00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ספרי ילדים" נמצאו 5 פוסטים

והפעם- הפתעה אמיתית. ראיון עם חמדה גילה

תודו שלזה לא ציפיתם. אבל אם כבר אז כבר...הדס המרוב מראיין אותי. חשיפה ראשונה ולאחריה- שאלון טריוויה...קריאה נעימה!     ספרות זולה : שלום חמדה, ממתי את זוכרת את עצמך כותבת? חמדה : כמיטב הקלישאה - מאז שאני זוכרת...שנים רבות כתבתי בעיקר שירים ואפילו הוצאתי לאור ספר שירים, עם השחרור מצה"ל. יש כמה עותקים שמסתובבים בינינו, חומר לאספנים..   ספרות זולה : מתי זה הפך להיות מקצועי? חמדה : לפני כתשע שנים, התנאים הבשילו. בעיקר סוגיית האומץ והבטחון העצמי. הזכרתי לעצמי שבכל מיקרה, לשחות אני יודעת   ספרות זולה : למה דווקא ספרים לילדים?                                                                                                                                                                                                                                                                       חמדה : במשך שנים הייתי מוקפת בילדים, דיברתי ילדית שוטפת כך שהשימוש בצורת החשיבה ונקודת המבט שלהם היתה לי טבעית לגמרי.  ספרות זולה : מתי את מבינה שנולד ספר חדש ומה עושה? חמדה : ספר חדש יכול להתחיל ממשפט אקראי לגמרי, מתמונה או מוסיקה, מקצב מסויים. לדוגמא- קראתי ספר בחצר ופתאם שמעתי נגינת חצוצרה, ממש ראיתי את התוים מרחפים מעליי. כמה צלילים ושקט. כך במשך כמה ימים. מתוך הצליל המסתורי הזה, המעט אבוד, כתבתי את "סימפוניה משלי" שיראה אור בעוד כמה חודשים(חשיפה ראשונה!). לא כל התחלה מבטיחה
לדף הרשומה

שנה חדשה, שתחזיק לנו התמימות

כמה חיכיתי לתפוח בדבש, לבגדים הלבנים, החדשים, לארוחת החג המורכבת מחברים-קרובים-כמו-משפחה כל שנה מחדש. כמה תמימה ניראת כעת הציפייה ההיא לרוח האדם שתתגבר ותצמח ותתעלה, תחפש את הטוב ותחזיק בו חזק, קרוב ללב, תתמיד בחיבוק זה, בדאגה לרווחת הזולת. תמיד אהבתי חגים. לא הטירחה של לפני ואחרי, לא ההמולה, כלום לא מצליח להניא אותי מהרצון הזה לשבת יחד, ולו רק לכמה שעות בשנה. עצם המחשבה נוסכת עליי תחושת שייכות, בטחון, שלמות, שמחה, אותן אני מחפשת לי תמיד בשיגרת יומי. בדרך כלל אני לא אוהבת סיכומים- גם בימים שהשתתפתי(אם במשלוח גלויות ואם בהאזנה רצופה) בכל הסיכומים הרשמיים של זמר/להיט בתחנות הרדיו נהגתי להתאכזב מהתוצאה. לעתים רחוקות השיר שלי זכה והאמת שניתבתי עובדה זו כדי לחדד יותר את הקצוות שלי. את הטעם הלא ממלכתי שלי, הנה גם הפעם, גם כאן. אבל השנה, החלטתי לפרגן לעצמי- עצם הסיכום הוא מעין קביעת תוכנית עבודה לשנה החדשה, המשכיות, מיקוד. ואם בכל השנים איש לא ממש ידע מה אני עושה בביתי, בוחשת בקלחת בחיפוש אחר שיקויים מקוריים , מפענחת נוסחאות עתירות משתנים או בוהה להנאתי, עכשיו אני שמחה להכריז בקול, כי אם יש משהו שלמדתי הוא שהדבר החשוב ביותר הוא ההתייחסות לעצמך, הכותרת, התגית/יות שאדם מעניק לעצמו. כל השאר כבר יבוא מעצמו. ומאותו הרגע שקמתי להכריז, בקול, הספקתי להקים הוצאה לאור, להניע אנשים להצטרף אל המיזם של ספרים אלקטרונים אותו אני מובילה באמצעותה, בין היתר, להוציא ספר ילדים חדש ולסמן לי יעדים שעד לפני רגע נשמעו מעט מטורפים אך כעת יושבים על קרקע מוצקה. טוב, לא לגמרי, כי זה בטח יוציא את כל הכיף מהעניין, בלי מעט טלטלות. ומאז שאני עומדת ומכריזה, קולי הצטלל ועמידתי התייצבה(אלמלא גילי וכוח המשיכה בטח הייתי מצליחה להוסיף כמה סנטימטרים לגובהי). ועדיין, אני צריכה להזכיר לעצמי בכל פעם ששואלים מה איתי. אני מדמיינת אותי עולה על ראש מגדל, גלימתי מתנפנפת ברוח, שרביט בידי...לא, לא, זה לגמרי מסיפור אחר. אני פשוט מתיישרת ומכריזה. ולתדהמתי המבטים ניראים פחות המומים או תוהים ככל שהטקסט נהיה טבעי יותר בפי. אז שנה טובה לכל חבריי בבלוגיה, שכהרגלי אמשיך לאיים בסיכוי שהשנה עוד ניפגש. לכל קוראיי הקבועים והאקראיים, לאורחים לרגע, למציצים בעקבות חיפוש בגוגל, שנה של קשב, של חמלה ומודעות. של
לדף הרשומה

ספרי ילדים

לכל העוסקים/ות בחינוך, חינוך מיוחד, חינוך לא פורמלי, חינוך לגיל הרך, טיפול, טיפול פרא-רפואי ועוד. ספרי ילדים במחיר מיוחד, במיוחד!                                                              ולכל מי שמכיר/ה מישהו/י העוסק/ת במלאכה- אנא שתפו והפיצו ותבוא עליכם הברכה! פניות בפרטי. להתרשמות נוספת- www.piskaot.com   שמחה לבשר לכם שזוהי הרשומה ה-200 שלי! קפה ועוגה על חשבון הבית לכל מי שטרח והגיע עד הלום. לימים שקטים...
לדף הרשומה

המגירה השלישית של סבא, סיפורה של לולו- ילדה קטנה בשואה

לכל מי שמחפש חומר קריאה לילדים, בנסיון להתאים במעט את תכני היום הנורא הזה ליכולת ההכלה וההבנה שלהם, אי-אפשר בלי להזכיר את שני ספרי הילדים האלה : *** המגירה שלישית של סבא/ ג`ודי טל קופלמן הוצאת משכל(חמד וידיעות אחרונות) לגילאי 5-9 32 עמודים 2002 הבית של סבא וסבתא של אורי הוא המקום האהוב עליו ביותר. הוא מרבה לבקר שם ולהתפנק. הכלל היחיד הוא- לא לגעת במגירה השלישית, המגירה הנעולה, המגירה של סבא. עד היום שבו אורי מגלה את המפתח למגירה הנעולה והוא לא מצליח להתאפק...החיים בגרמניה וחדירת הנאציזם לשיגרה הטובה עד הסוף המר, מובאים בעזרת תצלומים ומזכרות, בטקסט חסכני וחכם, מה שמאפשר לילד לעכל את הנושא בקצב שלו, לשאול שאלות ולספוג כפי יכולתו. *** סיפורה של לולו- ילדה קטנה בשואה/ עליזה טייטלבוים הוצאת אוריון 2010 לולו, בת דמותה של הסופרת, עברה את השואה כילדה בת 6. הספר מתאר את קורותיה בתקופה זו, מילדות שגרתית בצרפת שלפני הכיבוש ועד הפרידה מאמה והחיים תחת תנאי הישרדות במחבוא. הספר מנסה להקל במעט את העובדות אך אני ממליצה למבוגר האחראי, במיקרה של ילדים בגילאים 5-7, לקרא מראש ולבחור האם לדלל בנקודות מסויימות בהתאם ליכולת הילדים הספיציפיים להכיל. אמנם לולו מתאחדת עם אמה בתום המלחמה אך הכאב, הצער, הפחד, ההתבגרות המואצת שבניגוד לטבע האנושי, כולם מותירים משקעים. במחשבה שנייה- רצוי לקרא יחד, גם בגילאי 9 ומעלה.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיפור לילדים

משהו שלח אותי לחפש בין הסיפורים הישנים שלי, מאלה שטרם ראו אור וספק אם יזכו. איזו אסוסיאציה שזרקה אותי למבוך הרגיל שזר לא יתמצא בו אך אני לא יודעת אחרת. החדשות הטובות, מבחינתי, בכל אופן, הן שמצאתי את כתב היד בדיוק במקום שבו הונח, קובץ אחד מיני רבים. לפחות ככה, בצפיפות הכתובה, בטח לא קר להם. לדעתי הוא נכתב כשהבכור היה בכיתה א`. ולא, אין עוד רמזים על שנתונים מלבד זה שיתכן שהכתב הרשמי באותה התקופה אכן היה כתב רומי...  וכן, כמובן, לקוראי התוססים בציפיה, יש כתובת לאתר שלי ובה ניתן למצוא את ספריי שראו אור עד כה- www.hemdagila.com התקבצו נא במעגל והסכיתו- קריאה ראשונה בהחלט:   קרקס סבתא- ב ח צ ו ת  ה ל י ל, ב מ י ט ת  ק ו מ ו ת י י ם   אנשים נכנסו ויצאו מהבית בכל אותו היום. ידעתי שמשהו קורה, משהו לא נעים. כולם מסביב ניראו כל-כך עסוקים. ועצובים. אמא ואבא קראו לי לחדר, הם ביקשו לדבר איתי בשקט. ואז הם סיפרו לי, אמא במילים ואבא במבט,  בעיניים דומעות. אמא ואבא סיפרו לי שסבתא איננה. היא ניפטרה. ביום הזה שסיפרו לי, לא רציתי לצאת מהמיטה. שכבתי לי כמו כדור(תמיד כששכבתי כך, סבתא קראה לי "כדור צמר"),  השמיכה כמו אוהל מעליי ולא רציתי לדבר עם אף-אחד. "סבתא נפטרה, סבתא איננה" הידהדו בתוכי המילים, מנסות למצוא את המקום המתאים בראש או בלב.  כל אותו יום, אנשים נכנסו ויצאו מהבית, ואני, מתחת לאוהל-השמיכה, ניסיתי לזהות מי הוא מי על-פי הצלילים שריחפו להם אליי, מזדחלים בחריץ הצר שהותרתי לנשימה.     זה היה כמו משחק-  השכנה מהקומה למעלה, בכפכפים מכריזים על בואה עוד במדרגות.  בעל החנות ממול, שריח הממתקים מלווה אותו כמו צמר-גפן מתוק וצבעוני.  חברים של ההורים, לוחשים מלים שכוונתן טובה.  ריח תבשילים וקרקוש סירים, הזזת רהיטים,  מישהו משך באף  ומישהו אחר הושיט לו טישו ואז שתיקה שנמשכה ונמשכה לא יכולתי לחשוב על שום דבר. פעם סבתא אמרה לי שלפעמים גם שתיקה חשובה והמילים- "מחשיבים אותן יותר מדיי" התרכזתי כולי בצלילים סביבי עד שכנראה נרדמתי. ראשי על הכר, כבד מאד,  כבדות עוד יותר העיניים... פתאום שמעתי צעדים מוכרים, ואמרתי לעצמי "הלוואי ש..., הלוואי ש...." יד מוכרת גיששה את דרכה מתחת לשמיכה עד שנתקלה בראשי והתחילה
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת