66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"צוק איתן" נמצאו 8 פוסטים

לכל צוק יש מוצאי איתן

חודש שלם בעלי כמעט ולא היה בבית. חשתי בודדה, הייתי חלשה והתפתיתי לגבר זר- לקולו המסוקס ולחיתוך הדיבור הצבאי, האהוב עליי כל כך. הלכתי לישון כל לילה כשהמילים הרומנטיות שהוא אמר כל היום מהדהדות בראשי : "תמרון קרקעי", "ביתור הרצועה", "בנק מטרות". כך לילה לילה. ובבוקר הוא המשיך ללטף אותי בקולו החם עם "נוהל חניבעל" וגם עם "סג'עייה". עד שלפתע, בלי שום הכנה מוקדמת הוכרזה הפסקת אש והוא נעלם באחת מחיי. גופי הגיב מיד בקומפלקסים ובגעגועים עזים. כשבעלי חזר הביתה, נאלצתי להסביר לו את מה שהתנהל פה בבית מאחורי גבו. ואז אחרי 72 שעות מייסרות, החמאס התחיל לירות מחדש והוא הפציע בחזרה בחיי. רוני דניאל ואני. הקאמבק. אבל אני בשלה כבר לפרידה, רוני. *** ביום רביעי קיבלתי מייל מאמא של אלון, לוחם בעזה: התרגשתי כל כך מהמייל הזה. תודה לך אמא של אלון, ולכל האמהות האמיצות של הלוחמים ותודה לאלון ולכל חיילי צה"ל והמפקדים ששומרים עלינו. *** ובאותו הקשר אני ממליצה לכו-לם להוריד את אפליקציה של "צבע אדום" שנותנת התרעת אמת בעת הישמע אזעקה, גם אם אתם לא תושבי עוטף עזה או אשקלון- כי רק ככה אנחנו נשארים מחוברים. אני משתמשת באפליקציה הזו: https://itunes.apple.com/cn/app/zb-dwm-myydy/id903371176?mt=8 *** ולסיום סיומת: לחברה שלי, נורית, יש בלוג חדש ואני מזמינה אתכם לבקר אצלה ולהשאיר תגובה. כל תגובה תשמח אותה, ובעקיפין גם אותי- כי כשהיא שמחה, אז גם אני שמחה. שבת שלום, שבת של שקט, מוחמד דף הלוואי תמות עוד היום.    
לדף הרשומה

"תודה לכל מי שמגן עלינו"

05/08/2014
מרגש להסתובב ברחובות תל אביב בימים אלו. לאיפה שלא תעיף מבט תתקל בדגלי ענק ובשלטי תמיכה עצומים בצה"ל ובעם. כל שלטי החניונים מהבהבים עם הכיתוב: צה"ל העם אתכם: בתי קפה פטריוטים מחבקים את צה"ל ומציעים קפה לגיבורים: במקום פרסומות יש מודעות מעצימות: ובצידי הכביש באיילון צמחו להם שלטים ענקיים שמודים לכל מי שמגן עלינו כשעוברים מתחת לגשרים, במקום התזכורת הרגילה למהירות המותרת, יש תזכורת אחרת: "בהשמע אזעקה עצור בצד הדרך": סליחה על חוסר הפוקוס, התמונות צולמו בזמן נסיעה. אין שם הולם למלחמה הזו מאשר השם "צוק איתן". רק מתי כבר נראה את הסוף?
לדף הרשומה

עוגת הגבינה הכי טובה שיש

אני תמיד אומרת שאת המשפט: "ההצגה חייבת להמשך" תבעו מפיקים תאבי בצע ולאו דווקא שחקנים מלאי מוטיבציה. על אותו משקל, את המשפט "החיים חייבים להמשך" תבעו אנשים עם רגשי אשם כבדים על שהם עוסקים בפעילויות נהנתניות, בעוד אחרים נלחמים ונהרגים. שמעתי את המשפט הזה הרבה השבוע בחדר הכושר, בקניון ובסופר. ולכן, אני מתנצלת מראש שהפוסט הבא לא יעסוק ביירוטים, בפצמ"רים, בחיילים או בעזה. מספיק להביט בדף הפייסבוק שלי, שבד"כ בכל יולי צוהל ומשגר תמונות מגניבות מחו"ל- עכשיו הוא נראה כמו דף של פעילה פוליטית מורעלת: הוא עשיר בלייקים לביבי ולבנט ובהכפשות על אובמה ( אמרתי או לא אמרתי שצריך היה לבחור ברומני ?) וצל"שים שאני מחלקת לרוני דניאל. כן. ממש קופירייטרית נהייתי שם. אבל היום בבלוג החלטתי לדבר על עוגת גבינה. העוגה האולטימטיבית, העוגה הכי טובה שיש. כי כאמור, החיים חייבים להמשך וכו`. (רגשי אשם, רגשי אשם, רגשי אשם...) *** מיד לאחר שהתחתנתי, לפני 23 שנים, רכשתי ספר מופת שעורר את תאוותנו, שלימד אותי כיצד להגיע לביצועים מרשימים, שהוציא את בעלי מסופק ואת שנינו מדושני עונג. אני יודעת שכולכם חושבים שאני מתכוונת לספר הזה איזה ראש מלוכלך! אבל לא. אני מתכוונת בכלל לספר הזה: שלפי מראהו השחוק ניתן להבין שחרשתי עליו. אח. רות סיקריס, רות סירקיס. מה אגיד ומה אומר. מאז שחרשתי על הספר הזה זרמו הרבה מרגרינות במטבח שלי, רעיתי בשדות הזרים של מרתה סטיוארט ושל ג`וי דה בייקר ושות`, אבל תמיד תמיד מצאתי את עצמי חוזרת למתכון המושלם של "עוגת הגבינה העשירה" שלה. לאחרונה התחכמתי, עת גיליתי בסופר את הפלא הבא: פרורי ביסקוויטים מוכנים! גאון מי שחשב על זה. כן, עבור שלושה שקלים ותשעים אגורות נחסכות שתי הפעולות המעצבנות של ריסוק הביסקווטים ושטיפת קערת הפודפרוססור. אחלה דבר. רק צריך להמיס 100 גרם חמאה, לשפוך על הפירורים, קצת לערבב, ו- וואלה, יש לנו תחתית לעוגה. מה שעושים עכשיו- מרפדים את תחתית תבנית האפייה הקפיצית בנייר אפייה (פותחים את התבנית, מניחים את הנייר על התחתית, מותחים אותו וסוגרים בהידוק את החלק הקפיצי מעל הנייר. גוזרים את שולי הנייר שמשתרבבים החוצה) אחר כך משמנים היטב את השולים של תבנית האפייה
לדף הרשומה

החולצה שלו

כשהבן שלי היה תינוק, סבתא של מקגייבר השגיחה עליו לפעמים, אצלה בבית. הבית שלה היה תמיד נקי טיפ טופ, אבל את טביעות הידיים הקטנות שלו היא אף פעם לא ניגבה אחריו מדלתות הזכוכית "כי ככה אני יכולה להרגיש שהוא היה פה גם אחרי שהוא הולך, וזה משמח אותי" היא היתה אומרת לי כשהייתי באה לאסוף אותו. לא משפט פולני קלאסי, נכון? היא היתה אשה נדירה. אצלי הבית תמיד מסודר, החפצים תמיד במקום. אבל כשמקגייבר שב הביתה, הוא כבר שנים  נוהג להוריד את חולצת המדים שלו ולתלות אותה על הכסא בפינת האוכל. זה אחד החפצים היחידים בבית שלא מפריע לי, שאני מרשה ושאני אוהבת לראות לא מונח במקומו. אף פעם לא נתתי את דעתי על כך, אבל אני חושבת שהחולצה משמשת תזכורת לכך שהוא באמת נמצא בבית. ואני, לאורך כל השנים, מעולם לא התייחסתי כמובן מאליו לעובדה שהוא בבית.  הי ום אחר הצהריים, כשחזרתי הביתה מחדר הכושר, הדבר הראשון שראיתי זה את החולצה שלו תלויה על הכסא, וחוויתי רגע כזה של שלמות, מהידיעה שהוא נוכח בבית - ופתאום היתה לי הארה והבנתי מה סבתא של מקגייבר התכוונה פעם להגיד לי. העלתי את התמונה לפייסבוק שזכתה ללייק רבתי, אבל הרגשתי צורך להסביר מה המשמעות של החולצה שלו עבורי. שבת שלום ומבורך.
לדף הרשומה

צוק איתן: ככה זה נראה מהחלל

25/07/2014
כידוע למי שקורא בקביעות את הבלוג: אני עוקבת באופן קבוע אחרי תחנת החלל הבינלאומית בטוויטר. כזכור, בשבוע שעבר, בעיצומה של הלחימה, שיגר אחד האסטרונאוטים תמונה פסטורלית של ישראל כשהוא כותב: המזרח התיכון צלול ובצבעים מרהיבים הגבתי לו בטוויטר שזה מאד נחמד, והתמונה מאד יפה, אבל רק שידע שאנחנו באמצע מלחמה פה למטה. הערב, שיגר האסטרונאוט הגרמני אלכס גרסט, את התמונה הבאה: והפעם הוא יותר מחובר למציאות. הוא כותב: "התמונה הכי עצובה שצילמתי מתחנת החלל. ניתן ממש לראות את הטילים עפים בין ישראל לעזה". *** ורותם כהן ביקש שנפיץ את השיר היפהפה שכתב והקליט ממש בימים האלה. נשמה.    
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת