגבוהות, למי שתוהה) והתשומת לב שלהם לפרטים רק מסבירה את כל מה שראיתי פה אחר כך . כשקיבלתי את כרטיסי הביקור שלי  (כשהגעתי כבר למלון ביפן) , די התפלצתי כי היתה טעות בהדפסה וחלק מהשורות של הכרטיסים היו בפונט
לדף הרשומה

עודף מרץ

אוקי, יש את הקטע הזה שתמיד סובב סביב זמן-יצירה. מכירים? כאלו שרוצים ליצור אבל טוענים שאין להם זמן. כאלו שטוענים כנגדם שזמן זה עניין של סדר עדיפויות ומי שרוצה מוצא. אני מאלו שטוענים גם וגם והשבוע הוכחתי לעצמי שכן, אין לי המון זמן פנוי ליצירה, אבל כשאני ממש רוצה אני אמצא אותו גם אם זה על חשבון שעות שינה.  כשיוצא מן חג שכזה, שמתחבר לסופ"ש זה ממש אידיאלי מבחינתי. סופ"ש מאפשר מנוחה, מילוי מצברים, בלי הלחץ הזה שהנה ביום ראשון חוזרים לטירוף של השגרה. ושחייבים לוותר על משהו: או מנוחה או יצירה ואז הנה עוד 3 ימים שלמים באים מבלים עם המשפחה וגם אפשר לקחת את הזמן ליצור בלי שזה ישב על המצפון או יהיה על חשבון מישהו אחר (בן הזוג לדוגמא). אז החג הזה לגמרי עשה את שלו. וכל כך הייתי צריכה את ההפסקה הזו. עשיתי המון דברים, חלקם התחלתי לפני וסיימתי עכשיו חלקם התחלתי וסיימתי (יש!) אבל עוד לפני שאני מתחילה עם התמונות של התוצרים, הנה תמונה משפחתית (חוץ מהצלם), משפחת רון - ראש השנה 2012: ועוד משהו פעוט, אבל מהסוג שאותי מאוד משמח ושהייתי חייבת לחלוק איתכם - כשקנינו את הבית, היה פה עץ אפרסק בוגר שפירותיו היו קטנים ומצוקמקים במיוחד. כל אביב הוא נותן פריחה מטורפת ויפיפייה (לדעתי גם שיתפתי אתכם בכמה תמונות). הנה מצאתי פה , אבל עד עכשיו הפירות לא היו מתפתחים מעבר לאפרסקים קטנים ובוסריים. גם השנה לא היה לנו זמן לטפח אותו במיוחד, אבל כנראה שההשקייה המסודרת בגינה, והגשמים הברוכים בחורף האחרון עשו טוב לעץ הזה. לא היו לנו ציפיות גדולות ממנו, אבל נכונו לנו הפתעות גדולות. העץ צמח בצורה בלתי רגילה. כמויות הפרי שהיו עליו הביאו אותו למצב שהענפים ממש קרסו תחת הנטל ונאלצנו לדלל את פירותיו בצורה משמעותית. כל זה לא מנע ממנו לתת עוד ועוד פירות. ורק בחודש האחרון (כן, העץ שלנו הוא סוג של late bloomer ) פירותיו בשלו והתחלנו לקטוף אותם. התחלנו ועודינו ממשיכים, כמויות שלא היו מביישות מטע חקלאי. הפירות שלא רוססו מעולם, עם טעם, ריח וצבע גן עדן. מחלקן עשיתי עוגת אפרסקים, רובם פשוט נאכלו ואני בונה על איזה ריבת אפרס'קים בקרוב. כל הקטיף הזה, גורם לי לחשוב על ההחלטה הנבונה שעשינו כשעברנו מהעיר למושבה. הירוק, החוץ הזה, שכולו שלי, שלי, פשוט אושר גדול. טוב, נסחפתי קצת, בכל זאת אילו רק אפרסקים. בואו
לדף הרשומה

זה עבר מהר מדי...

את הפוסט הזה תכננתי לסיים לכתוב ולשלוח לפני שבוע, אבל אתם רואים: רצונות לחוד ומציאות לחוד. אני משאירה אותו במתכונתו הקודמת (עם טיפה תוספות) כי אם אני אשב לשכתב את הכל, זה עוד עלול להידחות בעוד אי אלו ימים.  רק חזרנו שלשום מהולנד - קפיצה קצרה של שבוע להרגע מהחום הישראלי. אבל מה, חצי מהשבוע החום הישראלי הגיע גם לארץ תחנות הרוח. והנה אנחנו פה בחזרה היישר ליום הראשון של הלימודים. זהו, החופש הגדול נגמר כבר? אני יודעת שבד"כ כולנו מקטרים על החופש הגדול וכמה זה קשה עם הילדים וכו', אבל יודעים מה? זה עבר לי מהר מדי! ואני בכלל לא מרגישה שמישהו הספיק לנוח או להיות בחופש. הבוקר הילדים שלי הלכו כל אחד למסגרתו. יונתן שלי עלה לכיתה ג' (!!!) ואלולה נמסרה לידיה של הגננת החדשה שלה בגן המועצה. כל אחד מהם התרגש בדרכו שלו, וזה היה מאוד מעניין לראות את זה. אלולה נעשתה מופנמת, נצמדה אלינו חזק, אבל לא בכתה ושחררה אותנו די מהר. ליונתן עוד לא הספקתי להגיד "יום טוב" והוא כבר רץ קדימה ונעלם לי בעדר הילדים. אז בחזרה לטיולון שלנו להולנד, מכיון ששנה שעברה הנסיעה בת השבועיים שלנו היתה אקטיבית אקסטרא, השנה החלטנו לעשות משהו רגוע יותר. התיישבנו בפארק מסודר, עם כל ה- facilities ומשם יצאנו לגיחות קצרצרות למקומות שזכרנו לטובה. את הולנד כבר עשינו פעם ביסודיות ( ראו פוסט פה ובסביבותיו). הפעם חזרנו שוב לחלק מהמקומות שאהבנו. ביקרנו ביער Hoge Veluwe הנהדר שכל כולו טיול אופניים אחד גדול וכייפי   ופארק השעשועים אפטלינג הידוע, לילדים ולגדולים הילדים. מקום שתמיד מאוד כיף לחזור אליו. [יונתן בשורה השניה מימין בחלק שהכי למעלה...רואים יצור קטן עם חולצה אפורה וידיים למעלה?! יש לי בן אקסטרים שלא הייתי מדמיינת. בלי פחד.]   בוקר של כיף באוטרכט, לכבוד שוק הבדים שנערך כל שבת בבוקר ברחוב Breeda.   וזה השלל שלי... מוזיאון פתוח ב- Arnhem , המוזיאון הפתוח הראשון בהולנד שחגג השנה 100 שנים להיוסדו. מוזיאון נפלא.   שם יונתן התאמן על אופניים של פעם וגם על עבודות הכפר (שמסתבר שהיו מוכרות להם באופן מפתיע) פה ושם התיישבנו על גמדים לנוח... במוזיאון הפתוח גם שתי חנויות "של פעם". אחת חנות ממתקים כובשת והשנייה חנות לדברים לבית בשאר הימים
לדף הרשומה

הדרכה מצולמת - כרית עם סיומת...אלו בלי השם

טוב, אז נכנעתי ללחצים ומצאתי זמן מוקדם בבוקר כדי לצלם לכם את ההדרכה הזו. איך מכינים כרית כזו:    או כזו:   או כזו:  מכיון שלא ממש הייתי צריכה עוד כרית כזו, וזה ממש רק לצורך ההדרכה, עשיתי חצי כרית...אז פשוט אני רוצה להוריד ציפיות לגבי תמונה של מוצר סופי אז מתחילים במצרכים: * ספוג בגודל ובעובי שרוצים. אם יש ספוג שהוא דק מדי, פשוט תעשו ספוג-קומותיים. אני מדביקה שכבה על שכבה עם גוטרמן. זה ממש כאילו קניתי ספוג עבה יותר. * משטח אקרילן, מספיק כדי לכסות 2 צדדים של הספוג + 2 ס"מ מכל צד. * בדים (אם רוצים אפשר לשלב 2 בדים, אחד לרצועה שמקיפה את הכרית ו- 1 לפני הכרית). אפשר גם לעשות בד מטלאים (כמו שאני השתמשתי לרצועה המקיפה בתמונה השלישית למעלה. * חוט ומחט, סיכות שלב ראשון - חותכים: - חותכים את הספוג בדיוק לגודל הרצוי. אפשר עם סכין יפנית ואפשר עם מספריים. - חותכים גם  2 חתיכות ממשטח האקרילן לאותו הגודל + 2 ס"מ מכל צד. - חותכים 2 מלבנים/ריבועים מהבד שמיועד לפנים של הכרית. הגודל צריך להיות גודל הספוג + 2 ס"מ להוסיף לכל צלע. - חותכים רצועה ארוכה מספיק כדי להקיף  את כל הכרית. גובה הרצועה צריך להיות עובי הספוג + 2 ס"מ. אם אין מספיק בד לרצועה אחת, לא נורא, אפשר לחבר רצועות אחת לשניה. שלב שני - תפירה הכיסוי: כאן אני אתן לתמונות לדבר, אבל שימו לב לטקסט על התמונות, ייתן לכם עוד מידע רצוי להדביק עם גוטרמן את האקרילן לצידי הספוג. פשוט עושה את הכל יותר נוח לעבודה. מצמידים את הרצועה ימין לימין. רצוי להתחיל מאישזהיא נקודה אמצעית על הצלע ולא בפינה. וכן לקחת בחשבון שצריך להשאיר איזה חצי ס"מ כאשר הרצועה תחזור לנקודת ההתחלה ותצטרכו לחבר את הקצוות שלה אחת לשניה. לפי החישובים שנתתי לכם בנוגע לעודפים, תופרים מרחק של חצי ס"מ מהקצה (seam allowance)   תשאירו פתח שאחת הצלעות כדי לאפשר להכניס את הספוג. את הסגירה עושים עם תך נסתר לפני שאנחנו מתחילים לעבוד על הקצוות. הופכים, מכניסים את הספוג בזהירות כדי שהאקרילן שמודבק עליו ישאר שטוח. סוגרים את הפתח עם תך נסתר. מתחילים לעבוד על הגימור.... אני עובדת קודם כל על הקצה העליון ואח"כ עוברת לעבוד על ההיקף הקצה התחתון. כמובן שעשיתי שימוש בצבע מחריד וממש לא מתאים רק לצורך
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת