66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"סלובניה" נמצאו 11 פוסטים

Ifeel sLOVEnia השיבה הביתה. פרק 15 ואחרון

כמאמר הקלישאה, אפילו השמיים בוכים ביחד איתנו כשאנחנו עושים את הדרך לשדה התעופה של לובליאנה. והשיר הזה, חלק מהפלייליסט של רדיו צינטררררר, אין מתאים ממנו לבוקר כזה:   זוכרים את טבעת הרגשות שקנינו בתחילת הטיול? זו שלאורך כל הטיול הייתה בצבע כחול האומר: very happy? אז שימו לב מה קורה לה בשנייה שהחזרנו ליורופקאר את האוטו, בשדה תעופה. מיד בדקנו בטבלת הצבעים מה זה אומר. הירוק אומר: mixed emotions. לא יאומן. מיקס אמושן, ובעברית צחה: דיפרסד. בדיוטי של לובליאנה איירפורט אני רוכשת חבילה של "קוזמי תי" ב- 18 יורו  לטיפול במיקס אמושן סלש דיפרשן שבו אני שרויה. זהו התה החביב על הבלוגריות הסקנדינביות, ולכן גם עלי. בשנה שעברה רכשתי קופסה גדולה בפריז ומאז אני מתקמצנת עליה . תמצאו אותו בכל דיוטי פרי שמכבד את עצמו. מלבד בנתב"ג כמובן. המטוס מתמלא עד אפס מקום. הפעם שום פירסט קלאס. היו שם הרבה צעקות של ילדים ישראלים בעלי מזג מזרח תיכוני. אני חייבת לברר את העניין הזה, למה ילדים ישראלים צורחים כל הזמן . מצד שני אני מתפרנסת מהם . ליד מקגייבר מתיישבים זוג שהבעל אומר לאישה: "בואי כפרה, אני אפנק אותך (עם פ' דגושה). שבי ליד החלון!" ואחר כך הוא פינק את את עצמו (פ' רפה) ברכישות ע"ס 1000 יורו מעגלת הדיוטיפרי. צחקתי הרבה, ובקול. ואז אנחנו ממריאים: ואפילו מלמעלה לובליאנה יפה: וזאת כבר ישראל מלמטה. מיקס אמושן מתעצם. נוחתים בשלום. מוחאים כפיים לטייס. ונוסעים הביתה. מנסים להתאושש. וזה קשה. כי כשאני עוצמת עיניים אני רואה את הירוק הזה: ואת השלווה הזו: וכשאני נוסעת באוטו אני נזכרת בכבישים של סלובניה שנותנים שקט בעיניים. בלי שלטים ופרסומות ותמרורים מיותרים. אז סוכם שסלובניה היא מדינה יפהפיה עם נופים מהממים ואנשים מקסימים. אם עשיתי חשק למישהו כאן לטייל בסלובניה- אני שמחה. אם מישהו נכנס לכאן כי הוא בעיצומו של תכנון טיול לסלובניה- אני מקווה שעזרתי לו קצת בתכנון.   למשפחה המדהימה שלי- בזכותכם הטיול היה פשוט מושלם, כמוכם. ועד הפעם הבאה ולמרות הקושי הרב, אני משתדלת לחזל"ש. תודה שטסתם איילת טורס.  
לדף הרשומה

Ifeel sLOVEnia רמת פלנינה וגני וולצ'י פוטוק- פרק 13

מבחינתי זה אחד הימים הכי יפים בטיול שלנו. נוסעים בבוקר לכיוון רמת פלנינה Velika Planina הקרובה מאד להיכן שאנחנו מתגוררים בתרמה סנוביק. אל רמת פלנינה עולים רועי הבקר ביחד עם עדרי הפרות שלהם בקיץ ושם הם מתגוררים בתוך מבנים מסורתיים מיוחדים. עולים ברכבל הסגור אל הרמה, ומשם ברכבל כסאות פתוחים אל התיישבות הבקתות. הנופים שאנחנו רואים הם הנופים הנפלאים ויוצאי הדופן של הרי האלפים הקאמיניקאים. יש שם שקט, שלווה, דממה רגועה- ופשוט תענוג לשוטט במרחבים הפתוחים ובין הבקתות. אני מאד רוצה להישאר כאן. מאד. כדי להזיז אותי מכאן מקגייבר מבטיח לי שאנחנו חוזרים לכאן יום אחד. בפנסיה אולי. אז יש למה לצפות . הבקתה הזו למכירה, למי שמעוניין הנה מס' הטלפון: אני סבורה שזהו תורמוס, אבל רק עננת תגיד אם זה נכון: ואיש הקש הזה הדגים לי איך הוא תוקע בשופר: עצרנו לשתות קפה בפונדק הקסום הקפה היה אחד הפוטוגנים בטיול ואז הבחנו בתפריט: אז גם נזכרנו שאנחנו רעבים, כי מזה כמה דקות לא בא אוכל אל פינו. הזמנו אוכל טיפוסי לאיזור- נקניקיות מעולות עם כרוב מבושל ועוגת גבינה חמה עם פירות יער. היה יאמי. במהלך הארוחה: הטייס: "אמא, את אוהבת אותי? כמה את אוהבת אותי?" אני: "מאה". הטייס: "מאה אבל באיזה יחידות?" אני: "נגיד, מייל" מקגייבר מזהה את פוטניצאל הניג'וס ומתערב: "אם אתה עומד מאה מייל ממנה- היא מה זה אוהבת אותך!" סתם. אני חולה עליו אחר כך ירדנו למטה כשיורדים עם הרכבל חזרה למטה יש: א. לכולנו לק בציפורניים ב. קיר טיפוס חביב.   משם נסענו למרכז קניות בעיר קאמניק. קוראים למרכז Qlandia. כל אחד מאיתנו מצא לעצמו משהו נחמד לקנות. אף אני מצאתי... באנגלית יש ביטוי יפה לנשים כמוני. קוראים לנו shoe whores...ואני נושאת אותו בגאווה. אנחנו חוזרים לדירה שלנו לאכול ארוחת צהריים שחיממנו במו ידנו ואח"כ הולכים להשתכשך בג'קוזי ובבריכה המחוממת שבפארק המים. הילדים הולכים לפנינו: ובזמן שאנחנו מתארגנים, מקגייבר מבחין כי בשיח שמתחת לחלון של חדר השינה שלנו מתפרפרים להם עשרות פרפרים: לקראת ערב נסענו לגני וולצ'י
לדף הרשומה

Ifeel sLOVEnia שוב אוסטריה- פרק 12

09/09/2013
בתחילת הטיול אני והמצ`יסטה קנינו טבעות תואמות, שמשנות את הצבע ע"פ מצב הרוח. יש מקרא מצורף- לכל מצב רוח יש צבע תואם. מתחילת הטיול וכמעט עד סופו אנחנו נמצאות על הצבע הכחול באופן קבוע שאומר: very happy. אנחנו vety happy בדרכנו לאוסטריה. ובדרך, מושמע נון סטופ ברדיו צינטרררררר השיר האהוב עלינו Ifollow rivers ואנחנו שרים אותו בקולות כל היום, גם כשהוא לא מושמע- הוא הפך להיות פס הקול של הטיול שלנו.   וכבר ציינתי כי פיתחתי רגשות עזים כלפי ישו בטיול הזה? השילוב של הפוזה המיוסרת עם המגבת הזו, עושים לי את זה אנחנו נוסעים ונוסעים ומגיעים למנהרת הקסמים הזו- שכשנכנסים אליה אנחנו עדיין בסלובניה וכשיוצאים ממנה- פוף....אנחנו באוסטריה. הקסם הזה לא מפסיק להדהים אותי. אנחנו מעוניינים לקחת הפלגה לאורך אגם וורת`ר מהעיירה מריה וורת`. מחנים את האוטו בחניון אך המדחן מגביל אותנו לשלוש שעות. "ואם אני רוצה ליותר?" אני שואלת את האוסטרית שמאחוריי "זה בלתי אפשרי!" היא פוסקת ואין בכלל מה להתווכח. הבעייה היא שההפלגה באגם אורכת יותר משלוש שעות. אז יש לנו סיטואציה פרובלמטיקה, בשפתנו החדשה. מנסים למצוא פתרון לסיטואציה. וכיוון שאנחנו הרבה יותר תיפקודיים על בטן מלאה, אז אנחנו סרים למסעדה הסמוכה ומזמינים אוכל ובינתיים חושבים מה לעשות. מנסים להתייעץ עם המלצרית שכמובן לא מבינה אנגלית שמזעיקה את בעל המסעדה שאין לו מושג איך פותרים בעיה כזו מסובכת ושמפנה אותנו לתחנת האינפורמיישן הסמוכה ששם ימצאו פתרון לסיטואציה פרובלמטיקה שזה עתה המצאנו להם. אז מקגייבר הולך לתחנת האינפורמיישן ומסביר את הפרובלמטיקה והאיש מהאינפורמיישן שובר את ראשו מה לעשות ולבסוף אומר למקגייבר להזיז את האוטו לאיזור החנייה של האינפורמיישן ולשלם עבור 4 שעות חנייה אצלו. "אבל כבר שילמתי במדחן עבור 3" אומר מקגייבר. ועכשיו האוסטרי הזה אובד עצות. אז מקגייבר מציע את הפתרון הגאוני שהוא ישלם רק עבור שעת ההפרש, והאוסטרי, הפלא ופלא...מסכים! הוא מעגל פינות! ואף נותן לו על זה אישור בכתב עם חותמת והכל. למות מהאוסטרים האלה. בעצם כבר מתנו מהם כבר פעם אחת . האנייה מגיעה באיחור של דקה שלמה ועשר שניות. אני אומרת לכם, האוסטרים האלה מדרדרים! קודם
לדף הרשומה

I feel sLOVEnia: חלק 11- לובליאנה

הבוקר מעט אפרורי ואף אפילו גשום. אמצע אוגוסט. אח, איזה כיף זה אירופה. זה הנוף שאנחנו מתעוררים אליו בבוקר: וזה מה שרואים מחלון חדר השינה "שלנו": אנחנו בדרכנו ללובליאנה. לנסוע עם GPS באוטו זה כמו לנסוע עם מלשינון באוטו. בכל דקה הוא מעיר לנהג: "עברת את המהירות המותרת!" ואני באופן עקבי עונה לו: "סתום ת'פה!". קוראים לו קובי, אגב, ומדי פעם אני מנהלת איתו שיחות עומק במהלך הנסיעה. אריאל, אם אתה קורא כאן, יש לנו אותו בזכותך- תודה רבה . ובכל זאת הוא הביא אותנו לכל מקום שרצינו והחזיר אותנו בשלום. כפי שניתן לראות בתמונה, בזמן שהזעתם- פה יש 18 מעלות בחוץ. כבר הזכרתי שזה אמצע אוגוסט?... חונים את האוטו בחניון התת קרקעי של קניון maxi. וכן, ניחשתם נכון- עוצרים לקפה ועוגות, אחרת העיניים שלנו לא נפתחות טוב. ליד הגשר המשולש ניצב פיסלו של המשורר הסלובני פרשרן. אם מסתכלים טוב, ועוקבים אחרי מבט העיניים של הפסל, רואים שהוא מביט אל פסל אהובתו הבלתי מושגת  שניצב בצד השני של הכיכר, על הבניין הצהוב. אגדה אורבנית מספרת כי כשעוברת בתולה על גשר הדרקונים, הם מכשכשים בזנבם. הסתכלתי טוב, כשאנחנו היינו שם, אף דרקון לא כשכש. פיייי....איזו עיר.... עלינו על הפוניקולור לטירה כדי להביט על הנוף מלמעלה. המצ'יסטה נדלקה על נעליים מדליקות ביותר שמאד מצאו חן בעיניה, שמזכירות לה את ארץ מורשתה אנגליה ושגרמו לה שמחה גדולה. אכן כן, אני מחנכת את בתי למצוות ולמעשים טובים. התבקשתי ממנה לצלם אותן מכל זווית כדי לשמור את חברותיה מעודכנות מהנעשה בלובליאנה. אף מצאנו עגילים תואמים: ומקגייבר גילה אפליקציה חכמה יותר ממני- אתה עומד מול מוניומנט- בניין או פסל, מצלם אותו- האפליקציה סורקת את התמונה ואומרת בדיוק מהו ואיפה הוא נמצא. ואכן האפליקציה עובדת, רק ש- WIFI  הוא המצרך הכי מבוקש בטיול הזה, אפילו יותר מקרם שניט. נוף לובליאני חד גוני... הופך בשנייה ליפהפה ומעניין כשהולכים במרכז הישן של לובליאנה אי אפשר שלא להבחין במאות הנעליים התלויות מלמעלה המנהג המשונה הזה, להשליך את הנעליים מעל חוטי הטלפון החל כאן לפני כשנה אגב, לתופעה הזו של השלכת נעליים מעל חוטי
לדף הרשומה

קרואטיה- חלק שמיני- או: איך אומרים פקק תנועה בקרואטית?

לאחר ארוחת הבוקר (טוסט על מחבת בהעדר טוסטר, שמעתם על הפטנט? זכויות יוצרים למקגייבר) אנחנו אורזים ויוצאים לדרך. חשבנו לנסוע בדרכים הכפריות הנהדרות של קרואטיה, להגיע לים האדריאטי ולנסוע במקביל אליו כדי לראות את עיירות החוף היפות ולהנות מהיום. אז חשבנו. קודם כל, הדרכים הכפריות בקרואטיה הן אכן כפריות. בסגנון מזרח אירופה כפריות והנסיעה בהן היא א-י-ט-י-ת. 60 קמ"ש לכל היותר. זה לוקח קצת זמן . שימו לב לעמודי החשמל פרי סטייל. אפשר פשוט לקחת גזע עץ ולהפוך אותו לעמוד חשמל: דבר שני, כשהגענו לים נקלענו לרצף של פקקי תנועה מטורפים. בפקק אחד איילת תיזמנה שעתיים לשני הכיוונים, כך שנשללה אפשרות המילוט. בזמן הזה שיחקנו במשחק "זהה מאיזו ארץ הגיעה המכונית המגיעה ממול ע"פ לוחית הרישוי" מסקנותינו: הכי הרבה מגיעים לכאן מאיטליה ומפולין. הצרפתים אוהבים לסחוב את הסירות שלהם קשורות מאחורה, לגרמנים יש את הקארוונים הכי גדולים ובכל מכונית עם גג פתוח ממותקנת קבוע בלונדינית ליד הנהג. בשלב מסוים הצלחנו לחמוק לכביש צדדי שהוביל לכביש מהיר, נסענו בו 5 דקות אבל נתקענו 45 דקות על השעון בפקק לעמדת התשלום (בקרואטיה משלמים במזומן בכל תחנת מעבר בכביש המהיר- שיטה לא יעילה בעליל). וכך כשאנחנו מזדחלים לנו לאיטנו, הגענו לאופטיה. ועשינו בה עצירת התרעננות: (הפסל של הנערה עם השחף הוא הסמל של אופטיה) אף היא הגיעה הנה: במסעדה שישבנו לאכול, ממש על קו הים השחפים עצרו לנוח על גג  המסעדה פיצה מרגריטה על רקע ים אדריאטי. הכי טעים. משם המשכנו בדרכנו ל- PULA שם המתינה לנו דירה חביבה שהיא חלק מקומפלקס דירות. והיא נמצאת ממש קרוב למרינה באותו יום כבר לא היה לנו כח לטייל, אבל למחרת בבוקר חקרנו את פולה לאורכה ולרוחבה. עלינו על אוטובוס hop on hop off שזו שיטה מצויינת לעצלנים לראות את העיר ולקבל הסברים מבלי לאבד אנרגיה חלילה. אז יש בפולה קולוסיאום וגם שער נצחון קטן קודש הקודשים של העיר הוא חוף הים של פולה יש בה גם שוק עם ילדים מתוקים וסמטאות חביבות בסגנון איטלקי אבל האתר שהכי אהבנו בפולה, הוא אתר הקודש הזה, המכונה במשפחתנו אם
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת