00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ידיעות אחרונות" נמצאו 5 פוסטים

איך מלכת היופי של ירושלים, נערה בחולצה כחולה, הגיעה לבית הסודות?

לא קל היה לי להיעדר אך גם לא פשוט לחזור. נידמה שמשהו במילים קצת קהה, מקשה למצוא נקודת אחיזה. אבל אני, עקשנית אני, מסרבת להרפות, לשה אותן כמו היו גוש פלסטלינה, יוצקת מהן לתוך תבניות בתקווה שיתאימו למידתי. ובתוך הימים החולפים, רצף של ספרי מקור מצא דרכו אליי. בקריאה יש תקופות כאלה של רצפים- ספרים של אותו כותב/ת, באותו נושא, מאותו מקום גיאוגרפי ועוד. לעתים זה עניין של אופנה, של הפצה מרוכזת, של עלייה על גל מכירות מוצלח כמו בתקופת המותחנים השוודים/דנים, לפעמים עניין של בחירה, של סקרנות, של רצון לשחזר הנאה מסויימת, בתקווה שלא תכזיב. הפעם הם נידחקו אליי, שלושת הספרים המדוברים, לאחר המתנה לא קצרה על המדף לתורם, מבלי להיות מודעת מראש לנקודות המבט המגוונת שהם יביאו אליי ביחס לאותו הנושא. בכל זאת הייתי עסוקה בכמה שאלות קיומיות ששאבו את כולי וכל שחיפשתי היה מפלט לרגע. כעולה חדשה וותיקה מאד-מאד, נושא ההגירה מושך ומסקרן אותי במיוחד. שאלת ההשתלבות, השייכות, ההלימה בין "העולם הישן" לעולם המתחדש, הנברא תוך כדי. סוגיות הציונות והיהדות, האני החדש, דור הצברים המשפחתי, הקשר אל העבר ועוד. וכאן זכיתי למנה עמוסה, צבעונית, משלימה, בין מזרח למערב, בין קסם העבר לשגרת המציאות, מנהגים שפסו מן העולם, מנהגים שנשמרו ואפילו כאלה שקמו לתחייה מחודשת מתוך צורך באותו קשר עם השורשים האבודים, לאחר שהניתוק החד מהם לא הביא מזור לנפש החפצה. וכמובן הסביבה החברתית-תרבותית-לאומית-כלכלית, הישראליות והקושי שלה לראות בתושבים החדשים באמת שווים, אחאים לאותה אזרחות אחידה. לא חייבים לקרא ברצף, גם לא לפי סדר קבוע מראש, אבל ממליצה בחום לקרא את שלושתם- * מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי *בית הסודות מאת מיכל חזון * נערה בחולצה כחולה מאת גבריאל בן-שמחון   קריאה נעימה! ושבוע טוב. ולמי שטרם ביקר- www.piskaot.com   (כי להתפרנס צריך...)
לדף הרשומה

פירורים

לא אביא מתכונים, לא סיפורים משפחתיים, לא הרהורים שבין עבדות וחירות, לא אדון במנהגים ואפילו לא בנקיונות פסח או אביב (או סתם ניצול הזדמנות לסידור ארונות). מה שכן- מופע, ספר וסדרת טלוויזיה. בזה אתם יכולים לסמוך עליי.   * ריטה  גם למי שכבר ראה, פעם, גם למי שמכיר כל שיר בע"פ. המופע של ריטה פשוט ממלא את הסוללות באנרגטיות מופלאה. האישיות הכובשת שלה, החבורה הנפלאה שמקיפה אותה, הכלים המיוחדים, והקול...אי אפשר שלא לעמוד במעבר(באיזשהו שלב גם ככה כולם יעמדו ויסתירו לכם), להרים ידיים בקצב, לשיר איתה(גם אם מזייפים...לא אני, מה פתאם!) ולתת לגוף לנוע, להתמסר למנגינה, בעיקר בשירים בפרסית. ממליצה בחום!        *  על רקע רומנטי/מרים קוץ,  שלוש שניות/אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום לכאורה- שני ספרים שאין ביניהם כל קשר- אחד ספרות מקור, אחד מתורגם. אחד רומן והשני ספר מתח. אבל... מצאתי מכנה משותף מיידי. ממליצה בחום לקרא ספרים אחרים. לא זורם, לא קריא, לא מחדש, לא מקורי. אתם רואים כמה שאני דואגת לכם? זה בסדר, תודו לי אחר-כך.          * שובר שורות כל מחמאה, כל פרס, כל הרעש שהסדרה הזאת עשתה מהפרק הראשון של העונה הראשונה ועד פרק הסיום, בעונה החמישית- מוצדק. הכתיבה המבריקה והמקורית, השחקנים הנפלאים. הפשע לא משתלם. טוב, קצת. לפעמים. כסף גדול, מצפון משותק, שכנוע עצמי. עד שזה לא עובד יותר. הפשע לא משתלם, כסף דמים, מלוכלך, גופות נערמות, פחד, ניתוק מהמשפחה, אשמה. חינם ב"הוט". פינקתי את עצמי במרתון צפייה של כמה ימים. מומלץ .     והכי חשוב- שיהיה לכולנו חג אביבי ושמח!      
לדף הרשומה

המגירה השלישית של סבא, סיפורה של לולו- ילדה קטנה בשואה

לכל מי שמחפש חומר קריאה לילדים, בנסיון להתאים במעט את תכני היום הנורא הזה ליכולת ההכלה וההבנה שלהם, אי-אפשר בלי להזכיר את שני ספרי הילדים האלה : *** המגירה שלישית של סבא/ ג`ודי טל קופלמן הוצאת משכל(חמד וידיעות אחרונות) לגילאי 5-9 32 עמודים 2002 הבית של סבא וסבתא של אורי הוא המקום האהוב עליו ביותר. הוא מרבה לבקר שם ולהתפנק. הכלל היחיד הוא- לא לגעת במגירה השלישית, המגירה הנעולה, המגירה של סבא. עד היום שבו אורי מגלה את המפתח למגירה הנעולה והוא לא מצליח להתאפק...החיים בגרמניה וחדירת הנאציזם לשיגרה הטובה עד הסוף המר, מובאים בעזרת תצלומים ומזכרות, בטקסט חסכני וחכם, מה שמאפשר לילד לעכל את הנושא בקצב שלו, לשאול שאלות ולספוג כפי יכולתו. *** סיפורה של לולו- ילדה קטנה בשואה/ עליזה טייטלבוים הוצאת אוריון 2010 לולו, בת דמותה של הסופרת, עברה את השואה כילדה בת 6. הספר מתאר את קורותיה בתקופה זו, מילדות שגרתית בצרפת שלפני הכיבוש ועד הפרידה מאמה והחיים תחת תנאי הישרדות במחבוא. הספר מנסה להקל במעט את העובדות אך אני ממליצה למבוגר האחראי, במיקרה של ילדים בגילאים 5-7, לקרא מראש ולבחור האם לדלל בנקודות מסויימות בהתאם ליכולת הילדים הספיציפיים להכיל. אמנם לולו מתאחדת עם אמה בתום המלחמה אך הכאב, הצער, הפחד, ההתבגרות המואצת שבניגוד לטבע האנושי, כולם מותירים משקעים. במחשבה שנייה- רצוי לקרא יחד, גם בגילאי 9 ומעלה.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

חוף רפאים, המאמינים, מדיאה וילדיה - 3 סקירות ברצף

06/04/2013
תאשימו את הפסח מצדי, אבל הספק קריאה כזה מזמן לא היה לי. בהיעדר קו מנחה מוגדר, ומאחר שכעקרון אני נהנית לקרא ותמיד מוכנה לנסות סופרים וסוגות חדשות, השיטה היחידה שמאירה את דרכי בבואי לבחור את מושא הריכוז המיועד שלי היא מיקומו בערימה המצטברת על המדף. לא מאד מתוחכם אבל יעיל, כך האבק מתפזר שווה בשווה מבלי לקפח שום פינה. והבחירה הקלילה לכאורה גוררת אחריה סדר עולמי חדש בה מתערבבים מתח, סיפורת, צחוק ודמע, לרצף מקורי ומטהר. מעולה לניעור התאים האפורים, גם בפינות הנידחות יותר של קיומם. וכאן המקום לשאול- מה הסימניה המוזרה ביותר בה השתמשתם אי-פעם? נו, תפתיעו אותי.   *** חוף רפאים/ טאנה פרנץ` הוצאת מודן 2012 מאנגלית: מתי בן יעקב 496 עמודים 2013 טאנה פרנץ` קנתה אותי בספרה הראשון, "בלב היער", ספר מתח פסיכולוגי שבו היא פיתחה את הקול המיוחד שלה- בלש נאלץ לשוב אל מחוזות ילדותו המעצבים, להדחק אל טראומות העבר האישיות על-מנת לפתור מיקרה רצח שאירע באותו האזור, באותה קהילה. העובדה שמדובר באירלנד היתה רק בונוס. כתיבה מהודקת, מינונים שווים של פנים וחוץ, קורבן ובלש, עבר והווה הפכו את הקריאה למהנה במיוחד. הבעיה היא שבספרים הבאים האיזון המעודן הופר והקסם עומעם קלות, מה שהביא אותי להמשיך לקנות כל אחד מהם בתקווה לגלות שוב את הניצוץ. שלא תבינו לא נכון- מדובר בספר טוב, יש אפילו קטעים טובים מאד שבהם היא מצליחה להמריא אבל הסך הכל לא אחיד. אולי מוטב היה לקצר אבל נידמה לי שהסוגיה העיקרית היא בהתמקדות היתרה בנפשו ובחייו האישיים של הבלש(שזה תמיד מעניין) ופחות דגש על אמינות הפשע, השתלשלות העניינים, הגילוי, אותו הרגע שבו כל חלקי הפאזל מסתדרים יחד לכדי תמונה שלמה. מי שקרא את הראשון בטח יבין. לא בטוח שזה יעצור אותי מלהמשיך לעקוב אחרי כתיבתה, אחרי שהקסם הראשוני נגע בי. ולסיפור עצמו(בקצרה, בלי ספויילרים!)- הבלש מיק קנדי, בן ארבעים, גרוש, בלי ילדים, חוזר למה שהיה בילדותו חניון קראוונים לחוף הים וכעת הפך לשכונה לדוגמא, על-מנת לפענח רצח מחריד של משפחה. השכונה היא לדוגמא על הנייר, בשטח מדובר באתר רפאים כמעט, לאחר שהמיתון ועבודה רשלנית של קבלנים תאבי בצע עשו את שלהם. הבדלי מעמדות, פערי גילאים ותקופות, מיפגש בין עבר להווה מיוצגים כולם בשיגרת היום יום האירית הניפרשת בפני הקורא. ומי ירצה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מיתרי הלב/ יאן-פיליפ סנדקר

הוצאת הכורסא וידיעות ספרים מגרמנית: יוסיפיה סימון 350 עמודים 2013   כמה יופי יש במילה הכתובה, כשהיא מדוייקת, נוגעת, מברישה כלאחר יד שכבות של טיח ואבק, חושפת אמת קיומית. כמה יופי יש בחיבור הזה בין הקורא האקראי אל אותה המילה שנכתבה על מחשב או מכתבה במרחק של שנים או גיאוגרפיה, בנוף זר אך עם זאת מוכר בדרכים רבות כל-כך. כמה מפתיע החיבור הזה כאשר הוא מתרחש, כמו נס קטן, יד עלומה נוגעת, מנערת, מנחמת ולקורא לא נותר אלא להתמסר, להקשיב לצליל ההקשה של אותיות המתחברות למילים, הופכות רעיון לניגון שיתמזג בין הדפים, מוגן על-ידי כריכה רבת רושם, מחכה בסבלנות להתגלות. אולי זה הגיל, אולי העונה, אולי הקשיחות הצינית התעייפה מעט בקצוות. לא ממש יודעת להסביר אך הספר הזה תפס אותי בגל של רגישות, של מלנכוליות, לגמרי מתח לי את מיתרי הלב לכיוון מחדש. עכשיו שאני חושבת על-כך, בדיוק אותו הדבר קרה לי עם הספר הקודם "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" שם רק משם הספר הקסום נפלתי שדודה, בלי הגנות. ואכן רצוי לקרא אותם לפי הסדר, להכנס לאווירה, להבין את רוח הדברים, להתמכר לקצב הבורמזי, לתפיסת העולם, לנקודת המבט. יוליה חוזרת לביקור אצל אחיה הגר בבורמה, לאחר עשר שנות פרידה אך הפעם מלווה אותה קול פנימי מטריד המאלץ אותה להתעמת עם כל המטען שנדחס ונדחק פנימה, מאחורי מגירות הנפש ומדפי הרגש, הרחק מהישג ידה. ודברים רבים התרחשו בחייה בתקופה זו, שחיקה יום יומית שהרחיקה אותה מהתובנות והגילויים אליהם נחשפה בספר הראשון. אך הקול אינו מסתפק בשאילת שאלות אלא מתאווה לספר סיפור משלו ולא נותר לקורא אלא להיסחף יחד עם יוליה ואחיה אל המסע הזה. בחירות אישיות, חרטות, אהבה, משפחה, חברות כולם נושאים שיעלו במהלך הסיפור, אצל יוליה כמו אצל הקורא, מעוררים למחשבה, מעודדים חיפוש ושאילת שאלות.   *וסבתא שלי היתה אומרת- ספר מעולה, גמרתי חבילת טישו שלמה!
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת