00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ספרות מתורגמת" נמצאו 17 פוסטים

ס.י.ק.ר.ט - לנצח / ל' מארי אדליין

S.E.C.R.E.T SHARED L. Marie Adeline הוצאת זמורה-ביתן 2013 253 עמ'   ספרות קלילה היא ספרות שאינה מתיימרת לקחת את החיים בכובד ראש, להביא תובנות עמוקות, להשפיע או לשנות חיים. ספרות קלילה עם נגיעות אירוטיות היא הדובדבן שבקצפת, התות שבג'לי, התפוח שבשטרודל, כל אחת וטעמה. הכריכה הסולידית, מבטיחה שתוכלו לקרא בו בכל מקום, בכל זמן. ורק קוראות אחרות ידעו לזהות, אולי לנפנף בצמיד בדוי משלהן, כך שמשהו מהאגודה הסודית נשאר גם כאן, למי שעשויה למצוא בכך פן משעשע. ס.י.ק.ר.ט היא אגודה נשית סודית שמשייטת לה בנחת על גלי הזרמים הנוכחיים של העצמה נשית וכוח נשי, החזרת השליטה על גוף האשה, הבטחון, הבחירה, היוזמה ועוד, לידיים האפשריות היחידות, ידי הנשים עצמן. כל אחת מהנשים שהגיעה לאגודה ניכוותה באופן כלשהו, מה שהשפיע על מערכות היחסים שלה עם גברים או ההמנעות מהן. כל אחת נושאת שק או צלקת, ביודעין או בחוסר מודעות מוחלט, תקועה בחיי שיגרה משמימים מבלי יכולת לנוע קדימה, לנצל את כל הטוב הטמון בה, לצאת אל החיים, לחייך אליהם חיוך רחב, שכידוע מיטיב להחזיר חיוכים לרוב. בניגוד לאגודות עזרה אחרות, ס.י.ק.ר.ט מבבסת את פועלה על סמך הגשמת פנטזיות מיניות, רומנטיות, מכילות, משחררות. בנוסף לצוות נשים מתנדבות, שחוו בעצמן את התהליך המורכב מתשע תחנות, שבסיום כל אחת מתקבל קמע הנצמד לצמיד זהב, סמל זיהוי סודי, היא מעסיקה צוות גברים מהחלומות, דיסקרטים, מוכשרים ומוכנים לכל. המסר הוא שכל זמן שהדברים מתקיימים מתוך הסכמה הדדית ברורה, אין מקום למבוכה, לשיפוטיות. התמסרות והנאה, ביטול המגננות, המסכות, תפיסות חברתיות שונות, מאפשרות צמיחה אישית, בכל תחום. את קאסי הכרנו בספר הראשון   כשההתלבטות שלה האם להמשיך ולהתנדב באגודה או לצאת לחיים עם וויל אהובה מגיעה להחלטה. עכשיו קאסי מקבלת את משימתה הראשונה, לגייס את דופין ולעזור לה להשתחרר מכל הכבלים התוקעים אותה, שמונה שנים אחרי שאהובה נטש אותה לטובת חברתה הטובה ביותר. בנוסף, היא נקרעת(עדיין) בין אהבתה לוויל, שהוא גם הבוס שלה, לג'סי הקונדיטור, מושא פנטזיה אך בעל אישיות כובשת מחוץ לתפקידו באגודה. כל שנותר לנו הוא לצפות לספר הבא...  חביב וזורם. לשיפור מצב הרוח...     * וסבתא שלי היתה אומרת- אני מעדיפה
לדף הרשומה

איגריין האמיצה / קורנליה פונקה

מגרמנית: חנה לבנת 1998 זמורה-ביתן סדרת מרגנית 207 עמ' 2012   הבמה של הדר, בת 9: הספר מספר על ילדה ששמה איגריין שחוגגת יום הולדת 10. איגריין היא לא כמו שאר המשפחה שלה, היא לא רוצה להיות קוסמת שיודעת לבצע כישופים מסובכים. איגריין חולמת חלום משלה- היא רוצה להיות אבירה.  בגלל טעות קטנה בהרכב הכישוף שהוריה, סר לאמורק ומליסדנה היפה, רקחו על מנת ליצור לה מתנה, הם הפכו לזוג חזירים עם זנב מסולסל. כעת אחיה אלברט הוא היחיד שנשאר להגן על הבית שלהם, מצודת מרגנית. בדיוק בזמן זה מגיע גילגלד החמדן והרשע, מלווה באביר רוואן חסר הלב במטרה לכבוש את המצודה ולהשתלט על ספרי הכישוף המזמרים. הספרים המיוחדים האלה עוברים במשפחה של איגריין כבר כמה דורות ומשמשים אותם ליצירת כישופים לעזרה, הצלה והגנה. אין סיכוי שבני המשפחה יוותרו עליהם בקלות. על מנת שההורים יחזרו לצורתם האנושית הם זקוקים לשיערות ראשו של ענק וזו ההזדמנות של איגריין לצאת להרפתקאה שעליה חלמה. זו גם ההזדמנות של אלברט להפוך לקוסם מוצלח יותר עכשיו שכל עתיד המצודה בידיו. בלית ברירה היא ניפרדת מחתולה המדבר סיזיפוס, שממתין לשובה בקוצר רוח.   איגריין פוגשת את האביר האומלל מהר הדמעות שמצטרף אליה בדרך חזרה. לכוח ההגנה מצטרף גם ברטרם, ראש הסייסים של מצודת הסלע האפל השייכת לדודתו של גילגלד, עליה כבר הספיק להשתלט בכוח הזרוע. אריות אבן מכושפים, נחשי ים, מי תעלה פלאיים, כל אלה מגינים על המצודה תחת שרביטו של אלברט, אך כמה זמן יצליחו להחזיק מעמד? ומה יהיה על הכישוף של הוריהם? ומי ינצח בדו-קרב: האביר האומלל או רוואן חסר הלב הידוע בכינוי האביר הדוקרני? כדי לגלות את הסוף, אתם חייבים לקרא את הספר מההתחלה... הספר ממש טוב, ממליצה עליו בחום. הוא מעניין, מותח, משעשע. יש בו דמויות מעניינות והרבה הרפתקאות. אהבתי לראות בת בדמות האבירה ושמחתי לראות שכולם התייחסו לדבריה ברצינות ואיפשרו לה לעזור ולקחת חלק בתכנון ובביצוע התוכנית למלחמה נגד גילגלד.    
לדף הרשומה

פרוייקט רוזי /גרהם סימסיון

אחוזת בית מאנגלית: סיון בסקין 300 עמודים 2013   ידעתי שבסוף אמצא. זאת היתה רק שאלה של זמן. ההתמדה משתלמת. בקצב הקריאה שלי זה בטח סוג של נתון סטטיסטי- אחרי כך וכך ספרים יש סיכוי רציני למצוא ספר משעשע ושנון, כזה שמבטיח וגם מקיים. דון טילמן הוא פרופסור לגנטיקה באוניברסיטה מכובדת במלבורן. האיש מבריק אך לוקה בהבנת מצבים חברתיים, קריאת הבעות פנים, לא מדבר ברגשות ועוד סימנים ברורים של תסמונת אספרגר. מתוך הבנה שעליו למצוא דרך ייחודית על מנת למצוא בת זוג הוא יוצר שאלון והופך את המשימה לפרוייקט, פרוייקט הרעיה. מכאן מתפתחת עלילה שנונה ומתפתלת, משעשעת, מקורית, נוגעת ללב המובאת אלינו מפיו של דון. החיים מתעקשים לקחת את ההגה לידיים בכל הזדמנות, מזכירים לו ולכולנו שאי אפשר לנהל אותם כפרוייקט מדעי מדויק ומתוכנן, בעיקר כשרוח סערה(אנושית) בשם רוזי מתפרצת פנימה ומאתגרת את החוקיות הנוקשה שבה התנהל יומו של דון עד אז. הסופר עושה פלאים ביכולת לשמור על קו רציף של נקודת מבט אספרגרית לכל אורך הספר, בלי לסטות או להתבלבל, בכל אחד מתחומי היומיום, מה שיוצר תמונה אמינה ומרגשת של דרך התמודדות בכל רגע נתון עם מה שבשביל רובנו הוא שיגרה אוטומטית. וקוריוז משעשע בפני עצמו- בדף התודות, מספר לנו הסופר שעבד על הגירסה הסופית כשש שנים, כשהסיפור הופך מדרמה לקומדיה, בשיתוף עשרות אנשים שקראו, האירו והעירו והמשיכו לגלגל אותו הלאה, אל התחנה הסופית. הספר נחל הצלחה מסחררת, נמכר לתרגום לשפות רבות וכבר צפוי לצאת כסרט. ואני כל הזמן תהיתי איך אפשר לזהות את כתב היד המקורי, הכשרון אם תרצו, בתוך עבודת הצוות הזאת. מה מכל זה הוא הקול שלו, האישי, הראשוני.   בכל מיקרה- ספר מקסים ומומלץ בחום!    
לדף הרשומה

מעשה בשפחה / מרגרט אטווד

1985 תורגם לראשונה ב-1986 ע"י ג. אריוך ויצא בהוצאת כרם תחת השם"מעשה בשפחה" הוצאת כנרת תרגום חדש מאנגלית: סמדר מילוא 351 עמ'   אם ניתנת לכם ההזדמנות לקחת פסק זמן ולהתעמק בספר, זה האחד. ספר רווי תובנות חברתיות, תרבותיות, המדבר על העתיד אמנם, המאה ה-21 בארצות הברית הידועה כמדינת גלעד לאחר ההפיכה שהתחוללה בה, יסודית וכותשת, אך אקטואלי להכאיב. מעבר לשפה, לזרימה, התיאורים והדימויים שלא מאפשרים לעזוב אותו(האמת שמדי פעם אילצתי את עצמי לעזוב אותו כי הוא פשוט חודר קרביים, מכאיב, מדכא בשפע האמיתות והמראות שהוא מציב בפניו של הקורא) הוא מעורר מחשבה, הוא מרגש, הוא מתחבר לכל-כך הרבה רבדים, החל מהמעגל האישי, "הקטן" של אבדן העצמאות והזהות האישית למען אידאה גדולה וקיבוצית, למעגל הביניים של התא המשפחתי, התפוררות הנישואין, הפערים בין נוגה למאדים(נשים וגברים), למעגל החברתי- חברות, אמון, שותפות גורל, עזרה הדדית ועד המעגל הגדול מכולם, השלטון, האב הגדול, העין הצופיה, קבלת הדין, התפיסה שכל אזרח הוא בורג קטן שנועד לקיים את המכונה הגדולה ומעל לכולם- רק אלוהים אחד ורק הפרשנויות והשיח בשמו משתנה. ההסטוריה חוזרת, מלחמות דת, לאומנות, גזענות, חוסר שיוויון, טיהור אתני, חיסול מרוכז של מתנגדים, שטיפת מוח, חינוך מחדש, הוצאות פומביות להורג, ביטול המחשבה החופשית, האני, הפרטי, איסור על לימודים, קריאה וכתיבה, ספרים, הולדה מרוכזת לשם חיזוק העם, חוקים שנועדו להגן על חוקים בלי משפט וצדק, חומרים מהמציאות שיוצרים סיפור בדיוני, רחוק. רק שהוא הכל חוץ מבדיוני. שלפרד, הניקראת כך על שם המפקד אותו הגיעה לשרת ושמה מלידה נספג בה, כמו כל זכרון מחייה הקודמים, בעלה לוק וילדתה בת החמש, על מנת שתוכל לשרוד, יום אחר יום(לעתים מתוך אומץ, במחשבה על האפשרות שעוד ישובו להתאחד ולעתים מתוך פחדנות כי האופציה השנייה, לגמור את הכל בתלייה מארון חדרה, מאיימת מדיי) היא שפחה. כמו כל השפחות היא לובשת אדום, מכף רגל ועד ראש, עם כנפיים לבנות הסוגרות על צידי ראשה שחלילה לא תוכל ליצור קשר עין עם איש. הדיבור אסור, אוזניים בכל מקום וגם עיניים, כשם המשטרה החשאית השולטת בכל פינה. כל תפקידה הוא להכנס להריון כדי שרעיית המפקד(בתלבושת כחולה), תוכל לגדל את התינוק לתפארת רפובליקת גלעד. לכל שפחה מחזור שירות של שנתיים, לאחריו
לדף הרשומה

ציידי הראשים / יו נסבו

הוצאת בבל Jo Nesbo Hadejegerne 2008 מנורווגית: דנה כספי 322 עמ` 2013   אולי שמחתי מהר מדיי. אולי לא הייתי צריכה להחפז כל-כך, אני מודה. אולי הייתי צריכה להקשיב לסובבים אותי. להתייחס לביקורות הצוננות, המעורבות. אבל מה לעשות ואני מהזן שחייב לנסות בעצמו, אחרת התובנה מתעכבת. והאופטימיות, התחושה שאולי בכל זאת, בטח אצלי זה ישב אחרת, ברור שאקלוט דקויות שנעלמו מעיניי אחרים. בטח... ההתחלה היתה מבטיחה- ולא רק בגלל העובדה שנורא רציתי להנות מהספר הזה, כמו משלושת קודמיו(כוכב השטן, נמסיס ואדום החזה, לא בסדר זה). הספר מסופר בקול ראשון, בקצב מהיר, מסחרר כמעט. עולם חדש נפרש לפני הקורא, עולם של ציידי ראשים- מנהלי חברות השמה שתפקידם לתפור תפקיד למועמד, במיקרה זה בהתמחות למשרות בכירות. עם הזמן נגלה שבמיקרה זה אין הבדל גדול בין המשמעויות השונות של הביטוי. החיים טובים, הכסף זורם עד שמסתבר שהוא לא זורם מספיק ויש צורך בנתיב צדדי, נוסף. כי בעולם כזה מראית העין משחקת תפקיד מכריע, מותגים משמשים לשיווק מעמד, לזיהוי מוקדם, יוצרים ציפיה. והבועה הזאת דורשת הזנה תמידית, להראות במקומות הנכונים, עם האנשים הנכונים. כמו בסרטים של פעם, פילם נואר, מסכת של פשע ומתח ניפרשת לפנינו, כשרוגר בראון, הדמות הראשית, מספר לנו את סיפורו בזמן אמת, תוך הבלחות קצרות אחורה, לחייו המוקדמים, לרעב שלו להצלחה. אני אוהבת את חוש ההומור שלו, של יו, יכולה לדמיין אותו יושב ליד שולחן העבודה שלו ומשחרר את בלמי הדמיון שלו, כיאה לכוכב רוק. אלימות? אין בעיה, דוחקים אותו לפינה? עד הסוף, כואב, גרפי, מטורף. שחיתות, המצאות מדעיות פורצות דרך, זוגיות, נאמנות, הכל מכל. אבל, משהו נתקע לקראת הסוף. כאילו נגמרה לו הסיגריה, הוא יצא לקנות חפיסה חדשה ואיבד את המומנטום. איפה הייתי? הוא שאל את עצמו כשחזר מהקור השורר בחוץ, נטיפי קרח נושרים מהקרחת המפוארת שלו. רגע, אז מה עכשיו? והפסקת הנשימה הזאת, בתוך התמונה הכאוטית שנוצרה רגע לפני, היא כמו חלק גדול מדיי, מלאכותי, לא תואם את מידות הפאזל שיצר. לאאאא, מתחשק לצעוק, אל תעשה את זה, אבל הוא בשלו, לוחץ על "שלח" ומתחיל להתארגן לקראת ההופעה בערב. הוא הבטיח לחבר`ה שלא יאחר. מחר יתחיל ספר חדש...     * וסבתא שלי היתה אומרת- בובה מייסס...
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת