00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ישראלי" נמצאו 3 פוסטים

Mabool - אורפנד לנד

17/04/2012
משתתפים: קובי פרחי - שירה/יוסי "סאסי" סהרון - גיטרה/מתי סבטיצקי - גיטרה/אורי זלכה - בס/אבי דיאמונד - תופים/עדן רבין - קלידים ופסנתר/שלומית לוי - שירה נשית מפיק: אורפנד לנד חברת תקליטים: Century Media ז'אנר: מטאל מתקדם, מטאל אוריינטלי שנה: 2004 להקת "אורפנד לנד" היא אחד ההרכבים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל, ככל הנראה שניים ל"אינפקטד מאשרום" בלבד. אז איך זה שלא שמעתם עליהם? מדובר בלהקה ייחודית במיוחד, אשר משלבת במוזיקה שלה בין מטאל כבד ומסורתי, לבין מוזיקה מזרחית. כלומר, בנוסף לבס-גיטרה+תופים הם משתמשים גם בעוּד ודרבוקה, השירה שלהם מורכבת גם מסלסולים וגם מצרחות מטאל (גראולינג), והטקסטים שלהם מושפעים מיצירות כמו התנ"ך, הברית החדשה והקוראן (בשל כך, הם מצליחים מאוד גם במדינות ערב). כל האלמנטים האלה באים לידי ביטוי באלבום "Mabool" מ-2004, אלבום קונספט המבוסס על גרסאות שונות של סיפור המבול המקראי. בפוסט זה, אנסה לנתח את האלבום ולחשוף את הלהקה לקהל חדש. סיפור האלבום מתחיל עם השיר " Birth of the Three ". כבר בשיר הזה בולטים כל האלמנטים שהופכים את הלהקה למה שהיא - נגינה זורמת ורבת רגש, מלודיות אוריינטליות, הרמוניה בין הכלים המזרחיים המסורתיים לבין כלי המטאל, מבנה לא אחיד (כלומר, לא "בית-פזמון-בית-פזמון"), ליריקה ספרותית מלאה במטאפורות והקבלות לתנ"ך וסיפורים עתיקים אחרים, ותחושה אפית שמלווה את כל השיר. מסופר כיצד לאלוהים, המכונה כאן "7", היו שבעה צאצאים מאלכיים. השביעי מביניהם החזיק בכוח כל-כך עצום ומחריד, עד שאלוהים חשש מכוחו ופיצל את המלאך לשלוש ישויות. נאסר על השלושה להתאחד, אבל הם הפרו את הפקודה והתאחדו. כעונש, הם פוצלו שוב ל-3 והפעם עם קללה שרובצת על ראשם: לעבור 1,000 גלגולים הכוללים שבל רב, כשבגלגול האחרון תוטל עליהם המשימה של להודיע לבני האדם על אסון נוראי שמתקרב ( לא לפני שהשיר מסתיים בקטע "או-או-או" נהדר). " Ocean Land " הוא השיר בו מתגלה אותו אסון - מבול נורא שיישפך על הארץ ויטביע אותה לחלוטין. ההתחלה של השיר הינה כבדה מבחינת הריפים כשהמאלכים רואים לפניהם חיזיון של אותו מבול, אחד שיחריב את העולם ואת כל הציווילזציות שבו. נבואת הזעם מושרת בגראול אכזרי, אבל אז מתחולל שינוי והשיר הופך לפתע למלודיה שמתגברת בהדרגה ("קרשנדו" בשפה המקצועית) משום שעכשיו נשמע
לדף הרשומה

הערת שוליים

במאי: יוסף סידר שחקנים: שלמה בראבא, ליאור אשכנזי תסריט: יוסף סידר ז'אנר: דרמה שנה: 2011 יש משהו שתמיד נראה לי נורא מוזר - אני ישראלי (ודי גאה בזה) ואוהב סרטים, אבל איכשהו מעולם לא יצא לי לראות הרבה סרטים ישראליים. עד היום ראיתי רק שני סרטים שנוצרו בארצנו - "גבעת חלפון", שהוא, כמובן, קלאסיקה, ו"החוב" שהוא ,אה, בסדר. אתמול הוספתי לרשימה סרט ישראלי נוסף - "הערת שוליים". ואתם יודעים מה? אם כל הסרטים הישראלים הם ככה, אז באמת הפסדתי משהו כל הזמן הזה. "הערת שוליים" הוא סיפורם של אליעזר (שלמה בראבא) ואוריאל (ליאור אשכנזי), שני אנשים העוסקים במקצוע הכי פופולרי, מיינסטרימי וסקסי בעולם - חקר תלמוד. אומנם שניהם מכירים אחד את השני שנים ועוסקים באותו מקצוע, אבל בדרך שונה לגמרי. אליעזר הוא חוקר קפדן, דייקני שעובד בשיטה ישנה ומסתכל על הפרטים הקטנים ולא על התמונה הגדולה. על מילה אחת שהוא מגלה בכתבים הוא יכול לבנות מחקר שלם. שום דבר לא חשוב לו חוץ מהעבודה שלו, וגאוותו הגדולה ביותר היא אזכור שמו בהערת שוליים בספר שנכתב על ידי המורה הנערץ שלו. אוריאל, לעומת זאת, הוא חוקר עם שיטות חדישות ומינימליסטיות שמסתכל לרוב רק על התמונה הגדולה ומשאיר בעבודה שלו הרבה יותר מקום לרגש. עקב כך, אוריאל מקבל הרבה יותר הכרה מהממסד לחקר התלמוד - השיטות הפופולריות והפשוטות שלו גורמות לו להתקבל לכמה חוגים נחשבים בתחום, ביניהם האקדמיה הלאומית למדעים, בעוד שאליעזר, עם שיטותיו הנוקשות והלא פופולריות, תמיד נשאר בחוץ ומקנא באוריאל. בינינו, קשה שלא להזדהות עם זה, כי זה באמת מעצבן כשתמיד בוחרים במישהו במקום בך. זה פי אלף יותר מעצבן כשהאיש שזוכה במקומך הוא הבן שלך. כן, אליעזר ואוריאל לבית שקולניק הם אב ובנו, דבר המסבך את המצב הקיים עוד יותר - בתחילת הסרט, אליעזר, שכבר 25 שנה מתעלמים ממנו בחלוקת פרס ישראל לחקר היהדות, מגלה שהוא עומד לקבל את הפרס לו כה ייחל. בפעם הראשונה מזה שנים, נדמה שאליעזר מאושר, אלא שאז בנו, אוריאל, מתבשר שבישראל, כמו בישראל, חלה טעות בהודעה על הזוכה בפרס, ומכאן - הכל משתבש, ושאר הסרט הוא למעשה תיאור של הדמויות מתמודדות עם הבעיה שנוצרה בעקבות ההודעה. נשמע משעמם ברמות, נכון? טוב, אם אתם חובבי קולנוע כנראה חשבתם את אותה מחשבה לפני קצת פחות משנה, כששמעתם על "הרשת החברתית".
לדף הרשומה

פחד מוות - היהודים

משתתפים: טום פטרובר - שירה וגיטרה/אורית שחף - שירה/ערן מיטלמן - קלידים/יהב ליפינסקי - תופים/אבי סטרול - בס/יפתח שחף - גיטרה חברה: הד ארצי מפיקים: תום פטרובר סגנון: הארד רוק/מטאל/רוק ישראלי שנה: 2002 יום עצמאות שמח ! זהו היום של המנגלים, הטיולים, החגיגות, תערוכות הנשק ולוח המשדרים-השפוי-לשם-שינוי של ערוץ הילדים. אז לכבוד היום המיוחד, למה לא לכתוב ביקורת על האלבום הישראלי האהוב אליי, מאת הלהקה הישראלית האהובה עליי? כן, הכוונה היא ל"פחד מוות" של יהודים. קודם כל, זה לא סוד גדול שיש בארץ סצנה גדולה של הארד רוק ומטאל. יש פה מלא להקות אשר נשמעות ממש כמו הלהקות מחו"ל שגדלנו אליהם, אבל כולן שרות, לצערנו, באנגלית. "היהודים" הם הלהקה היחידה שהצליחה להעביר את המוזיקה הזאת לשפת הקודש ולגרום לזה להישמע טוב. הלהקה הוקמה על ידי אורית שחף ותום פטרובר, בעל ואישה שהכירו לראשונה בצבא, ומאז הוציאו, ביחד עם להקתם, 4 אלבומים שהפכו ללהיטים כמעט בלי עזרה מכלי התקשורת. האלבום הטוב מבין הארבעה, לדעתי, הוא "פחד מוות" שיצא ב-2002. האלבום מתחיל ישר עם השיר האהוב עליי של הלהקה, " פעמון מלחמה " שיר מדהים מבחינה מוזיקלית ועוד יותר מדהים מבחינת המילים שלו, שמדברות על פיגועים ומלחמות, ומה שיוצא מהם. יש פה כל מה שצריך משיר הארד רוק – סולו, ריף ענק, מלודיה, רגעי האדבאנג ומה לא. השיר הבא, " אמן " הוא ההפך המוחלט – הוא שקט ברובו, כשבהתחלה הוא גורם לך להרגיש כאילו אתה מרחף במעין וואקום, ומתגבר יותר ויותר עד לסולו מרגש, שמשתלב טוב עם השירה של אורית המדהימה. השיר השלישי, " ליפול " הוא אחד השירים היותר טובים שאני מכיר שאפשר לדפוק איתם את הראש, לא רק ברוק הישראלי, אלא בכלל. בדיוק כמו ש"ליפול" מצטיין בתחום השירים הכבדים, השיר הבא, " Father ", (שמושר באנגלית) מצטיין בתחום הבלדות. מדובר באחד השירים המרגשים ששמעתי בחיי הקצרים. המילים שלו מושרות מפיו של מישהו שאביו הזניח אותו בילדותו. אני לא ממש יודע אם כותב השיר, טום פטרובר, ביסס את זה על חוויות אישיות, אבל בין אם זה ככה ובין אם זה לא, זה עדיין שיר מעולה. " Oh Lord ", השיר החמישי, הוא שיר מגניב שפונה לסגנון הגראנג', אבל אולי קצת יותר מדי – המנגינה שלו ממש, אבל ממש, מזכירה לי את השיר "ג'רמי" של פרל ג'אם. מלבד העובדה
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת