00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פוסט ארוך על תקופה ארוכה בלי כתיבה

הכתיבה של הפוסט הזה כבר נמשכת איזה שלושה ימים. בחיי.הרבה בהיות במסךת הפסקות בכתיבה. אני אפילו לא בטוחה איך אני מתחילה אותו. אחרי הפסקה די ארוכה (חודש וחצי), זה יותר קשה מסתבר.

המילים לא נשפכות מעצמן ואני לא יודעת מאיפה "לתקוף" את הפוסט הזה. ובכלל, זה לא שיש לי איזה משהו ממש חשוב או מסובך לשתף בו. טוב, אולי פשוט בלי יותר מדי חשיבה, אני אכתוב טיפה על ניו יורק, וטיפה על היצירות האחרונות. הולך?

בתחילת חודש שעבר ארזתי מזוודותיי ונסעתי לארה"ב לעבודה. תוכנן לי מסלול מהנה מצפון קורליינה לבוסטון ולקינוח 4 לילות בניו יורק עם אחותי. מנסיעה לנסיעה אני מתחילה להרגיש יותר ויותר "בבית" כשאני מגיעה לצפון קרוליינה. אני מאוד אוהבת את האוירה, היערות האינסופיים, החברים שלי לעבודה, המלון הרגיל שלי, הקניות, האוכל, הדרכים מוכרות, ואני אפילו כבר לא נלחצת בנסיונות לפענח את הרמזורים.

לצערי הרב, איחורים משמעותיים בטיסות הביאו אולי ליעד המיוחל 8 שעות מאוחר מהמתוכנן. זה קצת דפק לי את התוכניות (בלשון המעטה) והייתי צריכה לעשות את הסיבוב המתוכנן שלי הרבה יותר מהר ממה שרציתי. באופן מאוד מוזר, הפעם זה לא היה מסע קניות Craft נכנסתי למייקלס, ול- AC Moore ולג'ואן, אבל הייתם מאמינים שממש, אבל ממש לא התחשק לי לקנות כלום? יש תקופות כאלו, מה לעשות. הסתובבתי בין המעברים וואלה, לא ממש הייתי צריכה שום דבר ולא ממש ראיתי שום דבר שהפיל אותי, אז לא חייבים, נכון?

אבל לא כך היה הסיפור בביקור שלי ב- Home Depot, שם ממש רציתי להוריד מדפים, מזל שיש הבדלים בחשמל, כך ויתרתי בלי יותר מדי מצפון על מלטשת, מסור, חלקי עץ וכו'. כל מיני דברים שגם ככה לא היה לי סיכוי לקחת במזוודה.

הנה ראו את מחלקת העץ, וזה רק בערך שישית מהגודל שלה. דמיינו שבא לכם עץ ועוד כמה דברים ובמקום לחטט רגלינו לאיזה מחסן עצים שכוח אל, על הדרך עם קניית מנורות וצבע, גם מעמיסים כל מה שצריך.

אחרי מספר ימי עבודה מתישים בהחלט, התפניתי להפגש עם אחותי האחת והיחידה בניו יורק. 4 ימים מלאים של כיף חיים חיכו לנו. ניו יורק, לא אכזבה, מדהימה כהרגלה. הלכנו ללא הפסקה וכייפנו לנו. הרגל שלי שבקה חיים כבר ביום הראשון שם (תוצאה של עמידה ממושכת על עקבים - Business outfit). התפתחה לי איזו דלקת כנראה בגיד של הקרסול או השריר, מי יודע והייתי נון סטופ על משככים, כדי שבכל זאת אוכל להנות מהטיול.

כמה תמונות ככה לחשק....

[איזה מזל שהספקנו את ניו יורק לפני הסערה הגדולה. מזל גדול.]

אחרי שחזרתי לארצנו הקטנה והחמה והתאוששתי מהג'ט לג, התפניתי לסיים את פרוייקט העץ שהתחלתי עוד לפני הנסיעה. די הרבה לפני הנסיעה. כן, למרות שלקח לי כאמור הרבה זמן, אני מאוד מרוצה מזה שסיימתי. זה מסוג העבודות הפרקטיות האלו. מזה זמן רב שאני צריכה מקום טוב לאחסן את הירקות האלו, שאנחנו לא נוהגים לשמור במקרר: תפוחי אדמה, בטטות, בצל, שום. כשנתקלתי בעבודות של הבחור המוכשר הזה באטסי, ידעתי שאין סיכוי שאני אוכל להזמין דבר כזה לארץ, ולכן ישבתי ותכננתי את העבודה בעצמי וזו התוצאה. מה שלקח לי זמן היה לפענח נכון את עניין הזויות ועכשיו בדיעבד זה היה ממש פשוט.

 

וכן - לא שמרתי על הסדר והתגנבו שם כמה פלפלים לאיזור הבצל והשום. בטוח זה עבר לכם בראש. נכון?

עוד פרוייקט שמאוד רציתי לעשות, כבר הרבה זמן, זה תמונה מעץ משטחים. המשטח הגועלי במיוחד שמצאתי פה באיזה גבעה, כולו מעופש, מלא בבוץ..אבל אלו המשטחים הכי שווים. אלו שישבו בשמש ובגשם וקיבלו את הגוון המיושן הזה. הרבה יותר שווה ממשטח חדש אם אתם שואלים אותי. כשאספתי את המשטח לבגאז', שאל אותי יונתן: "אמא, תגידי, למה את תמיד אוספת הכל?" . הוא נכח לא פעם ולא פעמיים, בעצירות פתאומיות של הרכב ואיסופים של דברים שונים ומשונים. נראה לי שהוא גם קצת נדבק ממני כי לאחרונה הוא בעצמו דרש לאסוף צמיגים ישנים. אין לי מושג מה הוא עושה איתם, אבל כמובן שלאור האמירה שלו, אני לא ממש בפוזיציה לויכוח.

אז כמה שנראה פשוט, לקח לי לא מעט זמן לעבוד על התמונה הזו עד קבלת התוצר הסופי. האתגר הראשוני היה בהחלט פירוק המשטח. תתפלאו כמה מסמרים של 6 ס"מ, חלודים ועקומים יכולים להחזיק. לעזרתי הגיע האיש היקר ופירק את כל הסיפור חת-שניים.

אחר כך ניסור, חיבור,שיוף, צביעה ושוב שיוף של כל העסק למשהו שנראה כמו בסיס טוב להעביר אליו תמונה.

האתגר הבאמת רציני פה היה איך מעבירים תמונה עם הרבה פרטים, לעץ מאוד מחוספס. כל השיטות של אצטון, טינר וכו' לא עבדו פה. חיפושיי אחרי נייר קופי (נן, זה המלכלך של פעם) עלו בתוהו. ואז נזכרתי בנייר קופי של הרקמה שקניתי לפני כמה שנים. עבודה ארוכה של חריטה כדי להעביר את הציור לעץ. אחר כך כשכבר הכל הועבר (איפה יותר ואיפה פחות) עברתי על הכל עם טוש פרמננטי. כאמור, הרבה עבודה, אבל אחלה תוצאה.

את התמונה לקחתי מהאתר המצויין והלגמרי חינמי של The Graphis fairy. הבלוג הזה מתמחה בתמונות וינטגיות צרפתיות בעיקר, ויש בו המון המון רעיונות נהדרים לשימוש בהם. הנה לינק ישיר לכל התמונות,מסודרות לפי נושאים.

טוב, מאחר והרבתי במילים, בואו ניגש ישר לתמונות.

 

ומבט על הקיר בסלון. זה קיר ענק שהרבה זמן לא ידעתי מה לעשות איתו. כרגע הוא כמעט ריק אבל אני מתכננת למלא אותו לאט לאט בדברים יפים. 

ובלי קשר, שמתם לב שהתחילו למכור צבעונים בחנויות הפרחים? זה ממש סימן שהגיע החורף.

דבר אחרון בהחלט: אני מאוד רציתי לשתף עם התרגשות גדולה שלי. בימים אלו, אני בעיקר קוראת המון המון אתרים יפנים. לא, לא התחלתי ללמוד יפנית...אב-ל - אני נוסעת ליפן!!! כן. חלום שלי שמתגשם באמצעות העבודה. אני נוסעת ליפן ואני לא מאמינה. עדיין. ההתרגשות פה גדולה למרות שזה עוד חודש. ואין לי המון זמן שם, אני מתכוונת לנצל את הזמן המועט כמה שאפשר. כמובן שתוך כדי אני צריכה גם לעבוד, אבל זה מחיר קטן מבחינתי. לשמחתי הרבה יש לי את הבעל הכי מפרגן בעולם, וגם כשהנסיעה הזו נפלה על חופשת חנוכה, הוא לא היסס ואישר שהוא יסתדר פה ושאסע בכיף. ולהסתדר עם שני ילדים ועבודה ושני כלבים...וואי וואי זה לא קל! אז לא יודעת אם הוא בכלל קורא את הפוסטים שלי. ואם לא (וכנראה שלא) בכל זאת אני מודה לו על היותו הכי נפלא. ולא רק בזכות זה, אלא בכלל.

לדף הרשומה

עודף מרץ

אוקי, יש את הקטע הזה שתמיד סובב סביב זמן-יצירה. מכירים? כאלו שרוצים ליצור אבל טוענים שאין להם זמן. כאלו שטוענים כנגדם שזמן זה עניין של סדר עדיפויות ומי שרוצה מוצא. אני מאלו שטוענים גם וגם והשבוע הוכחתי לעצמי שכן, אין לי המון זמן פנוי ליצירה, אבל כשאני ממש רוצה אני אמצא אותו גם אם זה על חשבון שעות שינה.  כשיוצא מן חג שכזה, שמתחבר לסופ"ש זה ממש אידיאלי מבחינתי. סופ"ש מאפשר מנוחה, מילוי מצברים, בלי הלחץ הזה שהנה ביום ראשון חוזרים לטירוף של השגרה. ושחייבים לוותר על משהו: או מנוחה או יצירה ואז הנה עוד 3 ימים שלמים באים מבלים עם המשפחה וגם אפשר לקחת את הזמן ליצור בלי שזה ישב על המצפון או יהיה על חשבון מישהו אחר (בן הזוג לדוגמא). אז החג הזה לגמרי עשה את שלו. וכל כך הייתי צריכה את ההפסקה הזו. עשיתי המון דברים, חלקם התחלתי לפני וסיימתי עכשיו חלקם התחלתי וסיימתי (יש!)

אבל עוד לפני שאני מתחילה עם התמונות של התוצרים, הנה תמונה משפחתית (חוץ מהצלם), משפחת רון - ראש השנה 2012:

ועוד משהו פעוט, אבל מהסוג שאותי מאוד משמח ושהייתי חייבת לחלוק איתכם - כשקנינו את הבית, היה פה עץ אפרסק בוגר שפירותיו היו קטנים ומצוקמקים במיוחד. כל אביב הוא נותן פריחה מטורפת ויפיפייה (לדעתי גם שיתפתי אתכם בכמה תמונות). הנה מצאתי פה, אבל עד עכשיו הפירות לא היו מתפתחים מעבר לאפרסקים קטנים ובוסריים.

גם השנה לא היה לנו זמן לטפח אותו במיוחד, אבל כנראה שההשקייה המסודרת בגינה, והגשמים הברוכים בחורף האחרון עשו טוב לעץ הזה. לא היו לנו ציפיות גדולות ממנו, אבל נכונו לנו הפתעות גדולות. העץ צמח בצורה בלתי רגילה. כמויות הפרי שהיו עליו הביאו אותו למצב שהענפים ממש קרסו תחת הנטל ונאלצנו לדלל את פירותיו בצורה משמעותית. כל זה לא מנע ממנו לתת עוד ועוד פירות. ורק בחודש האחרון (כן, העץ שלנו הוא סוג של late bloomer ) פירותיו בשלו והתחלנו לקטוף אותם. התחלנו ועודינו ממשיכים, כמויות שלא היו מביישות מטע חקלאי. הפירות שלא רוססו מעולם, עם טעם, ריח וצבע גן עדן.

מחלקן עשיתי עוגת אפרסקים, רובם פשוט נאכלו ואני בונה על איזה ריבת אפרס'קים בקרוב. כל הקטיף הזה, גורם לי לחשוב על ההחלטה הנבונה שעשינו כשעברנו מהעיר למושבה. הירוק, החוץ הזה, שכולו שלי, שלי, פשוט אושר גדול. טוב, נסחפתי קצת, בכל זאת אילו רק אפרסקים. בואו נחזור לענייננו.

אז הספיקותי לא מעט. נתחיל בשמלה שעשיתי לאלה. על בסיס ההדרכה פה. באמת סופר פשוט: לוקחים טי שירט, מקצרים אותה עד למעל הפופיק ואולי טיפה יותר, אליה מחברים חצאית שתופרים עם כיווץ וחגורה. וזהו. זה כל הסיפור.

אני השתמשתי בבד המופלא של , קולקציה חדשה של Sarah Jane שנקראית Out the Sea

רעיון מפה: http://thepleatedpoppy.com/2012/03/so-i-made-a-dress/

ועוד מתנה לחג, לחברה מופלאה שלי, שהילדים שלנו לומדים יחד בכיתה (וכך הכרנו):

התוכנית נקראית Skipper stool כמובן מהאתר המדהים של Ana White (הרגע ראיתי שהיא חידשה את המראה של האתר שלה). אגב, אנה מוציאה ספר באוקטובר ובו הסברים ליצירת 34 פרטי ריהוט שונים. אני מחכה בקוצר רוח.

עוד משהו שתמיד אני אוהבת ונהנית לעשות, זה כריות. אז שתי כריות, אחת לחדר השינה, אחת לחדר של אלה:

גם כאן, הבד עם העוגנים הוא של Sarah Jane.

האפליקציה מתגהצת (כמו שכשהיינו קטנים והיו חנויות שכל תכליתן הדפסה על חולצות, זוכרים?) אותה קניתי בשוק הבדים בהולנד.

ולאלה:

והסגירה

עד כאן ההספק שלי. לא רע, נכון?

בקרוב עוד כמה חגים כאלו ואני צריכה להכין רשימת "מטלות" לפני.

תהנו מסיום החופש הנוכחי,  שנה טובה.

לדף הרשומה

רושנה

מה אתם יודעים, עוד שנה אוטוטו חולפת לה. לא יאומן. ושוב סאגת המתנות. מה קונים לזה ומה קונים לההוא. והכי קשה לאלו שיש להם ה-כ-ל וכבר לא עולים לי שום רעיונות לראש.

אחד הדברים שכן הצלחתי להסכים עליו עם עצמי, זה להכין משהו לשכנים. יש לי 2 זוגות שכנים שאני מאוד אוהבת ואנחנו בקשר מצויין וככה בחגים האחרונים התחלנו לתת מתנות חג. וכך גם לכמה אמהות-חברות מבית הספר של יונתן. השנה בשיטוטיי הליליים באינטרנט (יותר משוטטת מממש עושה בעצמי), נתקלתי בלוחות החיתוך האלו להגשה.

התאהבתי במראה הלא מושלם שלהם, בעץ היפה. לפעמים כל מה שצריך זה רק העץ, ככה כמו שהוא.

לוחות חיתוך מ: http://www.centsationalgirl.com/2011/09/diy-wood-cutting-boards/

הנה הלוחות שלי. חלקם מעץ אלון, חלקם מטיק וחלקם מאגוז אפריקאי.  אלו עצים קשים, והייתי צריכה להפעיל כוח פיזי על הגיגסו כדי לחתוך אותם. אבל בסוף צלחתי.

אחרי החיתוך משייפים היטב ומורחים שמן פראפין, כזה שקונים בבית המרקחת. הוא אינו רעיל ומזין את העץ ושומר עליו.

תראו כמה שהעצים האלו מרשימים.

 

 

יש לי הרבה מאוד תוכניות לחג הזה. בעיקר לנסות וליצור. תחזיקו אצבעות שגם יצליח, כן?

שנה טובה לכולם!!!

לדף הרשומה

זה עבר מהר מדי...

את הפוסט הזה תכננתי לסיים לכתוב ולשלוח לפני שבוע, אבל אתם רואים: רצונות לחוד ומציאות לחוד. אני משאירה אותו במתכונתו הקודמת (עם טיפה תוספות) כי אם אני אשב לשכתב את הכל, זה עוד עלול להידחות בעוד אי אלו ימים. 

רק חזרנו שלשום מהולנד - קפיצה קצרה של שבוע להרגע מהחום הישראלי. אבל מה, חצי מהשבוע החום הישראלי הגיע גם לארץ תחנות הרוח. והנה אנחנו פה בחזרה היישר ליום הראשון של הלימודים. זהו, החופש הגדול נגמר כבר?

אני יודעת שבד"כ כולנו מקטרים על החופש הגדול וכמה זה קשה עם הילדים וכו', אבל יודעים מה? זה עבר לי מהר מדי! ואני בכלל לא מרגישה שמישהו הספיק לנוח או להיות בחופש.

הבוקר הילדים שלי הלכו כל אחד למסגרתו. יונתן שלי עלה לכיתה ג' (!!!) ואלולה נמסרה לידיה של הגננת החדשה שלה בגן המועצה. כל אחד מהם התרגש בדרכו שלו, וזה היה מאוד מעניין לראות את זה. אלולה נעשתה מופנמת, נצמדה אלינו חזק, אבל לא בכתה ושחררה אותנו די מהר. ליונתן עוד לא הספקתי להגיד "יום טוב" והוא כבר רץ קדימה ונעלם לי בעדר הילדים.

אז בחזרה לטיולון שלנו להולנד, מכיון ששנה שעברה הנסיעה בת השבועיים שלנו היתה אקטיבית אקסטרא, השנה החלטנו לעשות משהו רגוע יותר. התיישבנו בפארק מסודר, עם כל ה- facilities ומשם יצאנו לגיחות קצרצרות למקומות שזכרנו לטובה. את הולנד כבר עשינו פעם ביסודיות (ראו פוסט פה ובסביבותיו). הפעם חזרנו שוב לחלק מהמקומות שאהבנו.

ביקרנו ביער Hoge Veluwe הנהדר שכל כולו טיול אופניים אחד גדול וכייפי

 

ופארק השעשועים אפטלינג הידוע, לילדים ולגדולים הילדים. מקום שתמיד מאוד כיף לחזור אליו.

[יונתן בשורה השניה מימין בחלק שהכי למעלה...רואים יצור קטן עם חולצה אפורה וידיים למעלה?! יש לי בן אקסטרים שלא הייתי מדמיינת. בלי פחד.]

 

בוקר של כיף באוטרכט, לכבוד שוק הבדים שנערך כל שבת בבוקר ברחוב Breeda.

 

וזה השלל שלי...

מוזיאון פתוח ב- Arnhem, המוזיאון הפתוח הראשון בהולנד שחגג השנה 100 שנים להיוסדו. מוזיאון נפלא.

 

שם יונתן התאמן על אופניים של פעם

וגם על עבודות הכפר (שמסתבר שהיו מוכרות להם באופן מפתיע)

פה ושם התיישבנו על גמדים לנוח...

במוזיאון הפתוח גם שתי חנויות "של פעם". אחת חנות ממתקים כובשת והשנייה חנות לדברים לבית

בשאר הימים בילינו לנו בעצלתיים בפארק. בריכה, פינות ליטוף, בריכה, בריכה, אופניים, גני משחקים וכו'. 

[כן, לחזירון בפארק היתה נטייה מוזרה לשבת במיכל האוכל. חמוד.]

 

 בהולנד הספקתי לעשות מעט שופינג. ב- Hema. ניירות עטיפה ודגלונים למסיבות

המסקנות שלי הן בעיקר שזה היה קצר מדי. עוד לא הסתגלנו לאוירה הרגועה ואופס כבר היינו צריכים לחזור. אבל אין מה לעשות. לפעמים יש אילוצים למיניהם.

בהגיענו לארץ מארץ האופן, ומכיון שיום כיפור מגיע ואני צופה את הבקשות של הילדים לצאת לטיולי אופניים, הצטיידתי לראשונה מזה 20 שנה בזוג אופניים. אבל היה לי תנאי, האופניים שלי חייבים להיות פשוטים ויפים. לא מעניין אותי החברה, היצרן, ההילוכים או מה שזה לא יהיה. מעניינים אותי רק הצורה והצבע.

חזרתי עם אלה, כמה יפות...אפילו בעלי היקר הציע שנחנה אותם באופן קבוע בבית, "מתאיימות לקשקושים שלך, האלה"

 ויש עוד למה לצפות: לשמחתי הרבה באוקטובר אני נוסעת לארה"ב לעבודה. על הדרך אני נפגשת עם אחותי שמתגוררת ביבשת, אנחנו נפגשות ל-4 לילות של כיף בניו יורק, אחרי משהו כמו חצי שנה שלא ראיתי אותה. אני כולי התרגשות, לבלות עם אחותי 1:1 ועוד בניו יורק. ועוד לראות את המחזמר Wicked שוב! יייייש! בקיצר יש למה לצפות. שלא לדבר על החגים שיצאו ממש נפלא השנה, מה שמאוד מעודד אותי.

ובנימה אופטימית זו, שבוע נעים לכולם.

לדף הרשומה

על החלון ישבתי...

מאז שגיליתי את האתר של Ana White  אני מתכננת לעשות את הספסל הזה. לא היה לי ברור לאן הוא מיועד, אבל היה לי ברור שהוא ברשימה המתארכת שלי של דברים שאני רוצה להכין.

לא אפטפט יותר מדי, פשוט כמה תמונות:

 

כפות הרגליים הכי מתוקות בעולם!

 

מיד תבחינו שברחתי בצבע שהוא לא הבחירה הרגילה שלי. רציתי משהו חי יותר לחדר השינה שלנו. אחרי שצבעתי הרגשתי שזה יותר מדי. וזה גם לא היה מספיק מיושן לטעמי.

אז מה עושים? פשוט מאוד, לוקחים צבע עץ, כזה כמו של דקים, שהוא stain ("מכתים"). עברתי עם סמרטוט שנטבל במעט צבע על כל הספסל. במקומות היותר משוייפים, הצבע נראה יותר, במקומות שפחות זה נתן גוון עכור לצהוב. זה מה שבדיוק חיפשתי.

וכי אני אוהבת את התמונה הזו, בובה ל-לי:

המשך השרדות נעימה בחופש :-)

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aliner אלא אם צויין אחרת