00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרח חן

פרח חן קטן יקר עולה בשדה טרשים,

באין צומח בין סלעים הכה שם שורשים,

עלה הוריק, לבלב הבריק, נאוו פני אדמה,

בין ערער, לבין דרדר, פרח בשממה.

 

על קרקע עלובה צרובה בחום שמש מיוסרת,

פריחה קלה על שיח נוי מטפסת מתעוררת,

במקום שומם, מרוד דומם, דבר פה לא צמח,

גאו שרכים, יפו פרחים, ולב דואב שמח.  

 

שיח חן עתיר פרחים צועף בערפילים,

שחר בא פתחו עלים כותרת בטללים,

הדור צבעים, שוכן סלעים, מרכך פני הסביבה,

לא יחדל, יאמיר יגדל, עטור בגאווה...

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ספינתי

22/01/2012

 

 

צוהר נפתח אל שמי שקיעה עת היום יפוח,
קיטון זעיר,
מלח זהיר,
צועד שתוי תפוח,
מיתר שורק, סיפון חורק, ואין מפרש נפוח.

 
שובה שובה אל חופי, לוחשת אדמתי,
אבודה בים קרועת מפרש נודדת ספינתי,
הרחק הרחק יורד הליל, צובע חול צהוב,
ליד מעגן בעיר עתיקה שכמו עלתה מאוב.
 
 
 
תחת חום יוקד יבש החיך, אזלו מי השתיה,
לא נגמר,
בשפע מר,
מענה נפש פתיה,
הים צוחק, נפרש הרחק, בין נתיב וסטיה.
 
 
אולי אשאב ממי הים, אלגום ארטיב לשון,
אשכח דאגה של לב קיים, אנום אשכב לישון,
אולי אעמוד עד אור הבוקר, עד יתש כוחי,
ארוכה המשמרת מתישה מעייפת, כך נפלה רוחי.
 
 
 
נושבת הרוח מעל גלים אלי ספינה נעזבת,
כוכב זעיר,
מחשיך מאיר,
אחרי לבנה מהבהבת,
נעים צללים, בין ערפילים, אל תוהו ואין שבת.
 
 
אימתי יתם מסע ארוך, מולי נמל אמצא,
האם אראה שם חוף מוכר, ועל עירי דיצה,
שמא אנדוד לי כל ימי אבוד נשכח מלב,
אולי אעגון לי מול חלום, אל פרח מלבלב...
לדף הרשומה

בחירות

לאחר שרמה קרנו של גרישה עקב הפרסום שזכה בו על אודות הלשכה שהקים, החליט גרישה כי מקומו הוא בעשיה הציבורית.

אי לך ובהתאם לזאת ארז את צקלונו ובא לעיר ציקלג.

בבוקר בהיר של סתיו הקיצו הציקלגאים והביטו בגרישה המסייר ברחובותיהם וסוקר את השכונות מלווה בעוזרו הנאמן הלא הוא הגולם מפראג. גרישה חלק לעוברים והשבים מחיוכו התם ומנצנוצי משקפיו הענקיים וחקר אותם על ההנהגה בעירם הנאווה. מהר מאוד נודע לו כי אין הנהגה בעיר והכל שטויות שיכולות לקרות רק בסיפורי הסבתא שבבלוג שלי או בסרטונים של באגס באני.

 

למחרת בבוקר כוסו רחובות צקלג במודעות, כרזות ותמונות של גרישה המכריז כי הוא רץ לראשות העיר ציקלג. באחת מן הכרזות, כרזה שנתלתה בכל המקומות המרכזיים בעיר, נאמר כי עצרת בחירות תתקיים בכיכר העיר ביום חמישי הבעל"ט. אם מתחילה גיחכו הציקלגאים על בורותו של גרישה אשר לא ידע כי אין בציקלג כיכר העיר ואפילו לא לחמניית העיר, עד מהרה נפערו לסתותיהם בתדהמה. בעוד לסתותיהם של הציקלגאים מנסות בכוח לעשות שפגט, הופיע הפרוע רכוב על טרקטור בגודל מפלצתי והחל הורס בתים ובניינים במרכז העיר על מנת ליצור כיכר לאספתו של גרישה ראש העיר המיועד, הנערץ עד בלי די על פרת משה רבינו והגולם מפראג.

בתחילה ניסו התושבים למחות בעד הרס בתיהם, חנויותיהם ומשרדיהם, אך לאחר שהפרוע נופף באצבעו באיום והגולם מפראג הסתכל עליהם כמו גולם, העדיפו להשאר הומלסים, אבל בחיים. מן הסתם התנחמו קמעא באיסוף התפוחים שעפו על ראשיהם כאשר נופף הפרוע באצבעו. תפוחים אשר נשרו מגדם עץ התפוחים אשר צימח מכף ידו של הפרוע.  רבה הצדיק והישיש של ציקלג, ר' זרח התרח, נפגע באפו מאחד התפוחים המתעופפים ובעודו משפשף את פניו בכאב ובעיניים דומעות סינן מבין שיניו לאב"ד העיר שעמד בסמוך: אנחנו עוד נעשה ממנו קציצות ונשליך אותו לדייסה.

כהרף עין סבו שניהם ועזבו את המהומה על מנת לחרוש מזימות במקום אפל בעוד אנשי העיר הציקלגאים מפנים להם דרך ביראת כבוד.

בחצות הלילה, במקום אפל ביותר, ישבו ר' זרח התרח ואב"ד העיר ציקלג ר' קלונימוס פרעסער, כשהם חורשים מזימות על מנת לסלק את גרישה ותכניותיו מעירם הנאווה והשלווה.  כה חרשו וחרשו עד שנשברה שן המחרשה. בדיקה קצרה שנעשתה בקרקע גילתה אוצר.

למחרת קם לו בעיר ראש למתנגדים לגרישה ואף הוא רץ לראשות העיר ציקלג. יתרון היה לו לר' דייסה מבושלת שתושב העיר ציקלג היה וחביבם של השמן והרזה. ר' זרח התרח, שהיה רזה ככלונס, ור' קלונימוס פרעסער שהיה נין ונכד לזרע החביות. וכשאני אומר חביות אני מתכוון לחביות גדולות האלה ביקב שמאכסנות עשרות אלפי ליטר.

בעוד גרישה מסתובב מוקף בקהל מעריציו, מחייך למוכרים בשוק, צובט בלחיי ילדים ומכבד את הזקנים, התרוצץ ברחובות האחרים ר' דייסה מבושלת ואף הוא נוהג בגינוני בחירות. צובט למוכרים בשוק, מכבד לחיי ילדים (במקורות לפעמים המשמעות של "לכבד" זה לטאטא) ומחייך כשזקנים מחליקים עם המקל סבא.

את מדרכות העיר כיסו כרזות. סטיקרים הודבקו על עמודי חשמל ובניינים נהרסו בכיכר העיר החדשה. אנשי העיר נחלקו לשתי סיעות. הסיעה האחת מצדדת בגרישה וטוענת שהגיע הזמן שיהיה לה לציקלג כיכר העיר וראש העיר. והלא גרישה הוא החכם המופלא שהגה את הרעיון מתחילה, ומה הם כמה תפוחים שהתעופפו לעומת ההישג של כיכר העיר והשתקעותו של גרישה בקרבם. הסיעה השניה מחתה בתוקף על הרס בלתי מתחשב של בתי מגורים, משרדים וחנויות ועל כך שאדם שאיננו מתושבי המקום, בוא לגור וישפוט שפוט.

הגיע יום האספה הגדול, בימה נבנתה בכיכר החדשה, מערכת רמקולים אדירה הורכבה מסביב על מנת להעביר את קולו של גרישה, שישכנע את הציבור לתת לו את קולו. תושבי ציקלג משתי הסיעות נהרו אל הכיכר החדשה. גם כדי לחזות במפעל החדש וגם כדי לשמוע מה יש לגרישה לומר. גרישה נאם וחפר והרמקולים שאגו בקול גדול, בעוד ר' דייסה מבושלת צווח לעומתו במגאפון מסכן מחאות קלושות וסיסמאות שעבר עליהן הכלח. ר' קלונימוס פרעסער רץ לעזור לו, אך בדרכו נכשל באחד מכבלי ההעברה של מערכת הכריזה. ובנופלו על סבך החוטים בכל כובד משקלו כי רב הוא, חיבל במערכת ובדיעבד השתיק את גרישה.

גרישה רקע בסנדליו בחימה על הבימה הרעועה וכהרף עין מצא את עצמו קבור בין חורבותיה תחת לוחות עץ ורמקולים ענקיים. ברקע נשמעו תרועות הקהל, צחוקים הפרוע של המתנגדים לגרישה וצווחותיו של ר' דייסה מבושלת במגאפון החורק שנקרא לו דרור משעה שהרמקולים הענקיים חדלו מהחרישו. תלמידיהם של ר' זרח התרח ור' קלונימוס פרעסער החלו משיחים בנס ומופת שאירע, כיצד רבותיהם הדגולים גרמו להשתקתו של מתנגדם ולקבורתו תחת חורבות מפעלו הגדול.

במרכז הכיכר עמלו מעריציו של גרישה בראשות הפרוע והגולם מפראג על מנת לפקח את הגל ולחלץ את גרישה מתחת להריסות. גרישה הובל אל רכבו כשהוא ממרר בבכי ונסע לקבל את תנחומיו של זונדל החלמאי. תגרת ידיים נמרצת פרצה בכיכר העיר לאחר עזיבתו של גרישה בין מעריציו שהעלו על נס את הקרבתו של גרישה וסבלו למען עירם, לבין תלמידיהם של ר' קלונימוס פרעסער ור' זרח התרח שדיברו על הניסים אשר חוללו רבותיהם הדגולים.

למחרת הופיעה משאית בכיכר העיר החדשה. פועלים נמרצים נטעו אילנות פרי ונוי, שתלו פרחים ותיקנו חלקות דשא. שלט גדול ואנדרטה הכריזו על כיכר גרישה שעל ידי העיר ציקלג ועל תרומתו הגדולה של האיש לצביון העיר. ר' זרח התרח ור' קלונימוס פרעסער עמדו והשליכו ביצים סרוחות על השלט עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן זלילה של שחרית.

ממקום למקום ומרחוב לרחוב סב ר' דייסה מבושלת והקהיל קהילות ברבים על מנת לדרוש בגנותו של גרישה הפוחז אשר יחד עם רעו האכזר (מדברים עלי) משתמש בבוניטה לציד חתולים כשרים ויודעי ספר. הציבור התאסף סביבו להאזין לדבריו, חתם על עצומות בזעם או שנד לו בראשו בגיחוך.

ושוב הופיע גרישה בעיר והפתיע את הציקלגאים בפמליה גדולה. היו שם זונדל החלמאי והערשל שנורער, היו שם געצל ואנשי עדתו, באו משה רבינו ופרתו ועמם מסעוד ושרגא הזקן. ולבסוף בא מרא דאתרא הרתחן שבא לחלוק כבוד לר' זרח התרח הישיש ומיד פתחו בדברי תורה כשר' שמיל אנסבכר מנענע באגודלו בהתלהבות ור' קלמן שנויזל חוכך בראשו במבוכה כאשר מכנסיו של ר' מוטקה שלומפער נשרו אל קרסוליו.

המונים נקהלו בכיכר העיר החדשה לחלות את פניו של מרא דאתרא הרתחן שבא לבקר את ר' זרח התרח. אז נמלך בדעתו ר' זרח התרח והעביר את תמיכתו לגרישה, מתלמידיו של מרא דאתרא הרתחן ור' זבולון גלזומיצקי סמך את ידיו על ראשו. באותו מעמד נשגב תפס בעריש הרעב את ר' דייסה מבושלת ואכל את כל הקערה. אז גם נוכחו כל תושבי העיר הציקלגאים ללא יוצא מן הכלל כמה תועלת יש במפעלו הכביר של גרישה שיסד להם כיכר העיר להאסף בה בימי פקודה.

 

בהגיע יום הבחירות זרם הציבור בהמוניו לקלפיות והצביע ברגליים למעט ר' קלונימוס פרעסער שהייתה לו אגזמה. גרישה נבחר ברוב מוחץ לראשות העיר ציקלג ועוד רבות יכתב בספר על פועליו הרבים ומעשיו הדגולים למען הציבור. יתברך שמו.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מוסר ומשפט

אנשי הרוח גדולי המוסר,

צופים על הדרך להשיב כל סר,

שוט בידם וחרבם שלופה,

ולא יתנו חכם לעצור התנופה.

 

עצור אדוני הן סטית לשוליים,

רב עוונך ישולם בכפליים,

שפטנוך בשדה דתך למות,

לא חוק ולא דין  ובל תשיב עימות.

 

אישי הנכבד גדול המוסר,

בגודל רוחך צדקתך בל תחסר,

אין לך להחליט כי סרתי מן הדרך,

לא בידך לשום לעווני כל ערך.

 

אנשי הרוח גדולי המוסר,

שקלו מניעיכם פעמים תריסר,

כי לא בזעם יכון המשפט,

וכתב אישומכם דהוי מרופט.

 

יושבי על מדין חכמי המאזניים,

מודדים בפלס, לא יאחזו עיניים,

ואם אמנם אשם, דין במידה,

אילולא כן הם בריוני העדה...

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יוסף מוקיר יום חול

לאחר זמן רב שלא העסקתי את ברנשי הבלוק בפעילות אקשן מאסיבית, השתעממו כולם והחלו עושים שטויות.

בחצר אחוזתו הנרחבת של הפריץ ישב משועמם עמלק הנביא וירה להנאתו חיצים בישנבו השמן הפריץ. "אי" זעק הפריץ בכאב כשחץ חד תקף את תפנוקי בשרו. "רץ מצא את החיצים" קרא אליו עמלק הנביא בלעג וירה בו עוד חץ או שניים. הפריץ ניסה לסוב את גפו השמן כה וכה על מנת להגיע בידיו אל אחוריו ולתלוש את החץ, אך היה שמן מדי והמטרה רחוקה ממנו. "הלא החצי ממך והלאה" שאג בצחוק עשיו אבינו...

ובמרכז השכונה המלה ותכונה. הטבילה במקווה המרכזי הושעתה. באחת בריכות הטבילה התגלו כרישים מה שסיכן את בטחון הטובלים. מרא דאתרא עמד בצד ודן עם ר' שמיל אסבכר ור' קלמן שנויזל כדת מה לעשות. על שפת הברכה ישב הפרוע, חכה בידו והדריך את גרישה בדיג כרישים. יוסף מוקיר שבת שהיה אלוף בדגים, פתח במקום מכרה סרדינים וראה ברכה בעמלו. עמו נכנסו לשותפות יונה הנביא שגם הוא כבר ראה דגים בחיים, ור' אייזיק קונצמאכער שהיה שולף מן הסרדינים את כל נכסיו של הפריץ.

קהל רב התאסף במקום כדי לחזות בר' אייזיק קונצמאכער מושך מלועו של סרדין רזה את שולחן הכתיבה הכבד ממשרדו של הפריץ. הקול עבר בעיר והפריץ ושושביניו נזעקו אל המקווה להציל את רכושם. בחפזונו של הפריץ להגיע אל מכרה הסרדינים של יוסף מוקיר שבת, הוא דחף את ר' מוטקע שלומפער אל מלתעות התנינים ששחו שם למטה וחיפשו משהו לנשנש. בזעקת שבר התעופף השלומפער אל המים וברגע האחרון נתפס בצאוורונו בחכתו של גרישה שבזה הרגע איבד את הכריש שהעלה לטובת השלומפער.

מר נפש היה גרישה. עד שסוף סוף הצליח במשהו, שבה יד המקרה הרעה ופגעה בו. לא התנחם גרישה בעובדה שהציל את ר' מוטקע שלומפער מן הכרישים ורץ להתייפח בחיקו של משה רבינו.

בינתיים הפריץ התחיל מכות עם יוסף מוקיר שבת. בעוד יוסף מוקיר שבת נאנק תחת עולו של הפריץ השמן ומתייסר תחת ידו הרשעה, תפסו עשיו אבינו ועמלק הנביא את יונה הנביא וזרקו אותו למים. כריש גדל ממדים שחלף במקום בלע את יונה הנביא שנאנח בקול: הוי... לא עוד פעם...

גרישה השליך מידיו את החכה ורץ לעזור ליוסף מוקיר שבת. אבל לרוץ במקווה הרטוב זה לא חכם. גרישה דפק גלבה של מלכים כנענים בצד המקווה וכפסע היה בינו לבין מלתעותיו של כריש בריון שקרב אליו בחיוך זדוני. משה רבינו סינוור את הכריש בקרחתו ומשך את גרישה בכל כוחו אך הכריש הצליח לאחוז בשולי מכנסיו של גרישה וניסה לגרור אותו אל המים. כך משכו משה רבינו והכריש עד שנקרעו מכנסיו של גרישה והוא נפל על משה רבנו כשרגליו העירומות מתנופפות באוויר וכל כולו אווירת מקוואות.

הפרוע הניף את גרזינו על כתפו וירד במים רבים על מנת להציל את יונה הנביא. מסתבר שהמים לא היו כל כך רבים כי מדי פעם בפעם הציצו נוצות אוזניו של הפרוע מעל למים והתוו את מסלולי מאבקיו של הפרוע בכרישים מתחת לפני המים. בעוד המים מאדימים מדם הכרישים והפרוע יוצא מהמיים כשתחת בית שחיו אחוזים מספר תנינים מכוסחים ובימין עוזו הגרזן עטור הניצחון, הניח בעריש יד כבדה על כתפו של הפריץ ובירכו במזל טוב. הפריץ חדל לרגע ממהלומותיו אשר חלק ליוסף מוקיר שבת ותמה מדוע מגיע לו מזל טוב. -בשעה טובה ומוצלחת נולד לך בן זכר! בישר אותו בעריש במאור פנים. נהרה נשפכה על פניו של הפריץ, ברוב שמחו חיבק את בעריש סביב כרסו השעירה ורץ לביתו על מנת להזכר שאין לו אשה ולא בן ואפילו לא זכר...

בזעם רץ הפריץ בחזרה אל המקווה כדי למצוא דלת נעולה ולשמוע לפי הרעשים איך כל החבר'ה עושים שפטים בעשיו אבינו ועמלק הנביא שנותרו ללא מנהיג גואל ומושיע. לבסוף נפתחה הדלת אל פרצופו של הפריץ והעיפה אותו הצידה אל פח האשפה הגדוש ומן המקווה יצאו עשיו אבינו ועמלק הנביא כשהם חבולים וקרועי בגדים.

בפנים ביתר הפרוע בגרזינו את הכרישים ששלה מן המים על מנת לברר באיזה מהם טמון יונה הנביא. לבסוף נחלץ יונה הנביא ממעיו של כריש, מכוסה זוהמה וזקנו מלא ריר. מישהו השליך מגבת לכסות את קדושתו של גרישה וכולם צעדו יחד אל ביתו של יוסף מוקיר שבת לחגוג את נס ההצלה.

מרא דאתרא נתכבד בברכה. הציע מרא דאתרא לשמעריל לבצוע את הפת.

"מה בצע בביצוע מבצע בו בוצעים את הפת?" התחכם שמעריל כלפי מרא דאתרא וחטף סטירת לחי מצלצלת "לא מדברים בין נטילת ידיים להמוציא" נופף לעברו מרא דאתרא באצבע נוזפת. בינתיים נפתחה הסעודה והיבור סעד על סרדיניו הדשנים של יוסף מוקיר שבת. חגיגה זו גם הסתמנה כ"שלום זכר" לבנו הדמיוני של הפריץ.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מאסטר יוסי אלא אם צויין אחרת