00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"קומדיה" נמצאו 2 פוסטים

הדיקטטור

26/06/2012
במאי: לארי צ'ארלס שחקנים: סשה ברון כהן, אנה פאריס, ג'ייסון מנצוקוס, בן קינגסלי תסריט: אלק ברג, ג'ף שאפר, ג'ק מנדל, סשה ברון כהן ז'אנר: קומדיה שנה: 2012 כמו שאמרו בזמנו בסרט "דוני דארקו", אנחנו חיים בעולם מטורף, וזה נכון במיוחד אם מדובר בעולם הערבי: באיראן מתקיימת דיקטטורה מוסלמית אכזרית שמחסלת את רמת החיים השם ומנסה להשמיד את המערב; בסוריה אסאד מנהל מלחמה בין שתי קבוצות שלא ברור מי מהן יותר גרועה; במצרים הממשלה המערבית הודחה לשם שלטון קיצוני וברברי ובלוב... טוב, קדאפי. עם זאת, "האביב הערבי" עוד לא הגיע לרפובליקת וואדיה שבצפון אפריקה, והם שרויים שם בחורף, אבל חתיכת חורף: הדיקטטור השליט של המדינה, אדמירל גנרל אלאדין, שולט במדינה ביד רמה ובזין עוד יותר רם, מעודד גזענות, מלחמה, צנזורה ושוביניזם, וסובל מבעיה קשה של אגוסקסואליזם - הוא שינה עשרות מילים למילה "אלאדין" (ביניהן גם המילים "חיובי, ו"שלילי"), הרים טקסי פרסים מכורים מראש לטובתו וניצח בתחרויות הריצה הרשמיות של וואדיה על ידי הרג של השופט ושל המתחרים, וזה רק קצה הקרחון. העם שלו לא נהנה מהשלטון הטוטאליטארי שלו, אבל לאלאדין לא אכפת והוא מעדיף להורות לחסל את מתנגדיו כמה שיותר מהר, כדי שיהיה לו יותר זמן לעשות את זה עם אחת משומרות הראש שלו. המערב מעלים ממנו עין, אבל ברגע שאלאדין מכריז על הקמת פרוייקט גרעין בוואדיה (למטרות מחקר ואנרגיה, לא למטרות השמדה של המערב, בכלל לא ) האו"ם קורא לו לבוא לנאום בעצרת הקרובה ולהישפט על פשעיו נגד האנושות. אלאדין מגיע לניו-יורק בלווית שיירות של לימוזינות וטנקים, אבל מסיבות שונות שלפרט אותם יהיה ספוילר גדול, הוא מוצא עצמו במהרה מופרד מאנשיו ומושלך לרחוב ללא הזקן שלו, כך שהוא נראה כמו אדם רגיל ואף אחד לא מזהה אותו, ונאלץ לשרוד את החיים בברוקלין הגדולה. במהלך שהותו בברוקלין הדבר שאלאדין נתקל בו הכי הרבה, תאמינו או לא, הוא בדיחות. הרבה, הרבה בדיחות. כמות הבדיחות המילוליות, פיזיות או ווטאבר שנמצאות שם מגיעות לרמות לא חוקיות: הם מגיעות בערך עשר פעמים בדקה ממוצעת, ובקצב של צ'יטה על סטרואידים על הליכון שטס בחללית. רוב ההומור מגיע, כצפוי, מהבדלי התרבויות בין וואדיה, הדמינה הכי לא שיוויונית, אכזרית ונהנתנית בעולם לבין אמריקה הליברלית והקפיטליסטית, אבל מדובר
לדף הרשומה

רחוב ג`אמפ 21

14/04/2012
במאי: פיל לורד, כריס מילר שחקנים: ג'ונה היל, צ'אנינג טאטום, דייב פראנקו, בריי לארסון, אייס קיוב תסריט: מייק באקאל ז'אנר: קומדיה, אקשן שנה: 2012 נהוג לומר שכבר לא מייצרים יותר קלאסיקות. אפילו שיצאו סרטים טובים עד מעולים בחצי העשור האחרון, אתה אף פעם לא רואה אותם ברשימות "הסרטים הטובים בעולם" או "הסרטים הכי טובים בז'אנר מסויים" (אלא אם כן מדובר בסרט של כריסטופר נולאן, ואז זה סיפור אחר לגמרי). "רחוב ג'אמפ 21" הוא סרט שאני מרשה לעצמי בלב שלם, בעיניים עצמות ועם 2 ידיים קשורות מאחורי הגב, להכניס לרשימת "הסרטים המצחיקים ביותר בהיסטוריה". שמידט החנון (ג'ונה היל) וג'נקו האתלט החתיך (צ'אנינג טאטום) היו יריבים מושבעים בתיכון, אבל כששניהם מצאו את עצמם באותו בית ספר לשוטרים, הם הפכו לחברים הכי טובים. לאחר כמה זמן בעבודות קטנות במשטרה, הם מצורפים לתוכנית מבצעית מיוחדת שהייתה פעילה בשנות ה-80 ונפתחת עכשיו מחדש (קריצה לעובדה שהסרט מבוסס על סדרת הטלוויזיה "רחוב ג'אמפ 21" משנות ה-80). במסגרת התוכנית, שוטרים בעלי מראה צעיר מסתננים לבתי ספר במסווה של תלמידים רגילים כדי למגר עבירות ופשעים שמבוצעים על ידי התלמידים והמורים. המשימה של שמידט וג'נקו (או בראד ודאג, לפי הזהויות החדשות שלהם) היא להיכנס לבית ספר שמשמש כמרכז להפצת סם מסוכן אך פופולארי, ולמצוא בו את הספק ואת הדילר. זאת לא תהיה משימה קלה, שכן הם יצטרכו להתמודד עם חיי התיכון של 2012, שהם חיים שונים לגמרי ממה שהיה כשהם סיימו בית ספר בתחילת המילניום, עם אחריותם כשוטרים, ואיך לא - אחד עם השני. זאת קצת בעיה לבקר את "רחוב ג'אמפ 21", משום שאם אני אתחיל לפרט לכם על למה הוא כל-כך טוב, זה יהרוס לכם. לכן, אני אעשה את זה קצר כמה שאפשר: זה סרט קורע . לא ברמה של צחקוקים או חיוכונים, או הבנה סרקסטית, אלא ברמה של לצחוק בקול רם מה שממילא לא מפריע כי כל האנשים שאיתך באולם צוחקים באותה עוצמה. אני לא עומד לתת פה דוגמה לאפילו בדיחה אחת, כי מדובר בדברים כל-כך לא צפויים ובאים משום מקום, שזה מדהים. הבדיחות מבוססות בעיקר על חילופי משפטי מחץ (לא שחוקים) של הדמויות, סצינות הזויות ופרועות במיוחד (חלקן מבוססות "סקס-זין-פיפי-קקי", אבל הן לא העיקר וכשהן מגיעות, הן עשויות טוב), בדיחות סרקסטיות, שנונות
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת