אתמול הילד שלי חגג בר מצווה, והתרגשתי מאוד, כי זו נקודת זמן בחיים, שמאפשרת לעצור לרגע ולהסתכל על כל מה שהשקענו והשגנו עד כה - האם הערכים שחינכנו לפיהם באים לידי ביטוי, איך הילד מוצא את מקומו בעולם וקצת נחת, מה יש :-P
בשבילי הוא תמיד היה ויהיה כוכב, ולכן כתבתי את זה על הכרטיס שהכנתי לו,
וגם מלך העולם, ולכן רציתי להכליל את השיר הזה בסרטון שהכנו לו. מכיוון שחסנו על הצופים, השירלא נכנס מקוצר זמן, אז הנה הוא:
לדף הרשומה 
אני מאוד אוהבת תכשיטים שמשלבים עור ומתכת, ולכן, אחרי שקניתי צמיד חוטי עור שמשולבים בו צינורות מוזהבים קטנים, ישר רציתי לעשות גם, שיהיו לי עוד.
לצמיד הראשון שעשיתי קניתי את החומרים באבגד, חנות לחומרי יצירה לתכשיטים, ואחר כך הזמנתי עוד מאיביי.
אז איך עושים?
חומרים וציוד:
10 חוטי עור או דמוי עור בצבע אחד או יותר בקוטר 2 מ"מ - באורך של 20 ס"מ כל אחד
10 צינורות מוזהבים באורך 30 מ"מ ובקוטר 3 מ"מ
1 סוגר מגנטי מוזהב באורך 20 מ"מ ובקוטר 10 מ"מ
מספריים לחיתוך החוט
דבק E6000
ממלאים את אחד מחלקי הסוגר המגנטי בדבק E6000 עד למחציתו
תופסים את כל החוטים לקבוצה אחת, מיישרים את הקצוות, ומכניסים לתוך הסוגר.
מחכים כחצי שעה, או עד שהם לא זזים בתוכו.
משחילים את הצינורות על חוטים
חוזרים על הסעיף הראשון - ממלאים בדבק, מיישרים את הקצוות (אם הם לא ישרים, גוזרים קצת), מכניסים לסוגר ומחכים.
תתחדשו!
לימור דוד, הפיה השימושית, בעלת החנות "קסם שימושי" ביובלים, נפטרה הבוקר.
החותמת הראשונה שלי בעברית - התרגשות!
הכרתי את לימור לפני יותר מ- 10 שנים, בפורום אומנות שימושית ב- ynet, כשעוד לא היו בארץ חומרים לעיצוב בנייר, בטח לא בעברית.
דף באלבום של הילד הקטן שלי, עם אותיות של קסם שימושי
עוד לפני שפתחה את החנות שלה, כבר יצאה עם מוצר מנצח - אותיות עבריות חתוכות, אשר בבת אחת שדרגו את העבודות של היוצרות הישראליות.
דף מתוך אלבום יפן שהכנתי להורים שלי
בהמשך התחילה להפיק חותמות, גם הן בנושאים שרלבנטיים לנו - חגים, מילים, ציטוטים משירים, ופתאום היה כל כך כייף שיש חומרים שמתאימים לעולם התרבותי שלנו, וגם גאווה - על פריצת הדרך והדיאלוג עם קהל הלקוחות.
כרטיסי ברכה לפסח עם חותמת הילד שמחזיק מצה, מסדרת ילדים וחגים
זו גם הדרך שלי לזכור אותה - בעזרת המוצרים שלה. בקהילת היוצרות נהוג לתת קרדיט ליצרני החומרים, ואני יודעת שבכל פעם שאכתוב "קסם שימושי", יהיה לי קצת שמח וגם קצת עצוב.
הכרטיס האחרון שהכנתי ללימור, עם חותמת העגור מאוריגמי
יהי זכרה ברוך.
לדף הרשומה
היום טיילנו, או יותר נכון, הטלטלנו, ברמות מנשה. נסענו בשבילים מרוצפי אבנים גדולות, והרגשנו כמו במסז` מושקע במיוחד. הטיול עובר בשבילים שמטפסים על הרמות ויורדים מהן, לאורך הנחלים ולרוחבם, והנוף מרהיב עד מאוד.
עברנו ליד שלושה נחלים שהיו כולם יבשים, אבל הירוק מסביב פיצה על האכזב(ה). התלהבנו לראות ציפורים רבות - עורבנים, עורבים שרבו עם בז, ודורס ענק שלא הצלחנו לזהות.
פתאום ראינו מרחוק לש"ביה, אז נסענו אליה, שוטטנו בין הבתים ושמענו סיפורי מורשת קרב של בעלי.
בדרך חזרה הביתה עצרנו ב"אל באבור", שאת ספר הבישול של השף שלה "טחינה, נענע, צנובר, כבש", הילד שלי ואני יודעים בעל פה. לכן גם ידענו מה נרצה להזמין, את הספיישלים של המקום - קבב אלבאבור (קבב ששוחה בתוך מיץ עגבניות ונאפה במעטפת בצק) וכנאפה מצויינים, בנוסף לסלטים מגוונים ועזי טעמים, פיתות ענקיות ופרגיות נמסות בפה עם פריקה עדינה.
כל היום ליווה אותנו הסוני אנג`ל החדש שלנו, שרכשנו ביריד של נתנאלה יומיים קודם. גם אותו, כמו את הטווס, קנינו בקופסא עיוורת, ויצא לנו בדיוק מה שרצינו!
