00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיום פרק

הנה זה מגיע, אלולה שלי "עולה כיתה" ואחרי חממה בת שנתיים בגן הכי נפלא בגדרה -באחריות! היא עוברת למערכת הגדולה, לגלגלי השיניים של מערכת החינוך (ביקורת על המערכת לא תהיה בפוסט הזה. אני מחזיקה את עצמי).

אני חייבת לשתף את כולם לטובת הסיכוי שמישהו שגר בסביבה ומתלבט או מחפש גן, יעשה את ההחלטה הנכונה.

עם יונתן היו לנו מעידות - ילד ראשון, מה כבר הבנו? אבל עם אלולה, הבחירה היתה מאוד מוצלחת.

גן כמו במושב, מנוהל על ידי עמליה ועופר כהן. בקפידה הם בחרו צוות גננות מדהים. אחת אחת משכמה ומעלה. אוהבות את הילדים, כל כך רכות איתם. הכל בלי זיוף, בגובה העיניים. הגן אסטטי ורחב ידיים וממש "כמו במושב". אלולה זרחה שם מאושר במשך השנתיים האחרונות וזה שווה הכל.

נשבעת שחיפשתי בכל כוחי, מה לא טוב, מה לא נראה לי...ולראשונה - פשוט לא מצאתי!!!  אלו העובדות.

בכל מקרה, מעבר להמלצה החמה, רציתי לשתף אתכם במתנה שלי לגן. רציתי משהו שישאר שם מאיתנו ויוסיף לאוירה הזו, של גן "של פעם", חמים ובייתי כמו שהגן הזה הוא. אז החלטתי להמשיך ולהשתפשף על הניגור. חזרתי על המדף שכבר עשיתי לחדר עבודה שלי, כי חשבתי שהוא מתאים ושימושי מאוד לגן ילדים.

החלק שאני הכי אוהבת  בעבודות האלו זה הגימורים הלא מושלמים, כמו ראשי מסמרים משופשפים, או פינה שאין עליה צבע:

בנוסף החלטתי גם לנגר סלסלת עץ פשוטה. השתמשתי בדאקל וינטגי, שיושב אצלי כבר איזה שנתיים, כדי לקשט אותה. הסלסלה לא יצאה מושלמת, אבל היא מושלמת באי המושלמות שלה ;) בעיקר הגורם הוא עץ שנחשף לטמפרטורה משתנה ולחות וקיבל בטן. קשה ככה מאוד לקבל משהו פלס. בכלל לא אפשרי האמת. אבל עם כוח פיזי מתון ובחיבורים, ואחרי שכבר חיברתי וצבעתי, עושה רושם שזה יצא בסדר.

ושוב הגימורים האהובים - צביעה של צבע כחול אפור בתחתית וגוון של לבן שבור מעל. צביעה שלומפרית משהו, אבל מכווונת.

מי שמחפש פרוייקטים קלים כקשים בעץ, נא לסור לאתר של Ana white. משם לקחתי את התוכניות לנ"ל. יש שם כל כך הרבה תוכניות מקסימות ואני צריכה שנה של עבודה ברצף כדי להספיק כל מה שאני רוצה לעשות.

אז כן. זו המתנה שלי לגן המופלא הזה.

 

עוד פרידה שאני רוצה לתקשר היא הפרידה של תהל - טלאים מביתה העירוני. תהל עוזבת את העיר הגדולה לכיוון הצפון הרחוק ועושה גראז' סייל שווה ביותר ב- 10-11 לאוגוסט [פרטים פה]. נראה שהולכים להיות שם דברים חבל"ז!  אם יוצא לכם, נראה לי שווה.

כמו זה:

 

ומה עוד באמתחתי? אהה, אוקי...זוכרים את האותיות שהכנתי לחברה שלי? (כמובן שהיא כבר נכנסה לבלוג וכצפוי אלמנט ההפתעה נעלם לו). אז עד עכשיו עוד לא הספקתי לבקר אותה! והיא כולה גרה פה ברחובות 10 דקות מפה...כן אני עסוקה. בכל מקרה זה דווקא השתלם לה שלקח הרבה זמן, כי בזמן הזה גם הצלחתי להכין לה את התמונה הזו על עץ. שוב דאקל וינטגי שעושה את כל הקטע ועבודה על יישון העץ. אני מאוהבת בתמונה הזו. מה אתם חושבים? נחמד לחדר ילדים?

איך מתאים לי שעכשיו יום חמישי בערב. עמלתי כל השבוע, גינגלתי כמו מטורפת בין ילדים, עבודה, מטלות. לא יכולה לחכות יותר להזרק על הספה ולהמשיך לקרוא את הספר מתח שלי. שיהיה סופ"ש נעים.

לדף הרשומה

הדרכה מצולמת - כרית עם סיומת...אלו בלי השם

טוב, אז נכנעתי ללחצים ומצאתי זמן מוקדם בבוקר כדי לצלם לכם את ההדרכה הזו.

איך מכינים כרית כזו:

 

 או כזו:

 

או כזו:

 מכיון שלא ממש הייתי צריכה עוד כרית כזו, וזה ממש רק לצורך ההדרכה, עשיתי חצי כרית...אז פשוט אני רוצה להוריד ציפיות לגבי תמונה של מוצר סופי

אז מתחילים במצרכים:

* ספוג בגודל ובעובי שרוצים. אם יש ספוג שהוא דק מדי, פשוט תעשו ספוג-קומותיים. אני מדביקה שכבה על שכבה עם גוטרמן. זה ממש כאילו קניתי ספוג עבה יותר.

* משטח אקרילן, מספיק כדי לכסות 2 צדדים של הספוג + 2 ס"מ מכל צד.

* בדים (אם רוצים אפשר לשלב 2 בדים, אחד לרצועה שמקיפה את הכרית ו- 1 לפני הכרית). אפשר גם לעשות בד מטלאים (כמו שאני השתמשתי לרצועה המקיפה בתמונה השלישית למעלה.

* חוט ומחט, סיכות

שלב ראשון - חותכים:

- חותכים את הספוג בדיוק לגודל הרצוי. אפשר עם סכין יפנית ואפשר עם מספריים.

- חותכים גם  2 חתיכות ממשטח האקרילן לאותו הגודל + 2 ס"מ מכל צד.

- חותכים 2 מלבנים/ריבועים מהבד שמיועד לפנים של הכרית. הגודל צריך להיות גודל הספוג + 2 ס"מ להוסיף לכל צלע.

- חותכים רצועה ארוכה מספיק כדי להקיף  את כל הכרית. גובה הרצועה צריך להיות עובי הספוג + 2 ס"מ.

אם אין מספיק בד לרצועה אחת, לא נורא, אפשר לחבר רצועות אחת לשניה.

שלב שני - תפירה הכיסוי:

כאן אני אתן לתמונות לדבר, אבל שימו לב לטקסט על התמונות, ייתן לכם עוד מידע

רצוי להדביק עם גוטרמן את האקרילן לצידי הספוג. פשוט עושה את הכל יותר נוח לעבודה.

מצמידים את הרצועה ימין לימין. רצוי להתחיל מאישזהיא נקודה אמצעית על הצלע ולא בפינה. וכן לקחת בחשבון שצריך להשאיר איזה חצי ס"מ כאשר הרצועה תחזור לנקודת ההתחלה ותצטרכו לחבר את הקצוות שלה אחת לשניה.

לפי החישובים שנתתי לכם בנוגע לעודפים, תופרים מרחק של חצי ס"מ מהקצה (seam allowance)

 

תשאירו פתח שאחת הצלעות כדי לאפשר להכניס את הספוג. את הסגירה עושים עם תך נסתר לפני שאנחנו מתחילים לעבוד על הקצוות.

הופכים, מכניסים את הספוג בזהירות כדי שהאקרילן שמודבק עליו ישאר שטוח. סוגרים את הפתח עם תך נסתר.

מתחילים לעבוד על הגימור.... אני עובדת קודם כל על הקצה העליון ואח"כ עוברת לעבוד על ההיקף הקצה התחתון.

כמובן שעשיתי שימוש בצבע מחריד וממש לא מתאים רק לצורך ההדרכה וכדי שתראו אותו טוב. אבל אני כן ממליצה להשתמש בצבע בולט וכזה שכן מתאים לבדים, כי זה כל היופי.

כך עוברים מלמעלה למטה, אבל עושים זאת רק כאשר מגיעים לסוף ההיקף. רצוי גם למתוח קלות את החוט, זה יוצר כיווצים נחמדים כאלו.

נו? נכון שהשד אינו נורא כל כך??? 

לדף הרשומה

פינת טיפוח

אין טעם להכחיש יותר. הילדה שלי שעד לא מזמן חשבתי שלגמרי נכנסת למשבצת ה- tomboy, ממש לא. בכל רמח אבריה, חד משמעית מדובר בנסיכה, גנדרנית, מתקשטת ו"חגיגית".

העיסוק שלה באופנה גובר לאחרונה. היא כבר מתאימה בגדים, בדים וצבעים ואין מזה מנוס. שלא לדבר על וטו מוחלט לכל מכנס קצר כארוך. "אפשר ללבוש חגיגית?" זה המשפט השגור בפיה בימים אלו.

שלא תבינו לא נכון, זה לא שלילי וזה לא שזה לא מוצא חן בעיניי, פשוט אין לי מושג מאיפה זה הגיע כך פתאום. כמו שאמרתי, עד לא מזמן הייתי בטוחה שהיא הכי טום-בוי.  כן, למרות המראה העדין שלה. והאמת, אני גם לא דוגמא למופת. בואו נגיד ככה, טיפוח והתנגדרות זה לא ממש my middle name. אבל בשטח, עובדתית זה מה יש.

הנה היא פה פוזות למצלמה לפני מסיבת הסיום של הגן (היתה מסיבה סופר מדהימה יש לומר).

מבחני "מסתובבת/מתנפנפת" אם לא זיהיתם

[טוב האחרונה, פחות מדגישה את ה"גברת" שבה.]

נו, חזרה לענייננו. אז היה ביקוש ואני הרמתי את הכפפה. כן, לא חשבתי שנגיע לזה, אבל הגברת זקוקה (עם דגש לזקוקה) לפינת איפור וטיפוח. :P

ומכיון שאני רק מחפשת סיבה להפעיל את הכלים החדשיים שלי, קפצתי על ההזדמנות .

האתגר הפעם היה יצירת הלב הקטן שבצדדים. עשיתי אותו עם גיגסו וזו היתה הזדמנות מצויינת להתאמן על השליטה בו. הלב יצא עקמומי להפליא וכפרי להפליא, בדיוק כמו שדמיינתי אותו.

הוספתי גם מדף, שיהיה לגברת מקום אחסון.

מעל נתלתה מראה שקניתי לה לפני כמה חודשים וצבעתי אותה מחדש. הצבע לא הבחירה הראשונה שלי, לאור הנטייה החזקה שלו לסגול, אבל אלה דווקא אוהבת סגול והיא ממש רצתה "כזה בדיוק", אז יאללה זרמתי איתה.

הפעם החלטתי להשתמש בצבע לבן עם נטייה קלה מאוד לסגלגל (לא משהו שתוכלו לזהות בצילום) בעיקר כי החדר שלה כבר נהיה כל כך צבעוני ורציתי יותר שקט בזירה.

אחותי הורישה לי שרפרף קטן של איקאה לפני שהיא טסה לחו"ל. נתתי לה אותו והכנתי לה כרית מושב קטנה. בדים של Sarah Jane האחת והיחידה!

אני מאוד אוהבת את הכריות האלו, עם הסיומת ואין לי מושג איך קוראים להן (אם יש בכלל שם). זו לא פעם ראשונה שאני מכינה כאלו. זוכרים את זו? ואת זו?

ותמונה אחרונה של החדר, בפורמט לא פולרויידי...הבנתם כמה צבעוני?

וכמובן שאני לא יכולה לפסוח על יונתן שלי, גם לו מגיע, נכון?

אז באיזה בוקר ראשון שתוכנן מליון פעם עד שיצא לפועל, נפגשנו אני ועוד שתי חברות טובות ועשינו לנו מן מדפון עם לוח גיר. זה סופח מיידית על ידי יונתן  העשייה היתה קומדיה של טעויות. ועומס חום. אבל היה כיף לאללה ובסוף יצאו מוצרים משגעים.

והגימור שאני נורא אוהבת, בדומה לשלט כניסה לחדר שעשיתי לו

ומספיק יצירה, אבל מה יהיה עם החופש הזה? אני אישית מודאגת מאוד מחודש שלם שאני צריכה להעביר עם הילדים תוך כדי עבודה, עד שגם אני יוצאת לחופשה. אלולה בגן עד תחילת אוגוסט, אבל יונתן מסיים את הקייטנה כבר בסוף שבוע זה. למישהו יש המלצות למקומות בילוי מגניבים עם ילדים (ולא סגנון פינת ליטוף) ושניתן לשרוד אותם על אף החום הכבד ? ייאוש....

לדף הרשומה

1 על 1

כמה פעמים יוצא לכם לבלות רק עם אחד מהילדים שלכם? לעשות משהו ביחד, ככה בלי האח או האחות? לא הרבה ת'אמת. לפחות אצלי זה ככה. כשהייתי אצל איילה ארבל בסדנת הכוננית (שאין, אין עליה..ואני מרוצה ממנה עד הגג, ולמדתי כל כך הרבה מהסדנא הזו) היא הזכירה את סדנאות הורה+ילד שהיא עורכת בסטודיו שלה. התאהבתי בקונספט וידעתי שזה פתרון מעולה, בדיוק אותו זמן איכות עליו דיברתי. ועם זמן האיכות הזה עוד מוליד מוצר שחוזרים איתו הביתה, גאים,  אז עוד יותר טוב.

לא היה קשה לשכנע את יונתן לאחר צהריים כייפי כזה. בתור כזה שתמיד מתבונן על אמא יוצרת, ורוצה להיות חלק מזה, הוא מאוד שמח לדעת שהנה ההזדמנות שלו ל"צאת לסדנא" ו"לעשות לבד" מגיעה.

איילה מאפשרת לבחור אחד משני מוצרים: ארגז כלים (מתוק מתוק מתוק) או שרפרף ילדים (לא פחות מתוק). יוני בחר בשרפרף, כי הוא תכנן שזה יהיה אחלה מושב בשבילו כשהוא מנגן בגיטרה.

והנה תהליך העשייה, בתמונות שבסופו התקבל אחלה רהיטון לחדר.

[הגיג'סו - בלי פחד, יונתן התרגש לגלות שהוא הולך לנסר...]

[עזרה לאורך כל הדרך , עם דגש גדול על הבטיחות]

[חתכנו, ועכשיו צריך לשייף. יונתן מלך בשיוף]

[חותכים ביחד - לא לדאוג, עצרתי את הפעולה של הג'יגסו כדי להסתכל עליו. כמו שאמרתי, בטיחות מעל הכל!]

[נחת , יונתן מסמן מקום לחורים שיצטרך לקדוח עוד רגע]

[ה- highlight, מקדחת עמוד, הילד מתפעל אותה באמצעות משהו שמזכיר קצת הגה של ספינה. יונתן היה בעננים בשלב הזה]

[ןעכשיו מבריגים בדיוק בחורים שקדחנו]

[שלב הצביעה]

[הרעיון המדליק שלו, לכתוב על השרפרף "רד ממני"]

[חיוך מלא סיפוק, נכון?]

שעתיים ומשהו של כיף, ואם ניקח בחשבון את הערך המוסף החינוכי - הראנו לילדים שגם הם יכולים. במו ידיהם. וכן, דברים לא נופלים מוכנים מהעצים. יש מישהו שעובד קשה כדי ליצור אותם. ועוד מיומנות לחיים...זה לא מבוטל, נכון? ממליצה מכל , בין הסרטים, לבריכה, ללונה פארק, לטיולים ולאוכל, גם קצת 1:1, כן?

לדף הרשומה

מציאות 2

עוד נסיעה לגן הילדים...ובדרך "אוצרות גדרה". הפעם חזרתי עם כסא גינה, שהיה במצב ממש לא נורא. לצערי התמונה שתכננתי להעלות כאן, נמחקה באופן מסתורי. אז תאלצו לדמיין: מכולה, חצץ, כסא חבוט ושחלק מהצירים יצאו ממקומם. רואים זאת בדמיונכם? ;)

תכל'ס, הקטע הכי מעיק עליי בצייד הרהיטים המוזנחים הוא לרדת מהאוטו ולאסוף את המציאה. זה לא מעצלנות...פשוט אני מובכת משהו. בעיקר קשה לי אם המציאה התגלתה סמוך לפח הזבל של בית. עם מכולות אני עוד יכולה להסתדר  ככה אני בודקת שאף אחד לא מתסכל עליי בעין עקומה. "ומה יגידו השכנים?" זה כבר לא משנה, כי השכנים כבר מודעים היטב, והם גם שייכים לזן אוסף המציאות.

בכל מקרה, התגברתי על המבוכה וכמו גדולה הוא נאסף לבגאז'. לא היתה עליו הרבה עבודה, בעיקר חיבור של אחד הצירים שיצאו ממקומם, שיוף וצביעה.

גם כאן, ה"יישון" של הקצוות לא נעשה בשיטת השעווה...אלא עם שכבת צבע עץ בגוון טבעי, וישר מעל פוליאור או אוניאור.

ולסיום, תפרתי 2 כריות  (לכל מי שתהה אם הזנחתי את התפירה).

מה שמגניב בכסא הזה שהוא גם נשכב אחורה למיטה. השענות קלה, ועוברים למצב מאוזן.

הצרה היחידה היא שאין לי איפה לשים אותו. הגינה היא כמובן היעד הראשון, אבל בהתחשב בעובדה שיש לנו כלב שובב ונגסני, אני נותנת לכריות בדיוק יומיים (אם לא פחות) לשרוד. אבל אני לא אוותר עליו בקלות, ובסוף גם לו אמצא מקום ראוי, שהוא לא החנייה שלנו. [טוב, כנראה שכן החנייה שלנו...]

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת