00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הודעת פרידה

פתחתי את הבלוג שלי כדי לכתוב על האמהות ועל האמהות בארץ זרה ואחר כך באו עוד נושאים חברתיים פמיניסטים שהיה לי מה לכתוב עליהם.

הבעיה היא שבתפוז יש רק 3 אפשרויות: פוסט שפתוח לתגובות רק של מגיבים רשומים לתפוז, פוסט שפתוח לתגובות של כולם וסגור לתגובות.

כשפוסט פתוח לתגובות רק של מגיבים רשומים בתפוז אז רק מגיבים רשומים יכולים להגיב ואני דווקא שמחה לתגובות. אבל כשפוסט פתוח לתגובות של כולם אז אפשר להגיב כמו טוקבק - לכתוב בשורת השם "ללא שם" או "אבי מרעננה" וזהו, בלי שום השלכות ואחריות על תגובות כאלה:


אני לא מעוניינת שהבלוג שלי יהיה כתבה במאקו או YNET. לכן בחרתי לעבור לפלטפורמה אחרת. פלטפורמה שנותנת את האפשרויות הבאות:

תגובות של מגיבים מופיעות על הקיר שלהם בפייסבוק.

זה קצת משפר את רמת התגובות.

את הפוסט האחרון שיתפתי גם בבלוג שלי בסלונה. בסלונה גם קידמו אותו לעמוד הראשי וגם פרסמו אותו בדף שלהם. הוא קיבל מעל 400 שיתופים.

כשהגבתי על חלק מהתגובות התגובה שלי הופיעה על הקיר של המגיבים והחברים שלהם ראו את התגובה שלי וזו אפשרות מאוד נוחה להעביר את הרעיון שלי לעוד המון המון אנשים שלא נחשפו לפוסט בפעם הראשונה.גם  קיבלתי המון מסרים מרגשים לתיבת המסרים בפייסבוק, מנשים, נערות ונשים שהראו את הפוסט שכתבתי לבנותיהן שמודות לי על האומץ לפתוח את הנושא ולחטוף את הנאצות כדי שאולי פעם הבנות שלהן לא תקראנה הצקות רשת ברוטליות כאלה.

לא כתבתי את הפוסט כדי למשוך תשומת לב לעצמי אלא כדי למשוך תשומת לב לכמה נושאים אחרים:
1. הנכחת קיומן ש
ל נשים שלא "עונות" לתכתיבים כדי שלנשים מתלבטות יהיה יותר קל לדעת שהן לא היחידות .
2..קיומה של התופעה internet bullying ואז התגובות שקיבלתי, כולל שלך רק חיזקו את טענתי שהתופעה הזו קיימת. אני כבר אשה בוגרת, אני לא אתאבד בגלל כמה מאות של הערות פוגעניות

אנשים, קחו אחריות על מה שאתם כותבים, נערות ונערים בגיל ההתבגרות מאוד רגישים לאי קבלה חברתית ובגללכם בדיוק הם מתאבדים.

אפשר לעקוב אחרי בפייסבוק

ayala levinger

 

לדף הרשומה

לא מגלחת

23/08/2013

 

כמעט אף פעם לא גילחתי את שיער גופי. לא, גילוח זו פעולה סיזיפית, כבר למחרת השיער גדל והוא קוצני ולא נעים. רציתי רגליים חלקות, לא רגליים מגולחות. אז במשך לפחות 15 שנים השתמשתי במכשיר סילק אפיל ובשעווה חמה. עשיתי לעצמי בשעווה גם את הביקיני. אפילו את השיערות הקטנות על כף היד הייתי מסירה.

אחרי שהילד הראשון נולד תדירות מריטת השיער ירדה מכוון שפשוט לא מצאתי את הזמן להסתגר בחדר שעה וחצי. ככה זה התחיל, לא מאידאלוגיה ולא כמלחמה נגד מיתוס היופי אלא חוסר זמן ונוחות כי לא נוח לי לסבול שעווה חמה ומשיכות אז הייתי דוחה ודוחה ודוחה את הפעולה כמה שאפשר..

אחר כך התחלתי להפסיק להסיר שיער בית שחי ורגליים בחורף. לא בגלל שאף אחד לא רואה כי אני ראיתי ולא התאהבתי במראה אלא בגלל שכל פעם שהסרתי שיער בחורף אז סבלתי מיד אחר כך מקור. אני גרה בהולנד והטמפרטורות פה בחורף לפעמים מקפיאות את הג`ינס מבפנים וגיליתי שהשיער מרחיק את הג`ינס הקפוא מהגוף וזה יותר נעים מלקפוא. בקיץ הסרתי שוב.

כאמור, אני גרה בהולנד ומספר הימים בשנה שבאמת יוצא לי ללבוש חצאית או שמלה קצרה כשחם מספיק לכך הוא די מועט ומפוזר ואי אפשר לצפות מראש ולהתכונן (למי שלא מגלחת ולא יכולה להחליט בבוקר להסיר כי היום בדיוק יהיה חם). כך י צא שגם כשמרטתי עד שהגיע באמת יום שאפשר היה ללבוש חצאית כבר היה לי לפעמים שיער רך חדש וקצר וכשהיה ממש חם יצאתי עם חצאית ושיער רך על הרגליים מהבית. להפתעתי אף אחד בכלל לא שם לב. השנה אחרי חורף ארוך במיוחד שבו לא הסרתי בכלל שיער משום מקום בגוף החלטתי לא להסיר לקראת הקיץ בכלל.

כן, יש להחלטה הזו גם אופי פמיניסטי-פוליטי, בהחלט. מאז שילדי נולדו אני הרבה יותר בוחנת לאיזה עולם הבאתי אותם, מה המסרים שאני רוצה להעביר להם ומה המסרים שהם יקבלו מסביב. קראתי בכתב עת הולנדי ששאלו סטודנטים בני 20+ וחלקם אפילו לא ידעו שנשים ממש מסירות את השיער שכן צומח להן על הגוף! יש גברים צעירים בעולם הזה שחושבים שעל גוף של אשה לא צומח שיער! ולמה שידעו? אם אין אף אשה, בשר ודם או על פוסטר שיש לה שיערה אחת על הגוף?

יכול להיות שאם היו יותר נשים שלא מסירות, נגיד 50%-50% היה לי יותר קל לבחור להפטר משיער שאני לא הכי מתה עליו בעולם אבל זה לא ככה, לבנים שלי אני הדוגמה היחידה של אשה עם שיער על הגוף. הם יודעים שנשים יכולות לגלח ויכולות למרוט כי הם כבר נחשפו לפרסומות לסכיני גילוח-משחות-מכשירים חשמליים. אני רוצה שהם גם ידעו שלא חייבות להשתמש בהם.

את בית השחי התחלתי להפסיק למרוט השנה. אחרי חורף שלם שגידלתי. בגלל שזה השיער שלי ואני לא מרגישה כבר שאני רוצה להפטר ממנו. הוא נעים למגע והוא לא מכוער. וחוץ מזה, מריטה של בית שחי היא כואבת רצח. כן, אני מזיעה בימים חמים. אני מזיעה כמו שהזעתי כשמרטתי את בית השחי. אני מזיעה כמו כולם. מה שהכי עוזר נגד הזעה זה ללבוש חולצה בלי שרוולים ולהרים ידיים ברוח surprise

אני כבר לא מרגישה פחות נשית עם השיער אלא להפך אפילו. אף אחד לא העיר לי ברחוב. אני הולכת ברחוב עם ראש מורם ושמלה ותכשיטים ולק על הציפורניים ושפתון אדום והמחשבה על כך שאלו שבהו לפני שניה במחשוף או הסתכלו לי בעיניים וחייכו מתבלבלים לרגע כשהם רואים את הרגליים השעירות שלי מצחיקה אותי.

אבל עם זאת, פוליטיקה קשה לעשות לבד ויש עדיין רגעים שאני זקוקה לחיזוקים. למזלי הרב יש לי תמיכה בקבוצות וירטואליות בפייסבוק, ישראליות וגם עולמיות. אנחנו תומכות אחת בשניה כי זו עדיין החלטה שמרימה גבות. כי עדיין כשמפרסמת כתבה על אשה עם שיער הטוקבקים מנסים להשפיל אותה. כי עדיין אנשים כותבים דברים כמו "בחורה עם שיער בבית השחי היא לא בחורה בכלל" או "איזו קופה מכוערת ולסבית אידאלוגית" (לא המצאתי) או מדברים על ה"תופעה של נשים שלא מגלחות ומזניחות את עצמן".

כי עדיין כשאני מעלה תמונה שלי לפייסבוק אני מקבלת תגובות מזרים גמורים שמנסים להעליב אותי או שאלות מתעניינות. עם האחרונות אין לי בעיה בכלל ואני גם עונה אבל עצם זה שזו "תופעה" ולהסיר שיער זו בכלל לא תופעה אומרת הרבה... למשל חברה שאלה אותי בהזדמנות אחת, למה לסדר יפה את השיער ולהתאפר זה בסדר, אבל לגלח את השיער בבית השחי זה "אישו". אפשר לומר שהתשובה בגוף השאלה. ראשית, כי לסדר את השיער ולהתאפר וגם לגלח וגם לא לגלח זה בסדר. הכל בסדר. שנית, כי לגלח את השיער בבית השחי זה לא אישו. מה שאישיו בחברה שלנו זה בדיוק ההפך - לא לגלח את השיער זה אישיו. בתמונות שהעליתי לפייסבוק בהן אינני מאופרת אף אחד לא שאל למה אני לא מאופרת... כנראה שיש הבדל בין לא להתאפר לבין לא להסיר שיער..

אנחנו זקוקות לתמיכה אחת בשניה כי בעמוד פייסבוק להעצמה של נשים שבוחרות לא לגלח/למרוט שיער מין הגוף נכנסים גברים להביע את דעתם הנורא-רלוונטית על התמונות שהנשים המדהימות מעלות. כותבים שזה לא יפה, שאנחנו מגעילות, ששונאים אותנו. כי כשאני חושבת על כך שבכל העולם נשמעת הפאניקה הטוטאלית שאוחזת בפטריארכים הקטנים כשמתחוור להם שחלקינו מתחילות לפתח עמידות לכמה משיטות הדיכוי הקיימות והם בטח שואלים את עצמם - מה עוד? עוט מעט אי אפשר יהיה לאנוס אותנו! ואז אני ממשיכה לקרוא בדף ועל תמונה אחת כותב בחור "אז תקצרי את השיער גם ושתלכי ברחוב יחשבו שאת לסבית ואף אחד [מאיתנו תוספת שלי] לא ירצה לאנוס אותך!!"  כי המציאות עולה על כל דמיון.

כי כשאני משתפת בתדהמתי מהדברים שגברים כותבים על נשים שלא מגלחות אז כותב לי מישהו שאני מכירה אך לא היה לי ולא יהיה לי מעולם קשר מיני איתו   "אני מצטער אבל אני חייב להביע את דעתי, אני מעדיף נשים חלקות" וגם על הדרך מסגביר לי שכפמיניסטית דווקא כשאני לא מסירה שיער אני שמה דגש על המראה החיצוני ואני מחפיצה את עצמי בעצם וכך הפמיניזם יורה לעצמה ברגל בעצם..

כי כשאני כותבת או משתפת בכתבה על  נשים עם שיער גוף אז תמיד יש מישהי שקופצת להזכיר לי שגם לגלח זה בסדר.. כי אני *מוחקת* נשים שמגלחות שהן מודרות כבר מכל מקום אפשרי וכל הזמן מעירים להן על הרגליים החלקות שלהן וכל שנה כשמגיע האביב YNET מפסמים איזו כתבה על איך תכיני את עצמך לקיץ, הפסיקי לגלח 3 חודשים לפני עונת הביקיני כדי שלשיער יהיה מספיק זמן לגדול עד הקיץ . כי חשוב להביא לתשומת ליבי שמגלחות מרגישות מודרות מהמרחב הוירטואלי על ידי ההגמוניה השעירה ולהזכיר לי לא להיות עיוורת לפריבילגיה להראות כאשה שעירה כדי שכל פעם שאני יוצאת לרחוב בחצאית קצרה אני אזכר שיש נשים שלא יכולות לצאת מהבית כי הן מתות מבושה שהרגליים שלהן חלקות.

כי באינטרנט אני שייכת ל"הגמוניה השעירה" אבל כשאני יוצאת לרחוב אני היחידה ואני רוצה שזה ישתנה כדי שעוד נשים תוכלנה באמת לבחור, מתוך יותר מאפשרות אחת.

וחוץ מזה שאני באמת מתחילה לחבב את השיער שלי.

 

לדף הרשומה

נמאס לי מהטרדות מיניות ברשת

חבר שלי שואל אותי למה אני שוב עצבנית, מה הבעיה? פשוט מתעלמת מהמסר ומוחקת אותו... שוב... השלישי השבוע. כמו בשבוע שעבר ובשבוע לפני וב-12 השנים האחרונות שאני כותבת בפורומים ובלוגים..

נשים תומכות ומשתפות שהן כבר קיבלו כל כך הרבה מסרים כאלו שהן כבר התרגלו. אני לא מתכוונת להתרגל לאלימות מינית. אני לא מתכוונת לשתוק יותר כי נמאס לי.

אני כן מתעלמת ממסרים. מרוב המסרים אני מתעלמת. גם כשאני פותחת את תיבת המסרים האחרים בפייסבוק ומוצאת 10 מסרים מגברים שהם בעניין של נשים עם שיער גוף אני לא בעניין, לא רואה מה יש לנו במשותף, לא מעוניינת להכיר והייתי בכיף יכולה לוותר על קריאת המסרים האלו (ועל התמונות שלהם בהגדלה laugh גם כן). אבל פטיש זו לא סיבה לשיימינג אז אני מתעלמת ואני יוצאת מנקודת הנחה שאדם עם קצת שכל מבין שהתעלמות = לא מעוניינת.
פעם כתב לי מישהו אחרי שהתעלמתי כמה ימים מההודעה שלו שהוא מבין שאני לא מעוניינת והוא מתנצל אם חצה קו! לא הגבתי גם למסר הזה שלא יחשוב שאני פתאום כן מעוניינת אבל זו היתה הוכחה לכך שאתם כן מבינים כשאני לא מעוניינת.

לעומת זאת, להתעצבן ולנסות להשפיל אותי כי לא הגבתי כמה ימים - זו כבר הטרדה על פי החוק (אפילו!) ופרסום של התכתבות שבה בבירור רואים עבירה על החוק היא לא לשון הרע זאת אומרת - מותר לי!

מזכירה שהחוק למניעת הטרדה מינית כולל בין היתר את הסעיפים:
- התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות (כאשר ההתייחסויות נעשות תוך כדי ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול - זו הטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות).
- התייחסות (אפילו חד פעמית) מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.


ונמאס לי כבר מזה ומכם, אלו שמשתמשים בפרטיות ובאנונימיות שלכם, אלו שמגנים על הזכות לפרטיות של מטרידים אחרים, אלו שמאיימים עלי, אלו ש"דואגים" שאני מסכנת את עצמי ואלו שמסגבירים לי שמה שחשוב באמת זה להתנגד לתרבות האונס ולא לסמן אנשים בודדים כי "המטרה שלך מתפספסת"  תרבות האונס היא בדיוק התרבות בה גברים חושבים ויודעים שהם יכולים לכתוב מה שהם רוצים למי שהם רוצים מתוך הידיעה שהם בטוחים, ששמם הטוב בטוח, שלא יהיו לשום מסר נאצה או מסר מבזה או הטרדה מינית במסר פרטי השלכות עליהם לעולם. לדבר על תרבות האונס זה חשוב מאוד ואני בהחלט שמחה שיש גברים שמכירים את המושג בכלל,  אבל בלי שינוי בפועל, בלי שתחשבו פעמיים לפני שאתם כותבים מילים מטרידות, משפילות ומבזות, אתם לא תחשבו על זה בכלל! אז בינתיים לדבר איתי על טובתי האישית ועל מה שחשוב באמת ועל מטרה שמתפספסת זו פשוט השתקה ולא אותי ההשתקה הזו משרתת, אלא אותךָ!

עברו הימים שכתבת מסר ועוד מסר ועוד מסר ובסוף חסמתי אותך כדי לא להיות קיימת בשבילך. מי שמטריד אותי במסר או אימייל שידע מראש - אני לא מבטיחה לשמור על הפרטיות שלו. להפך, אני מבטיחה להפר אותה!

אז פתחתי דף בפייסבוק ובו בין היתר העליתי צילומי מסך מתיבת המסרים שלי בפייסבוק.

כפי שרואים בתמונה הזו הבחור שאל אותי שאלה. זה היה אחרי שכתבתי בדיון כלשהו על רופאים שלא מיידעים את המטופלות על הסיכונים ולא עונים על השאלות שלהן ברצינות. סיפרתי שכשהייתי נערה וקיבלתי מרשם לגלולות קראתי את העלון המצורף והיה כתוב שם שיש להתייעץ עם הרופא אם אני מעשנת ואם אני מרכיבה עדשות מגע. אז הלכתי לרופא שוב ושאלתי אותו על מה שהיה כתוב בעלון והוא אמר "עזבי, זה שטויות, לא נכון" וזהו. זה מה שכתבתי אז הבחור פנה אלי ואני חשבתי שאולי מדובר בבחור מודאג כי חברה שלו נוטלת גלולות ומעשנת או מרכיבה עדשות..
 

כפי שרואים בתמונה זו במשך שבועיים לא עניתי לבחור בכלל.  אותו בחור גם כתב לי על הקיר אחרי שהוא שאל אותי למה אני מוחקת תגובות שלא מחקתי,  תגובות שניסו לבזות אותי באופן מיני שאותן אכן מחקתי. מהר מדי. בפעם הבאה מצלמת לפני שמוחקת.

הדף קיים בערך שבועיים. היום הנפלו על הדף חבורה של גברים ועוד אשה אחת, כתבו לי איומים במסרים ודיווחו עלי לפייסבוק.

פייסבוק, שכידוע מאשר בדיחות אונס, איומים, הסתה לאלימות ואלימות מינית נגד נשים וגם כשמדווחות בהמונינו מקבלות תגובה שהחומר לא נמצא מפר את תנאי השימוש בפייסבוק -  חסם לי את החשבון.

אני לא יכולה להגיב, אני לא יכולה גם לשתף שום דבר על הקיר שלי, לא להשתתף בקבוצות וגם לא לעדכן את העמודים העסקיים שברשותי. אבל למחוק תגובות אני כן יכולה וגם לצלם מסך אני יכולה..

האיומים והמסרים המטרידים שקיבלתי בעקבות פתיחת הדף מוכיחים לי יותר מכל מה שידעתי כבר קודם, שעליתי פה על משהו. רשת הבטחון נשמטת מתחת רגלי הגברים המטרידים והם מתחילים להבין שהם עלולים עוד לאבד את הפריביליגיה שיש להם להטריד ולאיים בלי להסתכן לכן הם מגיבים בקיצוניות, בכל אמצעי אפשרי, כשאני רחוקה מאחורי מחשב נותרת האלימות המינית המילולית והאיומים. בכיכר תחריר מאותן הסיבות הגברים ההיסטריים אונסים את הנשים שמעיזות להוציא את הראש מהבית. בכל מקום ובכל דרך אפשרית אתם משתמשים בטירור מיני כדי להשתיק אותנו וכדי להעלים אותנו. ולי נמאס מזה.

נפגש בעוד 12 שעות בפייסבוק.

 

לדף הרשומה

אז למה באמת נשים שותקות

התמונה לקוחה מהעמוד פייסבוק של slutwalk perth

ברשומה הקודמת בבלוג תיארתי כמה מקרים של הטרדות מיניות (בעלות אופי מיני או על רקע מגדרי), תקיפות מיניות ואונס. כתבתי בסוף הרשימה שיש עוד מקרים שאני לא מוכנה לתאר ולמה שתקתי כל השנים. חברותיי שהחליטו גם עכשיו להפסיק לשתוק שתקו מאותן סיבות. אם סיפרת לחברות או לבני משפחה או כתבת בפורום בשם בדוי זכית כבר לשמוע שהגזמת, לא הבנת, צחקו איתך, קורה ב"טעות", פיזיולוגי, טבעי, מדעי או שהיית עדה להשתקה שעברו אחרות. המנגנונים האלו כל כך חזקים שאנחנו כבר משתיקות את עצמינו לפני שפתחנו את הפה בכלל כי אנחנו יכולות לחזות מראש את התגובות.

לכן גם לא התפלאתי בין התגובות המחזקות והמחבקות לקבל גם תגובות שבדיוק מוכיחות את הפואנטה.

מצד אחד אומרים לנו כל הזמן, תתנגדי, תצעקי, הם לרוב נבהלים כשהם נתקלים בהתנגדות או לפחות מישהו אחר ישמע ויעזור ואז כשאני מספרת על בן כיתה שהרים אותי ולא רצה להוריד אותי למרות שצעקתי עליו שיוריד אותי וכל ילדי הכיתה עמדו סביבנו וצחקו אז כותבים לי "המקרה יכול בקלות להיות משחק תמים גם בין ילד לילד (בנים)" אה, כי באותה מידה בדיוק הוא היה יכול להרים בן כיתה אחר וזה רק במקרה שהוא הרים בת וזה תמים מאוד שהוא וכל מי שעמדו סביבינו התעלמו מההתנגדות שלי שהיתה די ברורה ולא משתמעת לשני פנים?

כשאני מספרת על גבר זר באוטובוס שדחף את היד שלו בין הכסא לישבן שלי אז כותבים לי שאולי המקרה שאני מתארת שקרה לי קרה בכלל אחרת "אולי הוא פשוט נשען ולא התייחס למרחב האישי של מי שלידו , אם שמים את היד בהשענות על המושב שליד." איך אפשר לשים את היד בהשענות על המושב ולהגיע עם כף היד לוגינה שלי?!?! ו- "חסרים מקרים שאדם אחת נוגע בטעות באיזור מוצנע של אחר שעוברים באיזור צפוף למשל ? (לא חושב שיש אדם שלא נגעו ושלא נגע בטעות באחר)"   איך אפשר "לגעת בטעות"מתחת הטוסיק של מישהי שיושבת? קרה לך? חשבת שאיבדת מטבע על הכסא של מי שיושבת לידך וישבה שם כבר לפני שעלית לאוטובוס בכלל? ברור, קורה לכל אחד.. למעלה מ-20 שנים אני נוסעת בתחבורה הציבורית ולפעמים ממש צפוף באוטובוס ועוד לא יצא לי "ללטף בטעות" אשכים.
רק גברים שהם כל כך עיוורים לעובדה שהחוויה שלהם במרחב הציבורי כל כך שונה מהחוויה של נשים במרחב הציבורי יכולים להגיד לאשה שמרגישה וחשה שמישהו נגע בה בכוונה שאולי זה היה בטעות. בכם נוגעים בטעות, בנו נוגעים גם בכוונה! ולכן אנחנו מזהות גם את ההבדל.

כשגבר זר מעיר על השדיים שלי או על הטוסיק שלי או מספר לי מה הוא היה מת לעשות לי (יש לי עוד הרבה דוגמאות חוץ מה"הלצה" על  הבלונים) אז הוא מתחיל איתי וכמבן השפלת נשים זו דרך לגיטימית להתחיל איתן (לומדים את זה אפילו איפשהו) ו"
כל עוד זה היה במין שעשוע, מצחיק או בוחן גבולות, זה בסדר עד שאמרת איזה לא ברור" . לא נכון! ראשית זה גם לא נכון בהגדרה החוקית של הטרדה מינית, חפש אותה חבר. הערות מבזות על מיניותם של א.נשים הן הטרדה מינית עוד לפני שהאשה המוטרדת אומרת "תפסיק בבקשה,זה לא אישי נגדך ואני ממש לא רוצה לפגוע ולא להשמע נחמדה אבל לא נעים לי. תודה על ההבנה,מקווה שלא נעלבת,סליחה, שלום" (את חייבת להיות נחמדה אחרת הבאת על עצמך את ה-"יא שרמוטה מי בכלל הסתכל עליך יא מכוערת")

אחד הטוקבקים שאל אם אני בזוגיות פתוחה כי זה רלוונטי למשהו והסיפור על הבחור שאנס אותי כשהייתי חולה נשמע לו לא הגיוני כי למה שבחור ירצה להדבק בדלקת ריאות שכידוע נדבקים בה במגע מיני.

וכמובן שגם קיבלתי את התגובות הרגילות "כאילו לא ידעת ולא רצית את זה אל תשחקי אותה. אם לא היית רוצה לא היה קורה כלום."

וגם המושג "מקרה אפור" נזכר בתגובות ועליו אני רוצה לכתוב עכשיו.

מקרה אפור זה איך שקוראים לכל מקרה שאפשר למצוא איזושהי דרך (וגם רצוי שניה אחרי שמישהי אזרה אומץ לספר אותו) להטיל בו ספק. לערער את בטחונה של המלוננת, לטעת בה את המחשבה שאולי היא לא הבינה, אולי היא לא זוכרת טוב, אולי היא שדרה מסר... בקיצור, שאפשר למצוא איפה היא אשמה. לא חייבת להיות אשמה שהבחור חלאה (אנחנו לא עד כדי כך חסרי רגישות!), אבל היא כן אשמה שהגישוש המשעשע בוחן הגבולות הפך להטרדה שהתדרדרה והפכה לתקיפה או\ ולאונס.
 

אם איזשהו מהמקרים האלו שתארתי בפוסט הקודם הם לא "חד משמעיים" ו"אפורים" זה אך ורק בגלל שאנחנו חיים בתרבות שבה מלמדים אותנו מגיל הגן שבנים הם בנים וכשהוא מושך לך בשיער או בחזיה, מרים לך את החצאית וצוחק, בועט בך בהפסקה ונותן לך סתירה בסוף יום הלימודים זה רק בגלל שהוא מחבב אותך! את לומדת - בנים מבטאים אהבה באלימות.

אנחנו חיים בתרבות שבה אומרים לך שאם לא אמרת ברור שאת לא מעוניינת הוא לא אמור להבין שהוא מטריד אותך אבל כשאת חוסמת מישהו מלהגיב לך בבלוג הוא לא מבין מזה שאת לא מעוניינת בשום אינטראקציה איתו., לא, הדבר הבא שהוא עושה זה לשלוח לך מסר אישי וכשאת כותבת לו "לא רוצה לקבל ממך יותר מסרים" מה אתם חושבים שהוא עושה?

אחנו חיים בתרבות שבה נשים הן לא אמורות להיות מיניות ולכן הסכמה נלהבת ורצון ממילא לא מצפים מהן אז מספיק לשם כסת"ח שהיא כבר לא תגיד שהיא לא רוצה. תרבות בה אם היא אמרה שהיא לא רוצה זה לא אומר שאי אפשר יהיה להשיג אחרי כמה מניפולציות "טוב, נו" וש "טוב, נו" זה מספיק בשביל גברים להנות ממין.

ואנחנו חיים בתרבות שבה יש מקרים שאפשר להשתמש בהם אחרי האונס כאיזושהי הוכחה להסכמה כללית מראש לזמן בלתי מוגבל למשל אם היא לא בתולה, כבר שכבה עם הרבה (יותר משניים?) בחורים אחרים (אז למה לא איתי?), אם היא ביסקסואלית, פוליאמורית, בזוגיות פתוחה או סתם בגדה פעם, אם היא מתלבשת "כמו זונה", אם היא מתפרנסת מזנות,  כל התנאים האלו זה כמו ייפוי כוח ללא תאריך תפוגה.

אנחנו חיים בחברה שבה אומרים לנו כל הזמן לקבל הערות מיניות כמחמאה, שפרסומות בטלויזיה מתארות מקרים שבהם אשה אמורה בכלל להגיד תודה שמישהו מסתכל עליה וששופט בדימוס אומר שיש נשים שנהנות מאונס.

לתרבות הזו קוראים תרבות האונס, אולי שמעתם פעם את המושג הזה ולא ידעתם למה אנחנו מתכוונות. עכשיו אתם יודעים. מקווה שתחשבו על התגובות שלכם להבא.

וזו היתה הפואנטה של הפוסט הקודם - התגובות שלכם זה למה נשים שותקות!


 

מתוך עמוד הפייסבוק של מצעד השרמוטות של תל אביב 2013

לדף הרשומה

אחת מאחת

19/06/2013

אזהרת טריגר - תיאורי הטרדות מיניות, התקפות מיניות ואונס

התמונה לקוחה מהעמוד פייסבוק של slutwalk perth

כבר לפני שנתיים פרסמתי רשומה בבלוג ובה תיארתי כמה מההטרדות המיניות שחוויתי בצעירותי. עכשיו בעקבות חברותי היקרות בפייסבוק שבעקבות שרון שפורר ואריאנה מלמד מספרות בקול צלול, אני גם אפרסם רשימה של כמה חוויות מפוקפקות שעברתי. למרות שזה טריגרי, למרות שמכל סיפוריהן של חברותי היו לי כל היום פלשבקים ורציתי רק לבכות, זה חשוב,  כדי שכולם ידעו - הסטטיסטיקה האמיתית היא אחת מאחת.

לפני כמה חודשים היתה לי שיחה בעבודה עם קולגה. דברנו על הסטטיסטיקה של אונס. הסטטיסטיקה ההולנדית עומדת על 1 מתוך 10. הוא אמר שזה לא יכול להיות. שזה א-ו-ל-י אחת מששת אלפים! אחרת זה לא הגיוני שהוא לא מכיר אף אחת שנאנסה! ככה הוא אמר, מולי, בפני. לא אמרתי לו שהוא כן מכיר.

אתחיל מהקל לכבד אבל יש גם הרבה מקרים שאינני זוכרת כבר במדוייק. יכול להיות שרשמתי ביומנים שכתבתי בעט על נייר אבל אני לא קוראת אותם. בשביל מה זה טוב?

בכיתה ז' תלמיד מהכיתה שלי הרים אותי על הידיים שלו וצעקתי שיוריד אותי והוא התעלם ממני. זו היתה הפעם הראשונה שלי בחיים שיצאה מהפה שלי קללה. צעקתי לו "תוריד אותי, בן זונה" אפילו אני הייתי בהלם מעצמי וכל התלמידים שעמדו מסביב וצחקו גם כי אף אחד לא שמע ממני מעולם מילים כאלו. הוא הוריד אותי מיד.

כשהייתי חיילת כשהייתי נכנסת למשרד בבוקר באופן קבוע היה חייל ש"בדק" באיזו צבע החזיה שלי הבוקר. היו גם מדגדגים אותי כי אני רגישה לדיגדוגים וזה די מנטרל כל יכולת שלי להתנגד. עד שפעם אחת אמרתי לחיילים האלו שדגדגו אותי שהבא שנוגע בי יקבל תלונה על הטרדה מינית. הם נבהלו.

בסוף שבוע אחד בעודי חיילת בת 19 הייתי בבגדים רגילים, ג'ינס וטי-שירט ועליתי אל דירת הורי במעלית כי גרנו בקומה שלישית והשכן הנשוי עם הכיפה, האבא של שתי הבנות המתוקות מהקומה הרביעית תפס את היד שלי כשרציתי לצאת בקומה שלנו ואמר לי "תהיי ילדה טובה" וניסה לנשק אותי. לא סיפרתי לאף אחד.

מתישהו בסביבות גיל 23-24 ישבתי באוטובוס. אני זוכרת אפילו בדיוק מה לבשתי. לבשתי את החליפה של חולצה וחצאית תכלת שקניתי עם אמא שלי אחרי התאונת דרכים. התיישב לידי זקן בגיל של סבא שלי ותוך כדי נסיעה הרגשתי (ולא דמיינתי כי כשהסתכלתי גם ראיתי שאני לא טועה) את היד שלו מושחלת בין הכסא לישבן שלי. כשקמתי הזקן התמים שאל "את צריכה לרדת פה?" ועניתי לו "לא, אני רק צריכה להחליף מקום"

אינספור פעמים בחוף הים מישהו שלא ראיתי מעולם לפני שאל אותי אם יש לי היום יום הולדת ובגלל זה הבאתי את הבלונים..

כשהייתי בת 19 מלצרתי בבית מלון באילת. כל עובדי המלון ישנו במגורים כך שהיינו בקשר אינטנסיבי עם החברים לעבודה. היה בחור אחד שיצאתי איתו והיינו כאילו זוג אבל היו אחרים שפלירטטתי איתם. היינו צעירים והעולם היה שייך לנו. היינו יוצאים אחרי העבודה, שותים הרבה, רוקדים, צוחקים, נוגעים. היה בחור אחד שמצאתי מושך וחמוד. אחרי הפאב הלכנו יחד ברגל בחזרה למגורים. בדרך למגורים הוא הפיל אותי לדשא והרים לי את החצאית ומשך לי את התחתונים. קמתי וסידרתי את הבגדים והוא שוב דחף אותי לדשא. האינטרקאציה הזו נמשכה כמה פעמים עד שקול קטן ומאוכזב (כי חשבתי שהוא לא כמו כולם..) בראש שלי אמר לי שאני לא אגיע ככה למגורים ושכבר מאוחר ושאני צריכה לישון כי מחר אני עובדת אז כבר עדיף לשכב ושזה יגמר יותר מהר כך אוכל ללכת להתקלח ולישון.. אז ככה שכבתי שם וזה באמת נמשך לא יותר מכמה שניות. על המדשאה שבין שדה התעופה למלונות. יום למחרת הוא גם סיפר לחבר שלי.

אחרי הקיץ באילת היתה לי דלקת ריאות אבל לא ידעתי עדיין שהיתה לי דלקת ריאות. רק ידעתי שאני מרגישה חרא, לא יכולה לדבר כי אבדתי את הקול וכואב לי לנשום. כששכבתי חצי מעולפת קודחת מחום על המיטה בחדר של אחד החברים לעבודה הוא שכב איתי עלי. אני בכלל לא הרגשתי שאני שם.

ובכל התקופה הזו ועד שהכרתי את בן זוגי הנוכחי (10 שנים יחד!) היה לי קשר מיני עם הפסקות עם בחור אחד שאהבתי מאוד. הוא היה חבר מאוד טוב... לחברים שלו ובכל הזדמנות רצה לשתף אותם בי. החברים שלו היו נוגעים בי והוא היה מנסה לשדל אותי "להיות נחמדה" לחבר הזה ולחבר ההוא כי הוא בדיוק נפרד מחברה או שהוא בתול בכלל או שקר אחר.

והיה לי עוד סיפור שהתחלתי לכתוב. כתבתי כבר כמה שורות ומחקתי. עוד לא מוכנה.

לא סיפרתי לאף אחד. למה לא? כי הייתי "שרמוטה" בהגדרה (כותבת הייתי כי היום כבר יש לי אישור שאני אשה מהוגנת. יש ליבן זוג עשר שנים ושני ילדים!). אני פלרטטנית, אני מינית,  אני התחלתי עם גברים בפאב, אני יזמתי סטוצים, אני קיבלתי מתנות ו.. כשרציתי. איזה סיכוי היה לי בכלל? הרי היו עושים לי רצח אופי מטורף כמו שעשו לכל מתלוננת אחרת. מה, לא קראתי עיתונים? בטח שקראתי.

אז שלא תחשבו שאם אתם לא מכירים אף אחת שנאנסה זה בגלל שאף אחת מהנשים שאתם מכירים לא נאנסה. אתם פשוט לא יודעים. כי היא לא מדברת על זה.

הסטטיסטיקה שלי בקרב כל הנשים שאני מכירה עומדת על אחת מתוך אחת שחוותה לפחות הטרדה והתקפה מינית אחת.

 

 

 

לדף הרשומה
12345
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayala26 אלא אם צויין אחרת