00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יום הולדת" נמצאו 4 פוסטים

יומהולדת, מפתיע כל שנה מחדש

עוד 15 יום, אבל מי סופר. מגיע בתאריך קבוע אבל אם זאת, מצליח להפתיע בנוכחותו כל שנה מחדש. הרהורים טרום יומהולדת שכבר הפכו לחלק מהשיגרה השנתית: *מצד אחד, מספיק. בגיל עוד רגע 48 מגוחך לצפות לתשומת הלב הזאת, המזוקקת, הייחודית, לסיכוי שהעולם יעצור רגע ממנהגו וינפנף בכוונה גדולה. או יהנהן. או יושיט אצבע, תוך כדי תנועה סיבובית קבועה. או ירים גבה או כל תנועה חסרת משמעות שאוכל לצקת לתוכה ככל שאבחר. ואני לא, מצפה. ממש לא צריכה את התזכורת הזאת. ולא יעזור כמה שאחליט ואקבע מראש, אבוד לי- תמיד אתאכזב ממי שממש הקשיב לי ובחר לא לעשות מזה עניין. *מצד אחד, רוב הזמן אני מלאה במרץ שיכול, תחת תהליך מדעי מדוקדק, להפוך לדלק סילון. מצד שני, בתום ההשתובבות היומית על הרצפה עם הקטנה שלי, בעודי מנסה לקום בחן ובלי עזרת ידיים, עולה לעתים חריקה חרישית ממפרקיי, מין "קנאק" מסגיר שכזה. פתאם אני הופכת לקהל היעד לפרסומת למשחה למפרקים של ישראל גוריון. עם כל הכבוד, כן? *מצד אחד, אני עושה כל מה שאפשר במסגרת השפיות כדי לשמור על מראית נאה, מטופחת במידה, כולל שיחת עידוד למראה- זה בסדר, זה רק פרצוץ הבוקר...מצד שני, הסיכוי היחיד לשמוע מחמאה מלווה תמיד בתוספת "ביחס לגילך" מכאן ועד עולם. לעתים קרובות עדיין יש סיכוי לבלבול מסויים, טשטוש המציאות בעיקר למתקשים בחשבון שרואים אותי בחברת בניי הבוגרים, בסגנון-"מתי התחלת ללדת, בגן?" אבל תמיד קיים הסיכוי שמישהו יעיר לקטנה-"איזו סבתא צעירה, ממש מגניבה!" אותה זה משעשע. אותי?... *מצד אחד, אף פעם לא חסר על מה לדבר בחברה. מצד שני, שיחות על כולסטרול, לחץ דם, בדיקות מאמץ ומינוני תרופות כבר כאן. יש למישהו שם של רופא טוב להמליץ עליו? אנחנו לא בררנים, בכל תחום.(ועוד לא התחלתי לדבר על הצורך הכללי של כולם במשקפיים, רצוי בי-פוקל..הלו, אני הייתי כאן קודם!) *מצד אחד, יש כל כך הרבה דברים לחוות, לראות, לקחת בהם חלק, הופעות, סרטים, מסיבות, הצגות...מצד שני, רק מלכתוב את כל זה עייפות קלה מתחילה לעטוף אותי, ליפול עליי אם תרצו, לגרום לעפעפיי לחוש כבדים...הרעש והצפיפות והחיכוך האנושי...פתאם ניראים הרבה פחות מפתים... *מצד אחד, עוד 15 יום. מצד שני- מי סופר?   
לדף הרשומה

ריקושטים מיום ההולדת

סבתא שלי היתה אומרת(תודו שהתגעגעתם) שכשאין לאדם שפע כלכלי להסתתר מאחוריו הוא נאלץ להסתמך רק על עצמו ומשם- רק דברים טובים יכולים לקרות. בשביל לשמוח ולשמח לא צריך תקציב, לא תג מחיר(במשמעות המקורית שלו), רק כוונות טובות והרוח הנכונה. ומאחר ועם סבתא לא מתווכחים, אני מוצאת את עצמי לא פעם עוצמת עיניים ומחפשת בי את עקבותיה, מביטה על הבזק הרגע מבעד לעיניה. מראש זה מאפשר לקחת צעד אחד אחורה ולא להבלע בסיטואציה. וברוח הדברים, נעים לקבל מתנות, מהזן המנצנץ בחלונות הראווה אך נעים במיוחד לקבל מתנות תוצרת בית, בהתאם לכישורים ותחומי העניין האישיים של הסובבים אותי. ואם זה מלווה בחיוך וקריצה- מה טוב. אז הרשו לי להציג בפניכם שיר קטן שהושר בפניי, שחינו לא נפל עקב צרידויות לא צפויות או זיופים כללים. וכל הזכויות שמורות לשגיא גילה-   זה הגיוני שיהיה לך יום הולדת מתישהו בשנה   וזה יהיה צרוף מקרים ממש מגניב אם היום זה קרה אז יום הולדת ממש שמח לך   ואל תשכחי את זה כשאת כותבת את הצוואה שלך     מקווה שנהניתם(הוא עדיין חייב לי עוגת גבינה...).
לדף הרשומה

ראיון עם אילנה חמאוי, ציירת

    לכבוד יום הולדתי, החלטתי להעניק לעצמי מתנה- ראיון עם הציירת אילנה חמאוי. צילומים של ציוריה אעלה ברשומה ניפרדת, יש למה לחכות. תהנו!    שלום רב אילנה וברוכה הבאה לבלוג "בין הפסקאות- ספרים ועוד".  אני מציעה שנתחיל עם מספר פרטים אישיים על האשה שמאחורי הציורים: שלום חמדה, אציג את עצמי בקצרה : אילנה חמאוי, מתגוררת בירושלים, נשואה +3 , בוגרת בצלאל- המחלקה לאומנות, עוסקת בציור ובהוראת האומנות. ש`: רובנו מבלים את השנים הראשונות בשרבוטים וציורים, מי בכישרון רב יותר ומי בבוסריות חיננית. מתי ידעת שאת ציירת   ? ת`: תמיד ציירתי ואין רגע מסוים של ידיעה. לפעמים  צייר קורא לעצמו כך ולפעמים אחרים מעניקים לו את "התואר". בדרך כלל אנשים אומרים עלי שאני ציירת. אני מעדיפה את המילה "אמן", זה נותן לי תחושת מרחב גדול יותר.       ש`: האם ציור נשען כולו על כשרון מולד, על נטייה אמנותית או שגם לטכניקה יש מקום? האם לימודים חשובים לאמן או שהם עלולים "לקלקל" את הקו האישי ? ת`: יש כאן כמה שאלות ואנסה לענות עליהן לפי הסדר: אני חושבת שכישרון לציור, כמו כל כישרון אחר, הוא דבר שנולדים אתו. סוג של מתנה. השאלה, מה עושים עם המתנה הזו ? אפשר לא לעשות עם זה כלום, מסיבות שונות: עצלות, פחד, קושי להתחיל, להתמודד, חוסר זמן, סדר עדיפויות ועוד. זאת מתנה לא פשוטה.                                                                                               כדי למצות את הכישרון צריך לעבוד הרבה. רק מתוך עבודה היכולות באות לידי ביטוי. לימודים, היכרות עם עולם האומנות וטכניקות שונות, יכולים לתרום  להתפתחות האישית. לכל אומן יש קו אישי, כמו כתב יד, כמו שפת גוף. הלימודים
לדף הרשומה

חג שמח!

בתור ילידת פסח, יש לי רגשות מעורבים אל החג הזה. בזכרונות ילדותי הרחוקה, להפיק עוגת יומהולדת כשרה לפסח היה עסק לא פשוט שהסתכם לבסוף בעוגת פרי קנויה, מקמח תפוחי-אדמה, דחוסה וכבדה ככדור באולינג. כן, בתפוצת המקור שלי, מהזן המתרחק מאכילת קטניות במשך שבוע שלם(!), זאת היתה חוויה עגומה למדי. זה ודאי מסביר מדוע היה ברור שלעולם לא אתחבר עם בן המין השני מבלי לברר מראש מה נהוג לאכול אצלם במהלך החג. וכמה מהר אימצתי אל לבי את סל המזונות של משפחתי החדשה, המורחבת. טוב, מאז מוספי החג ומדורי האוכל באינטרנט מוצפים במתכונים מגוונים, עתירי שוקולד אבל פעם, אנשים סביבי קיבלו עליהם את דין האפרוריות המתלווה אל המצה והשוקולד היחיד שראינו היה "השחר". ולא לשכוח שבתפוצת המקור שלי, המצה נשארת יבשה, עד הסוף. מה שלא הקל עליי את ההשלמה עם שאלות קיומיות שונות המגיעות בכל שנה עם התאריך שמשום מה מתעקשת התרבות המערבית לחגוג כאילו היה מין הישג אישי. הלו, אף-אחד לא שאל אותי! ובאווירת הסגפנות הראשונית בה התקבלתי אל חיק אמי, איכשהו התגלגלו כל לחציי העולם והתנקזו אל אותה התקופה, מלווה בצליל רקע קל של אכזבה על אלה שלא זכרו, איך זכרו, כמה זכרו, ובמה בא לידי ביטוי אותו זכרון. שנים של שיחות עם עצמי הובילו אותי אל התובנה המתבקשת שהגיע הזמן לשנות תובנות ומאז(ובזכות הגילויי שאני בעצם אוהבת עוגות גבינה) השלמתי עם היום ועם החג. כמובן שהמצב השתפר לאין ערוך מרגע שסבתי לימדה אותי את המתכון המנצח שלה למרק קניידלך. מאז, יש למה לחכות. חג שמח ואביב נעים, תהיו נחמדים אחד לשני, תחייכו הרבה ותנצלו כל רגע לקריאה- לבד ועם הילדים. כן, מפתיע אבל גם כשהם כבר יודעים לקרא לבד אין דבר שמשמח אותם יותר מאשר להקריא ביחד, בעיקר ספר עם פרקים, שמותיר תחושת המשך, משהו לצפות לו. תנסו ותהנו!(ואם מישהו זקוק לרשימת ספרים מומלצים- אני כאן!)    
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת