00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ספרות מתורגמת" נמצאו 17 פוסטים

ס.י.ק.ר.ט / א"מ אדלין

L. MARIE ADELINE S.E.C.R.E.T מאנגלית: אסנת דוד הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר 223 עמ' 2013   תמיד חשבתי שפנטזיה צריכה להשאר כזאת, בגדר חלום, לא ממומשת, בלתי מושגת. משהו אישי שאפשר לשלוף בכל מצב, להתמכר לה, להשאב לתוכה, לשכוח מהכל. שליטה מוחלטת על התפאורה, הסיטואציה. וכן, בחירה חופשית של המשתתפים בה. ברגע אחד לעבור למחוזות אחרים, לשאוב עידוד וכוחות מחודשים. להנות, פשוט, בלי שיפוטיות ונקיפות מצפון. ובוא נאמר את האמת- בלי להתאמץ כלל. לא מספרה, לא דיאטה, לא דאגות שברומו של עולם(האם צבע הלק מתאים לגוון התיק?). רגע אחד של סלחנות עצמית ואנחנו שם. ותמיד טוב לפנטז שיש מישהו שינקה אחרינו. זה לא חייב להיות משהו מורכב מאד, במיניות מודגשת. זה יכול גם להיות רגע פשוט של טיפוח תקשורת עצמית. כל אחד ובחירתו.  מבחינתי, פנטזיה היא סוג של קרש הצלה, זמינה ומנחמת. לא בטוח שמיפגש עם בראד פיט(לצורך הדגמה בלבד. לא תצליחו להוציא ממני בקלות כזאת מי כן מככב אצלי..) ישאיר לי את אותו הטעם, ישמח אותי באותה המידה. אז למה לקלקל? שלא לדבר על כל הפאפרצי שידחפו לי לתוך הפריים עם כל הפלשים, ממיסים לי את המסקרה ומעוורים אותי חלקית. מצד שני, פנטזיה עשויה להיות בריחה, דרך להמנע משלל החוויות שהחיים מציעים. להסתגר בחדר עם חריץ הצצה ולהביט החוצה, אל חיים של אחרים, בלי טיפה אחת של אנרגיה לנסות גם, לשנות, להעז. לאהוב קצת את עצמך, לפרגן. לתבל בקצת בטחון עצמי, קצת חשיבה חיובית. ובנקודה זאת נכנסת אגודת ס.ק.ר.ט המלקטת נשים הזקוקות למעט הגשמה עצמית, מתוך מחשבה ששחרור מיני, שהגשמת פנטזיות מיניות הן דרך חיובית להפתח אל העולם, לקחת שליטה על המציאות, לצאת מקונכיית הפאסיביות. כלל חשוב בדרך להגשמה היא ההסכמה, דבר לא מתרחש בלא הסכמת המועמדת, גם אם מדובר בתסריט האישי שלה. וכך, תחת כללים ובסביבה מבוקרת, יוצאת המועמדת למסע של היכרות עצמית, של גופה, תחושותיה, העדפותיה. אשה שמכירה את עצמה תדע לבטא את רצונותיה ביתר קלות, תדע להתהלך בקלילות ובטחון בין שבילי החיים, האישיים והזוגיים. אני יודעת שאתם דואגים אז אתם יכולים להסיר דאגה מלבכם- גם כאן מדובר בסדרת ספרים, שכמו נושא הספר הפך להיות אופנה בשנים האחרונות. אנחנו מלווים את קאסי, מלצרית בניו-אורלינס, אלמנה, שבגילה, 35, היא מרגישה קשישה
לדף הרשומה

בלב הארץ - ג`.מ.קוטזי

IN THE HEART OF THE COUNTRY J.M.COETZEE ספרית מעריב מאנגלית: נעמי כרמל 159 עמ` +אחרית דבר מאת לואיז בית-לחם 1976 2013   מגדה גדלה פרא בערבות דרום אפריקה. אמה מתה בילדותה המוקדמת, נותרה כזכרון מעורפל הנמוג ממנה כערפילי הבוקר, משנה לשנה. אביה, באס האחוזה, עסוק במה שחוואים אמידים נהגו להעסיק את עצמם: תפעול החווה, השגחה על העובדים, אכילה ושתייה ובשעות הפנאי המעטות לעת ערב- בהייה דמומה אל עבר האופק. מגדה גדלה פרא מאחר ואביה היה עסוק בחווה, בחייו, מותיר אותה לענייניה. פעם היתה להם משפחה מורחבת או שלא, בחצר החווה התנהל בית ספר ובו למדה עם ילדי המשרתים או שלא. איזה עניינים כבר יכולים להיות לילדה הגדלה במרחבים העצומים האלה, בהם אין נפש חיה חוץ מחרקים ודממה. דממה שמחדדת את החושים, שמאפשרת לגלות כל שינוי, רגע לפני שהוא מתרחש. מגדה גדלה פרא, מנותקת מהחברה, מנותקת מכל מגע אנושי, מכל רגש. חבריה, ילדי הפועלים העבדים המשרתים מתפזרים לכל רוח בחיפוש אחר פרנסה וחיים לעצמם והיא נותרת לבדה. כל מלאכות הבית שבעולם לא יצליחו למלא את החור הנפער בה, את הבהייה הפנימית היום יומית, התהייה הקיומית, השעמום, החד גוניות. כמו עלמה נעולה בראש המגדל עוברים עליה ימיה. אבל גם למגדה יש יצרים, רצונות, חשקים, היא צופה באחרים, היא קוראת בספרים. גופה הולך ומתפתח ואין איש משגיח בה.   אנה, יאקוב והנדריק הם חלק אינטגרלי מנוף חייה, טורחים ודואגים. אך זהו כל תפקידם יודעת מיס מגדה, אין מדובר פה בקירבה או בחיבה, רק באשלייה. והרי שכרם מובטח, שבוע אחר שבוע. והבאס אינו נורא כל-כך, מזגו הקודר ושתקנותו משמרים את הכוחות כפי שצריך, כפי שכל בית באזור זה שבו האדם הלבן החליט לבנות את ביתו, מתנהל. לכל אחד מקום וכל אחד יודע את שלו. הכל משתנה ביום שהנדריק מביא את אשתו הצעירה, אנה הקטנה.  מגדה מספרת את סיפור המעשה ככותבת יומן אישי. היא לא חסה על עצמה, פורטת את נימי נפשה לפרוטות, בתחילה מנסה להבין, למצוא מניע, הגיון. האלימות, המיניות, החשמל באוויר מרכיב תמונה כה מורכבת של מעשים, מרומזים בחלקם, יוצרים אווירה כבדה, חונקת, בלתי אפשרית. עם הזמן, ככל שהבדידות גוברת, ככל שהשיגרה מכרסמת בה בנגיסות גדולות מגדה נכנעת לטירוף הדעת, סיפורה ערבוב ספק ערמומי ספק לא מודע של אמת ובדיה, של
לדף הרשומה

חוף רפאים, המאמינים, מדיאה וילדיה - 3 סקירות ברצף

06/04/2013
תאשימו את הפסח מצדי, אבל הספק קריאה כזה מזמן לא היה לי. בהיעדר קו מנחה מוגדר, ומאחר שכעקרון אני נהנית לקרא ותמיד מוכנה לנסות סופרים וסוגות חדשות, השיטה היחידה שמאירה את דרכי בבואי לבחור את מושא הריכוז המיועד שלי היא מיקומו בערימה המצטברת על המדף. לא מאד מתוחכם אבל יעיל, כך האבק מתפזר שווה בשווה מבלי לקפח שום פינה. והבחירה הקלילה לכאורה גוררת אחריה סדר עולמי חדש בה מתערבבים מתח, סיפורת, צחוק ודמע, לרצף מקורי ומטהר. מעולה לניעור התאים האפורים, גם בפינות הנידחות יותר של קיומם. וכאן המקום לשאול- מה הסימניה המוזרה ביותר בה השתמשתם אי-פעם? נו, תפתיעו אותי.   *** חוף רפאים/ טאנה פרנץ` הוצאת מודן 2012 מאנגלית: מתי בן יעקב 496 עמודים 2013 טאנה פרנץ` קנתה אותי בספרה הראשון, "בלב היער", ספר מתח פסיכולוגי שבו היא פיתחה את הקול המיוחד שלה- בלש נאלץ לשוב אל מחוזות ילדותו המעצבים, להדחק אל טראומות העבר האישיות על-מנת לפתור מיקרה רצח שאירע באותו האזור, באותה קהילה. העובדה שמדובר באירלנד היתה רק בונוס. כתיבה מהודקת, מינונים שווים של פנים וחוץ, קורבן ובלש, עבר והווה הפכו את הקריאה למהנה במיוחד. הבעיה היא שבספרים הבאים האיזון המעודן הופר והקסם עומעם קלות, מה שהביא אותי להמשיך לקנות כל אחד מהם בתקווה לגלות שוב את הניצוץ. שלא תבינו לא נכון- מדובר בספר טוב, יש אפילו קטעים טובים מאד שבהם היא מצליחה להמריא אבל הסך הכל לא אחיד. אולי מוטב היה לקצר אבל נידמה לי שהסוגיה העיקרית היא בהתמקדות היתרה בנפשו ובחייו האישיים של הבלש(שזה תמיד מעניין) ופחות דגש על אמינות הפשע, השתלשלות העניינים, הגילוי, אותו הרגע שבו כל חלקי הפאזל מסתדרים יחד לכדי תמונה שלמה. מי שקרא את הראשון בטח יבין. לא בטוח שזה יעצור אותי מלהמשיך לעקוב אחרי כתיבתה, אחרי שהקסם הראשוני נגע בי. ולסיפור עצמו(בקצרה, בלי ספויילרים!)- הבלש מיק קנדי, בן ארבעים, גרוש, בלי ילדים, חוזר למה שהיה בילדותו חניון קראוונים לחוף הים וכעת הפך לשכונה לדוגמא, על-מנת לפענח רצח מחריד של משפחה. השכונה היא לדוגמא על הנייר, בשטח מדובר באתר רפאים כמעט, לאחר שהמיתון ועבודה רשלנית של קבלנים תאבי בצע עשו את שלהם. הבדלי מעמדות, פערי גילאים ותקופות, מיפגש בין עבר להווה מיוצגים כולם בשיגרת היום יום האירית הניפרשת בפני הקורא. ומי ירצה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הקמע- ספר ראשון, שומרת האבן/ קאזו קיבואישי

הוצאת כתר מאנגלית: דנה זייברט 2007 קומיקס 187 עמודים 2012 הדר גילה, בת 8, קראה והמליצה: הספר מותח מאד. זהו הסיפור הראשון מבין שלושה(בינתיים. השלישי יתורגם לעברית בקרוב ואולי יש עוד ספרים בדרך) וכל ספר משלים את המתח של הספר הקודם ומביא איתו מתח חדש. יש בו מסתורין, יש בו קמע מדבר, יש הרבה ייצורים אפלים שרוצים...תקראו ותגלו. אמילי, אמא שלה ואחיה עוברים לגור בבית מרוחק ומבודד שהיה שייך לסבא רבא שלהם, סיילס, לאחר שהאבא מת בתאונת דרכים. אמא של אמילי נתקלת בקשיים כלכליים והיא מחפשת מקום אחר לגור בו שיהיה קל יותר, אבל הבית הישן הזה לא תמים, הוא מלא רוחות רפאים ומפלצות ומכאן מתחילות ההרפתקאות. אנחנו מלווים את אמילי ואחיה בכל הגילויים והמשימות שעליהם לעבור. בזכות הקומיקס אני יכולה לקרא מהר יותר ולעבור לספרי ההמשך מהר יותר, בגלל המתח. הציורים יפים מאד, בסגנון יפני, הצבעים מתאימים לדרך הכתיבה, הם עוזרים מאד לסיפור ולאווירה. מומלץ לקרא, תהנו!
לדף הרשומה

מיתרי הלב/ יאן-פיליפ סנדקר

הוצאת הכורסא וידיעות ספרים מגרמנית: יוסיפיה סימון 350 עמודים 2013   כמה יופי יש במילה הכתובה, כשהיא מדוייקת, נוגעת, מברישה כלאחר יד שכבות של טיח ואבק, חושפת אמת קיומית. כמה יופי יש בחיבור הזה בין הקורא האקראי אל אותה המילה שנכתבה על מחשב או מכתבה במרחק של שנים או גיאוגרפיה, בנוף זר אך עם זאת מוכר בדרכים רבות כל-כך. כמה מפתיע החיבור הזה כאשר הוא מתרחש, כמו נס קטן, יד עלומה נוגעת, מנערת, מנחמת ולקורא לא נותר אלא להתמסר, להקשיב לצליל ההקשה של אותיות המתחברות למילים, הופכות רעיון לניגון שיתמזג בין הדפים, מוגן על-ידי כריכה רבת רושם, מחכה בסבלנות להתגלות. אולי זה הגיל, אולי העונה, אולי הקשיחות הצינית התעייפה מעט בקצוות. לא ממש יודעת להסביר אך הספר הזה תפס אותי בגל של רגישות, של מלנכוליות, לגמרי מתח לי את מיתרי הלב לכיוון מחדש. עכשיו שאני חושבת על-כך, בדיוק אותו הדבר קרה לי עם הספר הקודם "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" שם רק משם הספר הקסום נפלתי שדודה, בלי הגנות. ואכן רצוי לקרא אותם לפי הסדר, להכנס לאווירה, להבין את רוח הדברים, להתמכר לקצב הבורמזי, לתפיסת העולם, לנקודת המבט. יוליה חוזרת לביקור אצל אחיה הגר בבורמה, לאחר עשר שנות פרידה אך הפעם מלווה אותה קול פנימי מטריד המאלץ אותה להתעמת עם כל המטען שנדחס ונדחק פנימה, מאחורי מגירות הנפש ומדפי הרגש, הרחק מהישג ידה. ודברים רבים התרחשו בחייה בתקופה זו, שחיקה יום יומית שהרחיקה אותה מהתובנות והגילויים אליהם נחשפה בספר הראשון. אך הקול אינו מסתפק בשאילת שאלות אלא מתאווה לספר סיפור משלו ולא נותר לקורא אלא להיסחף יחד עם יוליה ואחיה אל המסע הזה. בחירות אישיות, חרטות, אהבה, משפחה, חברות כולם נושאים שיעלו במהלך הסיפור, אצל יוליה כמו אצל הקורא, מעוררים למחשבה, מעודדים חיפוש ושאילת שאלות.   *וסבתא שלי היתה אומרת- ספר מעולה, גמרתי חבילת טישו שלמה!
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת