00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יער" נמצאו 5 פוסטים

שמחת זקנתי

לקראת יום השנה לפטירת סבתו, פתח גרישה גמ"ח לעילוי נשמתה. עומד על כתפיו של הפריץ, דפק גרישה מסמרים בגרזינו של הפרוע וקצץ לעצמו את אצבעותיו. לאחר מספר דקות של כאב גדול ועמל מפרך, עמד על תילו לתפארה השלט הנושא את שם הגמ"ח. עיקר הפעילות של גמ"ח "שמחת זקנתי" הוא בהפעלת מתנדבים היוצאים ובאים בבתי אבות ובבתיהם של קשישים וגלמודים. לאור נסיונו העשיר של גרישה עם שרגא השמן, הנחה גרישה את מתנדביו כיצד היא הדרך הטובה ביותר לשמח את לב הישישים ולבדוק מה חסר להם בלי לפגוע ברגשותיהם. בעצה אחת עם מרא דאתרא, ארגן גרישה פעילות לקשישי השכונה לרגל חודש אלול. בראשות מרא דאתרא יצאה קבוצה גדולה לצוד איילים ביער ולעשות מקרניהם שופרות לראש השנה. מרא דאתרא הסתמך על הפסוק שאומר: כאייל תהרוג על אפיקי מים... ר` זרח התרח ששמע על המתרחש, נזעק ובא מן העיר צקלג על מנת למחות בידו של מרא דאתרא. אל מול מרא דאתרא הדשן, ניצב ר` זרח התרח הצנום והצמוק, זקנו השופע מתנופף והוא נראה כמטאטא הפוך ששערותיו מתבדרות ברוח. "אתה רוצה להרוג את הזקנים האלה?" צווח ר` זרח התרח בקולו הדק, "אתה לא יודע שבגילם זו פעילות מסוכנת לרוץ ביער ולנסות לתפוס איילים?" כך רתח וגעש ר` זרח התרח אל מולו של מרא דאתרא. מפאת חודש אלול, שינה מרא דאתרא ממנהגו ונשאר רגוע. חיוך של מאור פנים פער פתח לא ברור במקום מסויים איפשהו בין זקנו לשפמו של מרא דאתרא ובנחת הסביר לר` זרח: שלוחי מצווה אינם ניזוקים. בוא איתנו ידיד, וראה שאף אתה יכול! ר` זרח נדהם מתשובתו הרגועה של מרא דאתרא, ומשהבין כי חודש אלול הוא שהשפיע, נזכר בכלימה בכעסו שלפני רגע. אז נשבר לבו בקרבו עד שבא גרישה ותיקן את זה במסמרים ועם הגרזן של הפרוע. לאחר שתוקן ומוסמר לבו השבור של ר` זרח התרח, אזר הוא את מתניו ויצא בריצה קלה עם מרא דאתרא. אחריהם זינקו בדיצה שאר זקני השכונה כשהם מציצים בפראות לכל הכיוונים על מנת למצוא את האיילים. לאחר שעה קלה של ריצה, נעצר מרא דאתרא בקרחת יער קטנה. במרכזה הציב דמות אייל מעץ שיצר כשהיה בגילופין, ונסוג לאחור להסתתר בין העצים. מסתבר שאף האיילים האמיתיים היו בגילופין, שכן הם באו בסקרנות לבחון מקרוב את האייל המגולף של מרא דאתרא. שום דבר אחר לא יכול להסביר את הטפשות שבשלה התקבץ עדר איילים שלם מול חתיכת עץ בקרחת יער. אז נשא מרא דאתרא את ידו ושרגא הזקן תקע בשופר
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מזימות וקרבות בלב היער

הג'יפ קיפץ מצד לצד כשגעצל נהג אותו ביד איתנה בשביל הג'ונגל. ענפים שרטו את הדפנות והכו בחלונות בזעם למחות על הפלישה לשטח בו בדרך כלל הולכים רגלי או נוסעים על אופנועים. געצל נפנף בידו בבוז ופגע באפו של בעריש שניסה לנמנם למרות הטלטולים. "הוא  חושב שזה חלק מהטלטולים" לחש זונדל החלמאי באושר אל אוזנו של גרישה . עודו מדבר וגעציל נהג בבטחה את הג'יפ לתוך שלולית ענקית ועמוקה של רפש. "קדחת!" נהם געצל כשלחץ על הדוושה והגלגלים התחפרו, "כולם לצאת החוצה ולדחוף!" -"אתה לא מצפה  שאקפוץ .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יאוש

צפופים עצי היער לא תבוא השמש, חום כבד ולחות היום מחר ואמש, והנחל זורם בתווך מזמר באשדותיו, בבריכות רוגעות הוא נקווה מצייר אדוותיו.   הלא תבואינה מעלה שוועות קול תפילתנו, החוסמים עצי היער גם תחינת ענותנו, בדממת בראשית בסוף עולם משוגע, נדם קול שירי ברקיע לא נגע.   חורק עץ רם ונופל כרע וישוח, זה קץ כל דבר בעולם אכזר וקשוח, וקיצי הצפוי הקרוב הוא אם רחוק, היבוא בצער ורשע או בשלווה ושחוק.   הולכים אט המים נגררים אל הים, בדד אלך ביער ולמה זה אני קיים, רק פנס חיוור עוד דולק מאיר לעטי, על .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

חג עצמאות ודוב שמן

לבוש היה בחולצה לבנה קצרת שרוולים ומכנסי זלמן בצבע חאקי, חובש היה כובע טמבל ונועל לרגליו סנדלים של שבת. כך השיגני גרישה בעצם יום חג עצמאותנו המקודש לעמישראל מזה שישים שנה ארורות.   מקפיד היה גרישה לחוג את החג כהלכתו, ללבוש בגדי חלוצים, לחטוף פטישים בראש (לא. לא פטישים קפיציים, מדובר בפטישים של חמש קילו), למנגל את עצמו לדעת ולחוש התרוממות רוח גדולה הנובעת מעצם הידיעה כי הנה אנו עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים המאוחדת.   בשאתו דגל המתנופף  על נס, קרא אלי גרישה בגאון, סולו סולו .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אביב

09/03/2008
כלניות עולות בין סלעים ברמה, בעמקים מזהיבים שדות קמה, חורף הזקין תחת קרני החמה, אביב פרח על כל פני האדמה.   ציפורים נודדות שבות מן הדרום, כנפיים לבנות מרחפות במרום, עצים עירומים לובשים עלוותם, אנשים פושטים מעילי כסותם.   מהר ומיער עלתה השירה, אבן עץ ועלה פצחו בזמרה, על בואו של אביב וקץ הקרה, שיר הלל של בריאה ליוצרה...
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מאסטר יוסי אלא אם צויין אחרת