00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אישי" נמצאו 3 פוסטים

"סרטים, מוזיקה וכאלה" חוגג שנה לקיומו!

                     לפני שנה בדיוק, ב-19 באפריל 2011, הבלוג שלי, "סרטים מוזיקה וכאלה", עלה לאוויר בתפוז. אז לא הייתי מודע לטוויסט ההזוי, לפיו הבלוג שנפתח בליל הסדר, יחגוג שנה ביום השואה. אבל כן, היום עברו בדיוק 366 ימים (שנה מעוברת) מאז שפתחתי את "סרטים מוזיקה וכאלה", ולכבוד זה אני צריך לכתוב פוסט או משהו, נכון? אבל לפני הכל, לבלוג הזה יש סיפור מאחורי הקמתו, וזה סיפור די ארוך, על חלומות, סבל, וגאולה (מועמד האוסקר הממוצע?). חלק מהפרטים יכולים להיראות לא רלוונטיים, אבל אתם יכולים לגלגל לסוף מתי שאתם רוצים. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי סרטים. כבר בגן הוקסמתי כל פעם שהראו לנו סרט בשעת הצהריים, ובכיתה ג'-ד' כבר התחלתי לראות סרטים יותר רציניים יחסית לגיל שלי, כמו "מלחמת הכוכבים", "פורסט גאמפ" ו"להציל את טוראי ריאן". אבל בתור אחד שלמד בבית ספר מלא בערסים, לא היה לי ממש עם מי לחלוק את האהבה שלי לקולנוע, ולמזלי מצאתי את " עין הדג ", אתר ביקורות הקולנוע הישראלי האגדי. לא הגבתי שם מעולם, אבל הייתי מאושר מזה שיש מקום לקרוא, ללמוד ולדבר בו על סרטים, חרשתי בקביעות על הארכיון שלו ונהניתי מהמאמרים והתגובות של אנשי הקהילה הנפלאה שם. שנה וחצי היה קורא פאסיבי שם, עד שהאתר נסגר בנסיבות מצערות. עם סגירתו של עין הדג, חלה נסיגה בתשוקה שלי לקולנוע. אבל באותו זמן, חלה נסיקה בדבר השני שאני הכי אוהב - מוזיקה. בערך בזמן הזה, כבר נכנסתי חזק בקטע של פינק פלויד, קווין ולד זפלין, אבל באזור כיתה ו'-ז' התחלתי לשמוע מטאל ופתחתי את הראש לסגנונות קצת פחות מיינסטרימיים. מוזיקה הפכה, מאז, למשהו שאני אוהב לא פחות מקולנוע, והיום אני כבר לומד גיטרה באופן קבוע. ועכשיו, אחרי כל הבולשיט הזה הגענו לאירוע שיצר את הבלוג באופן ישיר - עין הדג חזר לפעול אחרי שנה של שקט. הייתי כל-כך מאושר שהאתר הנפלא הזה חזר, והחלטתי שהפעם אני לא אחזור על הטעות שלי ואהפוך למגיב קבוע, פעולה שיישמתי בהתלהבות רבה. אבל אפישהו בדרך, הההתלהבות הזאת יצאה מכלל שליטה. כל-כך רציתי שאנשים ישימו לב אליי ויגיבו לי, עד שהגבתי שם באופן אובססיבי והייתי מוכן לרדת הכי נמוך כדי לקבל את הצומי הזה. אפשר לומר שהייתי טרול בלי
לדף הרשומה

שאלון מוזיקלי

קודם כל, מצטער שבזמן האחרון אין הרבה פוסטים. יש לחץ של מבחנים ודברים אחרים, כך שאין לי תמיד זמן לכתוב. אבל אל תדאגו, עד סוף דצמבר אני אשלים סדרת הפוסטים "השלמות סרטים לקראת סוף שנה" (הביקורת על "פייטר" היא הראשונה בסדרה), אכתוב עוד כמה ביקורות על סרטים עכשוויים, אפרסם ביקורות על האלבומים החדשים של מטאליקה, מגהדת' ורד בנד, אפתח פינה חדשה הקשורה למוזיקה וכמובן - אקיים טקס שנאוצר הזהב . בינתיים, החלטתי לעשות פוסט נחמד בהשראת הפוסט הזה של עוף בשומשום. מה הקטע? אתה מקבל רשימת שאלות ואתה צריך לענות עליהם בעזרת מוזיקה. לשם כך, לוקחים את האייפון/אייפוד/מדיה פלייר ושמים אותו על "סדר השמעה אקראי", ואז, השם של השיר הראשון שיוצא הוא גם התשובה לשאלה הראשונה, השיר השני הוא התשובה לשאלה השנייה וכו'. זה גם יוצא מצחיק, וגם נותן הזדמנות להציץ בטעם המוזיקלי (המשובח, המפ) שלי. בנוסף, אתם מוזמנים להעתיק את השאלות ולנסות לענות עליהן בעצמכם... אז בואו נתחיל! 1 . איך העולם רואה אותי? Nirvana - Come As You Are העולם רוצה לקבל אותי כפי שאני! אני רק מקווה שהם מוכנים לזה... 2. איך החברים שלי רואים אותי? היהודים - ג'קי הם משווים אותי למעצבן הזה מ"האח הגדול"? 3. איך אני רואה את עצמי? Led Zeppelin - Black Dog נו, שנאוצר זה גזע של כלבים שרובם עם פרווה שחורה... 4. איך אני רואה את החברים שלי? Iron Maiden - The Number of the Beast אני צריך לצמצם את מעגל החברים שלי 5. האם יהיו לי חיים מאושרים? Radiohead - Creep תמיד אמרו עליי שאני חלאה 6. מה אנשים באמת חושבים עלי? Metallica - One נכון, כמוני יש רק אחד 7. האם אנשים חושקים בי בסתר? Guns n' Roses - Sweet Child O' Mine אני מסמיק. 8. איך אני עם בני-בנות המין השני? Led Zeppelin - Whole Lotta Love יש לי מזל בחיים 9. איך אני יכול לעשות את עצמי מאושר? Megadeth - Take No Prisoners אין שבויים, אין עצב! 10. מה אני צריך לעשות עם חיי? Rage Against the Machine - Killing in the Name טוב, אני עובר לאפגניסטן... 11. עצה טובה בשבילי: Bob Seger - Turn the Page יאללה, בואו נהפוך דף בספר! רגע, לא קרה כלום... 12. העצה שאני ממליץ לחברים? Metallica - Ride the Lightening למי שלא יודע, "לרכב על הברק" זה סלנג
לדף הרשומה

מטאליקה - 30 שנה

31/10/2011
                      הפוסט הזה עוסק גם במוזיקה, כיאה לבלוג בשם "סרטים, מוזיקה וכאלה", אבל מדובר בפוסט קצת יותר אישי ממה שאני כותב עליו בדרך כלל. אתם מבינים, לפני 30 (פלוס מינוס כמה ימים) הוקמה להקת מטאליקה בלוס אנג'לס. ומכיוון שמדובר באחת הלהקות האהובות עליי, החלטתי להקדיש לה פוסט. ואני לא מתכוון לבקר את אחד האלבומים שלהם או משהו, אלא להסביר איך הם - או יותר נכון המוזיקה שלהם - השפיעו עליי. בכל הקשור לחברה ובית ספר, הייתי מאז ומתמיד מה שנקרא אאוטסיידר, לאו דווקא מרצון. כשכל הילדים בכיתה אהבו את "השמינייה", אני לא הייתי. כשכולם אספו קלפים של "סופרגול" - אני לא אספתי. כשכולם העריצו את משה פרץ, אני לא הערצתי. לא שהלכתי בכוונה נגד הזרם, פשוט לא אהבתי את הדברים האלה. ניסיתי לגרום לעצמי לאהוב את הדברים אלה, אבל פשוט לא הצלחתי (אם כי בדיעבד, "השמינייה" דווקא הייתה אחלה סדרה). הייתי שונה, ולא אהבתי את זה. אנשים צחקו עליי והציקו לי בגלל הסיבות אלה (ועוד כמה אחרות) וזה נורא דיכא אותי. היה לי דחף להחזיר לאלה שמציקים לי, ורוב הזמן זה לא נגמר בטוב. אבל יום אחד, בסוף כיתה ה', קרה שינוי מסוים. עד אז אהבתי נורא את המוזיקה של לד זפלין, קווין ופינק פלויד, והאחים שלי שראו שאני מתעניין במוזיקה, המליצו לי על איזו להקה אחת, "מטאליקה". שמעת איזה שיר או שניים שלהם קודם, אבל לא ממש ברצינות. אז יום אחד, ביום הראשון של החופש הגדול, כתבתי ביוטיוב את שם הלהקה, ונכנסתי לתוצאה הראשונה שראיתי - שיר בשם "Master of Puppets". ואיך אומרים הצעירים של היום? It Blew my Fucking Mind. זה היה כרנאה הדבר הכי רועש, עצבני ומורכב ששמעתי עד אותו יום... וזה היה נפלא. מלבד העובדה שהחבר'ה האלה ניגנו מצוין ושרו מצוין, הייתה לשיר מעין... גישה כזאת. משהו במוזיקה שלהם היה כועס מסיבה שלא הבנתי, אבל הקטע הוא שהכעס הזה שהתבטא דרך המוזיקה שלהם עשה לי אסוציסאציות  לכל מיני תחושות שהרגשתי כבר. אני לא מתבייש לומר שבתור ילד שהציקו לו - גם ברמות של מכות - היו רגעים בהם חשבתי על לעשות להם דברים... אמ... אלימים משהו, רק כדי להוציא את הכעס הזה. אז אם כבר חשבתי
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת