00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תחילת הקיץ

גם אתם מתרוצצים כמו עכברים? או רק אני? כל יוני. אין סוף לאירועים -  ימי ההולדת, הארוחות המשפחתיות, מסיבות סוף השנה (בכיתה, בחוגים).

שלא לדבר על זה שבעבודה בכלל אין זכר לזה שהגיע הקיץ. כולם עובדים במלוא המרץ. כמה קרה ל- vacance המסורתי?

גם אצלנו, כמו שכבר הזכרתי, ימי הולדת למכביר: ליונתן, לי, להורים של בעלי, לאמא שלי. במסורת הרגילה אירחתי את יום ההולדת המשפחתי של יונתן. בן 8! הייתם מאמינים? הוא ממש גברבר קטן, דעתן ווכחן אבל כולו שלנו.

אז הנה כמה תמונות מה- party

 

 

פירות של קיץ זה הכי הכי. וזה עוד לפני שמתחילים הסברסים והתאנים האהובים עליי ביותר.

 

המלצה: את המעמד החד/רב פעמי הזה רכשתי בחנות החד פעמיים (שלווה) בבילו. 39 ש"ח, וחמוד לאללה. גם הכוסיות למאפין משם.

עוגת יום הולדת - מתחת למעטה השוקולד מסתתרת עוגת גבינה-שוקולד ספירלה של קרין גורן. הספירלות יצאו יפה, אבל לא מספיק יפה, אז הכל נעטף בשוקולד טעים.

אני לא משהו (בלשון המעטה) בקישוט עוגות . אפשר להגיד שאני אוהבת אותן "נטורל"?

יונתן קיבל מתנת יום הולדת גיטרה חשמלית (משלו). אמיתית ורצינית. הוא מנגן מדהים כבר יותר משנה, אבא שלו אחראי ללמד אותו. יש לו כשרון למוזיקה יוצא מהכלל. באמת משהו נדיר. הילד מנגן על החשמלית, כאילו נולד איתה.

וגם אלולה קיבלה משהו מיריד ימי הקיץ של נתנאלה. היה יריד כייפי ומדהים וכן ירבו.

הקשת המדהימה הזו, יצירתה של נרקיס שחף. צעירה מוכשרת ביותר. המוצרים שלה ואלולה שלי זה שידוך מושלם.

במקביל אני עובדת על קווילט חדש ליונתן. אל תצפו לתוצאות ממש בקרוב, כי לקווילטים יש נטייה אצלי לעבור הליך ארוך ארוך של הכנה ;) פשוט אני צריכה את המוזה והסבלנות בשבילם. וזה לא מגיע כל יום.

בזירת העץ, עשיתי שני דברים ממש פצפוניים. זוכרים, אני רק מתחילה ויש לי עדיין פוביית מכשיריים, אז אני לוקחת את הזמן לאט לאט.

היה לי משטח עץ ישן ששכב פה בבית, וממנו הכנתי את הלב הזה (התנסות בגיג'סו ובטרימר החדשים שלי).

מהחתיכה ההפוכה, הכנתי תמונה לחדר עבודה שלי. אבל לא צילמתי, נעלה אותה בפוסט הבא, טוף?

ואתמול מוקדם בבוקר, החלטתי שיונתן צריך שלט לדלת החיוורת שלו (או שלא ילך לאיבוד :P). אז לקחתי כל מיני שאריות של דיקט ולאטות, שילבתי עם בד ו:

אותיות שגזרתי מבד מגוהץ לפליזלין ותפרתי על לבד. הכל הודבק בגוטרמן למשטח העץ.

במיוחד אני אוהבת את הגימור/הצביעה של השלט הזה. לא צביעה בחום ולא שעווה וכו'. הפעם הטכניקה היא לצבוע עם ספוג רגיל ספוג בצבע עץ, כזה כמו של דקים. הגוון שבחרתי הוא אלון לדעתי. אחרי הייבוש, שכבה של צבע אקרילי, גם אותה הספגתי בספוג. ממש ממש טיפה צבע ולמרוח על הכל. בסוף, אחרי ייבוש לשייף בנייר זכוכית עדין.

 

זה נותן מראה יותר עדין וטבעי. אני הולך להשתמש בטכניקה הזו עוד בקרוב. והפעם על כורסת גינה מיותמת שמצאתי..איך לא, ברחובות גדרה.

אני חושבת שזהו, הגענו לסוף העדכון. מחר יום אחרון של הילדודס בבית הספר. לקחתם נשימה? מוכנים?

אלין.

לדף הרשומה

מציאות

יש לכם יכולת לשים לב לפרטים, ככה בצידי הדרך, כשאתם בכלל מרוכזים בפעילות אחרת? נניח את נוהגים, מדברים בסלולרי (רק עם דיבורית!) ואז קולטים איזה בצד הדרך נגיד איזה תיק יפה על מישהי? אז לי יש כזו. וזה השתלם לפני שבוע. אומנם הפרט לא היה מאוד קטן, אבל בכל זאת.

אז ככה, חזרנו מסידורי יום שישי (שכללו את קניית מתנת היום הולדת שלי - אקדח צבע וטרימר לעץ... , עכשיו עזבו שהיום הולדת שלי רק עוד שבוע. סבלנות היא לא הצד החזק שלי).. הסידורים התארכו ואנחנו כבר מאחרים לקחת את הילד, ובדרך בגדרה אני קולטת מתחת לאיזו מכולה, משהו לא ברור המון עץ: "איזי, תעצור לי עכשיו!", "אבל אלין, יונתן מחכה והוא כבר..." . אין ברירה הוא עוצר את הרכב, אני יורדת והוא ממשיך לדרכו.

והנה מה שמצאתי:

מיטה. זוגית, שלמה. עץ מלא. מצב מ-ע-ו-ל-ה. מדהימה! ואני אומרת לעצמי מי? מי? הפרייר שזרק אותה? ובכלל, מי הפראייר שלא עצר ואסף אותה? מזל שיש לי סטיישן, החבילה נאספה. למרות הבגאז' המכובדש הילדים נאלצו לשבת מכופפים ("אמא, למה את תמיד אוספת דברים מהזבל"?).

אני מגיעה הביתה ואומרת לעצמי, אבל מה? מה אני עושה עם עוד מיטה זוגית? ובכלל היא רק 1.40 מטר רוחב. אולי נשפץ ונמכור? אבל ידעתי שאם אני מתחילה בתהליך, אני לא ארצה למכור אותה בסוף. שיטוט קצר מאוד בגוגל Headboard ideas הביא אותי להפוך אותה לספסל. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לאזור החנייה שלנו.

העבודה הפיזית שהייתה כרוכה במטאמורפוזה של הרהיט הזה לא היתה קלה, אבל נהנתי מכל רגע, ואני שמחה שלא פישלתי והרסתי אותה. הידידות שלי עם עץ ומכשירים חמשליים באמת רק בתחילתה.

 

בעודי עסוקה בניגור הספסל, מגיעה השכן ממול ואומר לי "יא, זה את שלקחת את המיטה?"..אתם מבינים? הוא זה שזרק את המיטה...בניגוד לרצונו יש לומר, אבל בעידודה של אשתו :-). מעכשיו הודעתי לו, שאני מוזילה לו את עלויות הדלק ולעתיד, הוא פשוט יכול להעביר ישר אליי ולדלג על ביקור במכולות.

מאוד רציתי לצבוע אותה בתכלת אפור. אבל שיהיה יותר אפור מתכלת. כמו פעמים רבות בעבר, "רולטת הצבע" לא צלחה גם הפעם וזה יצא בהיר הרבה יותר מהדוגמא במניפת הצבעים. האנרגיה שלי נגמרה והצבע ישאר ככה.

עוד פאדיחה שעשיתי,  ולבסוף יצא לטובה, היא שלא שמתי לב למה שנתנו לי בחנות. אני תמיד צובעת רק בצבע על בסיס מים. אני שונאת את הסמיכות של צבע שמן, את הריח, ובעיקר את הניקוי של המברשות. אז כמו שאמרתי, לא שמתי לב פתחתי את הפחית ניסיתי את הצבע והריח ישר הסגיר שצבע על בסיס מים, זה לא הולך להיות. למזלי לא השתמשתי באקדח צבע (אותו הזכרתי למעלה). לא בגלל שלא ניתן - נהפוך הוא, אפשר להשתמש בו בכל סוגי הצבע  - רק המחשבה על ניקוי החלקים שלו אח"כ עם טרפנטין עושה לי רע. אבל מכיון שהספסל נמצא בחוץ, באיזור מקורה, אולי טוב שכך.

אלולי אימצה את הלוקיישן והעבירה את הצהריים בדפדוף בספרים על הספסל. [אגב, הגופיה מגולף קידס, נורא אהבתי!]

ואתם חושבים שבזה נגמרה ההתנסות בנגרות השבוע? אתם טועים.

יש אתר של נגרות עם המון תוכניות חינמיות Ana White, מכירים? אשה מהממת מאלסקה, נגרית בחסד. הרימה אימפריה וירטואלית מרשימה לכל הנוגע לתוכניות נגרות. שם מצאתי מבחר גדול של דברים שהצטרפו ל- to do list שלי.  הפרוייקט האשון שנבחר מהאתר של אנה, הוא זה:

אז הנה, בעזרתו הנאמנה של יונתן שלי שקדח ושייף, גם לי יש ורסיה תואמת. תכננתי במקור לתלות את זה אצלו בחדר, אבל בסוף זה מצא מקום ושימוש מתאים יותר בחדר העבודה שלי. אני מרוצה.

אני בהחלט מרוצה מההספק של השבועיים האחרונים ואני מקווה שזה ימשיך כך.

סופשבוע נעים וכייפי!

לדף הרשומה

אופקים חדשים?

מזה זמן רב שאני רוצה ללמוד נגרות. ממש ברצינות. הרצון צץ כבר אז כשהיינו סטודנטים והיינו צריכים שולחן לסלון. והכל היה כל כך יקר...אז החלטנו אני וחברי דאז-בעלי היום להכין שולחן לבד. אני זוכרת שהברגנו והשתמשנו בפינים, ואת פלטת השולחן ריצפנו באריחים. יצא מגניב, כמובן בהתייחס בטעם הבוסר שלי אז. מאז לא יצא לי כל כך להתנסות בנגרות "מאפס", כלומר מפלטת עץ. אומנם בדרך זכורה לי חוויה מפוקפקת בה אבא שלי ואיזי (בעלי) אמורים היו לבנות דק במקום אחת הערוגות הגדולות שהיו לנו בגינה. שעה לפני שאבא שלי מגיע עם כל הציוד, לאיזי היתה פריצת דיסק והוא היה מושבת. היה יום סגריר שמהר מאוד הפך ליום מבול...ומצאתי את עצמי במגפיים עם אבא שלי (גם הוא במגפיים) רטובים עד לשד עצמותינו ומרימים דק בקונסטרוקציה מאוד בעייתית (הדק למעשה היה החלק העליון של ערוגה יצוקה מסביב בבטון, כמובן רחוק מלהיות ישר או סימטרי, שחפורה חצי מטר לתוך האדמה). כך או כך, הדק הושלם על הצד הטוב ביותר שהתנאים הסביבתיים איפשרו ובערך מאז לא נגעתי בג'יגסו.

בשיחה נעימה עם טקסלית , מסתבר שישנה בחורה, לא רחוק ממני,  בנס ציונה  - איילה ארבל - שמעבירה סדנאות נגרות. התוצרים מקסימים ומה שאהבתי זה שלומדים לנגר מאפס. פלטה נקייה, וממנה ...אברקדברא אחרי 4 שעות יוצא מוצר מקסים.  אתמול הייתי אצלה בסדנא בפעם הראשונה. התאהבתי קשות. בעיקר במכשיר ושמו טרימר. אבל עליו עוד יסופר (אני מקוה, בקרוב).

איילה למדה נגרות והדריכה שנים רבות בתחום, היא מעבירה חוגים לגדולים ולקטנים ולהורה+ילד (קוסנפט משמח בפני עצמו). לא רק נגרות, הבחורה מוכשרת וגם מאמי אמיתית- מעבירה חוגי תפירה גם כן. למדתי אתמול המון, ובעיקר צברתי בטחון עם המכשירים. חזרתי בהיי רציני מהסדנא הזו ואני מחכה בקוצר רוח לעוד אחת ובהמשך להתחיל להתנסות לבד בבית.

 

חוץ מזה חברה טובה שלי ילדה בת אחרי שני בנים (אם היא קוראת את הפוסט הזה, אכלתי אותה, כי הרסתי את המתנה, אבל מצד שני עד שיש לי זמן להעלות פוסט אין לי ממש ברירה!).

אז הכנתי לה כריות לחדר, אותיו השם שלה. אותיות באנגלית הרבה יותר בעייתיות לתפירה מאותיות בעברית. לפחות אלו ספציפית. ירקתי דם עם ה- R וה- N, אבל יצא חמוד. בעיקר אני מרוצה משילובי הבדים.

ולסיום, זה מה שאני עושה בכל יום שישי בשתיים בצהריים. רואה איך הבן שלי מרגיש מלך העולם על גבו של סוס דוהר. נחת.

סוף שבוע ארוך וכייפי לפנינו, ושלל ארוחות חג בחג שאני הכי הכי אוהבת - שבועות.

נשיקות לכולם!

אלין.

לדף הרשומה

עושה שינויים

אז על חוסר היצירה שלי כבר התבכיינתי בפוסט הקודם ולכן לא נחזור על זה שוב. במקביל התחלתי להרגיש שחדר העבודה שלי (שיש לו דו-פונקציונאליות: הוא גם חדר העבודה האמיתית שלי (אני עובדת מהבית) וגם חדר היצירה שלי) לא "עובד" יותר בשבילי.

החדר הוא בעייתי בבסיסו: הוא אומנם מבודד מחדרי השינה שנמצאים בקומה השנייה, וזה מאוד נוח, אבל הוא חדר חשוך יחסית. יש לו חלון אחד שפונה אל תוך החנייה המקורה שלנו, כל שאין שמש ישירה.

לחדר הזה יש שירותים ומקלחת צמודים שבתאוריה זה ממש נהדר, הבעיה שבני הבית אימצו אותו כמחסן אלטרנטיבי: אוכל לכלבים, חומרי ניקוי ושאר גאנק, מה שאומר שהיום אני אפילו פיפי לא יכולה לעשות שם :-).

בקיצר מצאתי את עצמי מבואסת ואחרי הכל אני שם יותר מחצי זמן העירות שלי. לא יכול להיות שזה יהיה ככה, נכון?

אז בתור התחלה בחרתי צבע ממש בהיר כדי לצבוע אותו מחדש. גם מקודם הוא היה צבוע במין שמנת כזו. הפעם בחרתי תכלת בהיר בהיר עם נטייה קלה לאפרפר. באופן מפתיע (או שלא) זה הגדיל את החדר פלאים. האור חוזר מהקירות בצורה הרבה יותר משמעותית והוא פשוט נראה מואר יותר.

השלב הבא היה לבחור רצפת פרקט שתיתן חמימות ועם זאת תהיה בהירה ותתרום לאשלייה של חדר גדול יותר.

בחרתי בפרקט גרמני שהיה לי נסיון טוב איתו בדירה הקודמת שלנו (Egger). שלב בחירת הגוון היה ממש ממש קשה (ויעידו על כך חברותיי הקרובות שטירפתי אותן עם תמונות ואי מיילים).היה לי חשוב לא רק לבחור גוון בהיר אלא גם לדאוג שהטקסטורה של העץ לא תהיה עמוסה מדי. כי ישנם פרקטים מולבנים שכמות טבעות העץ שנראות על השטח שלהם יכולה להעיק והם פשוט לא מתאימים לחדר קטן.

בחדר בצורתו הקודמת, היה מדף ארוך ארוך של איקאה תלוי בערך בגובה הראש, על הקיר שנמצא ממול הכניסה. בדיעבד, אחרי שהורדתי אותו הבנתי כמה זה היה לא חכם לתקוע מדף בצורה כזו. זה הדבר הראשון שרואים כשנכנסים לחדר. זה תורם לתחושת הבלאגן ועומס הדברים. טעות קשה (שאם אפשר להמנע ממנה מה טוב. אם אין ברירה אז אין ברירה). אז עכשיו המדף הזה נעלם והותיר קיר חלק (לא ממש, התיקונים שלי עם שפכטל לא מושלמים), ויש תחושת אוריריות טובה.

 

מנורה עומדת קומפקטית ומינימלית מאוד, נותנת אוירה כייפית בשעות הערב

מדף העץ שנקנה לפני כמה שנים טובות, אוהבת אותו מאוד מאוד.  מתחת רמז לעבודה שמרחשת ברוב היום פה.

אחת מתורומותיה של אחותי, לפני שהחליטה לנטוש אותנו לטובת קליפורניה, היתה כרית ענקית שאותה ייעדתי לחדר, ככרית רביצה כייפית. אין כמו טלאים...

עשיתי אותה מעט גדולה ממידותיה, כי דאגתי שלא אוכל לדחוף את כרית המילוי בקלות פנימה...אז כפתרון, קשרתי את הפינות בסרטים.
 שובב ומוסיף חן. לדעתי כמובן.

והנה אני, מרוצה מהשינוי הטוטלי בחדרי המחודש.

השלב הבא יהיה במחינתי לטפל בדלת הכניסה שלנו. הגיע הזמן, נכון?

לדף הרשומה

חופשה כפויה

כמו ששמתם לב, לקחתי חופשה לא צנועה מהבלוג. שום דבר מרצוני, פשוט יותר מדי דברים לאשה אחת כדי גם לאפשר לי לכתוב פוסטים. כדי לחדד, אפילו כתיבת הפוסט הצנוע הזה מתפרשת על יותר מחמישה ימים.

אחרי קידום בעבודה וכניסה לנעליים גדולות מאוד, זה הצריך נסיעה של 10 ימים לארה"ב לעשות חפיפה. ואז חזרתי לטירוף של עבודה. לא עברו שלושה שבועות ובעלי היקר נסע גם הוא לעוד 10 ימים בארה"ב..ואני נותרתי פה עם הילדים, העבודה והגראדים. בתזמון הכי גרוע שיכול היה להיות, באותה שניה שהוא התיישב במטוס, נפל באיזור הגראד הראשון ופה החלו 6 ימים של שכרון חושים - לילדים אין בית ספר, אני מנסה לג'נגל בין משרה מלאה++, עבודות הבית, בייביסיטר, אזעקות וכלב מופרע אחד שלא מפסיק לקפוץ מעל הגדר שלנו (גובה של 1.50...).

היה תענוג... לא. לא היה תענוג. אז הנה לכן תשובה מפורטת על למה, למה אני לא כותבת כלום. במקביל גם כמובן שלא עשיתי שום כלום יצירתי, כך שלא הפסדתם! טוב בואו לא נגזים, ממש טיפה עשיתי. קודם כל הייתי מאוד יצירתית בשופינג בארה״ב. קפיצה של 10 ימים לצורכי עבודה שלשם שינוי איפשרה זמן פנוי מדי פעם. ועוד מתנה קטנה שעשיתי לחברה טרום-לידה. וגם כמה דברים עם הילדים ואולי כדאי שאני פשוט אשתוק וגם אראה?

אז הכנתי לי רשימת קניות קטנה בטרם נסעתי. אחד מהדברים שחובה היה עליי להביא זה המכשיר המהממם הזה. עושה מיני דונאטסים מקסימים וחינניים ובעיקר לא מטוגנים. זו היתה אהבה ממבט ראשון ואני עדיין מאוהבת וכך גם שאר בני המשפחה....והשכנים....הורי ילדי הגן של אלה...וכל מי שזכה בטעימות. 

הילדים בעיקר אוהבים את החלק של הקישוט והם מצטרפים תמיד לשלב הזה.

 

מי שנורא רוצה לעשות גם, יכול להשתמש בקלות בתבנית מיני דונאט שנמכרת פה בארץ. אותה בלילה (תסתכלו באתר האמריקאי של SunBeam - יצרנית המכשיר) פשוט מכניסים לתנור. אני די בטוחה שהטעם והמרקם יצאו מאוד דומה. ועדיין כל ה- fun של הקישוט הוא אותו דבר.

אחד המוצרים האחרים שתכננתי לקנות, היה הערכה המגניבה הזו (William-Sonoma):

 

והיא כבר נכנסה לשימוש לכבוד חזרתו ל אבא הביתה...

 

הפיתויים בארה"ב קשים מנשוא. למזלי אני חוטפת גועל אחרי כמה שעות של סיבוב בחנויות, אז זה ככה מחזיק אותי קצר מבחינת הקניות. ועכשיו עם ההגבלות של המזוודות בכלל צריך לחשוב טוב טוב מה אתה קונה ומחזיר הביתה ומה ישאר שם. אז באמת הפעם לא קניתי שום דבר שקשור ליצירה. לא יודעת....גם הגעתי לרוויה כזו וגם יש לי כל כך הרבה דברים בבית שעדיין לא עשיתי בהם שימוש (להלן הכותרת של הבלוג).. אבל כן לא יכולתי לוותר על הסלסלות קרמיקה המקסימות האלו מאנתרופולוגי:

והכוסות האלו שאני מוקסמת מהן

בקצת היצירה שהיתה לי בתקופה הזו, הכנתי מתנת טרום-לידה לחברה. סופסופ יצא לי להשתמש בספר הרקמה היפני שקניתי ממש מזמן. אומנם עבודת נמלים רצינית, אבל התוצאה מצאה כן בעיניי המקבלת ולכן זה היה שווה את כל המאמץ.

בזה נסיים? שיהיה לכולם חג פסח משפחתי, טעים וחופשה נעימה (למי שלוקח).

אלין.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת