66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"רומא" נמצאו 5 פוסטים

רומא חלק חמישי

  את היום האחרון שלנו ברומא, החלטנו לבלות בקניון לאונרדו פארק, כי משפחה שטחית וחומרנית חובבת קניות הננו. המראות ברכבת, בדרך לקניון: זוג צעיר מאוהב: זוג מבוגר מאוהב: היא ויאטנמית, הוא איטלקי. אני מדבבת למקגייבר את סיפור חייהם המופרך (תקציר: הוא אמריקאי ממוצא איטלקי, לחם בוויטנאם, הכיר אותה בזמן המלחמה. היא היתה ילדה יתומה, הוא הציל את חייה, התחתן איתה והם החליטו לגור באיטליה במקום באמריקה. ומאז הם חיים באושר ועושר, ויושבים זו על זה ברכבת עד עצם היום הזה. ) בכניסה לקניון אנחנו מצטערים שאין תפילה מיוחדת לקניות מוצלחות- משהו כמו תפילת הדרך לחובבי קניות. בנוסח: יהִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ ה' אֱלוהינוּ ואֱלוהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ בשמחה לקניון וְתַצְעִידֵנוּ לעבר המבצעים השווים, וְתִסְמְכֵנוּ לְפריטים נדירים, וְתַנְחֵנוּ אֶל הקופה מלאים בסטפות לְחַיִּים וְלְשִּׂמְחָה ולְשָּׁלוֹם. וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בתאי ההלבשה, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בקניותנו. אמן.  התפילה לא עבדה מי יודע מה בקניון הזה, אז הטייס, שהוא מדריך בחוג מיטיבי לכת קניונים, שלף שם של קניון אחר שנמצא בשכונת EUR מראות בדרך: זוהי שכונת Eur היוקרתית. קילומטר וחצי צעידה מתחנת המטרו ואנחנו בקניון מיד עם כניסתנו לקניון קלטה עיננו מסעדת Running
לדף הרשומה

רומא חלק רביעי

ההכנות בבוקר בעיצומן: מקגייבר מכין קפה במקינטה המגניבה: (יש בדירה 3 מקינטות שונות וגם מכונת קפה, שלא יחסר) המצ'יסטה בעמדת המספרה המאולתרת אני מצלמת את הנוף הנשקף מחדר השינה שלנו: ופתאום מגלה שיש לנו גם שידת ספרים עתיקה מיוחדת ומסתובבת, כמו שפעם כתבתי עליה כאן : היום מזג האוויר השתפר באופן ניכר, ואנחנו יוצאים שוב לגנים הירוקים של וילה בורגזה שמאחורי הבית שלנו. וכמובן כמובן אי אפשר בלי איזה אובליסק או שניים.   אנחנו עוברים דרך גינת פסלים והמצ'יסטה נותנת הסברים: את רואה? זו גינה שמציגה את מהלך חיי. הפסל הזה זה מהתקופה שהייתי מרירה: הפסל הזה, מהתקופה שהייתי ממורמרת: כאן זה מהתקופה שהסתכסכתי עם הקוסמטיקאית, כשהצמחתי זקן: כאן זה עדיין מתקופת הסכסוך: וכאן זה כשהשלמנו, אבל היא התנקמה בי והשאירה לי פלומת שפם: מלמעלה יש תצפית מרהיבה על העיר, וכשלא יורד גשם- אפשר להנות מהנוף: קונים ערמונים לנשנש ונוסעים שוב לטראסטוורה. בדרך רואים עוד אבן נגף, שהן חלק מהפרוייקט שחובק את אירופה, להנצחת היהודים שנספו בשואה. האבנים ממוקמות מול הבית המקורי שבו הם התגוררו לפני שנלקחו למחנות: בטראסטוורה דוכני רחוב, אמנים וחגיגה גדולה פיאצה סנטה מריה: וחיילים איטלקים שומרים על המטיילים ובמיוחד על המטיילות שם: השלל: תיק עור, שאני ערכת לו טקס השקה חגיגי בעמדת המנוחה שלנו (הנעליים החלוצות בצד הדרך, הן נעלי המצ'יסטה שמרגישה בבית) שוב אנחנו חולפים בגטו היהודי: את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים במסעדה הומה, ובזמן שאני מצלמת את הפסטה אלפרדו שלי המצ'יסטה עושה פפראצי לסועדים ההזויים שמסביבנו: בדרך גם פגשנו שני תמרורי אין כניסה, אבל עם פאנץ': ותצפית על המדרגות הספרדיות העמוסות תמיד: ברחוב הקניות הראשי, ויה דל קורסו שבקצהו נמצאת הדירה שלנו, קורים הרבה דברים מעניינים: והנה האובליסק שלנו, שמסמן לנו שהגענו הביתה לעת ערב אנחנו נוסעים במטרו, ובזווית העין אנחנו קולטים זוג שבאופן ברור, נמצא עכשיו בשיאו של ריב. היא לא מדברת איתו, והוא מנסה
לדף הרשומה

רומא חלק שלישי

יש רק דבר אחד שמבאס אותי יותר מיום גשום- וזה יום גשום בזמן טיול. אבל ברומא התנהג כרומאי, או לפחות תשתדל, ותטייל בגשם בלי להתלונן. הגנים של וילה בורגזה: גם מרצ'לו עומד לו בגשם מבלי להתלונן ואז אנחנו מגיעים לקולוסיאום ועומדים בתור לכניסה לפורום. כי הרבה זמן כבר לא עמדנו באיזה תור אמברלה? אמברלה? בפורום, אנחנו רואים את שער טיטוס עם תחריט המנורה שהם לקחו שלל מבית המקדש ואני אומרת למשפחה שלי שייפלו לי הציצים אם המנורה לא מוחבאת פה, איפשהו ברומא. אני רוצה את המנורה הזו בחזרה, ויפה שעה אחת קודם! לעת ערב אנחנו נוסעים לכיכר הרפובליקה לכיכר ונציה החידה השבועית לילד: ילדים, אתם מצליחים לראות את חיילי המשמר שעומדים בקור מכוסים במעילי רוח ונראים כמו ניצבים רומים? תסתכלו טוב טוב לפנתאון כבר ציינתי שגם שם מזדקר לו בגאווה אובליסק? ולפיאצה נבונה לבסוף אני קונה בובה מיניאטורית של האפיפיורוש הילדים: "אמא! את לא מתביישת? יא משומדת" מקגייבר: "אל תראו אותה ככה, אמא מתחזקת!" *** חוויה משעשעת שחווינו במטרו, שהרגשנו בה כמו ניצבים בסרט של פליני: שני שוטרים שמנמנים התחילו לצעוק על שני ילדים, הילדים תפסו רגליים וברחו. התחיל מרדף, כשהשוטרים השמנמנים מנסים לתפוס אותם. הילדים הגיעו למדרגות הנעות, היססו לשניה, ואז החליטו לברוח לצד השני של התחנה, ולא לעלות. החלטה נבונה. השוטרים הגיעו דקה אחריהם למרגלות המדרגות הנעות כשהם מתנשמים ומתנשפים, הציצו מתחתית המדרגות הנעות כלפי מעלה, והתחילו לצעוק בקולי קולות כלפי מעלה באיטלקית מאיימת. בינתיים הילדים הפרחחים נעלמו מאחוריהם. כל זה התרחש מול עיננו, כשאנחנו על המדרגות הנעות בעצמנו. תיאטרון רחוב במיטבו .  
לדף הרשומה

רומא חלק שני

את הבוקר אנחנו פוצחים בצעידה לכיוון הותיקן. הכינותי מראש כרטיסים לסיור במוזיאוני הותיקן ובקפלה הסיסטינית, בשווי של משכון כליה קטנה. כשאנחנו מגיעים לותיקן אנחנו נחרדים לגלות תור אחד ארוךךךךךךךךךךך. מישהו מתנדב להסביר לנו שכיוון שמחר פסחא, הותיקן יסגר מוקדם, ומומלץ לנו ללכת קודם למוזיאון. אני: "ידעת שפסחא היום?" הטייס: "בטח! מהבוקר אני צובע את הביצים שלי!" אממה, גם בכניסה למוזיאון מקדם אותנו תור היסטרי. אם כך- למדנו עד כה כי האיטלקים מומחים באובליסקים, בקתדרלות, בקפה, בפסלים ערומים ובתורים ארוכים. בכל קרן רחוב עומד בנגלדשי שמשדל אותך להצטרף לסיור מודרך. ככה תחסוך לעצמך אחר כך את העמידה בתור המטורף לותיקן. כיוון שפראיירים לא מתים- הם רק מתחלפים, היום זה תורנו ואנחנו מתפתים למשכן כליה נוספת ומצטרפים לסיור מודרך. גזר עלינו קופון הותיקן. למדריכה שלנו קוראים מריה, היא מדברת סוג של אנגלית, ומזהים אותה לפי המטפחת הירוקה: הולכים אחרי מריה כצאן לטבח מריה נותנת הסבר באנגלית לא מובנת, על הקפלה הסיסטינית. בכללי אפשר ללמוד שמיכלאנג'לו היה שובב. התבקש לצייר ציורים על תיקרת הותיקן, והתחרע פה עם פורנו. מיכלאנג'לו היה איש אשכולות, אבל תכונה אחת אני לא אוהבת אצלו- הוא לא ידע לפרגן לבני מינו. במיוחד לא לאדם: לא היה לו לב רחב, למיכלאנג'לו. טוב, זה לא ממש ההסבר שנתנה מריה, האנגלית שלה לא היתה מובנת ולכן נאלצתי להבין דברים בכוחות עצמי... לא רק לנו נשבר מהסיור הזה: שבר כלי. בחצר הותיקן היפנים עושים סלפי על כל צעד ושעל: הנה הרקולס: דמיינתי אותו לגמרי אחרת! מליוני תיירים מילאו את המסדרונות. קשה היה לראות משהו ולעקוב אחרי מריה, שתהיה בריאה, שפשוט שעטה לה קדימה ומלמלה הסברים בפסאודו אנגלית שלה. אבל בכל זאת מצאתי כמה דברים שדיברו ללבי, כמו למשל הקרמיקה הזו שמתאימה לי בול למטבח: או הפסל הזה של ישתבח שמו שאינני זוכרת כעת בדיוק את שמו: בשעה טובה יצאנו מהמוזיאונים, ישירות לותיקן מחר האפיפיורוש יעמוד במרפסת ויברך את הקהל הנה אזור האח"מים: גם פה כמובן צפוף, אבל היופי מדהים, בלי ציניות:
לדף הרשומה

רומא- חלק ראשון

כבכל שנה, כשבשמחה רבה אביב מגיע פסח בא, אני מתחילה להכנס לפאניקה. לא מהנקיונות חלילה, כי אם מליל הסדר ומכל המשתמע ממנו.  בכל שנה אני מוצאת עבורנו פתרון יצירתי חדש כדי להמנע מצרמוניית ליל הסדר: לפני שנה זה היה בים המלח , לפני שנתיים באילת , והשנה התעלתי על עצמי, ויום לפני ליל הסדר התייצבנו כמו ילדים טובים לצד דב"ג, לצילום המסורתי : השנה, כל הדרכים הובילו לרומא. קצת סידורי קרקע לפני שנצא לדרך: הזמנתי דירה מ-ה-מ-מ-ת דרך בוקינג. הדירה- שני מטר מכיכר פופולו, יושבת ממש מעל תחנת מטרו. כשאני אומרת מעל- אני מתכוונת- מעל מעל. וכולנו הרי יודעים שבנדל"ן מה שקובע הוא הלוקיישן לוקיישן לוקיישן- והלוקיישן של הדירה הזו הוא אחושקשוקה לוקיישן. הדירות הן של Rome Suites & Apartments ושלנו היא הדירה בכתובת via Flaminia 26. האלמנט הכי חשוב בדירה אחרי הלוקיישן, הוא מכונת הכביסה: ואם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי, אתם כבר יודעים שזה פריט חובה אצלי בכל טיול. עוד אלמנטים עיצוביים בדירה: הזמנתי לנו הסעה מנמל התעופה ועד הדירה דרך חברת רומא בסט . אז כשנחתנו ברומא בלילה, מיד כשיצאנו משדה התעופה, המתין לנו נהג איטלקי, שאני נורא רוצה לספר שהיה מסוקס וחתיך, אבל הוא לא, החזיק שלט גדול שהיה כתוב עליו Ayelet Gazit והוא הביא אותנו פונקט לפתח הדירה. בדרך הוא נתן לנו תצוגת תכלית מרשימה של נהיגה איטלקית במיטבה (מהירה, חותכת נתיבים, חסרת סבלנות, עוקפת, מסננת רמזורים אך בו בזמן נונשלנטית) (ברכבת הפנימית של שדה התעופה, המצ'יסטה: "ראית את העמודים? זו רכבת ביום ומועדון חשפנות בלילה"...) אז הגענו לדירה ומיד הלכנו לישון. וכשקמנו בבוקר, והתחלנו לפתוח צירים, גילינו מולנו את כיכר פופולו. במרכז הכיכר, האובליסק המצרי מאד שמח לפגוש אותנו על הבוקר. הרומאים הם חובבי סמלים פאליים, בכל פינה ברומא מזדקר לו אובליסק, אבל זה של כיכר פופולו שיחק אותה, עם שני האשכים שתי הכנסיות לצידיו: ועוד אומרים שאני סוטה...זו לא אני, זה הם! . הרחובות היו עדיין די שוממים, כפי שניתן לראות, וזו ברכה, תיכף תבינו למה... עשר דקות של צעידה נמרצת, ואנחנו במדרגות
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת