66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"שביל ישראל" נמצאו 8 פוסטים

שביל ישראל: מסלול מס' 8

בשבת האחרונה המשכנו את מסענו בשביל ישראל. להלן המשתתפים האמיצים: כזכור, הפרק הקודם הסתיים בקליפהאנגר מטורף. תקציר העלילה: המסלול נמשך מעל למצופה, ובסופו נתקענו בנחל עמוד עליון בלילה. אל נקודת הסוף הגענו בחושך מוחלט רועדים, עייפים ומותשים: אז הנה אנחנו עכשיו משוקמים- חזרנו לאותה נקודה טראומתית. שבת בבוקר, 300 מעלות צלזיוס בחוץ: אני: יו, תראו איזה יופי! מצאתי מריחואנה. ערן: זה לא מריחואנה...זה קיקיון. גררר. אז בוטניקה זה לא הצד החזק שלי. לטיול הפעם הצטרף שחקן משנה- רמקול קטן ושובב שמקגייבר קשר לתרמיל שלו, שמתחבר בבלוטות' לסמרטפון שלו, ומשמיע לנו שירים. בעיקר של אריאל זילבר. מקגייבר הוא הגירסה המעודנת של הערסים שהיו בעבר סוחבים טייפ פשע ענק ורועש על הכתף בטיולים, בים ובמילואים. טוב, לפני שאתם מתלהבים מכמה יפה וירוק הכל, הרשו לי לצנן את ההתלהבות. במציאות הכל צהוב וקצת דהוי, והתמונות עברו טיפ טיפה מקצה שיפורים למען צופי הבלוג מחו"ל שלא מבינים עברית ולא קולטים מילה ממה שאני כותבת כאן. בואו ניתן להם אשלייה שהכל אצלנו במציאות באמת ירוק ומקסים ובוהק כמו אצלהם. מה אכפת לנו? פוטושופ, פוטושופ ברור שפוטושופ. חיליק ועמית ברגע של מנוחה: חבורת הכובענים המטורפים: תחרה תוצרת טבע: הצרצר המסכן הזה אכל אותה. נלכד לנצח בקורי עכביש. שילמד להבא לא להרעיש. לפעמים בא לי לעשות את אותו דבר לילד המעצבן של השכנים שלנו. המוביל הארצי חוצה את נחל עמוד בנקודה הזו. חברת מקורות הקימה את הגיחון ע"פ עקרון חוק הכלים השלובים: המים יורדים בגדה אחת לתחתית הנחל מכח הכבידה בלבד, ועולים בגדה השניה ללא השקעת אנרגיה. ועם כל הכבוד למדענים הגאונים של מקורות, בנקודה הזו מקגייבר אמר: יוסטון, ווי האב אפרבלם. הנעל שלו נפתחה לגמרי: כדי להצדיק את שמו, הידק את השרוך סביב הסוליה המתפרקת, וככה המשיך לצעוד שישה קילומטר. בלי למצמץ ובלי לקטר. זה למה התחתנתי איתו ולא עם אף גבר אחר. את חיליק מאד שיעשעה הסיטואציה. נורית "צלמי אותי כשאני לא מרגישה" וערן "חסר לך שאת מפרסמת אותי ככה. מלא אנשים שאני מכיר קוראים את הבלוג שלך" שלום לכם
לדף הרשומה

שביל ישראל: מסלול מס' 7 או: איך נתקענו בנחל עמוד בחושך מוחלט

בשבת בבוקר יצאנו מוקדם מהבית שמחים ומאושרים, בדרכנו לנחל מירון, להלן מסלול מס' 7 בשביל ישראל. הילדים שלנו לא הצטרפו הפעם, כל אחד ותירוציו עימו. ווייז הוביל אותנו דרך השלוחה של בית המקדש השני בקריות ודרך השלט הזה שכל פעם מחדש מעלה חיוך זדוני על פניי, כשאני אומרת למקגייבר, "שווה ביקור המקום הזה": אנגלית שפה יפה, בעיקר כשהיא מתרגמת שלטים בעברית. כ-ל פ-ע-ם מ-ח-ד-ש. מסלולנו מתחיל בסבבה לגמרי, בנחל מירון, כשאנחנו שוב עושים את הטעות ומסתמכים על האתר הלא אמין בעליל שגרס כי המסלול הינו 10 ק"מ בלבד. בשלב הזה, עוד לא ידענו כי מדובר בשקר כלשהו. חיליק מחייך: ערן מחייך: טל מחייך: ניצן מחייך: נורית רוב הזמן חייכה. ברגע זה היא רצינית: חיליק ולימור מתגפפים ומחייכים הכל סבבה לגמרי לגמרי. המסלול לכל אורכו פורח, ירוק, צבעוני והנוף מהמם. ארבעת הילדים- טל, ניצן ודרור שמואלי ועמית גרוסברג הם חכמים, אינטליגנטים ופשוט מקסימים. הם לימדו אותי בדרך משחק מדליק שנקרא "קונטקט"- משחק של חכמים. אני חייבת להביא אותו לכאן, כמו שאני מביאה את כל המשחקים הגאוניים שאני לומדת מהילדים שלנו. במשחק משתתף אחד חושב על מילה ועל שאר המשתתפים לנסות ולגלות מהי אותה מילה, אות אחר אות. איך משחקים? למשל טל בחר מילה (נניח: "אבולוציה"). הוא מגלה את האות הראשונה (א') לשאר המשתתפים. למשתתפים שתי ברירות: לנחש את המילה או להשיג אות נוספת. איך משיגים אות נוספת? אחד מאיתנו חושב על מילה שמתחילה באות שגילה טל (נניח: "אריה"). עליו להסביר לשאר המשתתפים, מהי המילה עליה חשב. זאת באמצעות הגדרה קצרה. לדוגמה עמית, שחשב על המילה "אריה", מגדיר בקול "חיית טרף". לניצן נדמה שהוא מזהה את המילה "אריה". ניצן מכריז "קונטאקט!". עכשיו עמית וניצן אומרים: "אחת, שתיים, שלוש" ואומרים את המילה "אריה". אם אכן אמרו שניהם "אריה" (ולא, נניח, אחד מהם אמר "ארון"), הם זוכים באות נוספת מהמילה של טל. ואז טל מוסיף את האות ב' (האות השנייה במילה
לדף הרשומה

שביל ישראל: מסלול מס' 6

בשבת, על אף התקרית הבטחונית והמתיחות בצפון בחסות נסראללה הדביל המשכנו לצעוד בשביל ישראל! אפשר ללמוד מהתמונה, כי ההרכב הפעם היה מצוצמם מאד. נבצרו מאיתנו ערן, דרור וטל לבית שמואלי, עמית לבית גרוסברג, המצ'יסטה והטייס לבית גזית. איש איש וסיבת נבצרותו: שפעת, לימודים, עצלנות- מבלי לציין שמות. זה רק המקום לאחל לערן ולדרור איחולי החלמה מהשפעת המזעזעת שתקפה אותם השבוע, לטייס ולטל איחולי הצלחה בבחינות, ולעמית ולמצ'יסטה העצלנים, איחולי אהבה שגרתיים. מסלול מס' 6 מתחיל בעיקרון ב חניון התחתון בהר מירון ומסתיים בחניון הפיסגה. אבל ניצן המהמם, שנסע איתנו באוטו ביחד עם נורית, הציע רעיון גדול: שנהפוך את המסלול, כלומר: שנתחיל מלמעלה ונסיים למטה, כדי לעשות את המסלול בירידה ולא בעלייה. זה היה רעיון מעולה. כשהתחלנו לצעוד היה קרררר. לימור וניצן התחממו בריצה קלה: איך שהתחלנו לצעוד, עצר לידנו אוטובוס שממנו יצאו איזה עשרים גברים ערבים, שהתחילו לצעוד לצידנו. אחרי שהתברכנו ב"סבאח אל חיר" כפול עשרים שאלתי את המאסף שלהם "מה זה? בלי נשים?" חיוך גדול ננסך על פניו כשענה "לא! הן מטיילות בנפרד. אבל כל שני טיולים אנחנו עושים טיול משותף". כל כמה מטרים פגשנו אותם על השביל, כשברכות ה"מרחבא", ה"כיף חלקום" וה"שיהיה לכם בתאבון" הידידותיות מעל ומעבר שלהם מלוות אותנו על כל צעד ושעל. בפסיכולוגיה קוראים למנגנון ההגנה הזה: היפוך תגובה . התזכורת היחידה לדביליות של נסראללה, היתה כשראינו מרחוק את מערכת "כיפת ברזל" פרוסה אי שם. בהתחלה עוד צילמתי אותה מתוך גאווה לאומית, ואחר כך כמעט בעטתי לעצמי במח, והטלתי על עצמי מיד צנזורה . אפילו את החרמון ניתן היה לראות, לבן ומושלג- סימנתי לכם אותו: למישהו כאן היתה כוונה טובה:  אבל אחרי ה"נח" הוא הלך כנראה לנוח. מטיילים מצטיינים: ואיש אחד מופלא: פגשנו פטריות בדרך, צילמתי שניה אחרי שראיתי במו עיניי שלושה גמדים חומקים ממתחת: לאורך המסלול נצפתה פריחה מקסימה של אירוס: עצרנו
לדף הרשומה

שביל ישראל- מסלול מס' 5

בשבת האחרונה יצאנו לכבוש בפעם החמישית את שביל ישראל. הפעם לשם שינוי, יצאנו בהרכב משפחתי מלא, שכלל גם את הטייס וגם את המצ'יסטה. עניין ששימח את לבנו עד מאד. אפילו אלוהים היה מרוצה מהעניין, והוא הראה לנו בדרך את שביעות רצונו, בדרכו הייחודית: קשת בשמיים שהלכה וגדלה: וגדלה!: קשתות בשמיים הן תמיד עניין מרגש, אבל בכל 44 שנות חיי לא זכיתי לראות קשת שלמה מקצה לקצה. בכל 44 פאקינג שנותי...! עד לרגע זה. לכן בוודאי תוכלו להבין את צהלולי השמחה שלי שמילאו את האוטו, כשהבחנתי בקשת מושלמת מקצה לקצה בשמיים: הדבר הצדיק עצירה בשולי הכביש, יציאה מהאוטו והנצחת המאורע: בהמשך הדרך אף הבחנתי בקשת של פרות, רמז להמשך היום: נפגשנו עם השמואלים והגרוסברגים בחניון נחל דישון, היכן שהסתיים המסלול בפעם הקודמת. מקגייבר וחיליק נסעו להקפיץ רכב אחד לקצה המסלול, ואנחנו המתנו להם במקום הזה מלא מלא זמן. מה שהעלה אצלנו את החשד שזה הולך להיות מסלול ארוך. אבל בשלב הזה עוד לא תיארנו מה עוד מצפה לנו. בתכנון מסלול הטיול הסתמכנו על האתר הזה , מה שהסתבר כטעות גדולה.   כאן עוד היינו אופטימים: המסלול הוא יפהפה! או במילותיו של הטייס: "סקוטלנדי"- המון פרות ממותקנות לאורך המסלול: הילדים שלי חייכו לכל אורך המסלול: והרבה שלדי פרות זרועים לאורך המסלול. מה שאיפשר לי להפגין את ידיעותיי מקורס אנטומיה שנה א' באוניברסיטה  ... בשלב הזה בטיול שאלתי את החברים שלי, בעלי זכות ההצבעה, מה הם מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות. חיליק הכריז שהוא מצביע מר"צ, ומיד ברח קילומטר קדימה, הרחק הרחק ממני. לימור, ערן ונורית הכריזו "רק לא ביבי". ואני התחלתי לנאום שם. הו, הו- כמה שנאמתי. לדעתי, נאמתי בצורה מתורבתת מאד. אך יש שיגידו שהתלהמתי שם. כי זו הצרה עם הדמוקרטיה המעפנה הזו! נותנים זכות הצבעה לאנשים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם, ואחר כך עוד מתפלאים שאנחנו מתלהמים. איך לא, תסבירו לי??? כאן לימור לא יכלה יותר, והיא נעמדה בקצה ההר והתחילה לצעוק: "ביבי!"
לדף הרשומה

שביל ישראל מסלול מספר 4

בשבת האחרונה המשכנו  לבוסס בבוץ לצעוד בשביל ישראל: המסלול התחיל מנבי יושע, שם סיימנו באפיזודה הקודמת , והסתיים בנחל דישון תחתון. אבל עוד לפני שנתחיל בטיול, יש לי חוב מהפעם הקודמת- כשסיפרתי על דודו צ`רקסקי, מהשיר "דודו", שכחתי לציין שהוא היה המ"מ של אבא של נורית בפלמ"ח. כבוד. *** היו הרבה דיונים בשבוע שעבר בווטסאפ אם לצאת או לא לצאת לטיול, כיוון שכל השבוע ירד מבול וידענו כי אנחנו הולכים להשתכשך בבוץ. אבל ההחלטיים שביננו (הי, חיליק!, הי, אני!), החליטו שנצא By hook or by crook  . וכך היה . חלק מגיבורי היום ששמחים תמיד לדגמן למצלמה- דרור `הקופיף` שמואלי: יובל 'אני לא לוחם שיעי' גרוסברג: ואחיו עמית המתוק: ניצן `הפסיכולוג` שמואלי חיליק 'המגניב' גרוסברג: ערן `כל תמונה שאת מצלמת אותי הולכת לבוק שלי` שמואלי עוד השתתפו: מצ`יסטה `אל תצלמי אותי` גזית: נורית `תצלמי אותי רק כשאני לא מסתכלת` שמואלי, לימור ` "גם אותי תצלמי בלי שארגיש. בהפתעה." `  גרוסברג: מקגייבר `את יכולה לצלם אותי כמה שאת רוצה אבל לא לפרסם בבלוג` גזית, הסנדביצ'ים 'אני לא מתעצלת להכין, אני רק שונאת להיסחב מהבית עם חבילות' של ארומה, שנאספו בדרך: ואני, איילת 'אחרי הטיול הזה אני צריכה לקנות בלנדסטון חדשות' גזית. *** בנוסף לכך שהמסלול באורך 18 היה בוצי, הוא אף היה ממוקש לכל אורכו: ובזווית אומנותית: אבל חוץ מקקה של פרות קדושות והמון בוץ, היו עוד הפתעות מקסימות- רקפות, המון: יהלומים של הטבע: פרח לבן שאני לא יודעת איך קוראים לו, עם חרא של פרות (ערן אומר שאם נחזור לכאן בשבוע הבא הפרח יהיה ע-נ-ק בזכות הדשן האורגני) פטריות: פרת משה רבנו שמאד התלוננה, שיש לה שם כזה ארוך והיא הרי קטנה-נה-נה: עצמות של פרה:   המון סתווניות: וחידות לא ברורות: ומשאבה, שנראית כמו חיה עם אף ארוך ארוך: או כפי שאומרת המצ'יסטה: "רק את רואה את זה, אמא". *** כאמור, מתחילים את המסלול בנבי יושע, שם יש מוזוליאום: דרור: "הי! הגענו
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת