היי אריק, אוף, ייקח לי זמן לקרוא לך אריה, אז תסלח לי אם יתפלק לי מדי פעם איזה "אריק", טוב?
נו, אז איך אתה עכשיו?
נפילת מתח, אה?
איך לא... נקרעתם בחודש וחצי- חודשיים האחרונים, אבל תודה שהיה שווה.
בלילה של שלישי, אחרי שהקורקוס הזה הרים את המסך קמתי בקריז וכיביתי את הטלוויזיה. מבחינתי שם זה נגמר, "איך?!, איך קיבינימט הוואנבי זוהר ארגוב הזה הרים מסך?!" &#...
קרא עוד
" מאַזל – טאָוו, זיי געזונט, הונדערט און צוואַנציק יוראלאך" – זה מה ששמעתי בטלפון הראשון בבוקר, זו הייתה אחותי הקטנה, שרוני.
"מאיפה עכשיו הבאת לי את זה"?, שאגתי,
"אוי, סתומה, הגענו לגיל שצריך לדבר יידיש"
"מה"?
"פיגוריישן, 48 זה רבע ל- 200 פלוס, מה לא ברור?"
כן, זאת אחותי הקטנה, כמה מתיקות כמה...
אבל אני לא אוהבת ימי הולדת. זה מתמיד ככה, ממש מאז שאני ז...
קרא עוד
תמיד היה לי חלום ברור: בעל טוב, ארבעה ילדים בריאים, חכמים, מוכשרים , יצירתיים ומצליחים (לא היה אכפת לי יפים או לא יפים), בית עם גינה וגדר לבנה, כלב, חתול, תוכי, אקווריום ענק עם דגים צבעוניים, איגואנה ועמוד כדורסל. זה כל מה שרציתי. בעצם גם רציתי נחש, זה היה כשהייתי קטנה, אבל אמא שלי איימה על אבא שלי שאם ייענה לבקשתי היא תזרוק אותו יחד עם הנחש מהבית והוא נכנע לה. ברבות הימים הצלחת...
קרא עוד
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת
