22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיטה צומחת שוב (גרסת אור)

בראשית היה פרח. פרח צבעוני עם עלי כותרת כל כך יפים, שלא ידעו שהם כאלה. כמה עלים לוטפו בחום, כמה נקטפו באכזריות, אבל פרח היא הייתה. אחרי כמה שנים היא הייתה אדנית, וכשזרעו גם קטפו, אז לא נשאר כל כך מקום לצמוח. סתם קישוט על אדן החלון, תראו, תראו, אפילו בגיל כזה - - אחר כך היא הייתה גינה. גינה קטנה, לא מאוד מעושבת אבל צמחו בה פרחים יפים. היד שלו שתלה, טיפחה באהבה, ניכשה עשבים ועדרה, ובידו השנייה...
קרא עוד
| 5 תגובות | הוסף תגובה |
שתף

כשהכול ייגמר

כשהכול ייגמר אהיה שם אתך אמיצה וחזקה למענך, לא אכנע לחולשה כשהכול ייגמר אני אשתחרר (מהגוף) ראשונה מהחיבוק שריפא את החורף ודקר בי אביב אתנתק ואלך לא אסתובב, אפילו לא אחת לא אמשוך את הזמן, לא אמתח לשמוע פעם אחרונה את המילים הרכות אני אבלע את הדמעות ואעצום עיניים כדי לא לראות כשהכול ייגמר ויתחיל גל שקט תדעי, זה רק מבחוץ, אני לא אתמוטט הידיים יישארו לבנות ונקי...
קרא עוד
| 2 תגובות | הוסף תגובה |
שתף

דבר לא עוד

עכשיו זה שתיים. שתי קרני האור שעוזבות אותי. שבוע אחר שבוע אני נחבטת בין קירות לא מוגנים. יום אחרי יום האוויר הולך ואוזל לי מהריאות. "עוד מכה", שר שי גבסו, "עוד מכה ולא אוכל לקום". ככה, ממש ככה אני. כמו מגדל קלפים הכול קורס. מנסה לעכל נטישה אחת, וכבר באה ומזנבת בה נטישה אחרת. הכי גרוע שאין על מי לכעוס, אבל הזעם שלי רק הולך ומתגבר. על אחת אי אפשר לכעוס, כי לא הבטיחה כלום, על השנייה אפשר כי כן ה...
קרא עוד
| 4 תגובות | הוסף תגובה |
שתף

זו לא

זו לא אני שהחזקתי בזה זו לא אני שבחרתי זו לא אני ששיחקתי בזה  למרות שאולי רציתי והשתיקה והידיים שדומות כל כך להקיא וזה לא רעיון טוב להדליק עכשיו את האור כי צריך לכבות לכבות צריך כיבוי אורות האור בוהק מדיי מבעד יושבת הכי נמוך שאפשר כדי להפסיק ליפול כי אין יותר לאן או מה שיתפוס כמו אליס במערה אני צונחת  ואין ארנב רק הוא, הכובען המשוגע ומלכ...
קרא עוד
| 8 תגובות | הוסף תגובה |
שתף

חיים (רשומה משעשעת סוף סוף)

כן, כן, גם אני התמכרתי ל"חרא הזה", כמו שאומרים כולם. קנדי קראש, אלא מה. כולם נהנים להגיד "החרא הזה", כאילו, זה לא נוגע בי, זה נחות, ממש כמו "האח הגדול" - כולם אומרים שלא צופים בזה, כולם אומרים שלא משחקים בזה, אבל בשקט בשקט אפשר להבחין בכל מקום שאליו אני הולכת בקולו המחרמן של הקריין של המשחק: tastey! delicious! devine! ופסגת הפסגות: sugar crash . אורגזמה. כל מי ששומע את הצלילים המוכרים מחייך לאיש ש...
קרא עוד
| 6 תגובות | הוסף תגובה |
שתף
12345
צור קשר
שלח מייל
שלח מייל
שלח מסר
שלח מסר
אינדקס בלוג 4
אינדקס בלוג 5
אינדקס בלוג 6
תגיות
מוות אמא אבא מחלה משפחה חרדה בכי סרטן ילדה נפש
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אלומת האור אלא אם צויין אחרת