00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

והפעם- הפתעה אמיתית. ראיון עם חמדה גילה

תודו שלזה לא ציפיתם. אבל אם כבר אז כבר...הדס המרוב מראיין אותי. חשיפה ראשונה ולאחריה- שאלון טריוויה...קריאה נעימה!

 

 

ספרות זולה: שלום חמדה, ממתי את זוכרת את עצמך כותבת?
חמדה: כמיטב הקלישאה - מאז שאני זוכרת...שנים רבות כתבתי בעיקר שירים ואפילו הוצאתי לאור ספר שירים, עם השחרור מצה"ל. יש כמה עותקים שמסתובבים בינינו, חומר לאספנים..

 

ספרות זולה: מתי זה הפך להיות מקצועי?
חמדה: לפני כתשע שנים, התנאים הבשילו. בעיקר סוגיית האומץ והבטחון העצמי. הזכרתי לעצמי שבכל מיקרה, לשחות אני יודעת

 

ספרות זולה: למה דווקא ספרים לילדים?                                                                                                                                                                                                                                                                       חמדה: במשך שנים הייתי מוקפת בילדים, דיברתי ילדית שוטפת כך שהשימוש בצורת החשיבה ונקודת המבט שלהם היתה לי טבעית לגמרי. 

ספרות זולה: מתי את מבינה שנולד ספר חדש ומה עושה?
חמדה: ספר חדש יכול להתחיל ממשפט אקראי לגמרי, מתמונה או מוסיקה, מקצב מסויים. לדוגמא- קראתי ספר בחצר ופתאם שמעתי נגינת חצוצרה, ממש ראיתי את התוים מרחפים מעליי. כמה צלילים ושקט. כך במשך כמה ימים. מתוך הצליל המסתורי הזה, המעט אבוד, כתבתי את "סימפוניה משלי" שיראה אור בעוד כמה חודשים(חשיפה ראשונה!). לא כל התחלה מבטיחה ספר, למדתי למהר לרשום ולשמור. לפעמים זה ממשיך להתפתח, לפעמים משתלב עם דברים אחרים ולפעמים נשאר בלא שימוש. 

 

ספרות זולה: מרגע הכתיבה כמה זמן לוקח לך עד שזה גמור?
חמדה: אין חוקים. לרוב כמה חודשים. לעתים אני מניחה בצד, מתעסקת בסיפורים אחרים, בכתיבה בבלוגים שלי, נותנת למרחק לרענן את נקודת המבט ואז חוזרת ובוחנת האם יש מקום לעיבוד נוסף, לשינויים. זה עשוי לקחת גם שנים, עד שנוצרת תחושת השלמות, הבשלות שאז אפשר לשחרר. 

 

ספרות זולה: האם יש לך שיגרה של כתיבה?
חמדה: אני מנצלת את שעות הבוקר עד הצהריים, 08:00-14:00, מאלצת את עצמי לשבת ולכתוב, לפחות כמה מילים, אם לא סיפור אז שיר או קטע כלשהו, רשומה לבלוג, רשימה למכולת, משהו. בניגוד לתפיסתי הראשונית אני לא זקוקה לשקט מוחלט, נהפוך הוא, פיצול הקשב עוזר לי להתמקד. 

 

ספרות זולה: מה הדבר שהכי ריגש אותך בהקשר של הספרים?
חמדה: כשמבוגרים אוהבים, מתחברים, מגיבים זה נפלא. אבל הכי מרגש זה ילדים ששואלים- מתי הספר הבא?

 

ספרות זולה: מה החלום הרטוב שיקרה עם הספרים שלך?
חמדה: הדחף הבסיסי הוא לאחל להם להגיע לכמה שיותר ידיים סקרניות, בארץ ובעולם. שיזכו להכרה, שימכרו, שיחפשו אותם...

 

ספרות זולה: מה הכי מפחיד אותך שיקרה עם מה שאת כותבת?
חמדה: הפחד הכי בסיסי הוא לא להיות מובנת, שרבדים מסויימים לא יתגלו, שבדיחה תתפספס

 

ספרות זולה: מי לזכרונך הכי השפיע על הדרך בה את כותבת? ממי לקחת השראה?
חמדה: שאלה קשה- הרנסט המינגווי, יונה וולך, וירג'יניה וולף, אהרון אפלפלד, בשביס זינגר, אמיל אזר היו הכותבים הראשונים אליהם נחשפתי. באופן טבעי אין קשר ישיר בין צורת הכתיבה שלי לילדים לבינם אך אני מקווה שמשהו מהם דבק בי מבלי דעת.

 

ספרות זולה: מי היה שעזר לך הכי הרבה להגשים את הרצון לכתוב ולפרסם את זה?
חמדה: זה קל, יעקב והילדים. זה היה להם הכי טבעי שבעולם, הרבה יותר מאשר לי.

 

ספרות זולה: מה היית רוצה שהקוראים שלך יידעו עלייך?
חמדה: שאני אוהבת לקרא באותה המידה שבה אני אוהבת לכתוב

 

ספרות זולה: ומה את לא מוכנה לספר להם?
חמדה: אין לי צורך בחשיפה אישית, רק הספרים חשובים לי. אם זה היה תלוי בי, הייתי חותמת עליהם בראשי תיבות...

 

ספרות זולה: ובכל זאת?
חמדה: אני נהנית מהמחשבה שיש בי ילדה נצחית ובועטת. זה טוב לשמירה על ראיית עולם רעננה ומעולה לעור הפנים...

 

ספרות זולה: את מי מהדמויות שיצרת את הכי אוהבת ולמה?
חמדה: החתולה תולה מ"בית ספר לחתולים מתחילים". יש בה ממני. 

 

ספרות זולה: ואת מי הכי פחות אוהבת?
חמדה: אולי בעוד כמה שנים אוכל לענות על כך

 

ספרות זולה: מה הכי קשה לך בכתיבה?
חמדה: הצורך בדיוק, למצוא את המילה שתתאים בדיוק למסגרת הפאזל, שתאיר את הרעיון אבל עדיין תשאיר לקורא איזה מרחב משלו.

 

ספרות זולה: וכמה קשה לך לא לכתוב?
חמדה: בלתי אפשרי ממש. האופציה השנייה היא להתחיל לדבר עם עצמי, בקול רם

 

ספרות זולה: מה צריך לדעתך סופר שכותב לילדים?
חמדה: רגישות, כושר הבחנה, אופטימיות, טוב לב, אחריות, רהיטות, פתיחות, כנות ומעט שובבות וילדותיות

 

ספרות זולה: יש לך עצה למי שרוצה לכתוב ולפרסם את סיפוריו?
חמדה: כנות. כתיבה שאינה כנה היא משעממת, מתיימרת. כתיבה דורשת התבוננות פנימה, לא לחשוב מה הקורא רוצה אלא למצוא את הקול, הסיפור, מבפנים. לכתוב ולמחוק. מחיקה ועריכה הם כלים חשובים ביותר. ואז למצוא מישהו שאוהב לקרא ולהקשיב לביקורת. 

 

ספרות זולה: איך ספרות זולה יכולה לעזור לך?
חמדה: שיתוף פעולה בין פורטל ספרות לכותבת כמוני ובעיקר למיזם שלי "בין הפסקאות- ספרים ועוד" הוא דרך מעולה לעזרה הדדית, לחשיפה ושיווק, הרחבת מעגל הקוראים, יצירת פעילות ייחודית לקהל יעד, פרסום ארועים וחלוקת ספרים ואלו רק חלק מהדרכים שאני יכולה לחשוב עליהן כרגע

 

ספרות זולה: מה את חושבת שחסר והיית רוצה לראות בספרות זולה?
חמדה: פינת הילדים- המלצות של ילדים על ספרי ילדים

 

תודה רבה!!

ואל תשכחו לבקר- www.piskaot.com

לדף הרשומה

ספרות זולה, פורטל ספרות חדש

והיום, בפינת הראיונות האהובה, הדס המרוב חושף בפנינו את המיזם הספרותי החדש שלו, "ספרות זולה" . מוזמנים לקרא, להעיר, להאיר, לשתף וכמובן להכנס לאתר, להרשם ולהתחיל לפעול.

 

הבמה של הדס:

ונתחיל בכמה מילים על עצמך- על עצמי? מממ..גדלתי ריאלי לחלוטין וכל ההתפתחות ההומנית שלי הייתה מאוחרת. אוטודידקט ומרדן. מנסה כמעט תמיד ללכת בשונה מהזרם ולחולל שינויים לטובה.

ש': מהו אתר "ספרות זולה"?

ת': ספרות זולה הוא אתר שמרכז את כל המידע על כל הספרים. החל מהשוואת מחירים, ביקורות, המלצות, פרקים וכלה בביוגרפיות של סופרים. מעבר לכך ספרות זולה היא התחלה של רשת חברתית לספרות בה מתנהלת שיחה         במעגלים החברתיים. (המלצות, אכזבות הסתקרנויות, דיונים)

 

ש': מי קהל היעד?

ת': קודם כל אנחנו הקוראים. כל מי שרוצה לשתף בדעתו על ספרים וסופרים וכל מי שרוצה לקרוא מה דעתם של החברים שלו. השותפים העסקיים הפוטנציאלים שלנו הם כל מי שרוצה לעזור לנו להציל את הספרות בארץ. מו"לים עצמאים (גם אם זה סופר שהוציא ספר), הוצאות, חנויות ספרים, בלוגרים, אתרי תוכן על ספרים, כל מי שרוצה לתרום כפי יכולתו להצלת המצב.

 

ש': מה מייחד אותו ביחס לאתרים אחרים.

ת': ספרות זולה מציגה המון מידע שמצוי מחוץ לספרות זולה, כלומר באתרים אחרים. בכך היא מחברת את כולם במקום אחד והופכת להיות פורטל אמיתי. אתרים אחרים מראים רק את המידע שהוזן אליהם. למשל: חנות אחת לא תראה מחירים של חנות אחרת. אתר מסוים לא יראה את הביקורות שנכתבו בבלוגים אחרים או בעיתונים. וכך הלאה.
ספרות זולה על כן היא מטריה שיושבת מעל ומחברת את כולם.

 

ש': מהו האופק העסקי אותו אתה צופה לגורמים השונים הנוטלים חלק פעיל באתר- אתה, קוראים, כותבים. כלומר- למה כדאי להצטרף למיזם?

ת': יותר ויותר גולשים מגיעים לאתר. אני מקווה ומעריך שבעוד לא הרבה זמן הסיסמא 'אם אתה לא שם אתה לא קיים' תהיה נכונה עבורנו. מי שיופיע בספרות זולה יהיה נגיש לגולשים אחרים ומי שלא, יתקשה מאד.

אישית עבורי זה מקום נפלא לממש את היצירתיות שלי ולהביא לקוראים והכותבים בארץ חידושים. התחלנו יחסית בקטן אבל מתכוונים להביא חידושים ממש מרחיקי לכת.
לדוגמא- שיטת התגמול אצלנו לחברים פעילים היא במטבעות, אותן אפשר להמיר בספרים. התוכנית היא לקחת את זה הכי רחוק שאפשר כדי לתגמל את אלו שטורחים להעשיר את כולנו במידע כנה. אני רוצה שמי שכותב ירוויח מזה כמה שיותר.

 

ש': מה גרם לך לחשוב על אתר מסוג זה? מהו הצורך שזיהית בשטח?

ת': כבר לפני 8 שנים ראיתי שהשוק עתיד לעבור מהפכה דומה למה שעבר שוק המוסיקה. הסיבה בגללה התחלתי את המחשבה על הרעיון הופיעה בעת שפרסמתי ספר בעצמי, אבל בעוד היא כבר לא אקטואלית הרעיון נשאר, השתנה והתפתח. תוך כדי עבודה גילינו בעיות אחרות והחלטנו להתגייס ולפתור לכולם את כל הבעיות בתחום. זו משימה גדולה ושאפתנית אבל זה מה שמניע אותי. להצליח לחולל מהפכה שכולם יוצאים נשכרים ממנה.

 

ש': האם ספרים מבחינתך הוא צורך, מעבר לתחום עיסוק?

ת': ספרים, או יותר נכון ספרות איכותית זהו ערך מבחינתי. "ספרות זולה" עברה קשיים לא מעטים בדרך ואיבדתי הרבה כסף בדרך הזו. אם מה שהיה מניע הוא השיקול הכלכלי הרי שמזמן היינו חדלים. אבל מה שמניע אותנו הוא חזון ערכי. הרצון לחולל מהפיכה ולהציל את הספרות.

 

ש': האם יש הבדל בקריאת ספר לסקירה? האם כל ספר שאתה קורא הוא ספר עליו תכתוב סקירה?

ת': בכל פעם שאני מתאכזב מספר אני מתלבט אם לכתוב עליו סקירה או לא. גם אני כתבתי ספר, כאמור, ואני יודע כמה עבודה קשה זו ולכן מרגיש מאד לא נוח לבקר עבודה כזו של מישהו. לעיתים רבות אני פשוט מדלג.

 

ש': מהי הסוגה המועדפת עליך?

ת': אני אוהב ספרים טובים. לא בטוח שגיבשתי ז'אנר מסוים שאותו אני מעדיף. מה שלמדתי עם השנים הוא להיפטר מהצורך לסיים ספר בכל מחיר. אם הוא לא טוב בעיני אני עוזב. חבל על הזמן שלי.

 

ש': מה ההפתעה הכי גדולה מבחינתך בתחום הספרות- סוגה שלא חשבת שתקרא, ספר מסויים, סופר/ת שהפתיעו.

ת': קלאסיקות. לפני שהתחלתי לקרוא חשבתי שספרים שנכתבו מזמן לא יעניינו אותי. קראתי את 'עפיפונים' של רומן גארי ונפלתי. הוא הזיז אותי רגשית כלכך חזק שמיד רצתי לקרוא את 'כל החיים לפניו' ואת 'חרדתו של המלך סלומון'. לאחרונה קראתי את 'ענבי זעם' ושוב מצאתי עצמה שלא מצאתי בספרים שנכתבים היום. זה מאד הפתיע אותי.

 

ש': מקומות, אנשים שאלמלא האתר לא היה יוצא לך להכיר.

ת': ראשית גיליתי כמות עצומה של אתרים על ספרים שלא הייתי יודע עליהם בשום אופן אחרת. שנית גיליתי כמות גדולה מאד של הוצאות ספרים שבכלל לא ידעתי שקיימות. הפעילות באתר הובילה אותי ליצור קשרים עם אנשים רבים שכנראה לא הייתי בקשר איתם אלמלא האינטרס המשותף.

מקומות...כנראה שישראל devil. הייתה לי נטייה לברוח לטיולים בכל הזדמנות. המיזם של ספרות זולה אילץ אותי להתגבר על האינסטינקט הזה ולהישאר פה.

 

ש': תוכניות לעתיד

ת': תוכניות יש הרבה. אני מקווה לסיים לכתוב ספר שהתחלתי לאחרונה וספר אחר שהתחלתי מזמן. מקווה להגיע למימוש בפורטל של ספרות זולה של כל מני רעיונות שהולכים להפתיע רבים ולשמח רבים יותר.

 

ש': משהו שחשוב לך שידעו עליך, על האתר

ת': הכי חשוב לי שידעו שזה אתר שנולד על ידי קוראים ומונע מרצון אמיתי לשפר את המצב בתחום עבור כולנו. הוא יצליח אם יותר ויותר גולשים ירגישו שותפים, יירשמו לאתר ויכתבו את דעתם על הספרים שקראו.
שנית חשוב לי שידעו שנשמח לשתף פעולה עם כל מי שמעוניין לשפר את מצב הספרות בארץ.

 

ש': תודה ובהצלחה!

ת': מי ייתן ונשמח רבים.

 

לדף הרשומה

להציל את מר בנקס ועוד

לסרטים, כמו לספרים, יש נטייה לתפוס ולאחוז במקומות הכי רגישיים, אישיים, באופן ישיר או אסוציאטיבי, בכפוף לעיתוי, הנקודה על סקאלת החיים וכ"ו. על איכות אפשר להתווכח, על מידת הקיטש או המקוריות גם. אבל החוויה הרגשית שעוברת על הקוראת או הצופה היא פרטית לחלוטין ולעתים קרובות מפתיעה(לטוב ולרע).

שום דבר לא הכין אותי לכך כשישבתי באופן תמים לגמרי לצפות ב"להציל את מר בנקס". מרי פופינס הוא אחד הסרטים הכי מקסימים הזכורים לי מילדותי והקסם שלו, לשמחתי, לא פג גם בצפיות חוזרות עם ילדיי, בעיקר לנוכח ההנאה שלהם מהמעשיה הנוגעת ללב על האומנת בעלת המטריה והלב הרחב שמגיעה להציל את משפחת בנקס מעצמה. מודה שלא ידעתי שהוא מבוסס על סדרת ספרים מאת הסופרת פמלה טרברס, אנגליה ממוצא אוסטרלי.

מאחורי הקלעים- לקח לוולט דיסני 20 שנות עקשנות עד שטרברס נענתה להזמנתו והסכימה לדון עמו על מכירת זכויות הסיפור והפיכתו לסרט מוביל בממלכת דיסני, לא לפני שהתעקשה בעצמה על מעורבות מלאה בפרוייקט מתוך דאגה לדמות האהובה והפיכתה לאייקון אמריקאי. הסרט עוסק במיפגש בין השניים, בתהליך היצירה, בתהפוכות הרגשיות שמחולל המעמד, משמעות הפרסום והכסף ובעיקר, וכאן כמובן נשביתי סופית- השפעת הילדות על היוצר והיצירה. ברגע מכריע משכנע דיסני את טרברס להניח לעבר, לא לאפשר לו לשלוט על חייה יותר, לסגור מעגל, לאחר שהוא מבין את ההקשרים העמוקים שבין הסיפור הדמיוני לחיים המשפחתיים המורכבים שלה ומיד מספר לה פיסה מילדותו האבודה, הקשה, שהביאה אותו להקים את האמפריה לילדות נצחית, דיסני וורלד. מעורר מחשבה בין היתר על הקשר הנוצר בין היוצר ליצירה, המקשה להפרד ממנה, על העצמי הטמון בכל יצירה במסווה ותחפושת ולעתים מבלי דעת, על הצד התרפויטי שביצירה, העיבוד ההשלמה וההחלמה מחוויות חיים שונות, על הצורך בחשיפה ושיתוף ועוד.

שווה צפייה.

 

  

 

 

 

ואם אתם מחפשים ספר מצויין- עזאזל של הסופר המצרי יוסף זידאן הוא התשובה. היפא הנזיר הקופטי מתאר במגילותיו את תהפוכות הנצרות במאה החמישית לספירה, מלחמות הכוח והשלטון של הבישופים, הכחדת ההליניסטים והפגאנים, מאבקי תיאולוגיה בין הזרמים השונים, עיליים ותחתיים והחיים במנזר. מרתק, עשיר, עמוק, מפתיע ומעורר מחשבה.

 

 

 

 

ואם אתם במיקרה פנויים מול מסך הטלוויזיה, מנויי הוט, כנסו לוי.או.די וחפשו את הסדרה "התיקון", 2 עונות. דניאל הולדן ניצל מתא הנידונים למוות אחרי 19 שנים בכלא. הוא אמנם הודה באונס ורצח חברתו אבל אחרי הפעם החמישית שמועד הוצאתו להורג נידחה הוא משתחרר לאחר שראיות DNA חדשות מוכיחות שהוא לא אשם. הוא חוזר לבית משפחתו, באותה העיירה ומנסה, אוח כמה שהוא מנסה לחזור אל בין החיים. משפחת הנערה, תושבי העיירה ומשפחתו, כולם בעלי תפקיד בדרמה החזקה הזאת, כולם בעלי אינטרסים ודעה. איטי ומופלא ואיך לא- מעורר מחשבה...

 

 

 

 

לדף הרשומה

שנה חדשה, שתחזיק לנו התמימות

כמה חיכיתי לתפוח בדבש, לבגדים הלבנים, החדשים, לארוחת החג המורכבת מחברים-קרובים-כמו-משפחה כל שנה מחדש.

כמה תמימה ניראת כעת הציפייה ההיא לרוח האדם שתתגבר ותצמח ותתעלה, תחפש את הטוב ותחזיק בו חזק, קרוב ללב, תתמיד בחיבוק זה, בדאגה לרווחת הזולת.

תמיד אהבתי חגים. לא הטירחה של לפני ואחרי, לא ההמולה, כלום לא מצליח להניא אותי מהרצון הזה לשבת יחד, ולו רק לכמה שעות בשנה. עצם המחשבה נוסכת עליי תחושת שייכות, בטחון, שלמות, שמחה, אותן אני מחפשת לי תמיד בשיגרת יומי.

בדרך כלל אני לא אוהבת סיכומים- גם בימים שהשתתפתי(אם במשלוח גלויות ואם בהאזנה רצופה) בכל הסיכומים הרשמיים של זמר/להיט בתחנות הרדיו נהגתי להתאכזב מהתוצאה. לעתים רחוקות השיר שלי זכה והאמת שניתבתי עובדה זו כדי לחדד יותר את הקצוות שלי. את הטעם הלא ממלכתי שלי, הנה גם הפעם, גם כאן.

אבל השנה, החלטתי לפרגן לעצמי- עצם הסיכום הוא מעין קביעת תוכנית עבודה לשנה החדשה, המשכיות, מיקוד. ואם בכל השנים איש לא ממש ידע מה אני עושה בביתי, בוחשת בקלחת בחיפוש אחר שיקויים מקוריים, מפענחת נוסחאות עתירות משתנים או בוהה להנאתי, עכשיו אני שמחה להכריז בקול, כי אם יש משהו שלמדתי הוא שהדבר החשוב ביותר הוא ההתייחסות לעצמך, הכותרת, התגית/יות שאדם מעניק לעצמו. כל השאר כבר יבוא מעצמו. ומאותו הרגע שקמתי להכריז, בקול, הספקתי להקים הוצאה לאור, להניע אנשים להצטרף אל המיזם של ספרים אלקטרונים אותו אני מובילה באמצעותה, בין היתר, להוציא ספר ילדים חדש ולסמן לי יעדים שעד לפני רגע נשמעו מעט מטורפים אך כעת יושבים על קרקע מוצקה. טוב, לא לגמרי, כי זה בטח יוציא את כל הכיף מהעניין, בלי מעט טלטלות. ומאז שאני עומדת ומכריזה, קולי הצטלל ועמידתי התייצבה(אלמלא גילי וכוח המשיכה בטח הייתי מצליחה להוסיף כמה סנטימטרים לגובהי). ועדיין, אני צריכה להזכיר לעצמי בכל פעם ששואלים מה איתי. אני מדמיינת אותי עולה על ראש מגדל, גלימתי מתנפנפת ברוח, שרביט בידי...לא, לא, זה לגמרי מסיפור אחר. אני פשוט מתיישרת ומכריזה. ולתדהמתי המבטים ניראים פחות המומים או תוהים ככל שהטקסט נהיה טבעי יותר בפי.

אז שנה טובה לכל חבריי בבלוגיה, שכהרגלי אמשיך לאיים בסיכוי שהשנה עוד ניפגש.

לכל קוראיי הקבועים והאקראיים, לאורחים לרגע, למציצים בעקבות חיפוש בגוגל, שנה של קשב, של חמלה ומודעות. של מעורבות.

של שקט. של בטחון. של פשטות.

הקיצור- כל שתבקשו. 

 

 

 

 

לדף הרשומה

לא צילמת לא שילמת

"אבל איפה התמונות?" זה הדבר הראשון שנשאלתי. אבוד לי, "לא צילמתי" הודיתי בלחש.

בכלל, מאגר החוויות המצולמות שלי מצומצם להחריד. אני כל כך עסוקה ברגע, בהוויה שלא תמיד, אפילו בדיעבד לא עולה בי הצורך לשוב ולהציץ במה שנקלט בעדשה. הכל שמור אצלי, בפנים, בחושים, באסוסיאציות(אז מה עם יש להן נטייה לנכס לעצמן עולמות שלמים, לקשר ולהפוך אותן לדברים אחרים, חדשים לגמרי...). אני אוהבת את הפרשנות החופשית.

פעם, עוד נהגתי להסחב עם המצלמה הגדולה, אפילו תיק מיוחד היה לה, עד שהגענו למסקנה שאין לנו מספיק ידיים פנויות בשבילה. ולא שהפסקתי לאהוב צילום- מבעד לעיניים של אחרים, קומפוזיציה מעניינת תמיד תסחט ממני קריאת התפעלות. אבל בימינו, כשכל טלפון נייד הופך להיות יחידה בידורית בלחיצת כפתור, כשכל צעד מתועד ומועלה ישר לקיר נוצרת תחושה שאם משהו לא צולם ותועד כאילו לא התקיים. היה ואיננו עוד. מעין פחד קמאי, כאילו האבק שנותיר אחרינו לא ידע עוד. על מי נוכל לסמוך שיספר את סיפורנו, כשכבר לא נהיה. התחלתי לפקפק בעצמי. איך הפכנו לחברה מצלמת? וכמה באמת טורחים להדפיס את התמונות ולסדר באלבומים?(כן, אני רואה אתכם מצחקקים שם!). האם התמונות נועדו לשימוש אישי או כדי שיהיה מה להראות לאחרים? לשבור רגעים מתים בשיחה, להחיות מיפגשים מדשדשים. מה המינון המומלץ? והאם קיים קוד חברתי מוסכם שיחלץ את הצופה התמים מעוד תמונה של ענן המרחף לו בשמים כחולים של יום חולין?

יום ראשון מביא עמו שגרה של ספטמבר ואני בפינת העבודה שלי, תוהה. האם זו רק אני? איך אוכיח לעולם? האם הניתוק הזה רע כל כך? ואת מי זה בעצם מעניין, מה עשיתי במשך שלושה ימים(ים ובריכה, ים ובריכה)?

אז היה כיף. תשמחו עליי. הנה הוכחה, למפקפקים-

 

 

ומוסיפה לכם פס קול(להשתיק קצת את מכונת הכביסה), בתוספת ברכת "שבוע טוב"! 

 

 

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת