33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לכי לך

מארצך, ממולדתך, מכל מה שהכרת אל ארץ חדשה.

 

איכשהוא, היה לי מאד ברור שכשאני מתחתנת אני לא משאירה שריד משם המשפחה הקודם.

החלפתי את שמי וזו הזדמנות לכל כך הרבה התחלות חדשות, מחיקה של העבר ומבט קדימה.

וזה בדיוק מה שאני רוצה: לא לזכור.

אני רוצה להיות ההיא שחלמתי להיות: אוהבת ואהובה, שלמה, מסופקת מכל אספקט שהוא.

מיכל למודת הכאב, שבורת הלב נשארה מאחור.

עידן חדש, התחלה חדשה.

סוף סוף.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

כשאני קוראת

את מה שכתבתי כאן, בדם, זולגות מעיני דמעות.

לחשוב שהמציאות הזו הייתה מנת חלקי במשך יותר מידי שנים, רוב הזמן, גורם לי לחוש צער.

מידי פעם יש נפילות כיום, אבל אני עולה מהר בחזרה על הסוס, דוהרת קדימה.

המילים שנכתבו בדם, נצרבו גם בנשמתי, אומרות לי "לעולם לא עוד".

לא אכנס יותר לאותן הפינות, לא אתערבב עם אותם אנשים, לא אזיק לעצמי.

הטבעת על היד השמאלית שלי, הבטן שתלך ותתפח אומרים בשקט "יש לי בשביל מי".

יש לי עבור מי ומה לקום בבוקר.

אני בדיוק במקום שחלמתי ורציתי.

אני כבר לא תקועה בתוך ביצת רגשות טובענית, אני נותנת יד לאחרים, מצילה בעלי חיים חסרי ישע.

אולי הייתה תכלית לכאבים ההם.

כי כשאני אומרת למטופל "אני מבינה אותך", זו לא אמירה מהפה ולחוץ. 

העיניים הדומעות שלי והלב המתכווץ שלי יודעים מה הם אומרים.

הייתי זקוקה לחוות את כל הרע שבעולם, רק כדי שאוכל להיות אדם יותר טוב, מטפלת יותר טובה, אדם אמפאטי ומכיל יותר.

 

לדף הרשומה

כל כך הרבה זמן לא כתבתי

המקום הזה שמור לשברונות לב וכאב בעיקר.

וכשטוב, כאילו אין לי מילים לדבר אותו, להכיל, כאילו אני חוששת לומר אותו.

הצונאמי השוצף הפך לאגם רוגע, אדוות נעימות מפכפכות.

ימי המלחמה פינו את מקום לעיתות שלום.

החרבות הוצפנו באפסנאות.

זיכרון הכאב הולך ומתעמעם

והעתיד נצבע בצבעים חדים, אפשר ממש למשש אותו, לקרוא לו בשם.

זה העתיד שלו חיכיתי, שלו ייחלתי. הגיע קצת מאוחר מידי לטעמי, אבל העיקר שבה.

עכשיו אני רק מחכה, מחכה לראות מה יביא איתו העתיד, מחכה לראות את צורתו, שהולכת ומקבלת נפח וצבע.

ובינתיים נשענת אחורה, נרגעת, מתרפקת.

מותר לנוח קצת משנות הסערה, לעתיד הזה רק צריך קרם הגנה ומים.

לדף הרשומה

אני שונאת

להיות מדהימה.

כי אז יגיע "אבל".

"את מדהימה אבל...".

אני רוצה להיות סתם מישהי רגילה

אבל כזו שיוכלו לאהוב

באמת.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

"אולי הפעם"

את אומרת לעצמך, מסדרת עוד קצת את האיפור ולובשת את אחת מהשמלות היפות יותר שלך.
ולפעמים את מגלה כבר בדייט הראשון שזו לא הפעם, לפעמים גם יותר מאוחר, אפילו אחרי חודשים רבים.
ובכל פעם מחדש, את מנסה להרכיב את הפזאל הזה, שלך ושלו, מתאים? לא מתאים? אולי אפשר להרכיב משהו קצת שונה? לפעמים את אפילו משייפת או שוברת חלקים שלך כדי שיתאים.
ואז, ואז זה גם לא הפעם.
פעם אהבת לשחק בפזאלים.
היום כולם כבר מעורבבים לך, מרכיבה פזאל חדש בעוד הפאזל הקודם נשאר בתהליך הרכבה, כאילו מחכה שתשלימי אותו.
את עייפה, שנים של הרכבות ופירוקים, של ציפיות להרכיב תמונה שלמה ואז אכזבות ומפלות.
אני רוצה לנוח מהמשחק הזה.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מחפשת דרך אלא אם צויין אחרת