00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ראיון" נמצאו 5 פוסטים

ראיון עם צפורה לביא על ספרה "לא נפסיק ללכת"

12/04/2014
והפעם, לכבוד החג, שמחה להביא בפניכם ראיון שערכתי עם צפורה לביא , בעלת תואר מוסמך בספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, מורה ומדריכה לליקויי שמיעה במשך שנים רבות, שספרה " לא נפסיק ללכת " הוא סיפרה השלישי(השנה ראה אור ספרה הרביעי "עקבים בחול" עליו תוכלו לקרא כאן  .) גילוי נאות- ספר זה ראה אור בהפקה אלקטרונית של הוצאתי וניתן לרכישה כאן .  מוזמנים להגיב, לשתף להעיר ולהאיר, כמו תמיד. והכי חשוב- קריאה נעימה!   ראיון עם צפורה לביא- "לא נפסיק ללכת"   שאלה: מה הביא אותך לכתיבה בנושא העלייה האתיופית?האם יש לך קשר אישי לנושא, הכרות מיוחדת עם בני העדה?למה היה לך חשוב לכתוב את הספר הזה? תשובה : הכרתי ילדים ממוצא אתיופי בכיתתי. במשך מספר שנים הגיעו אלי כשבעה ילדים. יצרתי קשר חם איתם ועם הוריהם ולמדתי להכיר אותם. במיוחד התרשמתי מן האחים הבוגרים של הילדים. מצאתי אותם הגונים, אצילים, שעברו אירועים קשים, שנגעו ללבי. רציתי לכתוב עליהם ונוכחתי שאיני יודעת כלום על המסורת, החגים וכו'    שאלה: מה תוכלי לספר על תהליך ההכנה, על התחקיר? האם ניפגשת עם אנשים, נעזרת בחומר עיוני, מקורות מידע? באם פנית לאנשים, האם היה שיתוף פעולה, היענות או בעיקר פליאה? תשובה : כשפרשתי מעבודתי, קראתי ועיינתי בספרים רבים הקשורים באתיופים ורק לאחר שבע שנות מחקר, הרשיתי לעצמי לכתוב את ספרי. בשנה האחרונה לעבודתי במכללת לוינסקי, היו לי שתי סטודנטיות אתיופיות שבאו אלי לאחר הקורס שהעברתי להם, לבקש עזרה. התניתי את עזרתי בתשובה על מספר שאלות על העדה. לאחר שסיפרתי להן על מה אכתוב, הן החלו לשתף פעולה. רק אז העזתי לגשת לכתיבת ספרי. כפי שציינתי, בהתחלה הן לא נטו לשתף פעולה, אלא לאחר שהבינו שאשתמש במידע שגילו לי בצורה חיובית למען העדה.   שאלה: איך התקבל הספר על ידי קהל הקוראים? מה הפידבקים שאת הכי זוכרת? האם יצרת קשר עם הקהילה האתיופית עם יציאת הספר, האם היה לך חשוב שהוא יתקבל גם על ידם? תשובה : היה קשה לשווק את הספר. אנשים ותיקים בארץ לא הבינו מה מצאתי בעדה המוזרה הזו, והאתיופים עצמם, התפלאו ש"בחורה לבנה טורחת לכתוב עליהם". קיבלתי כמה שיחות טלפון כאלה. יצרתי קשר דרך הסוכנות עם מדריכים אתיופיים. אלה התרשמו מאוד. מרכזי קליטה החלו לקנות את הספר. אני עצמי מוכרת
לדף הרשומה

ראיון עם אורלי לוי, היא הוצאת "אוריון"

  לכבוד שבוע הספר המתחיל היום, הכנתי לכם מתנה קטנה- ראיון עם אורלי לוי, מול"ית הוצאת "אוריון"- http://www.orion-books.co.il/ . גילוי נאות- שלושת ספרי הילדים שלי ראו אור בהוצאה זו וזו הזדמנות נפלאה כמובן לקפוץ לבקר ולהתרשם-  http://www.hemdagila.com/ אתם מוזמנים לנצל במה זו לשאול שאלות משלכם בתחום, להעיר ולהאיר. תהנו!     ראיון עם אורלי לוי, בעלת הוצאת הספרים "אוריון" שלום רב אורלי וברוכה הבאה לבלוג "בין הפסקאות- ספרים ועוד".  אני מציעה שנתחיל עם מספר פרטים אישיים על האשה שמאחורי הוצאת הספרים-  נולדתי בתל אביב, מתגוררת  בחולון, גרושה ואם ל-3. בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ובסוציולוגיה ולימודים מתקדמים בעריכה לשונית ובהוראת עברית. עורכת ספרים ומוציאה לאור. ש`: מה הביא אותך להקים הוצאת ספרים? ת`:  לפני הכול אני כותבת בעצמי. זו גם הסיבה שבחרתי לעסוק בעריכת ספרים. עם השנים כעורכת של ספרים נתבקשתי לא פעם ע"י סופרים לסייע להם בהוצאתו לאור של  הספר שלהם שערכתי. לשם כך למדתי את התחום והקמתי את הוצאת הספרים "אוריון" שפועלת   משנת 1999. ש`: האם כמו"לית שחיה ונושמת ספרים יש לך זמן לקרא להנאתך? מה הסוגה המועדפת עלייך? האם את קוראת גם ספרים שראו אור בהוצאות אחרות? ת`:  מטבע הדברים ומעצם העיסוק שלי אני מוצאת את עצמי קוראת באינטנסיביות  את ספרי ההוצאה שעליהם אני עובדת ואותם מפיקה. אך בוודאי ששמחה על כל הזדמנות לקרוא ספרים טובים שיצאו לאור בכל הוצאה לאור שלא תהיה. אוהבת לקרוא בעיקר שירה ורומנים. ש`: ספרי קצת על תפקידך ועל התהליך שעובר כתב-יד מרגע כניסתו בשערי המשרד ועד הפצתו כספר. ת`:  מדי יום מגיעים אלינו כתבי יד רבים לבדיקה לשם הוצאתם לאור אצלנו.  אנו מוסרים אותם ללקטורים להתרשמות ולחוות דעת. ספרים הנמצאים ראויים מבחינתנו לצאת לאור מתקבלים במימון המחבר. הספרים נמסרים לעריכה מוקפדת , להגהות ולעיצוב – הכול בשיתוף פעולה מלא עם הכותב ולשביעות רצונו. לאחר שהכותב אישר את העריכה והעיצוב הספר נמסר להדפסה ולכריכה ומשם לחברת ההפצה האחראית להפיצו לחנויות הספרים. צריך לזכור שחנויות הספרים הן בסופו של דבר הגורם הקובע אילו ספרים ייכנסו לחנויות, כמה ספרים, היכן ימוקמו בחנויות
לדף הרשומה

ציור של אילנה חמאוי

הבטחתי ועכשיו גם קיימתי  . בעקבות הראיון עם הציירת אילנה חמאוי ולאחר שהצלחתי להתגבר על קשיים טכניים, קבלו טעימה מיצירתה הענפה. 
לדף הרשומה

ראיון עם הסופרת סוניה צוק

כפי שהבטחתי, מתנתי לחג שני היא ראיון שערכתי עם הסופרת סוניה צוק, שעל סיפרה "להפליג עם הגיל" כתבתי בשבוע שעבר. קריאה מהנה!    שלום רב סוניה וברוכה הבאה לבלוג "בין הפסקאות- ספרים ועוד".  אני מציעה שנתחיל עם מספר פרטים אישיים על האשה שמאחורי הסיפורים: חג שמח חמדה, לך ולקוראי הבלוג. שמחה להתארח כאן. מספר פרטים ביוגרפים: גדלתי בחולון עם שני אחי, לבית שורץ. כשסיימתי תיכון התגייסתי לצבא בגרעין נ"חל שנועד ל"אפיק". היתה זו הזדמנות להכיר חיי קיבוץ צעיר ברמת-הגולן, להקים היאחזות בגליל ולהדריך שנה בתנועת "הנוער העובד ולומד" בירושלים. לאחר השרות הצבאי נשארתי בעיר שנה, במהלכה למדתי ספרות אנגלית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. את התואר עשיתי בתורת הספרות הכללית ובחינוך מיוחד, באוניברסיטת תל-אביב. נישאתי לחיים צוק, נולדו לנו שישה ילדים ועסקתי בהוראה ובכתיבה . מזה שמונה עשרה שנים אנחנו מתגוררים בכוכב-יאיר.   ש`: מהי הכתיבה בשבילך? האם את מוצאת בה פורקן אישי ורגשי, האם זו רק דרך לספר סיפור להנאת אחרים? ת`:הכתיבה פונה לשני כיוונים: פנימה והחוצה. חלק מהיצירות הן פרי עטוף באריזה אסתטית, של ניסיון לעשות קצת סדר רגשי. הרבה מהן פשוט תוצר של פעילות מהנה ביותר. עם זאת קיים גם הצמא לבדר אחרים. ברגע שאחוש שזה לא קורה, אחזור להתערטל במגרה.   ש`: מתי ידעת שזה מה שאת רוצה לעשות, לכתוב? ת`: כשהייתי בכיתה א` או ב`, המורה החזירה חיבורים. בתחתית הדף שקיבלתי היה רשום באדום: לקרוא בכיתה. לבי קפץ בחדווה. הוזמנתי לשתף את חבריי לכיתה בחוויה אישית שלא כמנהגי אז, בדיבור חפוז, נרגש בולע מילים אלא בשפה מסוגננת. נעימת הקשבתם מלווה את כתיבתי עד היום.   ש`: איזה מקום תופסת הכתיבה בחייך? האם זו פעילות יומיומית או בהתאם לתקופה, כשסיפור מתחיל לעלות בך? ת`: אבדיל בין "יצירת סיפור" ל"כתיבה". יצירת סיפורים היא חלק ממערכת עיכול החוויות שלי.  לעתים, סיפורים נטווים תוך כדי התרחשותם. כשהתלבטתי בנערותי אם לספר לאמי סיפור מסוים (יש המכנים זאתרכילות) הנחתי על כף אחת את הנזק שעלול להיגרם לגיבורי הסיפור, מכך שהם עוברים לאוזניה, ועל כף שניה את כמות ההנאה שאמי תפיק משמיעת הסיפור. פעמים רבות הכף הכריעה בעד לספר. אסף אבידן שר: " one day baby  we`ll.. think of all the stories that we
לדף הרשומה

ראיון עם המשוררת גאולה הודס-פלחן

16/03/2013
בוקר טוב לכל הקוראים שטורחים להכניס בלוג זה לשיגרת יומם  ולכל מי שמגלה פינה זו לראשונה. היום, כמובטח, אני מביאה בפניכם ראיון שערכתי עם המשוררת גאולה הודס-פלחן עם צאת ספרה השישי לאור, "פרח הזרות". אתם מוזמנים להגיב ולשאול. תהנו!   שלום רב גאולה וברוכה הבאה לבלוג "בין הפסקאות- ספרים ועוד".  אני מציעה שנתחיל עם מספר פרטים אישיים על האשה שמאחורי השירים: גאולה: שלום! אני שמחה להתארח אצלך בבלוג. נולדתי בשנת 1966 במוסקווה. הורי היו סירובניקים במשך שנים רבות. בשנת 1971 עלינו ארצה והתגוררנו בחיפה. כשסיימתי את שירותי הצבאי עברתי לירושלים ולמדתי באוניברסיטה העברית פילוסופיה ולימודים רוסיים וסלאוויים. במהלך השנים עבדתי כעוזרת עורך בכתב העת "יהודי ברית המועצות". כמו כן שימשתי כעוזרת מחקר במרכז מיירוק לחקר רוסיה אירואסיה ומזרח אירופה באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות אני עוסקת בכתיבה ותרגום. שאלה: מתי ידעת שכתיבה היא ייעודך בחיים? גאולה: התשובה שלי על כך לבטח תרים גבות אצל חלק מן הקוראים. התחלתי לכתוב כבר בילדותי המוקדמת. את שירי הראשון כתבתי בגיל שש. ההכרה בכך שכתיבה היא ייעודי בחיים ניצתה בי כאשר פגשתי בעת שירותי הצבאי במיסטיקנית. היא היתה בסך הכל בת 18, בחורה בגילי. היא קראה לי את העתיד ואמרה שאהיה כותבת. בו ברגע חשתי שזוהי אמת גדולה וזהו, אכן, הייעוד שלי. ש`: האם התנסית בכתיבת פרוזה?ואיך השירה פרצה לחייך? באיזה שלב התוודעת אליה?מי בחר במי- את בשירה או השירה בך? גאולה: התנסיתי בכתיבת פרוזה בילדותי ובנעורי. לפני כשבע שנים כתבתי סיפור קצר בשם "נונה" ומשה בן שאול פרסם אותו בכתב-העת "מאזנים". התוודעתי לשירה כקוראת מאז ינקותי כאשר אמי הקריאה לי שירים. לאחר שהגעתי להכרה שהכתיבה היא יעודי חיפשתי דרך ליצוק את התובנות שלי לכלים אסתטיים, אך נדרשו לי שש שנים מאז תום שירותי הצבאי כדי שהמלאכה תצלח בידי. שירי הראשון כאדם בוגר, שיר שגם התפרסם בספרי הראשון "בנשימה אחת" נכתב בערב שבת בשנת 1992. האזנתי למוסיקה קלאסית ששודרה ברדיו ופתאום חשתי שנפתח בי איזשהו ערוץ. מצאתי דרך לתרגם לשירה רעיון שהעסיק אותי כבר כמה שנים. לאחר שכתבתי את השיר היה ברור לי שזו אינה אפיזודה בודדת. השער נפתח ואני הייתי חופשיה ליצור כאשר חלמתי. סבתי ז"ל נהגה לצטט את אמרתו של גורקי ש"סופר הוא מי שאינו
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת