00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ארבע ספרי עיון חדשים:

 

"הכדור בידיים שלך –הסודות להצלחה בשיווק בינלאומי"

הספר "הכדור בידיים שלך - הסודות להצלחה בשיווק בינלאומי" הינו פרי ניסיונה של המחברת דולפין לאור בפיתוח שווקים ורשתות הפצה בחו"ל.
בספר היא מוליכה את הקורא שלב אחר שלב בתהליך של בניית רשת הפצה בחו"ל, דרך בחירת שווקים, תהליך גיוס מפיצים יעיל וניהול מפיצים למיקסום מכירות ורווחים. הספר מיועד לאנשי עסקים, אנשי מכירות או מנהלי שיווק בחברות הפונות לזירה הבינלאומית וגם יכול לתת כיוון לכל אותם ישראלים הרוצים לשווק את מוצריהם ושירותיהם לחו"ל

 

גרפיקה: ניב עבדת

קישור לקניית הספר:

http://mendele.co.il/?wpsc-product=hakadurbayadaimshelha

 

חשיבה חדה

ספר להתמודדות עם האשליות והמיתוסים שמציפים אותנו חשיבה חדה" – ספר חדש שבמרכזו שימוש בחשיבה ביקורתית ורציונאלית ככלי לפלס דרך בים השמועות, הכזבים, האשליות והמיתוסים שמציפים אותנו מכל עבר.?

ספרו של גלעד דיאמנט עושה סדר בכאוס, מחזיר את החשיבה המפוקחת והרציונלית למרכז, ומקנה כלים להבחין בין מציאות לאשליה.

 גרפיקה: גלעד דיאמנט עם תמונה באישור מאתר shutterstock

קישור לקניית הספר:

 http://sharp-thinking.com/book/

 

 

"אימא, אני רוצה את הירח"

הספר הינו פרי ניסיונה   של תמרה מליטה סמסון, מול מערכת אטומה וכנגד עצות "ידידים", בהתמודדות עם שני ילדים מקצוות שונים של הקשת האוטיסיסטית.

עכשיו היא מלמדת הורים אחרים לעשות זאת!

לתמרה מליטה סמסון לקח שנים כדי להבין את ההתנהגויות החריגות של בתה, הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לא אבחנו אותה נכון ורק שהייתה בת 10 נתקלה תמרה במקרה בביטוי "אילמות סלקטיבית" באחד מהעיתונים ושאלה את אנשי המקצוע.
רק אז הבינה מה קרה כל הזמן הזה, ואיך היא פספסה שנים של תקשורת איכותית עם בתה.

בנה האמצעי, לוקה ב"PDD-NOS  /אספרגר (אוטיזם) בתפקוד גבוה",

אם תמרה הייתה מקבלת הדרכה והכוונה מוקדם, התנהלות החיים שלה ושל ילדייה הייתה הרבה יותר קלה להם ולסביבה, עכשיו היא רוצה לעורר את המודעות לבעיות האלו שאין אליהן מספיק מומחים ואנשים שמכירים אותה מקרוב. אחרי שבתה סיימה צבא ובנה את בית הספר, היא רוצה להציע את הניסיון של 21 שנות הורות לילדים כאלו להורים אחרים שהיו במצבה, רק הפעם יש מי שייתן הדרכה.

 

גרפיקה: לי מימון

קישור לקניית הספר:

http://bookme.co.il/ItemInfo.aspx?Barcode=800-1411125&/=%D7%90%D7%9E%D7%90%20%D7%90%D7%A0%D7%99%20%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97%20-%20%D7%A1%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9F%20%D7%AA%D7%9E%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%94

 

"ספר הטובנות"

ספר  התבוננות פנימית והשראה של המשורר, הסופר וההוגה איציק בן-נון יכול להינתן כמתנה לעידוד מישהו שאוהבים ובכלל, להגיד לאחר שאכפת לנו ממנו.

"ספר הטובנות" מושתת על מיטב התובנות והרעיונות הגדולים של היהדות, הבודהיזם והדאואיזם שבהם רואה איציק בן נון חכמה נצחית. בתערובת שרקח מקהלת, הרמב"ם, קונפוציוס, ליאו צ'ה, דיפאק צ'ופרה, אקארט טול, ניסיונו האישי וחבריו מבקש הספר לתת מתנות רוחניות ותובנות שלמד דרך התנסות אישית מרתקת.

חלק מהתובנות מובא עם תמונות מרגשות מעדשת המצלמה אותן צילם במסעותיו בארץ וברחבי העולם. הספר מוגש בצורה פשוטה, ברורה ונגישה לכל ומונה כ12 נושאים עיקריים עם קורטוב של הומור בריא.

-- גרפיקה: מירב עוז
 
קישור לקניית הספר:
 
 
 
לדף הרשומה

"אימא עננה": ספרו ה-15 של יעקב שגיא

"הסתכלתם פעם בשמיים ביום בהיר? בכל השמיים הכחולים עד קצת האופק יש רק ענן אחד קטן, בגודל כף יד, קטן ולבן

זה לא ענן, זאת אימא שלי"

"אימא עננה": ספרו ה-15 של יעקב שגיא,  ארוג  מסיפור ילדותו הטרגית של המחבר בשואה ומדימיון ספרותי שבזכותו הוא שרד.

 הרומן מעוטר בשפתו הפיוטית  של שגיא לצד עושר הדימויים המזוהה עם שירתו.

"אימא עננה" היוצא בימים אלה בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים ברשת", חושף הרבה מילדותו של מחברו: יעקב שגיא התחיל את "חייו הבוגרים" בגיל שלוש וחצי ביער , בשנת 1941, מיד עם פלישת הגרמנים לזמברוב עיר הולדתו, שבמזרח פולין.

באותה שנה , נרצח אביו, נטמן בקבר אחים ומקום קבורתו לא נודע. לא נותרו לו כל זיכרונות מאביו.

שגיא ברח עם כל בני משפחתו, ליערות ולאזור הביצות. בשנת 1943 נתפסו ונרצחו אימו ודודו, אחיה הבכור. שגיא ודודו הצעיר נותרו לבדם ביער ושרדו שם עד תום המלחמה. שני יתומים בתנאי החורף והרעב הבלתי אפשריים, מסתתרים ובורחים על נפשם מפני הציידים. בצר לו פנה שגיא לדימיון, ראה את אימו בעננים ובמקומות שונים, דבר שעזר לו לשרוד את השנים הקשות.

לימים כשנהיה לסופר, ממש כמו אשת לוט, לא יכל שלא להביט לאחור ולהתחבר אל השואה. כוח שאי-אפשר היה לעמוד בפניו. למרות הקליטה הטובה בארץ בחברת הילדים של קיבוץ יגור, עם משפחה מאמצת נפלאה, וכן גם בשנותיו הראשונות כבוגר בקיבוץ.

השואה היא מוטיב מרכזי ביצירתו של שגיא . הרי היא  כ"מעיין תת-קרקעי הנובע ועולה אל פני הקרקע. מציאות-חלום של בריחה לילה-לילה, קונה שביתה, כסיוט בחלומות".

בשירותו הצבאי הקרבי בצנחנים, נרגעו סיוטיו במעט.

יעקב שגיא חי עם רחל, אשתו מזה 54 שנים ויש להם 3 ילדים ו-8 נכדים.

בעשר השנים האחרונות חי בכפר הגימלאים "פרוטיאה בכפר", בשרון, עקב מחלת הפרקינסון, ששגיא חולה בה מזה שנים. בשנת 2012 עבר גם ארוע מוחי  והתקף לב.

כחלק מההתמודדות  עם הפרקינסון הוא הרבה לכתוב אמירות הומוריסטיות וכבר הוציא ארבעה ספרי אמרות כאלה, בנוסף ל- 15 ספרי שירה ופרוזה.

"אימא עננה", יעקב שגיא, עורכת: רחל הלוי. הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת.

96 עמ', ספר מודפס מחיר: 60 ₪ (כולל משלוח) ספר אלקטרוני: 29 ש"ח

                           גרפיקה: ויקטוריה יאבלוקוב להשיג ב"מנדלי מוכר ספרים ברשת":

בקישור: http://mendele.co.il/?wpsc-product=imaanana

 

 

 

פרק ראשון מתוך הספר "אימא עננה":

א

"ינק, אל תצא מן הבונקר עד שנחזור," הזהירה אותי אימא, "בעוד יומיים נחזור."

ינק. פעם קראו לי ינק, או אולי זה רק נדמה לי? זמן רב לא שמעתי את השם הזה.

שלוש שנים ביער.

אימא והדוד לא חזרו.

כבר כשיצאו ידעתי שלא יחזרו, כעבור שלושה ימים הייתי בטוח בכך. איני יודע איך, אבל ידעתי. רציתי להחזיק באימא, לאחוז חזק ברגליה ולא לתת לה ללכת. לא העזתי, לא רציתי שתחשוב שאני מפחד, מפחד להישאר בבונקר לבד למשך יומיים שלמים. רציתי להזהיר אותם, אבל לא הוצאתי מילה מפי.

זה כבר היה אולי לפני שנתיים.

יומיים חיכיתי. הצעדים לא קרבו והפתח לא נפתח.

ביומיים הראשונים כמעט ולא ישנתי. הייתי בטוח שאני טועה בספירה כי הייתי עייף, עייף מאוד. הייתי סחוט והזיתי, דמיינתי קולות צעדים ונביחות כלבים.

קולות הכלבים רדפו אחריי. ידעתי שאני צריך לרוץ לבִּיצה. שם יש לי סיכוי, שם אולי הם יאבדו את העקבות, אבל צעדיי איטיים כל כך, כל תנועה נמשכת שניות ארוכות. אני חייב אני חייב להניע את הרגליים ולרוץ מהר יותר, לרוץ ממש, ככה לא רצים. והנביחות קרֵבות ומאיימות. אני יודע, מהשיניים שלהם לא אצא חי. אבל אני לא יכול למהר יותר. אני חייב, אבל איני יכול.

אימא לא כאן, היא עזבה לפני יומיים ואין מי שיעצור בעד הקולות. אימא! אימא! הכלבים ודאי רודפים גם אחרי אימא, הם ישיגו גם אותה. גם רגליה ודאי כבדות ותנועותיה איטיות, כמו שלי, לא מגיבות לצורך הבהול לברוח, להימלט.

לא, אין טעם, הכול אבוד. אני עוצר, מסתובב, מביט לאחור בדיוק ברגע שבו הכלב הענק, האפור, מזנק אלי באוויר, חושף מלתעות, כמו מחייך בטרם ינחת עלי בכל כובד גופו.

האקדח, איפה האקדח? אני חייב לירות בו עכשיו. אך לא, כמו ברק עוברת בי האזהרה: אסור לירות, בכפר עלולים לשמוע. ואני רואה את דודי העומד מעלי ומסביר לי איך משתמשים באקדח, וחוזר ואומר שאסור, אסור לירות, אלא רק כשאין ברירה וכשזה הסוף, ולא רגע לפני כן. אבל הרי זה הסוף, הכלב הזה יקרע אותי לגזרים. אני מרגיש את הכובד שלו נוחת עלי. אני מתגלגל לתהום, נופל ונופל, מתגלגל ונופל.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הספר "אנשי המעגל - הזדמנות שניה" נתנאל באטוויניק (המלצה חמה - נגה אדרת)

הספר "הזדמנות שנייה" הוא ספר ראשון מתוך סדרת הספרים "אנשי המעגל". בדרך כלל, אני לא אוהבת להתחיל סדרות, בגלל הצורך בקריאת שאר הספרים. אבל סגנון הכתיבה המשובח והתחושה שרוב השאלות שמעלה הכותב נפתרות כבר בספר הראשון, מה שלא מוריד כהוא זה את הרצון לדעת  מהו סיומו של הסיפור. 

ההבניה המשובחת כך שאין כמעט גילויים מרעישים במהלך הספר והקורא יכול להתרכז אך ורק במעקב אחר ההתרחשיות - הפתיעה אותי לטובה. כמו כן יש אריגה מוצלחת של דמויות אשר אט אט מתגלה הקשר בינהן, מה שלא פוגם בתחושת ההגיון הפנימי אשר קיימת לאורך הספר מה שלטעמי חסר בלהיטי ספרות בימינו, כאשר אני רוצה לקרוא ספר שאינו מרגיש צורך ללהלטת בפלשבקים ודמויות חכמות מעבר להגיון, שללא תהליך מחקר, מחשבה או שהמידע ניתן להם, מגיעות לתשובה הנכונה - שקצרה דעת הקורא והגיבור מלהבין, אני נאלצת לחזור עד אייזיק אסימוב. על כן מרשים מאוד שסופר בן זמננו מצליח להגיע לשלמות טכנית שכזאת המראה על ביטחון עצמי בכתיבתו.

שבירת הקיר הרביעי בספר גם היא תורמת להבנת המתרחש, שימת כל הקלפים העלילתיים לאורך הספר על השולחן וברוב המקרים ישנם אפילו רמזים מתרימים לגילוי שהקורא עצמו במבט לאחור יכול לקושרם בחוט.

ולסיום בניית הדמיות כל הדמיות בספר ניתנות להבנה מתחבבות בקלות בעלות צדדים רבים עגולות ומבחינתי הכי משמח אנשים שניתן לפגוש ברחוב.

קישור לדף הפייסבוק: 

https://www.facebook.com/nathan.botwinik.1?fref=ts

 

קריאה מהנה!!!

 

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

מוזיאון המיניאטורות ביפו העתיקה

 

 

מומלץ מאד לבקר במוזיאון המיניאטורות ביפו העתיקה, תערוכה מקסימה:

http://www.mouse.co.il/CM.movies_item_place,418,201,1129,.aspx

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

"להתראות בקרוב" רויטל שירי-הורוביץ

 

אני שמחה להקדיש רשומה לחברתי הטובה הסופרת רויטל שירי הורוביץ, לצאת ספרה "להתראות בקרוב". הספר מלווה את חייה של גיבורה אחת טובת לב, בין יבשות, בין אהבות, בין לבטים, ובין החלטות..........

 

רויטל: הספר “להתראות בקרוב” נולד מתוך הרצון לכתוב על החיים החצויים לעד של אלה שאי פעם עזבו את הארץ, ולו לתקופה קצרה. הם תמיד יתהו מה היה קורה אילו לא היו מעולם עוזבים, לא היו נחשפים לחיים מחוץ לארץ. אלה שמעולם לא עזבו תמיד יתהו מה היה קורה אילו חיו במקום אחר, ולו לתקופה קצרה.  כל אדם באשר הוא עובר במהלך חייו מסע חיצוני, ופנימי. הספר “להתראות בקרוב” מדבר על סוג של מסע כזה. הספר נוגע ללבבות, כאשר סוגיית “היהודי הנודד” עולה בו שוב ושוב. “מה שרואים מכאן, הוא לא בהכרח מה שרואים משם” – הספר נותן לקוראים מקום לתהות, לקרב, להרחיק ולהתלבט בחיי הישראלים בארץ ובעולם.

 

פרק מהספר "להתראות מקרוב":

http://cafe.themarker.com/post/3083484/

 

ביקורת על הספר: הצצה לנפשם של אלה שאי פעם עזבו את הארץ:

http://cafe.themarker.com/post/3083484/http://cafe.themarker.com/post/3083484/

 

לרכישת הספר באינדיבוק:

http://indiebook.co.il/shop/%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%91/

 

ביקורת על הספר ב׳עולם האישה׳:

 

כתבה על רויטל שירי הורביץ ב'את':

 

 

 

 

 

 

להתראות בקרוב מאת רויטל הורביץ. גרפיקה: ורד מזרחי

ולקינוח, לבקשתה של רויטל הנחתי את ערב ההשקה של הספר ב"תולעת ספרים" בתל אביב, ערב מקסים בהשתתפותה של הזמרת הנהדרת ירונה כספי:

 

 

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ענת אדרת אלא אם צויין אחרת