00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קומנדו מס

שלשום בערב בשעה שבע וחצי הגעתי במקרה לערוץ בטלוויזיה ששידר חדשות. אני ממש לא זוכרת באיזה ערוץ זה היה נדמה לי כי בערוץ אחד או בערוץ שלושים ושלוש כי זיפזפתי הרבה ערוצים עם השלט. אז קרה מה שקרה וראיתי חדשות. הכתבה הייתה על קומנדו מס האורב בדרכים. צילמו את קומנדו המס על כביש גהה וזה הולך ככה, שוטר עוצר מכונית. מבקש מהנהג את הרשיונות ואת תעודת הזהות ומודיע לנהג בקול עליז כי זו לא עבירת תנועה אלא בדיקה של מע"מ ומס הכנסה וכאלה.

הנהג יוצא מהרכב ואחרי בדיקה של כל רשויות המס, מסתבר כי הוא חייב מאה אלף למס הכנסה ועוד כמה שקלים למע"מ ועוד כמה מודיעים לו כי הוא חייב וחייב וחייב. מכיוון שהוא חייב, מעקלים לו את האוטו. הנהג מתבקש באדיבות להוציא מהאוטו את החפצים האישיים שלו והאוטו עולה על מכונית של מעקלים ונוסע ליעד לא ברור. הנהג נשאר על הכביש בלי האוטו. ככה הם הצליחו באותו יום לעקל שישים מכוניות ועוד התחננו שהאזרחים יואילו בטובם לשלם במשרדים שלהם כי קשה להם לעמוד בשמש בחום של ארבעים מעלות ולעקל.

אני אחת הקורבנות של מס הכנסה. תמיד אני חייבת להם בין מאה אלף שקל לשש מאות אלף. כל פעם שחסר כסף בתקציב הם פונים אלי. הבנתי מהכתבה כי עכשיו הם בבעיה כספית. יומיים לא יצאתי מהבית. ידעתי כי קומנדו מס אורב לי. ביום השלישי להסתגרותי (היום), נזכרתי כי אין לי מכונית ואני פריקית של תחבורה ציבורית הכוללת אוטובוסים, מוניות ורכבות. היו לי עניינים לסדר, אז נעלתי את הכפכפים הישנים שלי ולבשתי כמה סמרטוטים פשוטים (כדי שלא יזהו אותי) ויצאתי מהבית לסדר את העניינים שלי.

כאשר חציתי את הכביש באור ירוק ברחוב ארלוזורוב קיבל את פני שוטר בחיוך וביקש ממני את תעודת הזהות שלי. שאלתי אותו "למה? מה עשיתי?" (חציתי באור ירוק) השוטר המשיך לחייך את החיוך הדבילי שלו ואמר לי כי זה עבור בדיקות של קומנדו מס. אז מסרתי לו את תעודת הזהות שלי כי זכרתי שאין לי מכונית. איש נמוך שמן ומזיע עם פנים אדומות חטף את תעודת הזהות שלי מידיו של השוטר וניגש לקומפיוטר נייד שהיה על כסא מתקפל בשמש. הוא כרע על ברכיו מול הקומפיוטר ובדק את מה שבדק ואז הוא קם בכבדות הסתכל עלי במבט רצחני ואמר:

"את חייבת מאה שמונים ותשע אלף ארבע מאות שישים ושניים שקל למס הכנסה"

"איך אני חייבת?" שאלתי אותו "אני לא עובדת כבר שש שנים"

"את לא הגשת דו"ח על שנת אלפיים ואחת ועל השומה שקבענו, הצטברו קנסות וריבית"

"טוב" הסכמתי איתו כדי לסיים את הויכוח "אין עלי עכשיו סכום כזה" חוץ מזה היה לי חם

"אנחנו צריכים לעקל לך" הוא הודיע ברוע העיניים שלו זרחו והזיעה שלו טפטפה על המדרכה

"לעקל? מה תעקלו לי?" (זכרתי כי אין לי מכונית)

"תביאי את הנעליים שלך" קפץ איש העיקולים "אם יש לך שם דברים אישיים קחי אותם איתך"

"הכפכפות העתיקות שלי? לא!!! הם אצלי כבר איזה שמונה שנים ואני לא מוותרת עליהם!!!"

היו שם צעקות, איומים שהחוב יתפח כל המחאות שלי לא הועילו ובסוף נתתי להם את הכפכפים העתיקים והישנים שלי. לא לפני ששתיתי שתי כוסות מים קרים שהגיש לי השוטר שהשתתף בסיבלותי. אחרי זה הם שחררו אותי ואני המשכתי ללכת. המדרכה להטה מתחת לכפותי החשופות, אבל לא הייתה לי ברירה. בפניה ימינה שוב עצר אותי שוטר. שוב הסיפור חזר על עצמו, אבל הפעם זה היה המע"מ. היה ויכוח רגשני והם בכל זאת עיקלו לי את החולצה.

מבואסת לגמרי עברתי את הכביש והחלטתי לחזור הביתה. תפסתי מונית שרות פרטית ואף אחד לא הרים גבה כאשר נכנסתי למונית לבושה בחזיה ומכנסיים ויחפה, כי זאת גם האופנה וגם כולם שמעו על המצב הכלכלי הקשה ועל הקומנדו מס. נסענו בערך שלושה קילומטר, בצומת גלילות עמד שוטר שאותת לנהג המונית לעצור. המונית עצרה ומיד קפצה אישה פרועה ומזיעה שבדקה את התעודות של הנהג והודיעה לו כי הוא חייב את אגרת הרדיו והטלוויזיה. בו במקום עיקלו לנהג את המונית. כל הנוסעים עברו לאוטובוס שעבר במקום.

באוטובוס ישבו כל מיני לבושים בחלקי בגדים, הבנתי כי גם להם עיקלו ואני כל מה שרציתי לעשות זה לחזור הביתה ולהסתתר בין ארבעת הקירות לפני שיעקלו גם אותם. ירדתי בשכונה שלי מהאוטובוס ונכנסתי בדרך לקונדיטוריה של "עוגיות מרוקאיות" כדי להשיב את נפשי בקפה ועוגית. ישבתי ליד השולחן וחיכיתי שהקפה יצטנן כאשר ראיתי את קומנדו מס נכנסים עם שוטר לקונדיטוריה. הם בדקו את המסמכים של בעל הקונדיטוריה ובדיוק כשהדלקתי לעצמי סיגריה הם עיקלו לו את העוגיות ולי את העוגית ואת הקפה שהצטנן בדיוק למצב של שתיה.

מבואסת לגמרי קמתי והלכתי. קפה אפשר לשתות גם בבית. התקרבתי לבית שלי ושם על המדרכה עמדו שוב קומנדו מס. הפעם של העירייה. הסתבר כי אני חייבת לעירייה מאתיים שלושים ושבעה שקלים ועשרים וארבע אגורות, הצעתי להם לשלם במקום, אבל הם הודיעו לי כי אסור להם לקבל כסף מזומן במקום זאת עיקלו לי את המכנסיים. כל הקווקזיות הזקנות שישבו על המדרכה התבוננו בי במבטים מגונים כאשר פסעתי לכיוון המעלית וכמעט עירומה ובלי נעליים עליתי הביתה.

בבית הכנתי לעצמי קפה ושלפתי עוגית עתיקה מהבוידם, היא הייתה קצת ישנה וקצת מעופשת, אבל עוגית שקומנדו מס לא יצליח לשים את ידו עליה ולא יעקל. הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי כי מאזן התשלומים של המדינה השתפר ונמצא בעודף של שש מאות מליון דולר ותחזית הכנסות המדינה ממיסים לשנת 2007 היא מאה חמישים ושניים מיליארד נקודה שתיים. נתון זה כולל הכנסות ממיסים ומע"מ, אך אינו כולל את הכנסות המדינה ממע"מ בטחוני, גביית חובות השקעות המוסד לביטוח לאומי ומענקים.

וכל זה בזכות העיקולים בדרכים

לדף הרשומה

בשם אלוהים

 הכי קל להתעלל בילדים. הם קטנים, חסרי אונים, ותמימים. אין להם כח התנגדות, במיוחד אם הם בני שמונה חודשים או חמש שנים. הם בסך הכל ילדים והכי קל להתעלל בהם, או לרצוח אותם.

החרדי המשוגע הוכיח את זה כשהטיח את הראש של ילדתו בת שמונה החודשים בריצפה. נכון שהילדה בהתחלה צרחה, השכנים שמעו, אבל לא עשו כלום, כשהשכנים החליטו כן לעשות משהו, זה כבר היה מאוחר גם בשביל הילדה וגם בשבילם. הילדה כבר לא צרחה כי הילדה מתה.

הילד בן השבע הלך בתמימות אחרי שני הפדופילים האינפנטיליים. הוא לא ידע כי הולך אל מותו. בכלל לא היה קשה להתגבר על ילד בן שבע, במיוחד אם שני האחים היו גדולים ממנו גם בשנים וגם בגוף. אני חושבת שהילד לא צרח כי הם חנקו אותו וכאשר לוחצים על גרון של ילד בן שבע, קצת קשה לצרוח.

החרדים אומרים כי האבא היה משוגע שקט. סביר להניח כי הוא גם לא ישפט על מעשיו כי החרדים נאמנים לאלוהים ולא מאמינים בחוק. הייתה להם קצת התלבטות אם להמשיך להפגין נגד "אינטל" או לתת תמיכה למשפחה של האב המטורף, הם בחרו לתת תמיכה לאב המטורף, האשימו את המשטרה ואת רשויות החוק והסבא של הילדה סיכם "אלוהים נתן, אלוהים לקח, יהי שם אלוהים מבורך" וככה קברו את הילדה בשם אלוהים.

האלוהים של הדתיים נורא חכם. הוא ידע כי האב מטורף והרשויות לא עושות כלום חוץ מלתת לו תרופות פסיכיאטריות במקום לכלוא אותו באיזה מוסד, אז אלוהים נתן למטורף ילדה קטנה והמטורף רצח אותה באכזריות וככה הרשויות, עכשיו, ממלאות את צו האלוהים וכולאות את המשוגע לכמה שנים עד שישחררו אותו ואלוהים ישלח לו עוד ילדה קטנה כדי שירצח אותה ויחזור למתקן הכליאה.

גם במקרה של האחים הפדופילים הרשויות לא עשו כלום. נתנו להם תרופות פסיכיאטריות וסמכו על התרופות שירסנו את שני האחים האינפנטיליים. אבל, אלוהים חשב אחרת ושלח בדרכם את הילד הקטן בן השבע. הילד הקטן נרצח ורצונו של אלוהים נעשה, עכשיו הם יכלאו במתקן כליאה פסיכיאטרי וכולם ינשמו לרווחה, הרשויות והמשטרה שתפקידה לפענח את הרציחות ולא למנוע את הרצח הבא.

שנה חדשה שהתחילה באונס, רציחות, ופדופיליה, סביר להניח שתמשיך ככה וככה גם תסתיים. הכל בשם אלוהים ולמענו.


לדף הרשומה

כמה הצעות לראש ממשלת ישראל

ראש ממשלת ישראל מוקף בכמה בעיות שדורשות פתרון, אחת הבעיות היא בריחת המוחות מישראל לארצות הניכר. נתניהו הקים ועדה שתחשוב על פתרונות כדי לשאוב את המוחות בחזרה לארץ. מסתבר שכל מה שהציעו להם עד עכשיו, לא ממש החזיר אותם לארץ אם בכלל.
 
אני מציעה לראש הממשלה הנכבד משהו פשוט. במקום להוציא משאבים והמון כסף על הקמת ועדה והצעות כאלה ואחרות למוחות שברחו, אולי כדאי לטפח ולנסות להשאיר את המוחות שנמצאים עכשיו בשלבים הראשונים של ההתפתחות האקדמאית ולהשאיר אותם כאן.
 
זה נורא פשוט. להעניק לסטודנטים מלגות ולהחתים אותם על התחייבות שבה הם יתחייבו להשאר בארץ לפחות עשר שנים. זה גם יכול לפתור את בעיית מימון הלימודים של הסטודנטים כאן בארץ וגם יחסוך כמה שביתות של סטודנטים בגלל המחיר היקר שהם נאלצים לשלם כדי לקבל את התואר. 
 
לראש הממשלה יש עוד בעיה אחת, הבעיה נורא כואבת, בכנס של כלכלנים, הוא הצהיר שמערכת החינוך כאן בארץ היא על הפנים. אז אם נתעלם מכך שהממשלה מקצצת כל הזמן בתקציבי מערכת החינוך, נשאלת בכל זאת השאלה, איך זה קורה שבמערכת חינוך כל-כך גרועה יש עדיין בעיית בריחת מוחות מהארץ? האם יש כאן תנאים להשכלה? או שאין כאן תנאים להשכלה?
 
עוד שאלה שמעלה תהיות, אם מערכת החינוך כאן כל-כך גרועה, אז איך יצאו מכאן משכילים שלקחו את המוח שלהם לחוץ לארץ? האם מערכת החינוך לפני הרבה שנים הייתה טובה יותר? המורים היו מעולים יותר? ואיך בכלל קרה שפרופסור עדה יונת זכתה בפרס נובל? הרי בהתחשב בגילה המתקדם היא למדה כשכמעט לא הייתה כאן מערכת חינוך בכלל.
 
עכשיו, אם יש לראש הממשלה איזו שליטה על שר הפנים שלו אלי ישי, טוב יעשה ראש הממשלה אם ישכנע את אלי ישי לא לסלק מכאן את ילדי העובדים הזרים כי אלה, נראה לי, מאוד רוצים להשאר כאן בארץ ואם הם לומדים כמו שההורים שלהם עובדים, נראה לי כי יצמח כאן דור של מוחות מבריקים שלא ירצה להבריח את המוחות שלו לארצות אחרות. 
 
ראש הממשלה צריך להתאפס על עצמו, נראה כאילו הוא התפזר לכמה כיוונים לא ברורים ועדיין לא החליט במה הוא צריך להתרכז, ויש לו המון נושאים להתרכז בהם, אלכוהול, בריחת מוחות, ילדי עובדים זרים, גלעד שליט ו...כלכלה. כן. גם כלכלה. קשה, קשה מאוד להיות ראש ממשלה בימינו.
 
 
לדף הרשומה

התוכנה לניהול תקציב בנק הפועלים (חודש אחרי)

טוב. בסדר. קצת יותר מחודש אחרי שקיבלתי את התוכנה, אבל לא באשמתי. קודם לא הצלחתי להכנס לבלוג ואחרי זה יצאתי לנופש קטן בנתניה כדי לנקות את הראש בקניות וגם לעדכן את התוכנה עוד קצת. אז עכשיו חזרתי ולהלן העידכון חודש ושבוע אחרי...

 

אז ככה, אף פעם לא ניהלתי תקציב משפחתי ותמיד עד לפני חמש שנים הייתי במינוס. זה היה מצב רגיל עד כדי כך שכאשר הופיע פלוס זעיר בחשבון ישר רצתי לבנק לבדוק אם החזירו איזה צ`ק או אם נפלה איזו טעות בספירת המינוס שלי.

 

לפני חמש שנים הגעתי להחלטה אמיצה. החלטתי לא להיות יותר במינוס. אחרי שנגמרו כל התשלומים בכרטיס האשראי ואחרי שנפרעו כל הצ`קים הדחויים, ואחרי שזרקתי את כרטיס האשראי, התחלתי לשלם במזומן וזה עשה נפלאות לתקציב המשפחתי.

 

מאז שהציעו לי את התוכנה ואחרי ההסבר המקיף והדי ברור של נציגות הבנק והמאמן בחיים, התחלתי להשתמש בתוכנה. התוכנה היא תוכנה נחמדה ודי קלה לתפעול אם כי יש בה איזה באג קטן שעדיין אנחנו (העוללית ואני) מנסות להתגבר עליו, אבל אם מסתכלים על התמונה הכללית אז רואים את החיים משתקפים בתוכנה כמו שהם.

 

התוכנה משרתת הכי טוב את כל אלה שגרים בתוך המחשב. יש את האנשים האלה שהמחשב הוא חלק בלתי נפרד ממקום העבודה שלהם, או שהתמכרו לאינטרנט (גם אני הייתי פעם כזאת) והיא הכי מתאימה לאנשים מסודרים.

 

נשבעת לכם שהיה לי נורא קשה לרשום כל הוצאה בכל פעם שהוצאתי. אני מהאלה שיום כייף בשבילן זה יום קניות. כל עוד קניתי בחנויות עם חשבוניות, היה בסדר. אספתי את החשבוניות בארנק ואחרי זה העתקתי, את המקומות שבהם לא נותנים חשבונית הייתי צריכה לשחזר מהזיכרון ולרשום בערך.

 

יש הטוענים שהתוכנה גורמת לחיסכון בהוצאות וחיסכון כספי, אני די מסכימה איתם אם מדובר באנשים שבודקים את ההוצאות לחודש שעבר ומתכננים על מה לא יוציאו בחודש הקרוב, על מה יוותרו, אבל העוללית טוענת ואני מסכימה איתה כי כסף נועד להנאות והחוכמה היא להשאיר מספיק כסף לחיסכון בלי לקצץ הוצאות.

 

בסוף החודש גיליתי (כי עקבתי) שנשאר מספיק כסף כדי לבלות שלושה ימי כייף בנתניה, אספתי את העוללית ובילינו בכייף, בקניות, במסעדות ובית מלון אחד. כשהגענו הביתה בדקנו שוב את התוכנה ומצאנו שם מינוס שמחכה לנו בסבלנות. הסתכלתי למינוס ישר בעיניים במבט הכי חמור שלי והודעתי לו בקול הכי תקיף שלי שעוד החודש הוא יחוסל ואכן הוא בשלבי חיסול.

 

הבאג שיצא לקטגוריה אחרת ועדיין לא חזר למקום, עדיין מחכה שנציגת הבנק תתקשר ותקרא לו לסדר.

 

 

לדף הרשומה

מדינה בהפרעה

05/09/2009

נשיא לשעבר עומד למשפט. ראש ממשלה לשעבר עומד למשפט. שני שרים נכנסים לכלא. האתיופים הם חייזרים לפי צבע עורם ולא אנשים. הגזע היהודי הוא לבן לפי קביעת הדתיים והדתיים משתלטים על המדינה המופרעת הזאת ואין מי שיעצור בעדם.

 

מדינה בה כל אנשי הגאווה צצים מכל חור ומצהירים על נטייתם החד מינית כל כך הרבה פעמים עד שנמאס לשמוע. מצעד הגאווה מחליף היום את מצעד צהל שהיה פעם עד שאותו מצעד צהל מחוויר לעומתו. מדינה בה כוכבים נולדים בכל מיני תוכניות ריאליטי במיוחד הזמרים שמגיעים מתוך התוכנית "כוכב נולד" הבלתי נלאית ולא מתוך להקות צבאיות. מדינה מחוברת לפלאפונים, לטלוויזיה, לMP ולגדג`טים שונים ומשונים.

 

הצבא פשט את הרגל, פחות ופחות מתגייסים למען המולדת והמלה מולדת כבר מזמן הפכה למלה לא רלבנטית, בטח לא משהו שמישהו מוכן למות למענה, כל מי שמצליח לסיים לימודים אקדמאים בין שביתה לשביתה מחליף את המולדת שבה נולד לארץ בה ימצא מקום עבודה ויוכל להתפרנס בכבוד.

 

מדינה בה המחירים עולים בטירוף לפני החג ומשאירים מקום לסיפורי עוני ועליבות לכל אלה שלא יצליחו לשבת אל שולחן החג, מדינה בה העניים הם סרח עודף שמאמלל את קיומו של ראש הממשלה ומאלצים אותו להגיב למצבם פעמיים בשנה בכל חג, מדינה בה ראש הממשלה נלחם בסיגריות ופיצוציות במקום לדאוג שחייל אחד יחזור הביתה. 

 

 קיץ אכזרי שטוף באלימות ובאלכוהול ברמות שלא היו מוכרות עד היום. בדרן אלוף הרייטינג הפך למפיונר אכזרי ואחרי זה מת, ילדים מצאו תחביב חדש שקוראים לו לינץ` שבו רוצחים חפים מפשע ומתעללים בגופה, אבות רוצחים ילדים, ילדים רוצחים הורים וחרדיות מתעללות בעוללים שלהן.

 

רציחות, תאונות "פגע וברח" הפכו לשיגרה יומיומית, עוד כמה הרוגים בתאונות דרכים הפכו למספרים סטאטיסטיים, מפקד בכיר במשטרה מצהיר כי תפקיד המשטרה לפענח רציחות ולא למנוע אותן ובכלל השוטרים באים לעבודה ולא באים לעבוד. מקום בו שר הביטחון מצהיר שדי עם הבכיינות, לא תמיד אפשר להבטיח את שובו של חייל שבוי, חיי האדם הפכו כאן לזולים, אז מה מפתיע שגלעד שליט עדיין בשבי?

 

 את כל זה למדתי בימים האחרונים ורק שאלתי את עצמי לאן נעלמה המדינה השפויה והנהדרת שהייתה כאן מקודם? לאן נעלמה המדינה שאנשים היו מוכנים למות למענה והיום הם לא מוכנים להתגייס אפילו ברמה של ג`ובניקים?

 

המדינה לא נעלמה. המדינה עדיין כאן. מה שהשתנה בה הם האנשים שהתקרנפו. הדתיים והחרדים שהתרבו והשתלטו על הדמוקרטיה. החרדים שקובעים היום איך נחיה ומה נעשה. הכפיה הדתית על הממשלה האנמית, האלימות, והתהום בין העניים לעשירים הם הפכו את המדינה למה שהיא היום ואין צפי שמשהו מזה ישתנה בעתיד.

 

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רינה44 אלא אם צויין אחרת