66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"היער השחור" נמצאו 5 פוסטים

פארק אירופה- חלק שישי

אני משכימה את הילדים מוקדם וכבר ב- 8:00 בבוקר אנחנו מגיעים לפארק אירופה שנמצא בעיירה Rust. הש.ג. מכוון אותנו לאיזור החנייה, שאט אט מתחילה להתמלא. זהירות! רשומה מלאה בתמונות... הנסיכה לא מוותרת על אף בובה. מיד עם פתיחת הפארק עולים על רכבת אקספרס שלוקחת אותנו לקצה השני של הפארק- לספרד, ומשם מתחילים את המסלול (פחות עמוס) אני ממליצה מאד למי שמגיע לשם, להיכנס למסעדה הכיפית food loop אשר נמצאת במתחם אנגליה. האוכל מוגש שם על מסילות, וזה הולך ככה: נכנסים למסעדה, ומתיישבים ליד שולחן. כל סועד מקבל כרטיס מגנטי. במרכז השולחן יש מסך מגע- כל סועד בוחר את הארוחה שלו ומעביר את הכרטיס המגנטי שלו ההזמנה נרשמת במטבח שלמעלה, וכעבור מספר דקות נשלחת המנה במסילה עד לשולחן ממש חוויה חמודה! אחרי יום עבודה מפרך צריך לנוח- ומפארק אירופה אנחנו נוסעים ישירות ל- Badenweiler זוהי עיירה יפה, לא רחוק מהעיירה שלנו שם אנחנו מבלים שעתיים במרחצאות הנהדרות כדי להתמצא בתוך הבאד צריך להוציא פחות או יותר תואר ראשון... אבל לאחר שפיענחנו את כללי ההתארגנות אנחנו מבלים שם שעתיים נעימות. את הדרך "הביתה" אנחנו עושים בלילה. הכביש בין Badenweiler ל- Munstertal הוא מפותל, צר ומאד תלול. הנסיעה בחושך המוחלט מבהירה את המשמעות האמיתית של השם "היער השחור". בבית- אחרי שכולם מתקלחים, מגיע תורי. רק מה- נגמרו המים החמים! אני בהתלבטות: להתקלח במים קפואים או לבקש מאדון צימר לבוא לסדר את המים במקלחת. כידוע השילוב של גרמני+ מקלחת + אישה יהודיה לא נגמר אף פעם טוב, ואני בוחרת באפשרות הראשונה (מקלחת קפואה). בררררררר.... להמשך לחץ כאן
לדף הרשומה

פרייבורג ובאד קרויזנגן- חלק רביעי

פרייבורג, בירת היער השחור היא עיר עתיקה והמאפיין אותה הוא תעלות המים לאורך רחובות העיר הילדים אוהבים לשכשך רגליים בתעלות או להשיט סירות מפרש קטנות בפתח כל חנות, על המדרכה יש פסיפס המרמז על סוג החנות: פסיפס של מספריים לחנות בגדים פסיפס של כד לחנות יינות פסיפס של נעליים לחנות נעליים היום יום שבת. משעות הבוקר ועד אחה"צ מתקיימות חתונות בבית העירייה. חלק מהכלות יפהפיות. חלק ממש כונפות. אנחנו עומדים מהצד ומחלקים ציונים. ברחבה שממול מנגנת התזמורת והכיבוד לאורחים הוא שמפניה בכיכר מינסטר ליד הקתדרלה מתקיים שוק ססגוני כדי לנוח מעט מהמולת העיר אנחנו נוסעים ברכבת לתחנת הרכבל המעפיל לפסגת ה- Schauinslan. העלייה ברכבל עד הפסגה נמשכת 20 דקות זהו הרכבל הארוך ביותר בגרמניה אורך המסלול 3.6 ק"מ והוא מגיע לגובה של 1220 מ' מעל פני הים. ובחזרה לעיר: על המדרכות, מוטבעות לוחיות מוזהבות המנציחות את יהודי העיר שנרצחו בשואה. זהו חלק מפרויקט הנצחה גדול של עיריית פרייבורג. אנחנו מחפשים ומחפשים ולצערנו מוצאים רק לוחית אחת. עוד קצת מטיילים לקראת הערב אנחנו נוסעים ל Bad krozingen. יש שם מרחצאות נפלאות- ויטה קלאסיקה בריכות מחוממות עם זרמי מים, ג'קוזי. פינוק. נשארים שם עד הלילה, וחוזרים בזחילה לישון בצימר. לחץ כאן להמשך
לדף הרשומה

מטריברג לגוטאך: חוויה על חושית (חלק שלישי)

אתם עוד איתי? ממשיכים בדרך. אחרי שעזבנו את העיירה טריברג המשכנו בנסיעה. בדרך רואים את שעון הקוקיה הענק הזה: המקום נקרא Uhren park וזו בעצם חנות גדולה ל....ניחשתם נכון- לשעוני קוקיה. איזה מזל שכבר יש לי אחד בבית, כך שנחסך הזמן על התלבטות ובחירה... בכניסה לחנות יש שעון קוקיה עצום שעושה קוקו מפואר בכל שעה עגולה. ממשיכים משם בנסיעה צפונה לכיוון העיירה Gutach . האטרקציה הראשונה בגוטאך הוא "פארק כל החושים":   זהו מסלול הליכה ברגליים יחפות על אדמה רטובה (קריר ונעים) חצץ (כואב)   חלוקי נחל (כואב יותר)   שבבי עץ (נעים ולא מזיק) איצטרובלים (דוקרני) ובוץ (רך, נעים ומלוכלך) יש תאי הרחה ותאי מישוש והנוף היפה עובד היטב על חוש הראייה. עוד מעט אני מתעוורת מרוב ירוק מה קשורה הגדר החשמלית הזו? חשבתי שעבר להם... כשמסיימים את המסלול הרגליים נראות ככה: אחרי שטיפה הן נראות כמו חדשות. "האם תמליץ על החוויה לחברייך?" שאלתי את מקגייבר "תלוי למי" הוא ענה בחיוך. אני בטוחה שמרפאה בעיסוק המציאה את המקום הזה! ב- Gutach יש גם מגלשות הרים כיפיות, נוסעים לפי השילוט. הנסיך בוחר לנסוע סוליקו, הנסיכה מעדיפה את אביה על פניי בשל רושם לא מבוסס שיש לה על יכולות התימרון שלי. כך יצא שעליתי על המגלשות לבדי   והפרכתי אחת ולתמיד את הרושם המוטעה שנוצר עלי... הנסיכים עלו שוב ושוב- וע"פ צהלולי השמחה המזרח תיכוניים כל תושבי גוטאך הבינו שיש להם אחלה מגלשות את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדת היוקרה הזו: כי בשבילם זה המבורגר- ובשבילי זה WiFi. ועל זה נאמר- happy hour!!! לחץ כאן להמשך
לדף הרשומה

אצא לי אל היער לראות את הקוקית- (חלק שני)

אצלנו במשפחה קיימות שתי אסכולות בנושא ניווטים: האסכולה שבה מחזיק מקגייבר דוגלת בשימוש במיטב ובמירב המכשירים האלקטרונים הקיימים: לפטופ, מחובר ל- GPS עוד GPS לגיבוי, וגם אחד רזרבי. האסכולה שלי, מצדיקה את הכינוי שהדביקו לי ילדיי "מח"ט גולני"- אני אוהבת להשתמש במפה ובמצפן. כמו שלמדתי בקורס קצינות. אני מודה, הפוזה של מח"ט גולני היא מסורבלת אבל הפעם השתכללתי וצילמתי רק את קטע המפה הרלוונטי, עשיתי למינציה וכך זה נראה: במהלך היום שתי האסכולות מתנגשות. ה- GPS של מקגייבר מצליח לברבר אותנו מעט, והמפה ומח"ט גולני מרגישים מנצחים. הנסיעה לכיוון מפלי טריברג מובילה אותנו למקום שנקרא Hexenlochmuhle ובתרגום חופשי: "חור המכשפה" זהו בית עץ עתיק ובו תחנת מים ובפנים- חנות מזכרות יפה ומסעדה. בקומה התחתונה ניתן לראות את גלגלי העץ מסתובבים בכח המים בנהר. זהו מקום נפלא להפסקת פיפי. משם עולים על כביש 500 הידוע כ"דרך שעוני הקוקיה" תיראו איזה נוף יפה רואים בדרך: קצת לפני העיירה Triberg אנחנו מגיעים לכניסה למפלי טריברג   אנחנו קונים בוטנים לסנאים אבל אף סנאי לא נראה היום והבוטנים עוברים הסבה ממזון לסנאים- לנישנושים לנסיכות מהתבוננות במפה אנחנו מבינים שיש שני מסלולים: ארוך וקצר. מיטיב הלכת (מקגייבר) מנסה לעודד אותנו לבחור במסלול הזה. אבל רוב המשפחה מנויה בטיולי מָשְפָּחות- הולכים מה שפחות, ובוחרים במסלול הקצר... ותמונה אחת בשבילך, עננת: כשמגיעים לסוף המסלול, שהוא בעצם הכניסה התחתונה למפלים ממרכז העיירה, אנחנו מבינים שכדי לחזור לאוטו- צריך לטפס את כל הדרך חזרה. מקגייבר, החולייה החזקה במשפחה חס עלינו, מטפס לבד את כל הדרך עד האוטו ואנחנו קובעים להיפגש בעוד כחצי שעה בנקודה הזו: בנתיים, עד שיגיע אנחנו נכנסים לחנות העצומה הזו ובה מליון שעוני קוקיה: מכשירי הקשר מבטיחים חבירה מוצלחת בין הכוחות ועכשיו אנחנו מטיילים כולם ביחד בעיירה טריברג ובחלון ראווה אחד ראיתי את היופי הזה: אבל החנות היתה סגורה, ונפתרה בעיית השינוע לארץ... בסוף הטיול השעון של מקגייבר מראה את הכיוון הכללי שצריך ללכת לכיוון החנייה... עכשיו גם אתם מבינים למה קוראים לו ככה.. לאן נסענו משם? לחץ כאן להמשך
לדף הרשומה

היער השחור, משפחתי וחיות אחרות: חלק ראשון

חלק א':  ת"א- ציריך- Titisee- Munstertal הטיול לחו"ל מתחיל אצלנו תמיד באותה נקודה. הנוסעים המתמידים שלנו בתמונת מחזור עם בן גוריון: תראו איך שהם גדלו.... טיסת סוויס מס' LX257 יוצאת לדרך   מבעד למסך העננים אט, אט נגלית לנו שוויץ היפה אני מוסיפה את טביעת האצבע האישית שלי ל- google earth נחיתה. מזג האויר יפה והכל ירוק ירוק ירוק הצימר שלנו נמצא בעיירה Munstertal ביער השחור שבגרמניה   בדרך לצימר: פרות וסוסים רועים באחו     ואיילים נחים ליד הנחל הצימר שלנו נמצא על צלע ההר.   "גברת צימר" שלנו, אשה חביבה אך קורקטית מקבלת את פנינו. היא מתנצלת על האנגלית שלה, ומתקשרת בעיקר עם הידיים. אני מגישה לה "מתנה ישראלית"- קופסת פח פרחונית קשורה בסרט ובה זיתים, דבש וחלבה מישראל.  היא מודה לי בנימוס האמת היא שהיו לי תכניות רבות ומגוונות להמשך היום כמו- לשוט בסירה/ לרוץ באחו/ להתנדנד מצמרות עצים אבל המיטה של גברת צימר היתה רכה באופן מיוחד. שלאף שטונדה היא מסורת ידועה בגרמניה ואני משתלבת במסורת. בהעדר קצינת בידור- כל המשפחה שוקעת אף היא בשינה עמוקה. אחר הצהריים אני מתעוררת ראשונה. בשקט בשקט יוצאת לי לגינה הצמודה לחדר השינה אני שומעת את פכפוך המים בנחל, אוושת העלים. שלווה המשפחה שלי בנבצרות זמנית. אני מכינה לי כוס קפה. זוהי הפסקת הקפה הכי בסטייל שעשיתי בתקופה האחרונה (סליחה, ארומה) והנוף, אוי איזה נוף.... מרוב עצים לא רואים את היער! כעבור שעתיים נטענו הדורסל של כולם. מקלחת חמה ואנחנו בדרכנו לעיירה Titisee הנושקת לאגם טיטיסי. ליד האגם יש טיילת אפילו השלטים פה יפים להפליא אוכלים כאן ארוחת ערב ממש טובה מטיילים עושים שטויות וחוזרים בלילה מאוחר "הביתה" לצימר. לחצו כאן להמשך הטיול...
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת