66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"ירושלים" נמצאו 6 פוסטים

24 שעות מפנקות בירושלים

"פשששש. אתם חוגגים 24 שנות נישואין! אני צריך להכין לאבא תעודת לוחם" (הטייס מפרגן) *** החלטנו שלכבוד המאורע, נחגוג שנינו לבדנו, 24 שעות בבדידות מזהרת לציון 24 שנות נישואין. את בדידותנו המזהרת פצחנו בביקור במוזיאון ישראל האהוב עלי. הוא הפך להיות אהוב עלי עוד יותר מאז שהתירו לצלם שם. באגף הנוער מוצגת עכשיו "תערוכה בקופסה". באגף מוצגות עשרות קופסאות, הטומנות בתוכן יצירות מ-50 שנות פעילותו של אגף הנוער במוזיאון ישראל. אז התייחדתי עם הקופסה הזו, החביבה עלי ביותר באגף הנוער: לפני 30 שנה בדיוק היא הוצגה באגף, אז נפגשתי עם חנות העתיקות המיניאטורית הזו פנים אל פנים פה לראשונה ונשבעתי שיום אחד תהיה לי כזו. כבר הרבה שנים שהיא כבר איננה מוצגת, וממש ממש שמחתי לראות אותה שוב! ממש סגירת מעגל. מאז כמובן הגשמתי את החלום והבית שלי מלא במיניאטורות כאלו. גם הוא היה שם: מיד בכניסה למוזיאון קידם אותנו בסבר פנים יפות הפסל הזה: כולם וכולן מבסוטים במוזיאון: צילמתי הרבה במוזיאון והחלטתי להביא כאן את המיטב: יש חוט מקשר בין כל היצירות שבחרתי להביא, אבל לא בטוח שתצליחו לעלות על החוט המקשר הזה כשמקגייבר הגאון עלה על החוט המקשר הוא מיד התגייס למשימה ועזר לי לאתר עוד ועוד יצירות כאלו. "בואי בואי! הוא צרח לי בלחישה, יש כאן משהו שתאהבי!" אז כשעצרתי לצלם את אחד הפסלים האלו שמעתי אישה מבוגרת אחת אומרת לבעלה: "איכס...." צחקנו בלחש. הרבה. צילמתי עוד כמה תערוכות יפות שאינן קשורות לענייננו: מה שאני אוהבת במוזיאון זה את העקביות. אפילו ברזי הכיבוי בחוץ מדברים בשפה של התערוכה:   באמת כל הכבוד לאוצרת. אישה כלבבי. במוזיאון יש מסעדה ממש כיפית שנקראת Modern והמנה הממש כיפית שלהם נקראת טאפאס ישראלי: היה מעולה. משם המשכנו בדרכנו. אני לא יודעת אם כבר ציינתי זאת בעבר, אבל אני אינני טיפוס של קמפינג. לנוח אני אוהבת במלון 5 כוכבים, ואם אפשר, עם הכי הרבה פסיליטיס מדליקים. אז הגענו למלון וולדורף אסטוריה החדש, ואחרי טקס קבלת פנים מנומס באופן מיוחד, קיבלנו את המפתח לסוויטה שלנו:
לדף הרשומה

תמונות משכונת תלפיות

את הבוקר היום פתחנו עם הנוף הנפלא הזה: "פתחנו" הכוונה להרכב המנצח הזה: את הרגליים שלי כבר אין צורך להציג. עוד רואים את רגלי מקגייבר, רגלי לימור ורגלי יאיר. זה הנוף הנהדר שרואים ממסעדת בר בהר בנס הרים: וזה הנוף הקונטיננטלי הנשקף מהצלחת שלי: החיים קשים. אחר כך נסענו משם לטיילת ארמון הנציב: מי שחסר בנוף הזה, הוא מיק ג'אגר שעמד בדיוק בנקודה הזו ביום שלישי האחרון, כך שהכל זה עניין של טיימינג בחיים, לא? בחיי שאני לא נרגעת ממיק ג'אגר האליל. רק לשם ידיעה, מיק הוא בן גילו של אבא שלי. ובעוד שאבא שלי מתלונן על שהוא עדיין מצליח להתכופף, אך להתרומם קשה לו- מיק זז כמו שהוא זז...האיש הזה הוא סבא רבא!  הפסקת התרעננות וכבר חוזרים:   לא נרגעת ממנו. פתאום גרונטופיליה לא נשמעת כמו מילה גסה. . בחזרה לענייננו: באין מיק ג'אגר בסביבה, יש כמובן את יאיר שמסכים לדגמן: על הדרך גם הצלחתי לשכנע את יאיר ולימור להצטרף אלינו לפרוייקט "שביל ישראל" שיתחיל...מחר! אז יאי! משם המשכנו לשכונת תלפיות. כמה דברים יפים שצדו את עיניי שם: (זהו בית אליעזר בן יהודה) וכמעט התעלפתי כשראיתי את הבית הזה: שהוא העתק מדוייק של וילה וילקולה של בילבי! הנה המקור: מינוס הסוס במרפסת! כן, גם מיק ג'אגר וגם בילבי. איך, איך הצלחתי לדחוף שני גיבורי תרבות שלי בפוסט אחד? עוד נצפו בשכונת תלפיות השערים המהממים הללו: והכי מדליק היה הכיתוב: "המשך ללכת, איש קטן" שנצפה על המדרכה. היה יום קסום.    
לדף הרשומה

פסחא בירושלים

בבוקרו של יום ראשון, ערב חג שני של פסח נסענו לירושלים ביחד עם לימור ויאיר, החברים הטובים שלנו:   שמבחינה גנאולוגית הם אף קרובי משפחה שלנו (הסבר: סבתא של מקגייבר? יאיר? אבא שלו? הם בני דודים ) ככה זה במשפחות פולניות טובות ניצולות שואה: כל בן דוד דרגה שלישית של הסבתא נחשב לאח. ואנחנו ממשיכים בגאווה את המסורת. חנינו את האוטו בחניון קרטא, וכשעלינו במעלית לממילא- פונקט- יצאנו מול ארומה: כמובן שעשינו צ'ק אין בארומה, ועם מח מקופאן יכולנו להמשיך בדרכנו: נכון שהיסטוריה מאז  שקניתי איזה נעליים ? אז ב- Big Tom תוקנה הטעות ההיסטורית: יאי. ונושא הכלים האהוב עלי התנדב לסחוב לי אותן כל הדרך : צדיק. יצאנו מממילא כדי לבדוק מה קורה עם מלון וולדורף אסטוריה, שנפתח בימים אלו: ביררתי: עבור 2000 ש" לגולגולת, מחיר השווה לכל נפש , אפשר גם ללון שם לילה. בדרכנו עברנו דרך בניין ימק"א היפהפה: הצצנו פנימה: החלון עם העיגולים הכחולים! אוי! צריך להיות אצלי בבית. גם חלפנו ע"פ מלון המלך דוד: והגענו עד לתחנת הרוח בימין משה. שעברה שיפוץ מסיבי ואף הושמשה ב- 2012, אבל כעת היא לא מסתובבת. התמרמרנו. משם נכנסנו למשכנות שאננים היפהפיה:   ליל סדר עם דוד המלך נשמע לי סבבה לגמרי! בשעה 12 בדיוק נשמעו מדנדנים כל פעמוני הכנסייה מסביב כיוון שהיום הוא פסחא. יום תחייתו של ישו. כפרה עליו. היה יום חם לאללה- ובמזרקת האריות שבגן בלומפילד הילדים החמודים האלו השתכשכו להם: התחשק לנו להצטרף אליהם. היה חם משם הגענו אל מתחם התחנה הראשונה. בדוכן הכלים של  Laguiole   נעצרתי לדבר עם המוכר החמוד. התחלתי לדובב אותו כדי שיספר לי עוד על הסירים המופלאים האלו, רק בגלל שאהבתי את העברית במבטא צרפתית שלו . זה נגמר בזה שחזרתי הביתה עם הסיר הזה: שאולי יעזור לי למצוא את הג'וליה צ'יילד שבתוכי . כמו כן נרכשה באחד הדוכנים השווים שם: שרשרת תאורה לקישוט, כי חובבת דברים שמאירים הנני . סימנו וי על רובריקת הקניות, שבלעדיהן טיול
לדף הרשומה

יום כיף בירושלים

11/02/2013
ביום שני החלטתי שמן הראוי שניקח לנו יום חופש ביחד, לכבוד יום הולדתו. ככה- באמצע השבוע, במקום יום עבודה, בלי הילדים. רק אני והוא. תיכננתי את היום לפרטי פרטים אבל לא גיליתי לו מה הולך לקרות. רק אמרתי לו לאן לנסוע.  על ההתחלה הוא היה מלא התפעלות ממני: "איך אירגנת שלא יהיו פקקים?! ואפילו את השמיים סידרת שיהיו כחולים בלי אף ענן?" אינפפתי בצניעות והרגשתי שגם אלוהים לצידנו בעניין: (שמיים כחולים בלי אף טיפת ענן. בתיאום מושלם עם אלוהים) את הבוקר פתחנו במקום שהתחבב עלינו לא מזמן: "ברבהר" ליד המושב "בר גיורא". ארוחת הבוקר הסטנדרטית מוגשת שם מול נוף פתוח עוצר נשימה ולא סטנדרטי בכלל. תענוג. ממש בסמוך למסעדה ישנו שביל הליכה: "שביל נופי שורק" זהו שביל יפהפה, סלול, שאיננו מצריך מאמץ מיוחד. יש בו פינות חמד שקטות וספסלים המשמשים לישיבה ולהתנשקות, וכרגע פורחים בשולי השביל כלניות ורקפות:   אחר כך נסענו לרכוש מתנות יום הולדת, שמחוסר עניין לציבור לא אכנס לפרטים. אבל, בו`נה, ירושלמים! אתם כל יום ככה מבלים בקניון? או שלפעמים אתם גם הולכים לעבוד?! משם נסענו לפגוש את מעוז, מדריך הסאגווי שלנו. לאחר שמעוז נתן הסבר על תיפעול הסאגווי, יצאנו לסיור של שעתיים בטיילת ארמון הנציב. היינו בקבוצה שלושה: מעוז המדריך, מקגייבר ואני. קבוצה קטנה אך איכותית. (הסאגווי שלנו נח בכפיות) (הנוף מטיילת ארמון הנציב) הסאגווי הזה, הוא כלי תחבורה מדליק לאללה שנותן לך תחושה שהגלגלים הם חלק מהגוף שלך. היינו מאמצים אותו בשמחה! ("ביום יפה אפשר לראות מכאן את ים המלח"- היום היה יום כזה)   ארוחת הצהריים המאוחרת תוכננה במקור להאכל במסעדת "מחנהיהודה" הכה מדוברת. מאד רציתי לבדוק על מה כל הבאזזזז סביבה. הזמנתי לשם שולחן שבועיים מראש(!!!), וגם אז נקבעה לי שעה פיקס בלי שיכולתי להזיז אותה ימינה או שמאלה. יותר פשוט להכנס לרשימת מושתלי הכבד בישראל, מאשר להשיג שם שולחן. אממה...סיור הסאגווי התארך מעבר לצפוי ואנחנו פספסנו את שעת החסד שהוקצתה לנו ב"מחנהיהודה"  אני מקווה מאד שלא נכנסנו לרשימה השחורה שלהם תחת הכותרת "הזמינו ולא הגיעו" במקום זה, את ארוחת הצהריים שלנו אכלנו ב"עזורה" שבשוק מחנה יהודה. והיה טעים לאללה. 
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת