66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוביית Facebook Like

"אוסטריה" נמצאו 17 פוסטים

אוסטריה למתקדמים 15: וינה על ראש שמחתנו חלק ג'

יום אחרון לטיול. קפיצה קטנה לסופר- ואני פוגשת מסחטת מיץ ממש חייכנית: מתוקה. אנחנו פוסעים לעבר כיכר היהודים בוינה- היודנפלאץ. במרכז הכיכר ניצבת מצבה לזכר היהודים שנספו בשואה: ואפילו סוכה כבר ניצבת בפתח מוזיאון היהודים, כיוון שבעוד כמה ימים יחול חג סוכות. אנחנו ממשיכים לחפש על המדרכות עוד אבני זכרון מצמררות, כמו שראינו בזלצבורג: וכשאני מצלמת גם את זה אומרים לי הילדים: "אמא, זה לא קשור!" "קשור, קשור" אני אומרת להם. *** על גדת הדנובה הקימו חוף ים: זוהי ארוחת הבוקר שלנו אגב: ארררר. והיה גם מאפין תרד משובח, איפהשהו בין הבוקר לצהריים: יאפ. עכשיו אנחנו בדרכנו לארמון בלדוודר. עוברים דרך גן בוטאני מקסים: ובפינתנו: "התמרורים ההזויים של האוסטרים": המצ'יסטה מפרשנת: "אסור להצטלם פה עם מקל סלפי" . כפי שניתן לראות, הילדים כבר באווירת סוף קורס: דברים יפים שפגשנו בדרך:  כוורת דבורים: מגרפות, עשויות מעץ, מכף רגל עד ראש: עצים עתיקים: זהו הארמון: והפטיש החדש שלי- הוא לצלם יפניות עושות סלפי. הבחורות האלה מכורות! כשאנחנו יוצאים ממתחם הארמון אני פוגשת עוד שני דברים חביבים: תופסן לחלון שנראה בדיוק כמו כלב: ולדלת של החניון יש ממש פרצוף חמוד לדעתי: אני קצת מצטערת שלא נישאר פה לפחות עד ה- 8 באוקטובר... בדרך לשדה התעופה אנחנו עושים עצירה קטנה באיזה מול, וזה מזל גדול- כי כידוע אני אישה מסכנה שבדרך כלל הולכת יחפה כי אין לה מה לנעול. בשורה התחתונה, המגפיים המהממות האלה חזרו איתי לישראל: בניתוח לעומק- הגעתי למסקנה, כי בחורף אני מרגישה תחת מצור, כך שהחיבה למגפיים היא סוג של 'תסמונת סטוקהולם' אצלי  . *** אבל אין מה לעשות בסוף מצאנו את עצמנו בחזרה בשדה התעופה של וינה. למצ'יסטה יש מצב רוח טוב במיוחד: ואוטוטו אנחנו עולים למטוס. הנוסעת שלפני לקחה ברצינות את המוטו של אלעל, והיא מרגישה באמת הכי בבית בעולם:
לדף הרשומה

אוסטריה למתקדמים 14: וינה על ראש שמחתנו חלק ב'

הקפה הראשון של הבוקר נשתה על הבלקון שלנו בשכונת אלקעידה פינת כיכר תחריר בוינה: ונדמה לי כי שכחתי להציג כאן את הפמפקינס שקניתי באחד הסופרים, לכבוד ההלואין, החג החביב עלי: אנחנו בדרכנו לארמון שנבורן: הקפה השני להבוקר, נשתה עם הרבה יותר חן, פלאס שטרודל תפוחים, על הספסל מתחת לעץ הערמונים בגינת הארמון: המממ. כן. התצפית בזמן שתיית הקפה: בכניסה לארמון: הריצוף הוא אריחי עץ משושים! אותי זה הרשים! הסיור ב 40 מחדרי הארמון היה מהמם, אך אסור היה לצלם!!! הייתי טובה, ואכן לא צילמתי . ביציאה אני רוכשת את הספר הזה: הצצה קטנה: עוד נחרוש עליו בהמשך. אחר כך אנחנו הולכים לצפות בסדנה להכנת שטרודל: חדר הסדנה מקסים: אנחנו גם מקבלים דוגמית שטרודל לטעימה: וזהו מרקו, המדריך החתיך: בזמן שמרקו נותן הסברים משולבים באנגלית וגרמנית, "אינגה" מכינה שטרודלים באוטוסטרדה: מרקו מסביר... ואינגה חסרת המימיקה, מכינה איזה 3000 שטרודלים באותו זמן: והכל מבלי להניע שריר אחד בפניה: ומרקו מסביר: איזה מותק מרקו? השטרודל שלו נראה לי מ-ה  ז- ה טעים . כמו כן הצטיידנו במתכון המקורי, וכשאתאושש מהרעלת השטרודל שספגתי בוינה, אולי אעביר אותו הנה. פלוס עוד צילומים של מרקו . בחוץ גם היה דוכן ערמונים שזכה לביקורנו: ואחר כך נסענו משם... לאן? למסעדת רנינג סושי בוינה, מ'זתומרת לאן? כן. כשאצלנו במשפחה אוהבים משהו, זה עם כל הלב ובאובססיה. 8000 אגרולים, ו 9000 סושי אחר כך...נסענו למגדל הדנובה: שוב מגדל פאלי גבוה מאד, מתנוסס אל על, כפי שאנחנו למדנו לאהוב פה בבלוג . במגדל הדנובה עולים במעלית שהתקרה שלה עשויה מזכוכית, ולכן ניתן לראות את הפיר שמעלינו: התצפית היא נהדרת: נמלים משחקות כדורגל: אבל יותר משאני אוהבת לצלם נופים בטיול הזה, אני אוהבת לצלם אנשים שעושים סלפי: זה פאתטי ומקסים כאחד בעיניי... בערב, קנינו כרטיסים לקונצרט, ע"פ בקשת הטייס. ואנחנו בדרכנו לשם: וינה בלילה יפהפיה! זהו אולם
לדף הרשומה

אוסטריה למתקדמים 13: וינה על ראש שמחתנו- פרק א'

  אנחנו יוצאים בבוקר משכונת אלקעידה שבה אנו שוהים, ומתרשמים התרשמות ראשונית מוינה: יוקרתית: לא כל כך בטיחותית... ואני מקווה שאתם זוכרים שפה אסור בשום אופן להשתין על הערימה הקטנה! רק על הגדולה: בכל מקום מזכירים פה את העניין הזה! והנה תמרור חדש שמיועד במיוחד אלי: (איילת, נא התכונני, מחלקת חזיות של C&A  שטרם ביקרת בה לפנייך, להשלמת הפאזל) ואם אנחנו בענייני תמרורים. מה אומר השלט הזה? (במשחק שלנו, M משמעותו, בית שימוש קרוב) אבל התמונה המנצחת בעיניי היא זו: אפשר לראות שדגל אוסטריה שאב את מקור השראתו מתמרור האין כניסה. צירוף מקרים? I think not. יש פה ג'ימי צ'ו יש פראדה: וכמובן לואי ויטון: כשאנחנו מגיעים לקתדרלה, אנחנו רואים כמה דברים מעניינים: 1. יש עוד קתדרלה לידה. הטייס: "אה, אמא, יש כאן עוד קתדרלה... ראו שתפס, בנו עוד אחת".  2. הקרקס התמקם בחזית הקתדרלה: (צילום: מקגייבר) אנחנו מתעניינים ורוכשים בספונטניות כרטיסים למופע של הערב! 3. בגינה שליד הקתדרלה יש פסל, ומישהו עם חוש הומור משובח התאמץ, טיפס ושתל לו כוס יין ביד: אותי זה הצחיק נורא. בשעה 12 בצהריים בדיוק הגענו למסעדת פיגלמולר : זו המסעדה המפורסמת ביותר בעולם לשניצלים, היא קיימת כבר 109 שנה, ומתהדרת בשניצל הגדול ביותר בעולם, והטעים ביותר. הזמנתי מקום למסעדה שבועיים מראש. את פנינו קיבל המלצר החביב כריסטיאן. "שלום" הוא ברך אותנו בעברית, וכשהזמנו את המנות שלנו הוא שאל אם לא מפריע לנו שהשניצל עשוי מ- pork . כריסטיאן, מסתבר- הוא משגיח הכשרות שלנו . מכל השניצלים שאכלנו באוסטריה, זו גרסת ההארדקור: כשכריסטיאן המלצר הגיש לנו את השתייה, הוא גם אמר בעברית "ענבים בבקשה" בכל פעם שהוא עובר לידנו הוא זורק עוד משהו בעברית: "טעים לכם?" האוזן שלנו, שכבר לא רגילה לשמוע עברית סביבנו, גורמת לנו להתלבט אם אכן שמענו נכון. הטייס איבחן יפה את הסיטואציה: "זה כמו כששומעים תוכי מדבר, ולא מאמינים שהמילים יצאו מהפה שלו אז מסתכלים מסביב לראות אם מישהו עובד עלייך". בסוף לא
לדף הרשומה

אוסטריה למתקדמים 12: מפלי גולינג, פיקניק על ספסל ושטרודל בלינץ

בבוקר אנחנו שוב אורזים מזוודות ונפרדים מהצימר שלנו. אנחנו בדרכנו לוינה, אבל לפני כן יש לנו כמה יעדים בדרך. תחילה אנחנו נוסעים לעבר מפלי גולינג. גם בדרך לגולינג, מסתבר, יש איזור מותר לפדופילים : ואיזור אסור לפדופילים : כבכל בוקר, אנחנו גם מוצאים פח זבל שלא דורש מיון, ומתפטרים מכל הפסולת הלא ממויינת שלנו. אני מרגישה כל כך עבריינית כשאני עושה את זה, ממש...חיה על הקצה אני: סליחה על הצילום המטושטש, אבל יש מסורת נחמדה באוסטריה, שכשנולד תינוק, מקשטים את הגינה בפסלי חסידות הנושאות תינוק במקורן, כך כולם יודעים שנולד תינוק חדש בבית הזה: מזל טוב ושיגדל למצוות ולמעשים טובים. והנה הגענו למפלי גולינג, שזה אתר שתפור על המשפחה שלי: לא צריכים ללכת הרבה שם: צועדים על גשרוני עץ "את רואה? יום אחד כל זה יהיה שלי!" אבל אפילו ההליכה הלא נוראית בכלל על גשרוני העץ, הצליחה למרמר את הילדים שלי. אז הפקדנו אותם על הספסל באמצע הדרך: והמשכנו לטפס בלעדיהם עוד קצת: ואחר כך אספנו אותם בחזרה: *** המשכנו בדרכנו,  ועל מנת להרכיב את הפאזל של הלנז'רי שלי, מוצא לי מקגייבר בעיירה שכוחה שאינני זוכרת את שמה, סניף חדש של  C&A  שטרם ביקרנו בו ואני רוכשת  עוד שתי פיסות לפאזל . מקצוענית אני. בין היתר אנחנו מחליטים לערוך פיקניק, קונים פרודוקטים בסופר ויוצאים לחפש איזה אחו. אחו לא נמצא, אבל כבשנו איזה ספסל נחמד בצד הדרך, פרסנו את פיקניקנו ובלסנו להנאתנו. ראוי לציין כאן תגלית קולינרית מרעישה: בייגלה מצופים בשוקולד, תוצרת מילקה! *** המשכנו בדרכנו הארוכה לעבר וינה, והחלטנו לרדת מהכביש הראשי כדי להנות מנוף האגמים: המצאנו משחק בטיול הזה, שבו אנחנו נותנים פרשנויות הזויות לתמרורים שאנחנו רואים בדרך: התמרור הזה אומר שמותר להשתין על ערימות גדולות, בשום אופן לא על קטנות. (לשם השוואה: בישראל התמרור הזה הוא ללא אופצית איסור ההשתנה על הערימה הקטנה) *** בדרך עצרנו בעיר לינץ כיוון שמקגייבר התלונן על נפילת קפאין חמורה בדמו. עם הקפאין התפחממנו בשטרודל ובבננה ספליט.
לדף הרשומה

אוסטריה 11: האלשטאט

20/10/2014
את הדרך היום אנחנו עושים להאלשטאט. (קישוט בצימר לקראת ההלואין תפס את עיניי בדרך לאוטו) הפרה שמשמשת נ.צ היכן יש לפנות שמאלה לכיוון הצימר, עדיין עומדת באותו מקום. ממלאת את תפקידה בצורה אמינה  : האלשטאט הוא כפר  קיבוץ יפהפה שיושב על גדת אגם האלשטאט. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו. הכיף בהאלשטאט הוא לשוטט בכפר, בין בתי העץ אדלוויס! הפרח הלאומי: כפי שאנחנו למדים, גם מיטב בניה של האלשטאט נטלו חלק במאמץ הלחימתי. יד לבנים, הגירסה האוסטרית: #כולם-פה-נאצים. תמונה ששיעשעה אותי: באוסטריה, במסעדה סינית, סועדים יפנים דוגמני הבית: במעלה ההר, מעל האלשטאט, ישנו מכרה מלח פעיל. עולים אליו עם קרונית: המראה מלמעלה הוא מרהיב: כשמגיעים למכרה, מקבלים מדים מיוחדים. מתבקשים ללבוש אותם מעל הבגדים שלנו: כן, הקונוטציות שלנו ישר הלכו לשם... משם הובלנו לכניסה למכרה: ררררר. "אם אומרים לך שעכשיו נכנסים למקלחות- אל תאמיני!" מסנן הטייס מאחורי "תיכף בטח יעמידו אותנו בתור למרק" הוא ממשיך לסנן. "אחר כך גם יקעקעו עלינו מספרים" הוא ממשיך למלמל. בסופו של דבר היתה חוויה לימודית. המדריכה מסבירה בגרמנית ובשפה נוספת, שהיא סוג של אנגלית . בתוך המכרה רואים גבישי מלח... פוגשים ארון חשמל עם פרצוף של "באמא'שלכם, מה באתם להפריע לי פה בתוך המערה?" ובסוף רכבת לוקחת אותנו החוצה אל החופש. בסוף התבקשנו לתלות בצורה מסודרת!!! את המדים, על קולב מיוחד. שרדנו את זה. מה שכן, המלחיה הזו, מחנות המזכרות חזרה איתי הביתה: כאילו דההה... משם המשכנו בדרכנו, וראינו מסעדה מקסימה על גדת הנהר ישבנו לאכול שם פורלים שדגו אותם זה עתה והמשכנו בדרכנו... בס וף היום מצאנו את עצמנו שוב משתכשכים בספא של Therme Amade כזכור: קר בחוץ, חם בתוך המים. והנוף מסביב משכר... ספא הבית שלנו . להמשך הטיול לחץ כאן                        
לדף הרשומה
1234
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת